קודם כל, תודה על התגובות החמות בפוסט הקודם, נותן המון כח!
והנה עוד שיתוף קצר שלי : )
ככה זה התחיל,
ככה הרגשתי כשהכל התחיל.
כשפתאום באמצע החיים השלווים התמוטטתי.
היום ההוא.
היום האפל ההוא.
משהו נשבר בו.
הלב שצעד על קצות הבהונות התעורר פתאום בזעקה.
הנפש הדוממת ששכנה שנים בשקט מוחלט, הרימה ראש ושאגה.
הכל סער בתוכה,
כמו עצים ביער בעת רוח אימתנית, שנחבטים זה בזה ומשירים עליהם.
גם היא השירה מעליה את שארית שפיותה,
הכל רגש בתוכה, התערבל בכאוס גובר.
ומעמקי התוהו התפרץ לו צחוק עז ומתגלגל.
יבבות חנוקות שמתפתלות בצחוק האומלל הזה.
והצחוק בכי הזה זעק למרחקים. עלה לשמיים.
כמו קריאה לעזרה שאבדה בחלל.
ככה זה התחיל.
כך החל הסדק.
אני מצטמררת.
קשה להיזכר בזה.
חלקים מחיי שפשוט התאיידו.
הביקור אצל הפסיכי למשל.
האבחנה הנוראה.
האשפוז.
אני נושמת עמוק.
יודעת היום,
זו היתה תחילתה של אי שפיות.
ומאז הסדק הזה ממשיך להדהד בי…
ואימתי יבוא היום הזה
ודבק זהוב ייזל בין שברי,
ויהפוך אותי,
לכלי יחודי. מלא ביופי.
יופי שנוצר מסדקים?
בשבועות הקרובים נעלה פה עוד שיתופים של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לחבק, וגם לשאול, הדס תענה בשמחה.
6 Responses
ווא הדס,
את פשוט מרגשת
בא לי לחבק אותך…
איך יש לך כוח לעמוד מול זה, לפתוח הכל ולשתף?
אהבתי את הדימוי של אומנות הקינצוגי היפנית…
קראתי עכשיו את הקטע שלך- גם את הנוכחי וגם את הקודם.
קודם כל- אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק!!!!
הקב"ה שלח לך התמודדות, ואת – גדולה מהחיים!!! חיילת נאמנה!
רציתי להוסיף לך, ולכולן-
(עם הסתייגות שזה נכון הרבה פעמים, אבל לא תמיד)
שהרבה משברים נפשיים קורים בעקבות חסרים גופניים.
אני באופן אישי ראיתי אצל קרוב משפחה ממש נס "תחית המתים"
לאחר שהיה במצב פסיכוטי קשה מאד,
ובחסדי ה' עבר אבחון תדרים , שגילה שחסר לו המון-המון וויטמינים
(למרות שבדיקות דם יצאו תקינות)
ולאחר שהתחיל לקחת כמויות גדולות (ויטמנים כמשקה, לא כדורים)-
באופן מיידי היה שיפור אדיר, ותוך חודשיים חזר לעצמו.
שווה בדיקה!
הדס, איזה תיאור מדהים.
גיבורה אחת.
המילים שלך כל כך נוגעות ונוגהות.
נגעת בי.
תודה:)
זה מפחיד…
אנא, בלי תיאורים קשם… לא במחלות גוף ולא במחלות נפש.
לא מבקשת לטייח, אבל כן מבקשת לתאר יותר בעדינות…
רחל,
אני מבינה שזה קשה לך. כי זה באמת קשה לקרוא כאב.
ועם זאת, אני מבינה מאוד את הדס שהיא רוצה לתת מקום לכאב שלה בלי חסימות
כי זה מה שהיא מרגישה! התיאורים הם החיים שלה…
תחשבי על זה.
אני בטוחה שהדס מצידה לא מרגישה צורך להפחיד כאן מישהו
היא כותבת את עצמה.
בכל אופן, לא ראיתי כל תיאור מפחיד.
ובעיני זה מדהים.
היי רחל,
אני מבינה שזה קשה, באמת.
לכל אחד יש גבולות שונים וצרכים שונים. מדובר בשירה אינטימית מאוד. אני מבינה שהיא לא פשוטה לך, את מוזמנת לא להכנס לקריאה כשאת רואה את השם של הכותבת ואולי באמת צריך לשים מראש משפט כמו *אזהרת טריגר.