חופשת לידה

מסובך מסובך.

לא פשוט להתחרות על לב ההורים, כולם רוצים את יחסם ולפעמים עם או בלי ידיעה נראה יחס ברור ומועדף לאחרים.

לא נותר לנו אלא לשמוח בחלקנו ולא לקחת קשה.
לשמוח במקום שלך במשפחה ולנסות מה שאפשר.

פרשנות שלי –
זה אופייני להורים מבוגרים יותר- היום הורים צעירים יותר אוהבים, מכילים ופחות קשוחים (?) ראו בעוד הרבה דברים.

יש עוד מגוון מצבים לא פשוטים, שיש אחיות צמודות ואחת ילדה לפני השניה אז האמא לא תתייחס ליולדת כדי שהאחות הצמודה לא תרגיש בחוץ..

הי,
מלבד זה שאני מכירה כל כך הרבה סיפורי אחיות שילדו באותו יום,
כולל זו שילדה לידה שקטה שחדר לידה אחותה ילדה תינוק בריא ושלם,
ואז האמא נקרעה למי לתת יותר יחס, (זו שילדה לידה שקטה עם בית מבורך והיולדת עם האוצר לידה ראשונה)

א- בית החלמה לא מסנן לפי מספר הלידה, תמיד אפשר לבוא,
אפשר גם במקסימום להזמין מקום מראש.
ממליצה בחום על הבית החלמה בטלזסטון, האחיות שם יתנו לך הרבה מאוד (איך לחתל, להרגיע, לרחוץ), ורב הקופות חולים היום נותנות החזר חלקי.
ב- אם את לא צפויה לעבור דירה, תתחילי למלא עכשיו את המקפיא שלך (ואלי גם של שכנותייך) בציוד לאחרי הלידה-
לחמניות, עוגות פרוסות, עופות מבושלים קפואים, בצל מטוגן וכאלו, כל מה שרק שייך לשמור במקפיא,
ואז במקרה הצורך – הרבה יותר קל לחזור לבית.
לא לחכות עד אז ולהתקע.

ולזכור-
יולדת המצב הרגשי לא צפוי בכלל, בלי קשר לאחות.
יש מי שתהיה בהיי, ויש מי שתהיה בדאון.
אצלינו לא מקובל לתת מתנות ענק ללידה, ולא מתנות.
כלום.
הדבר היחיד שקיבלתי ללידות זה שמיכות, מלבד בלידה הראשונה שקיבלתי בגדים מהדודות… ולא מאמא ולא מחמותי.
גם ביקורים בבית חולים בקושי היו.
למה?
אלוקים יודע.
היום כשברוך ד' יש לי בית מבורך, אני כבר לא מרגישה את הצורך הזה,
אבל אני יודעת שאם הייתי מכינה את עצמי נפשית למצב הזה שאין התרגשות סביבי ואין ביקורים וסרטים ומתנות-
זה היה יותר קל.
אז תכיני את עצמך לחזרה לבית, לבעל שלא יודע איך זה הורמונים של יולדת,
תחלמי על זה, אל תחלמי על פינוק אצל אמא,
ואז אם תצליחי להיות אצל אמא-
רק תרוויחי.

לגבי ההקפאה עוד טיפ:
תכיני לחמניות ממולאות בשלל מילויים (פיצה, ירקות וכו) שיהיה לבעלך תמיד איך לשלוף לחמם ולאכול, גם כשנמצאים אצל אמא יוכל לקפוץ לבית.
בעל שבע = בעל רגוע ותומך.
בעל רעב= בעל נובח ומנוכר.
תפנקי אותו מראש-
הוא יוכל לפנק אותך.

אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 16
לא זכיתי להיות אצלה יום אחד אחרי לידה…
והיה קשה מאד מאד אחרי לידה ראשונה!!
הרגשתי נורא, והילדה לא היתה קלה
וכאן אני קוראת לאחיות – לתת תמיכה רגשית ובעיקר בעיקר אמון באמהות הצעירות!!
לא ביקורת….
לצערי סבלתי רבות מהערות וביקורת, וגם כך הייתי במצב רגיש

מבינה אותך ממש,ככה תכננת ככה היה לך בראש וכנראה ככה מקובל אצלכן במשפחה…..
לי זה כמעט קרה לידה ראשונה (למרות שאני מבוגרת משאר האחיות התחתנתי אחריהן בגיל מבוגר יותר..) והיו 2 לידות לפני וחששתי שלא יהיה כבר כוח אלי….ועוד זה היה בתקופת החגים בסוף אחותי ילדה לידה שנייה, 3 שבועות לפני וככה כשהיא יצאה מארוח אצל אימי אני ילדתי,..-אצלינו בבית דברנו על זה בגלוי ,וגם עם אמא שלי דברתי על זה ,זה קודם כל נתן פורקן וגם באמת לבחון מה לעשות, מה שכן הרגשתי שבלידה ראשונה ראוי לתת לי יחס יפה , וזמן מנוחה,ואולי גם בגלל שנתתי לאחיותי להתחתן לפני בכבוד וממקום הכי שלם ושמח איתן….
צריך גם לבחון את האפשרויות":האם יש לאמך חדרים מספיק,_(אצלינו יש חדר נוסף והוא ממוקם מחוץ לבית ההורים בקומה נפרדת…) וממש לדבר עם אמך על כל האפשרויות, ובאמת אני אמרתי לעצמי שאם אחותי תהיה עדיין אולי אלך לבית החלמה ,בחלק הימים עד שיתפנה אצל אימי….
זה באמת לנסות לחשוב מה יהיה לך הכי טוב באם יקרה וזה יפגש.
בתפילה שהכל יהיה בצורה שהכי נכונה לך וללא תקלות ,ובידיים מלאות !!!