כּוֹחַ אֵם וְאֻמָּה

יֶשְׁנוֹ קוֹל פְּנִימִי שֶׁל כּוֹחַ.

לֹא כּוֹחַ הַגּוּף,

רַק הָרוּחַ

שֶׁמֵּאִיץ וּמַמְרִיץ,

מְלַטֵּף וְסוֹחֵף,

וְרוֹחֵשׁ וְלוֹחֵשׁ:

לְכִי אִמָּא!

לְכִי אִמָּא בְּדֶרֶךְ אֻמָּה!

הֱיִי אִמָּא לְעוֹד נְשָׁמָה!

אֵין הוּא קוֹל הִגָּיוֹן

אֵין בּוֹ כָּל נִסָּיוֹן,

רַק רָצוֹן עַז לִפְרֹץ עוֹד קָדִימָה.

הוּא לוֹעֵג לַכְּאֵב

וְלַפַּחַד אוֹרֵב,

מְנַפֵּץ, מְנַתֵּץ,

מְשַׁיֵּף וְשׁוֹטֵף,

וְסוֹלֵל אֶת הַדֶּרֶךְ פְּנִימָה.

לֹא מַכִּיר אַכְזָבוֹת,

מְבַטֵּל מַחְשָׁבוֹת

קוֹדְרוֹת, עֲצֵבוֹת,

כָּל חֲשָׁשׁ מְשַׁבֵּר דֶּרֶךְ קֶבַע

כִּי חַי הוּא מֵעַל דֶּרֶךְ טֶבַע.

הוּא נָכוֹן לְחַכּוֹת,

מַקְהֶה חֹד הַזְּרִיקוֹת,

גַּם לְנֹכַח בְּחִילוֹת

רַק יָרוֹן בִּתְפִלּוֹת.

יְעוֹדֵד וְיִּקְרָא

לְלֹא חִיל וּמוֹרָא:

לְכִי נָא בְּדֶרֶךְ בָּחַרְתְּ!

יֵשׁ בָּךְ כּוֹחַ אֵינְסוֹף –

כִּי נִבְחַרְתְּ!

לֹא עֹל הַתְּרוּפוֹת יְעַכֵּב!

לֹא שְׁרִיר תָּפוּס, נְפִיחוּת אוֹ כְּאֵב,

אַף לֹא פַּחַד מֵרֶגֶשׁ הַלֵּב!

וְכָל שֶׁיָּבוֹא – נְקָרֵב!

וְאָז –

אַף כִּי שָׂבַעְתְּ אַכְזָבוֹת,

נִשְׁבְּרוּ לְבָבוֹת

וְחָוִית כְּבָר אָבְדַן שֶׁל חֲלוֹם,

יֵשׁ בָּךְ כּוֹחַ פִּתְאוֹם

לְהַתְחִיל שׁוּב הַיּוֹם

וְלִצְעֹד בְּדַרְכֵּךְ – לְשָׁלוֹם.

וְאֵי שָׁם בְּדוֹרוֹת מֵאָז

תּוֹמְכוֹת, מְחַיְּכוֹת אֵלַיִךְ אֵינְסְפוֹר

אִמָּהוֹת אַמִּיצוֹת שֶׁל שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר –

עַם שֶׁל תְּקוּמָה, זֶהוּ עַם הֶעָתִיד

כִּי אָנוּ אֻמָּה שֶׁל מֵאָז וּלְתָמִיד.

וְהָלְאָה יְחַיְּכוּ גַּם אֵלֵינוּ

נְשָׁמוֹת תַּעֲבֹרְנָה דַּרְכֵּנוּ

וְתֹאמַרְנָה –

תּוֹדָה

עַל כָּל יֶזַע, דִּמְעָה וְקָרְבָּן

זְכוּיוֹת מַעֲשֵׂה אָמָּן

שֶׁל אִמָּן

בֶּאֱמוּנָה,

אָמֵן.

מוקדש בהערכה עמוקה לנשות החיל שממשיכות ומנסות ושואפות להעמיד את צבאות ה', בפעם הראשונה, השניה, השלישית…. ולא אומרות נואש. כאמותנו במצרים שלא ידעו מה ילד יום ואף על פי כן, למען שמו באהבה. בזכותן נגאלנו, בזכותן ניגאל. אמן.