שלחתי את בן ה(כמעט) 7 לקנות מוצר במכולת בזמן ארוחת ערב.
הוא התעכב יותר מ2 דקות ולכן הסתכלתי מהחלון (ישר לתוך המרכז המסחרי של המכולת) ואני רואה את הבן יקיר יושב על המדרגות של המרכז, מנדנד רגליים ואוכל להנאתו רוגעלך עסיסיים מהמאפיה ליד…
איך היית מגיבה?
מה היית עושה?
בן בכור ולא התנסיתי עדיין בכאלו מקרים…
(בדקתי בכרטיס אשראי והוא שילם על הקניה, כך שהשאלה היא על תגובה חינוכית ולא הלכתית…)
לפעמים זה ענין של תרבות של המבוגרים….
כשאת יוצאת לקניות, את עוברת דרך המאפיה ושות'?
אם כן, זה יכול להיות פשוט חיקוי ברמה הכי שטוחה ולא מתכוונת לכלום.
אתמול טיגנתי פנקייקס בערב ובני בכורי יקירי (11) נכנס למטבח ברך ולקח שתי יחידות תוך כדי דיבור איתי,
בעלי שנכח במקום אמר לו- אוהההו נהית לנו כבר ממש אבל ממש בחור שמנשנש לו מהשיש…. אבל בכל אופן תמיד כדאי לשים לב אם זה מה מתאים לכמות/ לזמן
וזה עשה לו ממש טוב!
אצלינו ראינו שממש צריך ללמד אותו שיש מקומות שהוא יכול לפתח עצמאות,
כמו כשביקש איגלו כשחזר מהת"ת הייתי אומרת לו אתה יכול לקחת איגלואים מתי שאתה רוצה כי אני סומכת עליך שאתה יודה לחשב מתי וכמה זה מתאים.
וזה ממש היה חשוב להתפתחות הכללית ולעצמאות שלו.
סליחה אבל לא הבנתי למה ילד שלוקח פנקייק הופך לבחור ועצמאי..
ילד בבית שלו.
איפה ירגיש בנוח אם לא בביתו?
סליחה אם זה יגרום עכשיו אלף תגובות..
זה הכי ממקום כנראה של מנטליות.
אהבתי ממש!
מבורך בעיני!
בכל מקרה אל תגרמי לו לשקר לך. אל תשאלי אותו: קנית??? כשאת יודעת שהוא עלול לענות לך שלא. במקרה כזה תגידי לו בעצמך שראית שהוא קנה, לפני שהוא ישקר כדי להגן על עצמו.
לא לתפוס אותו על חם
לא לצעוק עליו
לא להסביר לו כשהוא חוזר כמה זה חמור לגזול וגזל מההורים זה כמו…
טבעי ונורמלי, מפעם אחת לא הייתי עושה עסק בכלל ולא אומרת כלום,
בפעם אחרת בזמן רגוע אפשר לספר סיפור-
פעם פעם כשהייתי ילדה חשבתי שמותר לקנות בכסף של אבא ואמא מתי שרוצים, כי התבלבלתי וחשבתי שזה גם שלי, ואז פעם אחת אמא אמרה לי שהיא לא מרשה לקנות בלי רשות אז שאלתי אותה למה? והיא ענתה שהכסף הוא של אבא ואמא והם מחליטים מה קונים ומה לא ואפילו אם יש משהו מאד מגרה אז לא קונים, אלא חוזרים הביתה ושואלים את אמא אם היא מסכימה. פעם אחת היה לי מאד קשה וממש בטעות קניתי לי סוכריה כי זה היה מאד טעים ואז אמא אמרה לי (לדלג על השלב איך זה נודע לאמא) שבגלל שלא ביקשתי רשות אני צריכה לשלם את הסוכריה מהכסף שקיבלתי מהדמי חנוכה, וזה היה לי נורא עצוב אבל שמחתי שככה לא היה לי גזל. ומאז זכרתי לשאול רשות.
עד כאן הסיפור…
אם הוא יבוא לשלם לכם מהדמי חנוכה תחשבו אם נכון לקבל את זה או לא. אולי לתת לו לשלם חלק כי הודה על האמת, כי כדאי מאד שיהיה לו משתלם להודות על האמת.
לא הייתי אומרת לא לשלם מהדמי חנוכה
ילד שקנה לעצמו בלי רשות כנראה היה בצורך גדול וזה אומר שהוא עם חשקים חזקים
יהיה לו מאוד קשה לשלם מהכסף שקיבל ופעם הבאה ידאג שלא תדעי שהוא קנה…
לא באמת התכוונתי שהילד ישלם מהדמי חנוכה שלו.
ולכן אמרתי שאין צורך לומר לו, ואם מרצונו החופשי ירצה לבוא לשלם, אז כדאי לחשוב האם לקחת ממנו וכמה.
הסיבה שהוספתי את הפרט הזה בסיפור היא דווקא בגלל שכאשר ילד עושה משהו שהוא יודע שהוא אסור, יש בו הרגשה רעה ולא עוברת עד שמרגיש שכיפר על מה שעשה, לפעמים העונש עוזר לזה, ונותן לילד הרגשה שהוא "שילם" על המעשה ורצוי יותר לאפשר לילד לתקן, במקרה זה, כשילד לוקח בלי רשות, הוא יכול שנים לסחוב על עצמו את ההרגשה שהוא גזלן, וזו הרגשה שאנחנו לא רוצים שתהיה לו בשום אופן, ולכן נתתי את הדוג' בסיפור, הדוגמה מאפשרת לילד שמרגיש כרגע אשם לשלם על המעשה ולהרגיש עם עצמו טוב.
ושוב, זה לא בא כדרישה מההורים, אלא אופציה לא מחייבת.
ממש מזכיר לי את עצמי בתור ילדה הייתי הולכת באופן קבוע לקניה עם חברה שאמא שלה שלחה אותנו עם רשימה של מוצרים ובאחת הפעמים ראינו בחנות ממתק פתוח אמרנו לעצמנו שבין כה אף אחד לא יקנה את זה וזה סתם ילך לפח וחבל אז לקחנו ואכלנו ומאז כל פעם שהגענו למכולת חיפשנו דברים טעימים פתוחים ואם לא היה אז גרמנו לדברים להפתח או להנזק ואז לקנו "כי ממילא אפח'ד לא יקנה את זה"
ככה היה במשך תקופה קצרה עד שיום אחד הלכתי לעזור לאבא שלי בקניה ואז הוא ראה אותי אוכלת חטיף שאל אותי מאיפה זה וסיפרתי לו שזה היה פתוח אז לקחתי ואז הוא שאל אותי אם עוד פעמים עשיתי את זה?, עניתי לו שכן וסיפרתי לו שלפעמים שאני הולכת עם החברה X, ואנחנו מוצאות דברים פתוחים, אז אבא שלי ביקש ממני שאזכר מה לקחתי ואגיד לו, אז אמרתי לו את הדברים שזכרתי והוא הלך ושילם למכולת על הדברים האלו ועל השאר (מה שלא זכרתי) בעל המכולת מחל, וההורים שלי הסבירו לי אחר כך בצורה מאוד יפה שאת הדברים הפגומים/ הפתוחים החנות מחזירה לחברה והחברה מחזירה את הכסף לחנות ואסור לקחת גם דברים כאלו
תודה לכל המגיבות!
מתוך כל מה שקראתי אני יכולה לכתוב שמה שעשיתי בשעת מעשה זה לרדת אליו למרכז ולבקש ממנו להזדרז הביתה,
עלינו הביתה במעלית והוא ראה במראה שיש לו שאריות שוקולד מסביב לפה….
הוא הסתכל מסביב ובדק אם אני רואה ואמרתי לו שאני רואה שהוא כנראה קנה משהו בלי לשאול ואנחנו לא מרשים לעשות את זה שוב פעם ועל כל קניה נוספת הוא צריך לשאול רשות..
בקשר להרגלים – ראשית, כשהתחיל לעשות קניות ישבתי והסברתי לו בדיוק מה נדרש,
כולל שקיות, חשבונית, מוצרים שחסרים וכו'…
כשאני יוצאת איתו לקניות למכולת בד"כ אני לא קונה רוגעל'ך וכד' אבל לקניות של נעליים אני בד"כ כן קונה להם מאפים במאפיה שליד החנות נעליים. אולי מזה הכיר את המושג….
אבל, אני כן רואה שלאחרונה הוא עושה כל מיני דברים ומנסה לטשטש עקבות ולא לגלות…
איך מונעים את זה?
אני אומרת לילד שלי:אם תגיד את האמת אני לא אכעס ולא תקבל עונש,אבל אם תחליט לא לומר לי בסוף אמא תעלה על זה(ואמא עולה על הכל,לצערו אין משהו שלא הצלחתי לגלות;))ואז תקבל עונש.
והוא יודע על אמת לא מקבלים עונש,
אני כן אומר לו שזה לא בסדר/פעם הבאה לבקש רשות(תלוי מה זה היה)
אבל בלי עונשים
כי לי חשוב לחנך אותו לומר את האמת.
השאלה היא מה יותר חשוב לך,וע"פ זה את צריכה להחליט מה תהיה התגובה שלך.
אם את שואלת באופן כללי איך להתמודד עם שקרים-
אז באמת כדאי שילד ידע שאמירת אמת לא מזיקה לו, ועדיף שגם תגרום להפחתה מהעונש (תלוי כמובן במעשה).
ובאופן כללי להגיב לטעויות / מעשים לא טובים של ילדים בצורה פורפורציונלית ולא מאשימה, להימנע מהאשמת הילד אלא התיחסות למקרה באופן ספציפי.
ובאמת נהגת מאוד נכון, כשהגבת באיפוק ובהסבר קצר וממוקד מכאן ולהבא.
איזו אמא מדהימה את
ונשמע ילד מתוק וחכם במיוחד
לגבי שקרים יש גיל שהילדים קצת מערבים דמיון במציאות
ולגבי העלמות- אולי הוא פוחד שהוא יענש אם יודה באמת
כדאי מאד ליצור בבית תקשורת רגועה
שילד ידע שגם אם טעה התגובה תהיה פרופוציונלית
אני יודעת שזה לא תמיד קל אבל ממש שווה להשקיע בזה
במקרה הנ"ל הייתי אפילו מעלימה עין ורק לפני הקניה הבאה מדברת בכלליות או אפילו אומרת לו אני רק מזכירה לך לקנות מה שביקשתי…או להציע לו לבחור משהוא קטן בסכום מסוים
לא משנה מה שתחליטי
העיקר שלא תהיה ביקורת על מה שנעשה אלא לפני הפעם הבאה להדריך
בסה"כ ילד נורמלי וחכם…
חחחח איזה מתוק
אסרת עליו לקנות במאפיה??
לא אסרתי,
אמרתי לו שאם ממש מתחשק לו הוא יכול לעלות הביתה ולבקש רשות ולפעמים אני אתן לו…
ילדים שולחים רק עם כרטיס אשראי…
כי איך בעלי הסביר להם?בסוף החודש אני יודע בדיוק מה קניתם ואיפה,
ומי שקנה בלי לשאול מראש ,שישלם!
( בעלי מאד מסודר בקטע הזה, אין גיהוץ סתם ובלי שהוא ידע עליו )
תקנו מה שאתם רוצים, רק תתקשרו קודם לבקש רשות..
אני בבית אומרת תמיד
"מי שמפר לאמא אמת אמא לא כועעסת
לא משנה מה תגיד אפילו משהו עצוב מאד שעשית"
תחשבו איזה ערוץ פתוח לשמירה ומוגנות יהיה בעז"ה לילדים שיודעים
שיכולים לספר לאמא הכל!!!!
ואם ילד אמר אמת מאד מאד לשבח על זה
במקרה הנ"ל הייתי אומרת לילד בלילה במיטה
מתוך רגיעה ושלוה
אני יודעת שהיום קנית בלי רשות
ואני לא מרשה פעם אחרת
ובמקביל בכל פעם שאומר אמת או משהו בסגנון
מאד מאד לשבח