כשבלעם פגש את הסטטוס

אחת הברכות שבלעם מברך את עם ישראל בפרשת השבוע היא "מה טבו אהליך".

רש"י כותב על זה את הפירוש שכולנו מכירות מהגן: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה".

כל משפחה היא יחידה, כל משפחה היא עולם, כל משפחה היא אי פרטי, בודד, צנוע.

בלעם, ככל הנראה, לא חלם על דור הסטטוסים, והפייסבוק, והאינסטוש.

הוא כנראה לא חלם על דור שבו לא יצטרכו פתח, יהיה מכשיר שיתעד כל דבר שקורה בבית, וכמובן ישתף, קבל עולם ועדה.

לא צריך יותר שהפתחים יהיו מכוונים זה מול זה, כשמול הסיר שמבשלים לארוחת ערב, מונחת המצלמה של הטלפון – מצלמת ו… משתפת.

כשכל חכמה שהילד אמר, מתועדת ונשלחת לעשרות אלפי עוקבים, שלא לדבר על נשים חרדיות שמראות את עצמן מול המצלמה של הטלפון בתוך שמלה/ חצאית/ נעליים ו/או איפור של…

נראה לי שגם בלעם לא יכל לחלום על תקופה כזאת שבה אנשים ישתפו את כל העולם בכל מה שקורה אצלם בבית, בצורה כזו שלא צריך יותר פתח –

כי בתוך הבית נפער בולען ששואב לתוכו כל בדל מידע – ואחר כך פולט אותו החוצה בקול תרועה.

מה נשאר באוהל הפרטי שלי, אחרי שקרעתי את היריעות והפשטתי את כל נבכי הבית החוצה?

מה נשאר לי בעצמי? יש שם בכלל אני בעצמי?