גם לנו יש סדר יום אינטנסיבי, הגיע מצב שדיברנו בעיקר בטלפון…
ואז החלטנו להקפיד על יציאה שבועית בערב. בדרך כלל הליכה של כ 40 דקות, ואנחנו קונים משהו קטן טעים בשביל החוויה.
אמרתי לבעלי שצריך להקפיד על זה גם בתקופות עומס כאילו זו תרופה…
מצטרפת
אין אופציה אחרת
מה שעזר לנו זה לקבוע לימוד משותף באיזה ספר, ניקוי ראש וגם חויה עמוקה יותר, וגם כשהיה לחץ אז זה היה המינימום
אישה ואמא
10 חודשים לפני
תקין או לא, זה עניין של איך נראה הזמן שלכם ביחד יותר מאשר כמות הזמן…
אם בכ"ז מעניין אותך, בעלי יוצא בבוקר ב 8:00 וחוזר ב19:15 ב 21:00 יוצא ללמוד ולמעריב וב 22:30-23:00 חוזר. אנחנו הולכים לישון לפעמים עוד לפני 24:00 כי הסדר יום של שנינו מאד עמוס ומעייף ללא שינה בצהריים.
סה"כ יוצא שהוא בבית באזור 3 שעות.
כמובן זה בבסיס ללא יציאות חריגות שבהחלט קיימות (לא כזה חריג קניות בסופר או רופא שיניים)
רב האברכיות שלידי זה כמות הזמן ביום יום שפוגשות את הבעל שלהן…
יותר קשה לנו עם ההרגשה שהוא לא פוגש כמעט את הילדים ולכן עכשיו עשינו שינוי קטן, יום אחד הוא חוזר ב 15:00 מחזיר את הילדים ונמצא איתם עד 16:00 וחוזר לכולל.
זו הגלות!
חוץ מזה, שלעתיד לבוא הוא עדיין ילך ללמוד רוב שעות היום, רק שבקצת הזמן שהוא יחזור, יהיה לנו זמן איכות רגוע בלי טרדות…
נעמה
10 חודשים לפני
וואי, מזדהה איתך ממש. אני יוצאת מהבית ב7 ורבע וחוזרת ב6 בערב במקרה הטוב… בעלי גם חוזר ב5.5, ויוצא בערך ב7.5-8 לכולל ערב. אז יש ארוחת ערב משותפת, לפחות, קצת-קצת זמן איכות בלילה, ו—יש ימים הזויים שלא נפגשים. אוף.
דבי
10 חודשים לפני
אין תקין או לא,
אני חושבת שזה ממש תלוי בית ומצב.
תמי
10 חודשים לפני
אולי זה לא תקין, אבל ביומיום העמוס של כולנו, ככה זה נראה אצל הרבה.
משתדלים לפחות ארוחת ערב ביחד, ויום שישי/מוצ"ש משלימים קצת..
אישה
10 חודשים לפני
אני חושבת שצריך למצוא זמן ממש בכוח, זה קריטי!
הייתה לי חברה שסיכמה עם בעלה על יום בשבוע
שהוא לא הולך לכולל ערב
ובזמן הזה הם יוצאים קצת…
אולי לא מתאים לשואלת השאלה,
אבל לדעתי כל אחת צריכה למצוא
זמן או לפנות זמן בשביל לפגוש את הבעל
כשאני חוזרת מאוחר- בעלי מחכה לי עד שאני חוזרת
וכן כשהוא צריך לחזור מחתונה או משהו –
אין מצב שאני הולכת לישון לפני שהוא מגיע ומעבירים חוויות
והוא מפסיד אותך
העולם מפסיד זוג שמח
לא כל יום. לקבוע זמן מוגדר מראש. זה כמו אירוע בעיני שהוא בטוח יתייצב.. אתם האירוע. הזוגיות שלכם זה הבית שלכם. זה אירוע ענק!
ביטולה זהו קיומה!
אם הוא מסכים וטוב לו עם הרעיון-
זה לא ביטול תורה.
כמוש שלאכול זה לא ביטול תורה,
כמו שלישון זה לא ביטול תורה.
זה שהוא ישקיע עכשיו איתך יחד בקשר שלכם-
יעזור לו ללמוד אחר כך הרבה יותר טוב.
אחד מגדולי ישראל אמר (חבל שאיני זוכרת מי)-
שעל חידושי התורה של ת"ח-
הוא יכול לדעת האם הוא נשוי או לא.
כך שקשר טוב נותן לבעל המון!!!! לא רק לאשה!
אבל זה רק אם הוא שלם לגמרי עם הרעיון של להפסיד כולל ערב.
תמר
10 חודשים לפני
אני פוגשת את בעלי פעם בשנה,
לבערך שעה…
נוסעת אליו להר הזיתים,
וגם אז הוא לא עונה…
נכון שזה קשוח שהבעל לא בבית.
אבל יש לך אותו…
תשמחי ,
תרקדי,
לא אוהבת להטיף מוסר,
ובטח לא להתמסכן..
וכן, אני מבינה לגמרי את ההתמודדות של הלוז שלך.
אבל רק נותנת לך ערך מוסף לזמן שיש לכם ביחד.
השואלת לא מתמסכנת.
היא רוצה לעשות הכי טוב בשביל הבית שלה.
זה לא רק רצון פרטי של "שיהיה איתי ויתן לי יחס" (שגם זה חשוב שאשה תרצה),
זה רצון בריא לחזק את הבית יציב בצורה נכונה.
ציפי
10 חודשים לפני
וואהו לי זה קצת יותר הוא קם אחרי (אני קמה ממש מוקדם) הוא יוצא וחוזר אחרי הכולל צהורים ב8 בערב.
יוצא ב9 עד 11 בלילה ושאנחנו נפגשים כבר שתינו מתים לישון
ממש לא נפגשים
על כרחך את חי…
ה' הביא אותך לפה, וגם נתן לך הוראות איך לחיות
לפעמים צריך לעשות איזו עצירה וחשיבה מחדש אם אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את עצמינו
אבל לעצם השאלה- אדם לעמל יולד. כן.
באנו כדי לקיים מצוות ה' בשמחה,
אם מישהי התבלבלה…
אם זה קשה לא אומר שטעינו, אדרבה, השאלה האם זה קושי שאפשר לעמוד בו ולחזק את הבית כראוי?
זה לא פוגע בקשר?
תקשיבו לעצמכם, מה זה עושה לכם, תבדקו האם יש עוד אפשרויות,
ואז אולי יש מקום להציג את הנתונים ולקבל דעת תורה.
שירה
10 חודשים לפני
אנחנו כל תקופה עושים רענון לסדר יום שלנ לפי הצרכים של התקופה. וזה מאוד עוזר, במיוחד כששנינו מסגכימים על סדרי עדעפויות (עבדנו על זה) יוצא כיום שבצהריים אנחנו יחד עם הילדים בבית שעה וחצי בערך (אני עובדת עד 14) בערב הוא חוזר כשהילדים ישנים סביבות 19.15, פעמים בשבוע הוא בבית מהשעה הזו עד הבוקר (לפעמים יוצא ללמוד קצת וחוזר- אבל לא משהו מחייב. חייבת להגיד שזה כלכך כלכך חשוב, פתאום יש בדיחות משותפות, יותר מעורבות בחיים אחד של השני יותר מטכני. וזה פשוט מאוד כשמסדרים את היום נכון. לבעלי היה קשה לחשוב בהתחלה עם להיות כל כך הרבה שעות בבית, ומה הוא יעשה, אבל מהר מאוד הוא התחיל להנות מזה.
יהודית
10 חודשים לפני
מה שחשוב זה לא הכמות אלא האיכות…
תשקיעו מחשבה שהזמן המשותף שלכם לא יהיה רק על טכני ומרוץ החיים אלא יהיה גם זמן של קשר מעצים.כל זוג ומה שמתאים לו.
גם לנו יש סדר יום אינטנסיבי, הגיע מצב שדיברנו בעיקר בטלפון…
ואז החלטנו להקפיד על יציאה שבועית בערב. בדרך כלל הליכה של כ 40 דקות, ואנחנו קונים משהו קטן טעים בשביל החוויה.
אמרתי לבעלי שצריך להקפיד על זה גם בתקופות עומס כאילו זו תרופה…
מצטרפת!
אפילו ללוות אותו לבית כנסת לערבית
מצטרפת
אין אופציה אחרת
מה שעזר לנו זה לקבוע לימוד משותף באיזה ספר, ניקוי ראש וגם חויה עמוקה יותר, וגם כשהיה לחץ אז זה היה המינימום
תקין או לא, זה עניין של איך נראה הזמן שלכם ביחד יותר מאשר כמות הזמן…
אם בכ"ז מעניין אותך, בעלי יוצא בבוקר ב 8:00 וחוזר ב19:15 ב 21:00 יוצא ללמוד ולמעריב וב 22:30-23:00 חוזר. אנחנו הולכים לישון לפעמים עוד לפני 24:00 כי הסדר יום של שנינו מאד עמוס ומעייף ללא שינה בצהריים.
סה"כ יוצא שהוא בבית באזור 3 שעות.
כמובן זה בבסיס ללא יציאות חריגות שבהחלט קיימות (לא כזה חריג קניות בסופר או רופא שיניים)
רב האברכיות שלידי זה כמות הזמן ביום יום שפוגשות את הבעל שלהן…
יותר קשה לנו עם ההרגשה שהוא לא פוגש כמעט את הילדים ולכן עכשיו עשינו שינוי קטן, יום אחד הוא חוזר ב 15:00 מחזיר את הילדים ונמצא איתם עד 16:00 וחוזר לכולל.
אני מתלבטת מה רצון ה בסיפור. כן כך אמור להראות יום של בני מלכים?
זו הגלות!
חוץ מזה, שלעתיד לבוא הוא עדיין ילך ללמוד רוב שעות היום, רק שבקצת הזמן שהוא יחזור, יהיה לנו זמן איכות רגוע בלי טרדות…
וואי, מזדהה איתך ממש. אני יוצאת מהבית ב7 ורבע וחוזרת ב6 בערב במקרה הטוב… בעלי גם חוזר ב5.5, ויוצא בערך ב7.5-8 לכולל ערב. אז יש ארוחת ערב משותפת, לפחות, קצת-קצת זמן איכות בלילה, ו—יש ימים הזויים שלא נפגשים. אוף.
אין תקין או לא,
אני חושבת שזה ממש תלוי בית ומצב.
אולי זה לא תקין, אבל ביומיום העמוס של כולנו, ככה זה נראה אצל הרבה.
משתדלים לפחות ארוחת ערב ביחד, ויום שישי/מוצ"ש משלימים קצת..
אני חושבת שצריך למצוא זמן ממש בכוח, זה קריטי!
הייתה לי חברה שסיכמה עם בעלה על יום בשבוע
שהוא לא הולך לכולל ערב
ובזמן הזה הם יוצאים קצת…
אולי לא מתאים לשואלת השאלה,
אבל לדעתי כל אחת צריכה למצוא
זמן או לפנות זמן בשביל לפגוש את הבעל
כשאני חוזרת מאוחר- בעלי מחכה לי עד שאני חוזרת
וכן כשהוא צריך לחזור מחתונה או משהו –
אין מצב שאני הולכת לישון לפני שהוא מגיע ומעבירים חוויות
הרעיון מכון, אבל קשה לי לחשוב שעל חשבון הזמן איתי הוא מבטל תורה
והיי לכל מי שתגיד שזה לא נקרה, נכון שאני חשובה אבל תכלס בזמן הזה אני מפסידה לעולם תורה
אבל בשביל בית של תורה צריך קודם כל בית,
ובשביל בעל ת"ח צריך קודם כל שיהיה בעל…
נקודה למחשבה.
יש מצבים שביטולה זהו קיומה לדורות.
השאלה אם את עושה את זה בשמחה וברצון ומאושרת מעוד דקת תורה, או שאת מרגישה קדושה מעונה.
והוא מפסיד אותך
העולם מפסיד זוג שמח
לא כל יום. לקבוע זמן מוגדר מראש. זה כמו אירוע בעיני שהוא בטוח יתייצב.. אתם האירוע. הזוגיות שלכם זה הבית שלכם. זה אירוע ענק!
ביטולה זהו קיומה!
אם הוא מסכים וטוב לו עם הרעיון-
זה לא ביטול תורה.
כמוש שלאכול זה לא ביטול תורה,
כמו שלישון זה לא ביטול תורה.
זה שהוא ישקיע עכשיו איתך יחד בקשר שלכם-
יעזור לו ללמוד אחר כך הרבה יותר טוב.
אחד מגדולי ישראל אמר (חבל שאיני זוכרת מי)-
שעל חידושי התורה של ת"ח-
הוא יכול לדעת האם הוא נשוי או לא.
כך שקשר טוב נותן לבעל המון!!!! לא רק לאשה!
אבל זה רק אם הוא שלם לגמרי עם הרעיון של להפסיד כולל ערב.
אני פוגשת את בעלי פעם בשנה,
לבערך שעה…
נוסעת אליו להר הזיתים,
וגם אז הוא לא עונה…
נכון שזה קשוח שהבעל לא בבית.
אבל יש לך אותו…
תשמחי ,
תרקדי,
לא אוהבת להטיף מוסר,
ובטח לא להתמסכן..
וכן, אני מבינה לגמרי את ההתמודדות של הלוז שלך.
אבל רק נותנת לך ערך מוסף לזמן שיש לכם ביחד.
תמר, חיבוק
שד' יתן לך הרבה כח
כל הכבוד לך
ותודה על המילים
ה’ יחזק אותך
הצלחת לאפס אותנו,
ללמוד להגיד תודה על מה שיש…
תודה,
איזה נשמות אתן…
וה‘ באמת עוזר ונותן כוח.
וואו, תמר
ריגשת! תגובה כ"כ אחרת, וכ"כ נכונה.
בכזו פשטות כתבת , כאילו עוד תגובה…
נקודה למחשבה…
הרבה כח לשמוח
שנזכה במהרה לתחית המתים ולגאולה השלמה
חיימבלב! ריגשת ואיפסת אותי! שולחת לך חיבוק והערצה!!!!!
חיבוק ענק!
כמה נכון…
שה' ישמח אותך מלוא חופניים בקרוב!
השואלת לא מתמסכנת.
היא רוצה לעשות הכי טוב בשביל הבית שלה.
זה לא רק רצון פרטי של "שיהיה איתי ויתן לי יחס" (שגם זה חשוב שאשה תרצה),
זה רצון בריא לחזק את הבית יציב בצורה נכונה.
וואהו לי זה קצת יותר הוא קם אחרי (אני קמה ממש מוקדם) הוא יוצא וחוזר אחרי הכולל צהורים ב8 בערב.
יוצא ב9 עד 11 בלילה ושאנחנו נפגשים כבר שתינו מתים לישון
ממש לא נפגשים
וזה נכון להמשיך כזה סדר יום? למה באנו לעולם? בשביל מה עובדים ולומדים?????????? מה המטרה האמיתית?
על כרחך את חי…
ה' הביא אותך לפה, וגם נתן לך הוראות איך לחיות
לפעמים צריך לעשות איזו עצירה וחשיבה מחדש אם אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את עצמינו
אבל לעצם השאלה- אדם לעמל יולד. כן.
באנו כדי לקיים מצוות ה' בשמחה,
אם מישהי התבלבלה…
אם זה קשה לא אומר שטעינו, אדרבה, השאלה האם זה קושי שאפשר לעמוד בו ולחזק את הבית כראוי?
זה לא פוגע בקשר?
תקשיבו לעצמכם, מה זה עושה לכם, תבדקו האם יש עוד אפשרויות,
ואז אולי יש מקום להציג את הנתונים ולקבל דעת תורה.
אנחנו כל תקופה עושים רענון לסדר יום שלנ לפי הצרכים של התקופה. וזה מאוד עוזר, במיוחד כששנינו מסגכימים על סדרי עדעפויות (עבדנו על זה) יוצא כיום שבצהריים אנחנו יחד עם הילדים בבית שעה וחצי בערך (אני עובדת עד 14) בערב הוא חוזר כשהילדים ישנים סביבות 19.15, פעמים בשבוע הוא בבית מהשעה הזו עד הבוקר (לפעמים יוצא ללמוד קצת וחוזר- אבל לא משהו מחייב. חייבת להגיד שזה כלכך כלכך חשוב, פתאום יש בדיחות משותפות, יותר מעורבות בחיים אחד של השני יותר מטכני. וזה פשוט מאוד כשמסדרים את היום נכון. לבעלי היה קשה לחשוב בהתחלה עם להיות כל כך הרבה שעות בבית, ומה הוא יעשה, אבל מהר מאוד הוא התחיל להנות מזה.
מה שחשוב זה לא הכמות אלא האיכות…
תשקיעו מחשבה שהזמן המשותף שלכם לא יהיה רק על טכני ומרוץ החיים אלא יהיה גם זמן של קשר מעצים.כל זוג ומה שמתאים לו.
ברור שזה מה שחשוב אבל מה נעשה שעד שאנחנו ביחד צריך לדבר על דברים[ לא תמיד נעימים…]
אחותי סיפרה לי שהיא יוצאת עם בעלה להליכה של עשרים דקות, ובזמן הזה אסור לדבר על הילדים… רק על עצמם.
לדברים טכנים אפשר למצוא זמן אחר.
מתי?
בטלפון למשל…
רעיון חמוד!
לקחתי את זה לעצמי…