האם באמת זה מסתדר לעבוד במשרה חלקית ולקבל משכורת של משרה חלקית בזמן שיש ילדים בבית ובעל אברך ולהצליח להתקיים כלכלית בצורה נורמלית?
או שאלו שעושות את זה מקבלות עוד איזה הכנסה מהצד בלי לעבוד?
אחרי חישוב כספי מלמעלה אני מנסה להבין איך זה הגיוני.
האם באמת זה מסתדר לעבוד במשרה חלקית ולקבל משכורת של משרה חלקית בזמן שיש ילדים בבית ובעל אברך ולהצליח להתקיים כלכלית בצורה נורמלית?
או שאלו שעושות את זה מקבלות עוד איזה הכנסה מהצד בלי לעבוד?
אחרי חישוב כספי מלמעלה אני מנסה להבין איך זה הגיוני.
יש כאלו שיש להם למשל ילד אלרגי ואז מקבלים קיצבה של 1000-2000 ש"ח על כל ילד
או ילד ממשפחות צמי"ד
מקבלים קצבה על הילד האלרגי בלבד. לא על אחים שלו
ועד גיל 10
באמת מעניין אותי לדעת,
האם אתן מרגישות שמותר לכן מבחינת ההשתדלות לעבוד משרה חלקית?
אני חושבת על עצמי שאני פשוט חייבת לעבוד משרה (כמעט) מלאה,
(בידיעה שביום שנצטרך יותר אנסה להגדיל עוד יותר את השעות)
ולא מבינה כל כך למה נשים סביבי שעובדות 5 שעות מתלוננות שאין להן כסף…
תעבדי יותר תרוויחי יותר. בדרך הטבע.
אי אפשר לעשות מה שרוצים בחיים ולנפוש וגם לרצות שיהיה כסף בשפע וכו.
זה באמת לא מובן לי איך נשים מרשות לעצמן להתחיל לעבוד ב9 ולסיים באחת.
אני עובדת קשה! מאד! והרבה שעות,
ואין לי ברירה כי אני לא רוצה להגיע לידי מתנת בשר ודם וארגונים למינהם.
זה מגיע מהרבה ביטחון? או מעצלות שמתחפשת?
באמת מעניין אותי לדעת כי גם אני אשמח מאודדד להוריד שעות…
זה לא העניין לנפוש, זה עניין האידיאל לגדל את הילדים. ולא שיצא מצב בו את נמצאת איתם שעתיים בממוצע והולכים לישון. לא בשביל זה אני מביאה ילדים, לא ידוע לי על אמא לילדים קטנים שנופשת ברגע שמגיעה הביתה… פעמים רבות זה אף יותר קשה מלשבת בעבודה.
ושוב לכן שאלתי האם באמת זה מתאפשר מבחינה טכנית או שמעורבות כאן הכנסות ללא עבודה נוספת או אפילו רמת מחייה בסיסית מאפשרת את זה וכו'.
אם יש לכן עוד כיוונים אשמח לשמוע.
הרבה אימהות שעובדות משרה חלקית משאירות את הילדים בצהרון כדי לנוח או להספיק דברים בבית בצהריים…
אין לי בעיה עם זה ושכל אחת תעשה מה שהיא רוצה,
רק שאני חושבת שכשאני קמה ב6 בבוקר ומתיישבת לעבוד, עושה הפסקה כדי להעיר את הילדים ולשלוח אותם,
ובצהריים הם חוזרים באותה שעה שכל החברים חוזרים- אז אני לא חושבת שחסר להם מזה משהו ושהאימהות שלי לא מושלמת כי אני עובדת משרה מלאה…
וכן הם ברוך השם לא חווים מחסור ויש בשפע כל מה שצריך.
צריך להבין שאי אפשר הכל.
אי אפשר גם לרצות שהבעל ילמד כשבשביל זה האישה לוקחת את עול הפרנסה עליה, ובסוף לקחת רק חצי עול…
ממה שאני רואה אצל חברות,
מתישהו הבעל התחיל להוסיף הכנסות מפה ומשם, ללמד חניכים לנקות וכו.
כמובן שאם הזוג מחליט שזה מתאים לו זה מעולה.
אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה….
סליחה שנתפסתי על התגובה שלך אבל השיח של למה מביאים ילדים מופיע יותר מדי.
אני לא מביאה ילדים, אני מקבלת אותם במתנה.
ועושה את ההשדלות שלי לספק להם את כל מחסורם בגשמיות וברוחניות
ולכן אני עובדת במשרה מלאה
האידיאל שלי הוא לעשות רצון ה'
ברור שלכך הכוונה, כתבתי על הרעיון באופן כללי,
צודקת נכון יותר היה לכתוב זאת כך.
את כותבת שההשתדלות שלך לספק להם הכל ברוחניות ובגשמיות ולכן את עובדת במשרה מלאה,
אבל אני שאלתי על האפשרות להסתדר גם במשרה חלקית כאשת אברך בעקבות כך שכן אני מתוודעת לנשות אברכים שעובדות במשרה חלקית ועניין אותי לדעת האם זה באמת אפשרי או שיש עוד הכנסה ללא עבודה בנוסף/ שרמת המחייה בבית בסיסית וכו,היה נראה שכן אפשר להסתדר גם במצב הזה.
שוב בעקבות תובנות נראה כי זה כמובן סיעתא דשמיא השמורה לאברכים ואיניוודואלי בין אחת לאחת
.
תלמדי אמונה בטחון
יש שם תשובות לשאלות
אני לא חושבת שזה מעצלות
זה נושא סבוך אבל באופן אישי אני כל הזמן חושבת אם אני עושה נכון שאני עובדת ככה וזה בשנים הכל כך משמעותיות של הגידול ילדים ואולי אני צריכה להפסיק ולחיות ברמת חיים יותר פשוטה ולהיות בבית יותר. אבל באמת בגלל שאני לא מצליחה להבין איך אפשר לחיות עם פחות, אנחנו גם ככה חיים די בפשטות וגומרים את החודש על אפס ואני לא יודעת איפה אפשר להוריד עוד. אז אני נשארת. אבל אני לא חושבת שאני שלמה עם זה ולא שמחה
אם אשה מרגישה שיותר מזה לא אפשרי בנתוני החיים שלה וחוטא לילדים ולבית שלה, אז זו ההשתדלות המרבית שהיא יכולה לעשות.
ואולי יש נשים כאלה שמתלוננות שאין כסף אבל בעצם זו הבחירה שעשו, לעבוד פחות ושיהיה פחות כסף. עדיין קשה להן לכן מקטרות כמו שאחרות מתלוננות על העבודה הקשה…
אני גם כמוך, אבל כן יש נשים שלא מסוגלות ולא תמיד זה פינוק
זה נושא נפרד שהלוואי ויכולתי להבין. אני עובדת במשרה חלקית מהבית, נמצאת עם הילדים הרבה מאד וחושבים המון על הגדלת הכנסה.
הייתי רוצה לצאת אבל נראה לי שאין סיכוי שאצליח לעבוד משרה מלאה ואז לחזור הביתה ולתפעל בית. גם ככה לא תמיד יש לי כח להכל ודברים נדחים למחר ולמחר שאחרי מחר…
זה עניין של כח פיזי? זה משהו שאפשר להתרגל אליו או לשפר אותו?
אני לא יודעת מה המצב שלך רק את יודעת כמה באמת את מסוגלת.
אני רק יכולה לומר שבנערותי איחרתי מידי יום לסמינר, אהבתי לישון ולחפוש והייתי די עצלנית…
והיום אני עדיין מאד אוהבת לישון ולנוח,
אבל אני יודעת מה התפקיד שלי,
ועושה אותו באהבה ובשמחה.
עובדת, משקיעה בבעלי ובילדים את הנשמה, ומתקתקת בית כמו שצריך.
ואני לא מלאכית כי החברות שלי גם כך. אנחנו פשוט לא מפונקות, זה הכל….
כמובן שאל תקחי מזה שום דבר כי לכל אחד יש את הנתונים שלו, רק מתארת מה אצלי ואצל מי שאני מכירה…
אה, דוקא יש לי תיאור הפוך. הייתי נערה מסודרת שעושה מה שצריך ומאז ומתמיד קמה מוקדם גם בחופש או ביום שאין לי מה לעשות בו כי אני אוהבת את הבוקר ואלה השעות שלי.
אבל אחרי יום של פעילות והתרוצצות להפעיל את הרגליים והשרירים בערב לפעמים כבר מעבר ליכולות. ואני כן מרגישה שנחלשתי בשנים שעברו מאז הייתי צעירה וקלילה..
ויש אפשרות להתאמץ יותר אבל אני יודעת שאת המחיר אשלם (וגם כל המשפחה) ביום שאחרי. לפעמים זה אכן שווה אבל זה עדיין לא אפשרי ליום יום.
ובמיוחד תקופות של הריון עם כבדות פיזית ומאמץ נשימתי אפילו בפעילות רגילה אז קשה לתקתק קניות כרגיל וניקיון/בישולים. ואל תגידו שזה רק תקופה שלא עליה מדברים, כי גם יש התאוששות וסדר יום חדש שלוקח זמן להכנס אליו וזה תקופה ארוכה מכדי להתעלם ממנה.
אפשר חלוקת עבודה
קניות הבעל עושה
ניקיון מתחלקים
לא אומרת שזה קל
ואם את מרגישה שזה ההשתדלות שלך. מי אמר שאת טועה?
להיות עם הילדים יכול להיות קשה ומעייף יותר מאשר לחזור ב 4 ואז רק להתחיל את היום איתם כך שלא בטוח שיהיה לך יותר קשה אם תצאי למשרה מלאה בחוץ
ועוד דבר, אצל זוגות שזה באמת מחזיק מעמד (שהאישה עובדת הרבה בחוץ) הבעל לוקח על עצמו הרבה, לא הכל נשאר על האישה
עונה מהצד שלי, אני מאמינה שפרנסה קצובה לך משמיים!! לכל אחד יש חבית עם השפע שקצוב לה, את יכולה לעשות עוד ברזים בחבית אבל ייצא בדיוק אותו כמות! וזה בדיוק האמונה זה שאת מרוויחה יותר לא אומר שבהכרח יישאר לך יותר..
ואני אומרת את זה בתור אחת שקיבלה קפיצה מאוד משמעותית בשכר (פי 2.5) ועדיין לא גומרים את החודש.. ולא אני לא חושבת שאני בזבזנית בכלל! אין נופשים, אין הרבה ארוחות בשריות, אין לי בעיה עם יד שניה וחלוקות..
שמעתי פעם מאיזה רבנית שככל שיש יותר אמונה צריך פחות השתדלות וככל שיש פחות אמונה צריך יותר השתדלות..
ועוד משהו, בעבר יצא לי לקרוא באחד מעלוני השבת על הרב ארוש שסיפר על עצמו שהיה ממש בחובות ואמר שהוא הבין שגם אם הוא ייצא לעבוד יהיה לו ממש קשה להחזיר את החובות אז הוא החליט שבמקום לצאת לעבוד הוא פשוט 'יעבוד' בלהתפלל על זה לה' וב"ה הוא הצליח להחזיר את כל החובות. לי הסיפור הזה מאוד נגע ללב שעד היום הוא בראש שלי ואגב לדעתי כתוב גם בחובת הלבבות שאדם צריך כל יום להתפלל על פרנסה!! (גם מי שיש לו ברווח)
נראה לי שברור שיש הבדלים בין נשים, הן בכח הפיזי והן הנפשי. לכל אחת יש מסוגלות אחרת והעיקר זה להכיר את עצמה ואת הגבולות.
גם בין הגברים, כי כמו שכתבה כאן מישהי שכשאשה עובדת משרה מלאה הבעל לוקח על עצמו המון מעול הבית והילדים ולא לכולם זה מתאים
כל כך צודקת
יש כאלו שיכולות לשמור עליהם יום אחרי יום ולהביא ולקחת בזמן
ויש כאלו שעם כל רצונם הטוב זה פשוט לא ילך
ואז האישה קורסת אם לא מורידה פרופיל
התכוונתי בעלים שיכולים…
האברכים הם מאוכלי המן!!
לא תמיד רואים את זה על הרגע, אבל אין איך להסביר את זה!!!!
לדוג', אני חיפשתי עבודה במשך חודשיים, ובכולל היו קיצוצים במשכורת – ובאורח פלא היה איך לשלם שכירות ולחם וחלב!!! לא אומרת שזה קל, ממש לא, צריך הרבה אמונה!!!
שכרך גדול מאד!! חזקי ואמצי!!
לא יודעת…
אני אברכית, עובדת קשה, מרוויחה כעשר, וחיה במינוס של 8….
זה מתיש, מעייף, לא יכולה לקנות ולפרגן לעצמי….
נכון, יש ניסים, מאוכל המן וכו, אבל זה קשה….
מזדהה איתך!!! זה ממש ממש לא קל!!!!!
תנסי להתעודד עם זה שתקבלי שכר גדול בשמים ומקרבת ה'!
לעודד אותך, גם אני עם מיונס בחשבון ולא יכולה לפרגן לעצמי- אבל בעלי לא לומד 🙁
זה רק להיות עם ה'!
זה לא קל, באמת מסירות אבל זה עבור ערך עליון- התורה.
מי שאוהבת באמת את התוה מצליחה ומי שלא זה לא ילך.
אני כל הזמן מתפללת לה' ובקשת שישלח את מה שצריך ולומדת אמונה ובטחון. (ממליצה בחוווום לשמוע את הרב מיכאל בוגנים בקול הלשון זו הצלת נפשות בכל תחום!!!!!!!!!)
המשפחה המורחבת לועגת לנו ולא מבינה למה בחרנו להיות "עניים" (הם לא חרדים)
אבל אנחנו בחרנו חיים של תורה וזה כיף לנו!
לא כולם יכולים להבין את זה. במיוחד בדור כמו שלנו שאברכים רוצים לחיות כגבירים.
אבל מי שיורדות לה לפעמים דמעות כשהיא שומעת את המילה תורה
או שמחכה כל השנה לשמחת תורה
היא יכולה לחיות ככה בשמחה!
ולא לשכוח את הנאמר "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"
מי שמכירה גדול בישראל שגדל עם כפית כסף בפה והיה לו הכל בשפע וברחבות
שתצביע!!
את חושבת שאם הילדים שלי גדלים לא בתנאי עוני אין להם אפשרות להיות לגדול גדולים בישראל? (גם לא עשירות, אבל לא עוני)
ואני מכירה גם בני עשירים שגדלו בני תורה… ר' דניאל וולפסון שליט"א ר"י וולפסון גדל בסביון, ר' משה הלל הירש שליט"א גם לא גדל כמדומני בעוני, ר' נתן צבי פינקל זצ"ל גדל ממה שידוע לי בבית עשיר.
ייתכן שזה עדיין מיעוט מבחינת אחוזים, אבל קשה לומר שאין בכלל!
זה נכון שעושר יכול להיות ניסיון, בהחלט, אולי אפילו יותר מניסיון העוני, אבל חלילה לומר שמי שגדל בבית עשיר אין לו סיכוי!
אולי עיקר ההתחזקות צריכה להיות שמה שצריך להגיע לך – יגיע לך, ולא משנה כמה ברזים תפתח. מה שנגזר לבן אדם בר"ה – יגיע לו – גם אם הוא יעבוד בהייטק, וגם אם בעבודה פשוטה – בהנחה שהוא עושה השתדלות ראויה שמתאימה לדרגה הרוחנית שלו – זה הנקודה שאנחנו צריכים להתחזק בה באמונה.
ואחרי הכל – השאלה היא מה הילדים רואים שמעריכים בבית, גם אם יש כסף, וגם אם אין, וכמובן ס"ד ותפילות!
אני לא חושבת שהבחירה כאן היא בין עושר לעוני
אני עובדת משרה מלאה ואנחנו לא עניים אבל בפירוש לא עשירים. יש תקופות שמצטמצמים יותר, חושבים 8 פעמים לפני הוצאות גדולות
ומצד שני טיפול שיניים חריג לא מעיף אותנו מהמסלול
זה מאד רחוק מעושר. הייתי קוראת לזה אולי נוחות או ביטחון כלכלי.
מסכימה שזה קשור לדרגת הבטחון
אבל נושא השאלה הוא לא אברך כן או לא, אלא משרה חלקית כן או לא
גם זה קשור לאמונה ובטחון
התפקיד שלנו לגדל ילדים. ואם אישה מרגישה שהיא חוטאת לתפקיד עם משרה מלאה. ודאי שזה קשור לאמונה ובטחון
זה בדיוק מה שאמרתי
לא אהבתי את המשפט"מי שבאמת אוהבת את התורה מצליחה ומי שלא זה לא ילך"
ההשתדלות בידיים שלנו ההצלחה בידי הקב"ה
יש בינינו הרבה נשים שאןהבות את התורה משתוקקות אליה מתפללות על הזכות ,בוכות ושמחות בשמחת תורה,מתמסרות עד כלות ולא זוכות
משפט כמו שכתבת בעצם מאשים את אותן נשים יקרות
זה לא רק ללמוד שער הביטחון
זה להרגיש, התדר האנרגטי שאת רוטטת הוא קובע את חווית החיים שלך
הוא קובע את גובה תקרת הזכוכית שלך , אם בכלל תהיה.
תתחילי להרגיש דברים שמגדילים את הכוח של בורא לזמן אלייך שפע
ולהפסיק לשכנע את עצמך בחזרות על דיבורים שמקטינים את בורא עולם.
את באמת הבת של המלך, אבל את צריכה להסכים בלב לשים את הכתר.
לא בדיבורים, ברטט של הרגש בפנים.
כמו שאת לא מתקשרת לחברת חשמל לברר איך הם משנעים את החשמל אלייך.
את פשוט מדליקה את האור כי את יודעת שהוא ידלק. זו רמת הבהירות המובנת מאליה שיש לך לגבי הדבר.
ככה פשוט. בדיוק ככה.
ברור שקטע קצר שכתבתי פה לא יספיק לך לשינוי , הוא רק יעורר אותך לחשוב
ומפה צריך הטמעה וחילול פנימה על ידי חזרות ואוטוסוגסטיה.
אם זה תפס אותך ומדבר אליך תבררי על המושגים האלה של יצירת מציאות ותודעת שפע. כי באמת שיש כל כך הרבה שפע.
נראה שהאזנת לראיון של מזל כהן אצל מורן קורס…
נכון מאוד,
וגם לעוד הרבה תכנים של מנטורים בארץ ובעולם,
אבל זה לא רק להאזין ובטח שלא פעם אחת,
זה להכנס לתדר הזה ולהיות בו ולהשאר איתו
וכל פעם שנכנסות דאגות /חששות / ספקות וכד' לרכז
את הפוקוס בתמונה שאת כן רוצה לראות
אני מתחברת יותר לעבודה עצמית על בטחון ואמונה, מספרי המקורות שיש לנו.
זה מאד דומה בכמה חלקים אבל לא זהה לגמרי.
השאלה הזאת עלתה בי כי חשבתי על 2 המטרות החשובות בחיי, שקידה בתורה וחינוך ילדים. ובאמת צריך הרבה סיעתא דשמיא אם רוצים את שניהם ללא פשרות, ושאת רואה אחרות שמצליחות בעניין המשרה החלקית והאברכות את מנסה להבין האם זה רק נראה הצלחה כלפי חוץ או שזה לא כמו שנראה. הלוואי ואצליח בעז"ה בשניהם.
אני יכולה להוסיף שמטרה נוספת היא להיות אשה לבעלך.
בסוף זה עוגה, אי אפשר 100% בכל החזיתות מי שמצליחה במשרה מלאה גם להשקיע את המירב בילדים וגם בעלה שוקד על התורה זה בפירוש יכול לבוא על חשבון עצמה, הכוחות שלה, הנעימות שלה, הפניות שלה. ואם המטרה היחידה של אשה זה חינוך ילדים אז זה יבוא על חשבון הזוגיות והקוצר רוח יבוא מול הבעל.
אני עובדת חצי משרה ונראה לי שמרוויחה יפה, כמו משרה מלאה. אם מוסיפים את שעות הנסיעה לעבודה מרגיש לי כמו משרה מלאה. בעלי אברך, גם מלמד תלמיד פעם בשבוע, מטפל בקשיש בבין הסדרים כמה פעמים בשבוע והשנה הוסיף ליווי בהסעות של חינוך מיוחד לפני סדר א. עובדים שנינו קשה. לא קל לסגור את החודש. אבל איכשהו הסתדר לנו כל חודש. ביטחון כלכלי כמו שדיברו פה, אין. טיפול שיניים חריג יכול בהחלט להוציא אותנו מאיזון. אבל איכשהו תמיד הדברים הסתדרו עד עכשיו… אפשר להגיד בדרך ניסית. מה שכן נראה לי שכל עבודה שמכניסה יפה מלווה באחריות גדולה והדבר בוודאי משפיע על הכוחות שנשארות לילדים.