שלחתי את בן ה(כמעט) 7 לקנות מוצר במכולת בזמן ארוחת ערב.
הוא התעכב יותר מ2 דקות ולכן הסתכלתי מהחלון (ישר לתוך המרכז המסחרי של המכולת) ואני רואה את הבן יקיר יושב על המדרגות של המרכז, מנדנד רגליים ואוכל להנאתו רוגעלך עסיסיים מהמאפיה ליד…
איך היית מגיבה?
מה היית עושה?
בן בכור ולא התנסיתי עדיין בכאלו מקרים…
(בדקתי בכרטיס אשראי והוא שילם על הקניה, כך שהשאלה היא על תגובה חינוכית ולא הלכתית…)
לדעתי הלא מלומדת אבל הקצת מנוסה
זו התפתחות תקינה ונורמאלית לחלוטין
זה קורה במשפחות הכי טובות לילדים הכי טובים
פשוט להסביר לילד מה מותר ומה אסור,
ילדים הם לא רובוט מתוכנת,
וגם מה שנראה לנו שאמור להיות מובן באופן אוטומטי – זה לא כך,
צריך ללמד וללמד וללמד וב"ה הוא יבין ויקלוט
כדאי מאוד להתעניין היכן הלך וכו.. שהוא יספר מעצמו, ותביני את הרצון וההגיון שלו ואח"כ תסבירי לו לפעם הבאה, ולא שתאשימי אותו על זה, כי הוא לא עשה מעשה רע (מבחינתו)
טבעי ונורמלי לגיל.. זה לא אומר כ-ל-ו-ם על החינוך שלו…
צריך קצת חיזוק שגזל זה גם מאבא ואמא ולא רק מהחנות..
בגיל הזה הם עדין לא מוחלטים בנושא…
חשוב שלא ידע בודאות שראית אותו כדי שלא יכחיש ויעבור הלאה, רק לדבר מסביב, לא בצורה של הטחה אלא של סיפור עובדות: "אתה יודע? אם רוצים לקנות משהו, שואלים את אבא/ אמא רשות, לשלם באשראי בלי לבקש, זה גזל, גם מאבא ואמא זה גזל לקחת בלי רשות…"
אני למדתי מחמותי שתמיד כדאי לתת לילד מעט דמי כיס שיוכל לקנות לעצמו מה שרוצה,
הרבה פעמים מרגיע משהו אצל הילד-
בבחינת "פיתו בסלו"…
הייתי מתעלמת, ובמקביל נותנת לו מעט דמי כיס שיוכל לקנות לעצמו מה שירצה
בהצלחה!
וואהו ממש צודקת, אהבתי
בגיל 7?
בגיל הזה הורים אמורים לדעת על כל דבר שהילד אוכל או קונה
אפשר לתת דמי כיס ולהסביר שלמרות שזה כסף שלך לפני שאתה קונה משהוא אתה מספר לאבא או אמא וחושבים יחד
אני אם צעירה וגם אני לא התנסיתי עדין
אבל חושבת שחינוכי זה להתעלם או לדבר על זה בצורה שאפרט בהמשך ..
למה? כי בעיני שילד משקר או כשילד עושה משו שלא ביקשת וכביכול תפסת אותו על חם זה סתם יביך אותו והוא גם ירגיש לא טוב עם עצמו.
לא יודעת אם נכון, אבל מה שאני הייתי עושה זה שואלת אותו בפעם הבאה אתה רוצה גם לקנות לך משהו מתוק על הדרך?
אני מרשה לך.. ואז אולי הוא ישתף אותך שזה מה שהוא עשה בפעם הקודמת..
ואז כשהוא פנוי להקשבה ולא מפחד מהתגובה שלך תסבירי לו כשאת שולחת אותו את נותנת בו אמון שהוא הולך וקונה רק מה שביקשת.
ואם הוא שואל אותך אם אפשרי לקנות את מאשרת או לא.
הענין הוא קודם כל שיש ביניכם אמון, יש שיח שמאפשר לבקש.
ודבר שני, הוא יספר לך פעם הבאה..
אומרת באמת רק מהרגשה אישית של מה אני הייתי עושה.
כי אני בדעה שהכי חשוב זה הקשר והפתיחות עם הילדים שלנו
הוא כבר מקבל דמי כיס, אבל הוא חוסך אותם לקנות משהו "שווה…."
כשאני שולחת ילד לקניה אני מראש אומרת לו שיכול לקנות לעצמו משהו טעים ומגבילה במחיר. ככה לא מתפתה מכל השפע שרואה, פשוט יודע שבאפשרותו לקנות ובכל פעם בוחר לו משהו. לפעמים הם מבקשים מראש משהו מסוים, גבוה יותר מהסכום שהקצבתי ואני נענית לפי הסיטואציה (או שלא). בסה"כ השפע בחנויות מאוד מסחרר, אפילו אותנו, ובוודאי ילדים קטנים. אולי אפילו הריח מהמאפייה פיתה אותו. גם אנחנו המבוגרים מתפתים. כך שאינני רואה בזה בעיה חינוכית ענקית, אלא פיתוי מצוי וזמין שניתן למנוע.
בהצלחה!!
יפה!
לא הייתי אומרת לו כלום, אבל כן מכניסה את המסר שאת רוצה בקשר לזה בלי קשר לזה
קרה לי מקרה שראיתי את הבן שלי אוכל חטיף ללא רשות(בן 6 כמעט)
אז פשוט שאלתי אותו בנחת:היה לך טעים?
כמובן שהוא השיב בחיוב:)
ואז הסברתי לו שצריך לבקש אישור מאמא בשביל זה ולא לקחת לבד.
אהבתי את התגובה הראשונית הזאת.
זה גם הבנה שזה באמת היה לו טעים, שזה מגרה.
אחרי שהילד יודע שההורים מבינים אותו, אפשר גם לחנך להבא…
זה יפה!
את סומכת עליו שהוא ילך ויקנה לך משהו, מביאה לו כסף, זה הופך אותו למאוד אחראי, את צריכה גם להסביר לו מה זה אומר להיות אחראי. – לשמור על הכסף, על החשבונית, לבקש רשות לפני קניה חריגה…
זה נתון לבחירתך, אני הייתי אומרת לו לפני שהוא יוצא שהוא יכול גם לקנות לעצמו משהו עד מחיר X, ואז הוא צריך להשוות מחירים ולהחליט מה נכנס לו בסכום. (תרוויחי על הדרך תרגול בחשבון ובקבלת החלטות, והטלת אחריות…)
הוא באמת לא מתכוון לשקר, בטח שלא לגנוב.
ואגב, כשהוא הולך לקניות איתך או עם אבא, אתם קונים לו משהו? אם כן – אז למה שלא יסיק מזה שהוא יכול לקנות בעצמו כשהוא יוצא לקניות?
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה שאמא שלי הייתה שולחת אותי לקנייה בסופר היא תמיד הייתה אומרת לי תקני משהוא קטן לעצמך למשל עד 5 שקל,
לדעתי זה נותן רוגע לילד שיוצא עכשיו לקנות, רואה מלא דברים מגרים על המדפים או בחניות ליד שהנה גם לו יש אפשרות וזה מרגיע, ונותן גם הרגשה שסומכים עלי נותנים לי ללכת לקנות וסומכים עלי שאקנה בסכום שהקציבו לי, וזה לא עניין של דמי כיס…
כל הכבוד לאמא שלך