שלום לכולן!
אני בעז"ה מתחתנת בקרוב, שמחה ומאושרת
אבל יש נושא שמאוד מטריד אותי,
אני באופיי בנאדם עמוק, רציני, חושב,
מאוד קשה לי לחשוב שאת היום הגדול בחיי אני אעביר בפעולות שכל כך מנוגדות לאופי שלי!
לרקוד בהתלהבות לצלילי מוזיקה רועמת, לברך בנחמדות את השכנה של הדודה של הסבתא,
להשתולל במרכז המעגל עם חיוך קורע לסתות – פשוט לא בשבילי
בכנות אני אומר שלוּ יכולתי הקונספט של החתונה היה שונה מאוד מהמוכר,
מה שבעיקר מפריע לי זה עצם זה שזה ביום החתונה שלי,
(חתונות או שמחות אחרות – אני זורמת)
אני באמת רוצה לשמוח ולהרגיש טוב ביום הזה,
קשה לי לחשוב שהזיכרונות שלי מהיום הזה יהיו של עומס אנשים שאין לי מושג מי הם, או מאמץ מתיש להציג משהו שהוא לא אני.
אני מאמינה שאני לא הראשונה שמרגישה ככה, לכן אשמח לשמוע מעוד כאלה שככה הרגישו,
וכן טיפים מעשיים.
שמחות בלב שמח לכולנו!
דבר ראשון מלא מזל טוב ובית נאמן!!!!!!!!!דבר שני יש לך עם מי לדבר על זה?
אולי חברה טובה שתוכל לנווט את הריקודים לכיוון יותר רגוע?
ואולי אפשר ללכת על כיוון של חתונה קצרה יותר?
חופה יותר מאוחרת?
ותזמורת קצרה יותר?
יש לי בת דודה שממש לא אוהבת לרקוד בחתונות, אפשר לומר שבכל החתונות של הבנידודים שפגשתי אותה עשתה אולי חצי מעגל…..
לפני כמה חודשים היא התחתנה והסתקרנתי נורא לראות איך היא מתמודדת עם זה.
היא פשוט ביקשה לשבת על כסא במרכז המעגל ממש רב הריקודים בתואנה שהיא לא מרגישה טוב…
אולי יועיל גם לך?
יש לי חברה שגם כן לא אוהבת לרקוד פשוט לא אוהבת
וכל החתונה שלה גם כן עמדה/ ישבה וכולם מסביבה רקדו לה
בלי להגיד שום דבר
אוי לא
חתונות הקורונה זכורות לטוב
בחלק שלא היה עומס אנשים…
לא מכירה אותך אישית
אבל זה לא סתם הקונספט מדורי דורות הריקודים שמשמחים את החתן והכלה
ומאחלת לך להרגיש בעננים
ולא לשים לב איך את רוקדת /מברכת / מתברכת
כדאי לך מראש לבקש שהנגינה בחתונה תהיה מתאימה ליהודים
ולא לשבט אפריקאי…
נראה לך
זה החתן או יותר נכון החברים שלו מסדרים לעצמם תזמורת כמה שיותר חדשנית ומקפיצה
תנסי לדבר איתם..
עברת חתונת קורונה שאת אומרת זכורות לטוב?
אני כן עברתי, וא"א להגיד זכורות לטוב, ז"א ברור שכן כי התחתנתי,
ויכול להעיד עלינו כזוג שגם אז לא היה אכפת לנו 10 מוזמנים, אמרנו את זה בפה מלא ובהחלטה משותפת.
ובאמת בקטע של הריקודים היה באמת נורמלי יותר מבחינת מה ששאלת השאלה כתבה (גם לי תמיד הפריעה, אבל יותר להיות במרכז וכו',לא אני…)
אבל להגיד זכורות לטוב?
הלחחץץץץץ
המתחחחח
ארבע ימים לפני החתונה ולא יודעים איפה היא תהיה.
יום לפני החתונה השמלה עומדת עלי כאילו משהו שם עלי שק ובעלת הסלון לא מוכנה לקבל אותי כי היא מפחדת להדבק.
בסוף השמלה עמדה יפה רק עם כתם גדול מאד בצד….
אין לנו תמונות מהאירוע…
אבל תאמת תודה חדש שהתחתנתי אז ולא נשארתי רווקה…
התחתנתי בקורונה וממש לא ככה-כן לחץ מטורף לפני זה והקדמנו את החתונה ביום
אבל היה חתונה יפה ויש תמונות וזכרונות יפים – וגם ב"ה שהתחתנתי
וואו, אני כ"כ מזדהה, הרגשתי בדיוק כמוך,
היה לי ממש חששות לפני החתונה, אני ביישנית, ובכיתה אף פעם לא רקדתי ובטח שלא באמצע…
בזמן שהייתי מאורסת ממש התפללתי להרגיש שימחה בחתונה שלי, וזה קרה!
2 חברות קרובות שידעו מזה, ממש הקיפו אותי כל החתונה והיו מסביבי, ואני עצמי הרגשתי שמחה גדולה אחרי החופה, וממש השתחררתי ושמחתי, אולי לא הייתי כלה "מגניבה" אבל היה ריקודים יפים ושמחים.
וכשהיגיעו נשים לברך אותי, זה פשוט זרם לי, לא צריך להיות גאון גדול כדי להגיד: תודה רבה שבאת! שיהיה לך הרבה בריאות ונחת ועוד,
וכל אישה שהיגיעה לברך אותי ולא הכרתי זה גרם לי ממש להתפעלות והתרגשות שכ"כ הרבה נשים, עזבו בית ושגרה ובאו לחתונה שלי אז הברכות יצאו מכל הלב.
בריקודים הסופיים התחלתי להרגיש שכבר מיציתי… אז ברחתי להסתכל על הגברים, משכתי עוד קצת….
והמסקנה שלי היא, תתפללי על זה, תתכוני קצת ותראי שיהיה לך ס"ד.
ועוד עיצה פרקטית, תבקשי שיהיה חופה אחרי שקיעה שהחתונה תתקצר בזמן
המון מזל טוב!
מזל טוב כלה! מרגש!
אני חושבת שבהיבט של הברכות כדאי להבין שזה יום גדול, ואת בסך הכל צינור לטוב. לא רב'ה, ולא צריכה להרגיש לא בנוח.
אפשר לברך באהבה מהלב, בשקט ואפילו קצר אם קשה לך.
בטוח שאת יכולה להתחבר לקושי של אנשים ולברך אותם מכל הלב שיוושעו וירווח להם.
התחתנתי לפני כמעט שנה,
והחשש שלי היה כמוך-
לא אוהבת ולא יודעת לרקוד
לא מתחברת לקונספט הזה שלפעמים נראה כמו הצגה או הרקדה בסמינר..
אמנם העניין העומס של האנשים לא הפחיד אותי
(ובאמת, החתונה שלי הייתה משפחתית ובעיקר אנשים קרובים הגיעו)
מה שהיה בתכלס, שהאושר כ"כ גדול ביום הזה
ואחרי החופה כשכל השמחה התפרצה
הדבר שהכי רציתי הוא לרקוד ולשמוח עם כל מי שבאה לשמח אותי
(חברות, אחיות ומשפחה ולא אנשים שאין לי איתם קשר..)
ב"ה הייתה חתונה שמחה מאוד!! וריקודים שלא חלמתי שיהיו..
מאחלת לך שמחה אמיתית ואושר נצחי 🙂
את ממש לא חייבת להשתולל, או להיות המרקידה הראשית.
את תהיי מרכז הערב בכל מקרה…
תחפשי חברה או אחות קרובה, שתהיה לידך ותוודא שנעים לך
מאוד הגיוני גם לשבת במהלך הריקודים, או לברוח להסתכל על המחיצה מפעם לפעם בשביל להתאוורר…
בקשר לנשים שניגשות – שוב, לא כל כלה שופעת ברכות, וזה בסדר גמור, במקרה שתתקעי תשאלי את הגברת במה היא רוצה שתברכי אותה ותחזרי אחריה…
הכל בסדר, תורידי את הלחץ ותתמקדי בשמחה, כשתשמחי – כל השאר יגיע.
את יכול גם לבדוק מה הסגנון של המוזיקה שתהיה, זה אמנם בד"כ התחום של החתנים אבל מן הסתם אתם מתאימים האחד לשני, אז תבקשי שיהיה מוזיקה רגועה ופחות טראנסים…
פשוט תתעכבו יותר בחדר ייחוד
אפשר גם לחבר את הסעודה במיוחד שזה עכשיו שעון קיץ והרבה עושים את זה
וזה מוריד מהזמן של הריקודים
ויש המון כאלו שפחות בענין לרקוד אז עושים את זה באיזי את גם מדברת עם חברות/הממזלטות שניגשות אלייך ויכולה לרקוד באצילות אף אחד לא חשב שכלה צריכה להשתולל זה ענין של אופי ותעשי מה שמתאים לך ותראי שתסתדרי עם זה
את יכוהל גם לתאם עם אחיות שלך שכל 15-20 דקות מושיבות אותך או מביאות לך מים קרים וזה נותן לך הפוגות קצרות…
לגבי האנשים שבאים להשתתף בשמחתך, אבל חושבת שיש לך כח גדול ביום הזה, ולברך אנשים שטרחו (ואולי חפשו וחפשו מצאו בייביסיטר) ויצאו ונסעו והגיעו במיוחד כדי לשמח אותך (או את המשפחה שלך) המינימום שאת כולה להחזיר להם זה להגיד תודה שהגעת ולברך בכמה מילים, נראה לי שזה מינימום.
וואו ממש מזדהה!
בתור בחורה שלא אהבה ולא ידעה לרקוד בכללל,
ממש חששתי מהחתונה שלי..
שמעתי משפט שקצת הרגיע אותי- שהרבה כלות לא נהנות בחתונה שלהן,
בסוף ה' ריחם עלי והתחתנתי בשיא הקורונה,
בחופה היו כמה קרובי משפחה, ובריקודים היו איתי רק 10 חברות שבעיקר רקדו סביבי ומולי
ושימחו אותי, ובקושי רקדתי בעצמי, כולם צחקו עלי שהקורונה הגיעה בגללי:)
בפועל הזכרונות שלך מהיום הזה יהיו על מה שתתמקדי בו,
אם תרגישי את הזכות ואת השמחה הפנימית ישארו לך זכרונות טובים גם אם יהיו זמנים שלא תהני בהם בכלל..
ותשקיעי ביום של החתונה מהבוקר, לפני הארוע, לעשות את כל מה שכן מתאים לך וכן ישמח אותך ויזכר לך לטובה.