יש לנו נופש מהעבודה – כל המשרד שלי יוצא מחר לשלושה ימים.
כולם פה מתכוננות במרץ לנסיעה ומדברות רק עליה.
ואני לא מגיעה 🙁 מורכב מידי בשבילי לעזוב את הבית לשלושה ימים,יש לי ילדה בת שנה וחצי שעדיין יונקת וילדים שלא מסתדרים עם שום בייביסיטר, ובעלי ממש לא רצה שאני יסע, וקשה לי ממש.
כולם פה מתרגשות ומפטפטות מה יביאו, איך יסדרו תילדים – מתי בדיוק יוצאים, וההכנה היחידה שלי זה לקחת את המחשב הביתה לעבוד מהבית בימים שכל החברות שלי יחגגו.
אני כמעט היחידה שלא נוסעת, חוץ מזוצית ואחת שצריכה ללדת כל שניה. ממש ממש מתחשק לי לנסוע, היה כל כך מתאים לי נופש עכשיו וזה עוד בלי לשלם ובלי לקחת ימי חופשה, אני מרגישה שאני כועסת על הילדים, כועסת על בעלי שלא יכול לשחרר אותי, כאילו יש עוד במשרד במצבי, וכולם מסתדרות ונוסעות ורק אני לא יכולה לשחרר.
מעוצבנת שעכשיו אני שלוש ימים יעבוד לבד ויתמוך בכל מה שיתקע, כדי שהם ינפשו וביום חמישי ישמע כמה כיף היה וכמה חבל שלא באתי.
משתפת:
אני כן יצאתי ל2 לילות בעידוד בעלי, היה לי תינוק יונק בן שנה- שכמובן כבר אכל ארוחות יפות וגם שתה יפה מבקבוק.
יכולה לומר לך שלא נהניתי כמעט.
כי כשיש קטנטנים הנפש יותר רגועה להיות איתם, גם אם יש חוויות שבזמנים אחרים יוכלו להיות הכי כיפיות בעולם.
יש לכל דבר את הזמן המתאים לו…
מזדהה
לא בעבודה
אבל במשפחה נסעו כולם (חו"ל…)
ורק אני לא. מהסיבות שכתבת.
באותו זמן זה קשה. כמה ימים עוד מדברים וזהו. עובר…
תתני מקום לקושי שלך. תקבלי.תמצאי משהי לפרוק…
עוד שבוע תשכחי את ועובדות שהיה
לדעתי, מה שאת צריכה זה שבעלך יבין את הקושי שלך, ויזדהה איתך, למרות שהוא לא רוצה שתסעי.
לפעמים חושבים שזה סותר- רני לא רוצה שתסעי, אז אני לא מבין שזה קשה…
יכול להיות שהוא לא מודע לאפשרות שזה לא סותר ויכול להסתדר יחד, את יכולה לומר לו- אני צריכה תמיכה, הערכה והבנה לזה שאני נשארת בבית…
הרבה הצלוחס!
אולי יעזור לך לדעת שהרבה פעמים מבחוץ זה נשמע הרבה יותר כיף ממה שזה. כותבת אחת שתמיד נוסעת אבל לא יכולה להגיד שזה הדבר הכי כיף בחיים שלי. נכון, מתכוננים ביחד, ויש חוויות משותפות אחר כך, אבל זה עדיין לא חוויה כל כך כיפית כמו שזה יכול להישמע
בסוף זה נופש עם חברות מהעבודה ובוסים. אז זה כיף יחסי… לא חופש אמיתי
תודה לכולם על העידוד,
באמת מה שבעיקר קשה לי שזה כלפי הסביבה בעיקר בעלי זה כאילו מובן מאליו שאני לא מגיעה, ולראות שיש נשים כביכול במצבי שמגיעות -היה לי קשה-דיברתי על זה אתמול עם בעלי ונשתדל לעשות את הימים האלה כימי כיף שלפחות יהיה לי פיצוי
אלופה
תהני ותצליחי בעז"ה
וואהו איזה אלופה ת
כל הכבוד על הכנות
אבל אני חושבת שזה המקום לפנות לאמהות לילדים נשואים,קצת לשים לב,
תסבירו לבנים שלכם כמה אשה צריכה נופש ושחרור מדי פעם,החיים שלנו היום הם סוג של טרוף אפילו אמא שלי שהיא טפוס שעובד בכל שעה ובכל זמן למרות הגיל שלה שהוא קרוב ל70 אומרת שהיא לא היתה מחזיקה מעמד בדור כמו שלנו,
הרי הבנים שלכם לא יכולים לממן מכיסם נופש לאשה ,נכון?אז למה לא לראות ביציאה על חשבון המשרד מתנת שמיים שד' נתן לאשתך כי היא צריכה את זה ?נכון שזה קשה מאד,אבל זה עובר,כולה 3 ימים..מתארגנים נכון ושורדים,מי ששאלה פה הצליחה למצוא תחליף בעזרת בעלה,אבל כמה נשים מיחלות לכמה ימים של נופש אבל אין להן אפשרות כי הצד השני לא מבין את החשיבות ואין מי שיסביר לו או יעורר אותו לכך? בדרך כלל מי שמצליחה לשכנע זו החמות..
( לבחורי הישיבה שלי אני מבלבלת את המוח כבר מעכשיו..)
אני ממש לא חושבת שזה קשור לאמהות
זו החלטה של הזוג לבד
וכמה שזה קשה נראה לי החלטה מאד הגיונית לא להאיר בבית חבורת קטנטנים
לפעמים צריך את הבעל שיביא את השכל הישר ויגיד גם את מה שהאשה חושבת בתכלס
לא נראה לי מהשאלה בכלל שהיא כועסת על בעלה
קשה לי עם זה שהיא לא יכולה – ולא משנה איך היא הגיעה למסקנה הזו
אבל ככה זה בחיים
יש הרבה דברים שרוצים והנסיבות לא מאפשרות
בקשר למה שכתבת – צריך ללמד כל ילד להיות רגיש לצרכים של הסביבה שלו, ובמיוחד לאשתו
אבל מכאן ועד להוראות ספציפיות?
לא מסכימה איתך,החינוך מגיעה מההורים … יש להם בפרוש כח כבר בעודם בחורים לטפטף להם שאישה היא לא כל יכול, היום האישה עובדת ממש קשה מבית ומחוץ.
והראשון שמרוויח מזה שהיא יוצאת זה הוא!
מסכימה איתך
במקביל אמהות לבנות חשוב שתלמדנה אותן איך להביע את עצמן בצורה מכובדת
להגיד בבירור מה הן רוצות ולמה זה חשוב להן
גם נכון, לדעת לומר בכבוד ולא להתלונן ולהתמסכן…
זה גם צריך להגיע מהבית,כשהבנות שלי מבקשות משהו בקול של תלונה אני ישר עוצרת אותן ומבקשת שיבקשו בצורה מכובדת… כבקשה ולא כתביעה או תלונה.
חייבת לומר שאני, מאז היום שהתחתנתי
ועד היום
לא מסוגלת להינות מחוויות כאלו של נופש
(ובקושי מסעדה)
בלי בעלי. לא בגלל שהוא "לא מסכים"
לפעמים הוא אפילו משכנע אותי לצאת עם החברות,
אבל בשבילי זה לא!!! חוויות כאלו זה רק עם הבעל, ככה אני.
כשהייתי רווקה הייתי יוצאת עם חברות לשבתות וכו'
והיה מ-ה-מ-ם, ועכשיו זה כבר לא מתאים…
אבל זו רק הרגשה שלי, כל אחת לגופה…
לכן לומר לבנים לתת לנשים שלהם לצאת –
צריך לסייג את זה, שזה רק אם האישה רוצה:))
שלא יבינו מזה שהם צריכים להכריח אותה לצאת עם חברות:))
לא מצליחה להבין למה לכתוב כאן תגובות כאלו?! אשמח להסבר.
זה כמו לכתוב: תדעו לכן שאם יצאתן בלי הבעל ונהניתן זה לא מתאים, איך בכלל נהניתן?
אם לא הצלחת להבין את השואלת, כנראה שאת לא במצבה.
לפעמים צריך שקט מוחלט מהכיוון המשפחתי מרוב עומס, גם כשהיחסים טובים ומעולים ונעימים.
אין פה שום אמירה לגבי המצב המשפחתי לכאן או לכאן.
לגמרי לגמרי!
עם כל הכבוד לבעל (ויש המון כבוד 🙂 )
יש זמנים בחיים ומצבים שלדבר עליהם דווקא עם אישה, שעוברת את אותה חוויה כמוני – הרבה יותר מקל ומשחרר.
וגם לחוות חוויה כמו נופש עם חברה – זה תורם כ״כ המון, אבל למקום אחר לגמרי בנפש, בכלל לא קשור לזוגיות ולשלום בית…
יש יציאה עם בעל שזה משהו אחד, ויש יציאה עם חברה שזה משהו אחר לגמרי. שתיהן חשובות ושתיהן תורמות ונותנות הרבה כח במישורים לחלוטין נפרדים.
לא צריך לערבב ולקשר בין 2 הסיטואציות.
מה שכן עולה מפה-
שיש כאלה שבעצם טוענות- אםםם כבר אני מפרגנת לעצמי נופש ומשלמת כ״כ יקר – אז אני אעשה את זה עם בעלי.
שזה טענה מעולה וכל אחת והשיקולים שלה כמובן… יש כאלה שיפרגנו לעצמן גם וגם אז בכלל…
אבל להגיע ולאמר דעה בנחרצות ובזעזוע – שאוי ואבוי איך אתן מעדיפות אנשים אחרים על פני הבעל? זה חוסר הבנה בסיסי!
עריכה- לא התכונתי ספציפית לתגובה ל״אישה מאושרת״, התכוונתי להלך הרוח פה בדיון באופן כללי.
אני אכתוב לך דעה פחות פופולרית פה.
אם כולן נוסעות וכולן פחות או יותר במצב שלך
אני חושבת שיש פה משו שטעון בירור.
זה בסדר שקשה לבעלך, אפשר וצריך לחשוב ביחד איך לעזור לו להתמודד עם השלושה ימים האלה
אבל לענ"ד יש פה מה לבדוק.
מאמינה שזה תופס אותך בעוד מקומות בחיים.
אני מסכימה עם מי שכתבה שזה מרגיש ממקום מחוק.
לא קורה לילדים דבר אם אמא הולכת לשלושה ימים להיטען
וגם לבעל לא קורה דבר.
כמובן שאם יש מקרים חריגים זה שונה
אבל בכללי, לא רשמת שיש סיבה מיוחדת שמונעת ממך.
לא חושבת שנכון לאמר בכזאת פשטות- הוא לא רוצה אז לא.
זה מצב שבו נכון בעיני להעלות דברים. לדבר עליהם. אפילו שאלה לרב.
יש לה תינוק יונק!!!
בן שנה וחודשיים.
ההנקה זה רק לכיף שלו ושלה, אבל ערך תזונתי אין בזה יותר מדי בגיל הזה.
יש צדק בדברייך אם כי פחות או יותר במצבי זה לא באמת
למשל מצב של נשים עם ילדים קטנים מאד משמעותי מי שלדוגמא אמא שלה לידה והילדים אצל אמא,
הילדים שלה נוחים יותר ויכולים להשאר בקלות עם בייביסיטר
רמת הכוחות של בעלה כרגע-ז"א גם נתוני חיים דומים יכולים להיות שונים מאד.
לגמרי נכון.
אם היה לי נופש מטעם העבודה- גם אני לא הייתי הולכת,
יש לי 2 תינוקות צפופים רגישים וצמודים אליי וכל תנודה מהשגרה משבשת אותם לגמרי. במיוחדדד אם אני לא אהיה בסביבתם.
למרות שאמא שלי תשמח לעזור ובעלי ישמח לפרגן לי את זה – זה פשוט לא הזמן המתאים בחיים!
לא הבנתי אם היא עכשיו תתבאס עם בעלה ולא תקבל את הדברים שלו בפשטות מעוררת הערצה ותכעס עליו אז תרגישי מסופקת🤔
אמא שלי אומרת: "20 שנה אשפוז בבית…"
זה נותן לי פרופורציות, ואז אם אני מצליחה כן לצאת מתישהו אני מרגישה ממש בעננים…
וכל אלה שאומרות: אם אחרות יכולות, תבדקי טוב למה אצלך לא…
אני רוצה לענות, שלפעמים אני מסתכלת בתמיהה ואולי קצת בקנאה על כאלה שמצליחות לצאת וכו', אבל מצד שני, כשאני יודעת מה זה ידרוש ממני, על מה אני, בעלי וילדיי נאלץ לוותר-יוצא לי החשק.
דוגמא קצת טיפשית-בל"ג בעומר מאוד רציתי לצאת לראות מדורות, לשמוע מוזיקה, אהי מאוד אוהבת את היום הזה. אבל 2 הקטנים שלי היו ממוטטים וידעתי שהם צריכים מיטה… אני יודעת שיש כאלה שיכולים לישון בעגלה/לישון צהריים וממש לא חושבת שנשים אחרות שיצאו עם הילדים עשו משהו פחות טוב, אבל ידעתי שלי זה לא מתאים. וזה לא סותר-להרגיש החמצה, ולמה כולן יכולות, ומצד שני לדעת באופן מאוד ברור שזה לא בשבילי.
אגב היתה לנו שמחה בחו"ל (חתונה של בת דודה, לא משהו מאוד מחייב) ובעלי הנחמד אמר לי: תסעי. ברור שרציתי לנסוע. אבל ידעתי באופן ברור שזה לא מתאים למצבי העכשווי… ילדים קטנים בבית, מצב כלכלי שאולי מאפשר הוצאה ח"פ כזו אבל זה יבוא על חשבון דברים אחרים.
אם טוב לך עם זה ואת שלמה, אז נפלא! ותמשיכי כך!
נראה לי שזה די ברור שכל היציאות והנופשים וכו וכו זה בשביל שיהיה לנו כח לדברים האמיתיים
מי שמרגישה צורך באיורור ובתוספת כח – זה מלכתחילה ואני הכי בעד שתצא
(למי ששואל לדעתי 🙂
מצדיעה🫡🫡
לשואלת היקרה,
אני כ"כ מבינה את ההרגשה הקשה שלך, את התסכול העמוק והקנאה בחברות. זה אכן מכאיב מאוד.
אני רוצה לשתף אותך שב"ה לפני שנה אני ילדתי והלכתי לבית החלמה. תכננתי להיות יומיים ואחרי יום בעלי טען שזה ממש קשה ושאני אחזור הביתה.
אני אהיה כנה, מאוד כעסתי, לילדים שלי יש מסגרות וחשבתי שהוא צריך להתאמץ יותר, במיוחד שראיתי סביבי נשים שהולכות בכיף.
אבל אני חזרתי הביתה, כן, עם הרגשת תסכול גדולה, אבל המשכתי ב"ה בטוב, מדי פעם היתה הרגשה של חמיצות שצפה.
אני לא יודעת מה אעשה פעם הבאה בעז"ה, יתכן שאנסה להבהיר את עצמי לפני כמה זה חשוב לי או שאמצע לי דברים אחרים.
אבל – וזה חשוב!
ד' לא מקפח שכר של אף בריה!
לאחר 3 חודשים הזמינו אותנו לשבת גיבוש במלון (מטעם התפקיד של בעלי)
ואחרי 3 חודשים נוספים הזמינו אותנו שוב לשבת גיבוש במלון (מטעם תפקיד אחר של בעלי)
אנחנו ב"ה נשואים כמה שנים ואף פעם לא היה לנו דבר כזה!! ואנחנו לא יצאנו בקושי לבד.
הקב"ה ידע כמה החופש חשוב לי, ואני מרגישה שהוא ראה את הקושי הגדול שהיה לי – ולא רבתי על זה ושמרתי על השלום והוא כבר דאג לי!!
אולי יש כאלה שיגידו טוב, אבל את הלכת יום וזה הרבה, אנחנו גם את זה לא הולכות…
אז כל אחת במצב חיים שלה, יש כאלה עם אמא /אחות לידם/ יותר עזרה וכו.
ואין מה להשוות.
אבל עכשיו קראתי את השאלה שלך, ממש הזדהתי ופתאום אני תופסת את עצמי מסתכלת אחורה ורואה איך ד' דואג לי.
אולי אני טועה, אבל מרגיש לי שאולי עכשיו אין ממש טעם לשכנע את הבעל, אולי אולי לנסות ליום אחד (יהיה לך כיף לצאת באמצע כשכולן נשארות..?) כעת, אני חושבת שתתחזקי באמונה, תדעי שאת בת אהובה של הקב"ה והוא דואג לך הכי טוב שרק אפשר ומשלום לא מפסידים!!
ויתכן שהקב"ה עשה לך ניסיון גדול, והוא באמת גדול אבל השפע שיבוא בעקבויתיו יהיה גדול גם הוא. כגודל קושי כך גודל השמחה והשפע. כפי שרשום שמחתנו כימות עניתנו.
אני חושבת שמה שהכי יכול להרגיע אותך זה האמונה, לדעת שד' יודע הכי טוב מה טוב לך והוא ידאג כבר שתקבלי זאת.
ואל תכנסי להרגשת מסכנות, אני מחוקה, אין לי דעה, זה מאוד תלוי הרבה גם במצב חיים, וזה בסדר גמור!
בעז"ה לאחר שהגל יעבור ותירגעי תחשבי ותגידי לעצמך מה חשוב לך, מה את רוצה שישתנה וממקום טוב יכול להגיע שינוי או שיפור.
ואוו מדהימה שחזרת ולא אמרת כלום, אני אחרי לידה הייתי מתפוצצת על כזה דבר