האם למי מכן היה לכן ניסיון, כהורים, עם תמיכה לזוץ כשהאישה הצעירה לומדת לימודים במשרה מלאה כגון ריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת. כמה זה דורש? האם אפשרי להורים אברכים? האם זה שווה את זה?
צודקת!
האם האפשרות האחרת היא לעבוד במקצוע לא מתאים אישיותית ולא מתגמל כלכלית כמו הוראה\מזכירות וכדומה…
מה הרווחנו?
קצת יותר נחת בשנים הראשונות
והרבה יותר לחץ בהמשך…
בוקר טוב לגילי
2 חודשים לפני
אני מכירה משפחה שעשו זאת
הגיעה הצעת שידוך והם ניגשו והבת התארסה צעירה
וחלק מהסידורים וההסדרים היה גם נושא הלימודים שלה (שכמובן כרוך בנושא הפרנסה של הבית שיוקם) וכמובן נושא הדיור והמחיה בתקופת הלימודים
לא יודעת איך הם הסתדרו עם המחותנים
כן יודעת שזה נושא שעלה לדיון ואורגן וסודר
ואני מעריכה אותם על זה שהיה להם מובן מאליו שזה באחריותם לדאוג לבת.
גם אם לא שילמו הכול בפועל, אבל העלו את הנושא על השולחן ודאגו שהזוג יהיה מסודר בדרך זו או אחרת.
חני
2 חודשים לפני
אני התחלתי בי"ס לאחיות כשהבת היתה בת שנתיים. זה כלל חמישה ימים בשבוע ונסיעות ולימודים למבחנים. קל זה לא היה. מעולם לא עלה בדעתי שזה קשור להורים שלי. הם חיתנו אותי, את אחי הגדולים, הקטנים, מצודתם לא אמורה להיות פרושה עלי עד עולם.
הלימודים היו החלטה משותפת של בעלי ושלי, וחשבנו שתפקידנו לממן את החלטותינו בעצמנו.
היה מאתגר, מעניין וגם אפשרי.
וכן, זו השקעה שמחזירה את עצמה. לפני כן הייתי מורה במילויי מקום. השכר היה הרבה יותר נמוך. אפילו כאחות חדשה השכר איפשר לי גם להחזיר אט אט את ההלוואות שלקחנו לצורך כך.
קודם כל תודה רבה לכל העונות. אנחנו הורים אברכים כך שהאפשרות לממן שכירות ומחיה לאורך שנים לא פשוטה. היינו מעדיפים שהבת לא תלמד תואר כל עוד היא לא נשואה מטעמים רוחניים.
אם לוקחים הלוואה שצריכה לכסות שכירות ומחייה מגיעים לסכומים מאוד גבוהים שלא נראה לי שזוג צעיר יוכל להחזיר עם סיום הלימודים כאשר המשכורת באותה העת כבר תצטרך לכסות הוצאות שוטפות של זוג עם ילדים בע"ה. לכן השאלה שלי: אם הבת תלמד נגיד הוראה מתקנת שדי דומה לקךינאית תקשורת, האם הפערים בשכר כאלה ששווים את ההשקעה?
אכן לא תמיד
במיוחד שישנה אפשרות להתפתח עצמאית מתוך תחום החינוך מיוחד- אימון קשב\קריאה\מוכנות כיתה א ועוד
ואז את מתוך התחום, עם ניסיון, מכירה את השוק ואנשי מפתח..
גם השלמה של לימודים\תואר שהם מעט יותר קלים תוכל להיות על כתפי הזוג
אני השלמתי תואר ראשון שעלה 20,000 שח, ההורים לא עזרו ולא צפיתי לזה האמת, זה היה 2.5 אחרי החתונה.
היו מלגות, לקחנו עוד עבודות, חסכנו, היה קשה, מלקקים את פצעי ההלוואות אבל כמעט נגמר,
בכל אופן, תחשבו טוב טוב לפני שהורסים את השנה הראשונה!
אני חושבת שאפשר גם לחשוב בכיוון שבו לימודי הסמינר הם בסיס למקצוע העתידי.
למשל, תעודת הוראה במדעים ואז השלמה לתואר במקום שמור ואז (כשהיא כבר נשואה בעז"ה) תואר שני מחקרי במדעים.
ספציפית בתואר שני מחקרי, יש מלגת מחיה של כ4000 בחודש.
צריך בשביל זה ראש טוב ואהבה לתחום אבל זה יכול להיות נפלא.
לא צריך להיבהל מכך שזה נקרא 'תואר שני' זה בעיקר עבודה במעבדה ולא שונה מהותית מבחינה רוחנית מעבודה כקלינאית תקשורת בקופ"ח.
תואר שני מחקרי פותח המון כיוונים…
כסטודנטית עולות לי כמה נקודות
*הרצון למסלול הזה וכל מה שכרוך בו חייב להיות של הבת. גם בלי כל העול של חתונה ומחיה, המסלול הזה תובעני וקשוח.
בנתונים שלה היא תצטרך לוותר על המון דברים. חופשיות של זוצי"ם, להחנק כלכלית לכמה שנים, לא להתפנק ולעבוד קשה. לא לכל אחת זה מתאים. אבל בסוף התמורה בעז"ה תהיה משתלמת. אבל לפני הכל היא חייבת לדעת ולהבין על מה היא הולכת.
*מסכימה מאוד עם הרצון ללכת לסמינר לשנתיים. עצה שלי. לא לקחת מסלול אם יש אפשרות ואם חייבים אז מסלול קל. בזמן הזה: ללמוד לפסיכומטרי (הוא מאוד גבוה במקצועות האלה יכול לקחת בכיף חצי שנה) ולהשלים את הבגרויות, ולהגיע לרמה שצריך באנגלית. כך בעצם היא חוסכת שנה של מכינה. אפשר לבדוק מול המכללה מהם תנאי הקבלה ולהגיע אליהם תוך כדי הלימודים בסמינר. כך שהלימודים נטו יהיו שלוש שנים. ובנוסף אם היא יכולה תוך כדי לעבוד ולחסוך כסף לשנים האלו זה יהיה מעולה.
*הורים יכולים גם לעזור גם לא ממש תמיכה כספית לבנק. לשלוח אוכל, להזמין לשבתות לשמור על התינוק יש המון דרכים לעזור שהם לא דווקא כסף מזומן
*ככל שהיא צעירה יותר הדברים עליהם היא תוותר יהיו יותר אפשריים. במובן מסוים זה הזמן היחידי שיש לאישה חרדית יכולת באמת ללמוד את מה שהיא רוצה. וחבל לותר אם יש את הרצון
פינק ליידי
25 ימים לפני
דעה פחות פופולרית
להתחתן אחרי שיש עבודה ביד או לפחות מקצוע לקראת סיום
אין ספק שלצפות מההורים לממן זוג למשך כמה שנים זה דבר ממש הזוי (בחישוב קל מדובר על צריכה של לפחות 6 אלף שח+ מחיר הלימודים)
ולדעתי גם לא נכון לזוג צעיר בתחילת דרכו לקחת הלוואה של סכומים כאלה, זה להתחיל את כל החיים הכלכליים בצורה שכ"כ מצמצמת את האפשרות לצמוח ולהעמיד את עצמם על הקרקע,
ווהאמת היא שגם התלות בהורים היא לא כ"כ נחמדה לזוג, כמה שההורים יתנו ברוחב לב ובשמחה בסוף הזוג יודע שההורים בעצמם מתקשים לעמוד בסכומים האלה
(מי שלא בקטגוריה הזאת- אדרבה ואדרבה התגובה לא רלוונטית אליו)
שנה ראשונה זה גם זמן להתפנק ולבלות קצת יותר מהשנים אח"כ, וכשהזוג לא מתנהל בעצמאות כלכלית זה פחות מתאפשר…
ולכן אני חושבת שיש יתרון עצום להתחתן עם עבודה ביד או לפחות ומקצוע, ואני מסכימה עם אלה שיגידו שיש בזה גם היבט רוחני- ובאמת יש צורך לשים דגש, והיום יש גם הרבה מסגרות לאחרי הסמינר, אבל זה כבר נושא אחר…
רק לגבי השאלה של האם זה שווה את זה – מה האפשרות האחרת?
על החתום סטודנטית נשואה + כמה קטנים.
צודקת!
האם האפשרות האחרת היא לעבוד במקצוע לא מתאים אישיותית ולא מתגמל כלכלית כמו הוראה\מזכירות וכדומה…
מה הרווחנו?
קצת יותר נחת בשנים הראשונות
והרבה יותר לחץ בהמשך…
אני מכירה משפחה שעשו זאת
הגיעה הצעת שידוך והם ניגשו והבת התארסה צעירה
וחלק מהסידורים וההסדרים היה גם נושא הלימודים שלה (שכמובן כרוך בנושא הפרנסה של הבית שיוקם) וכמובן נושא הדיור והמחיה בתקופת הלימודים
לא יודעת איך הם הסתדרו עם המחותנים
כן יודעת שזה נושא שעלה לדיון ואורגן וסודר
ואני מעריכה אותם על זה שהיה להם מובן מאליו שזה באחריותם לדאוג לבת.
גם אם לא שילמו הכול בפועל, אבל העלו את הנושא על השולחן ודאגו שהזוג יהיה מסודר בדרך זו או אחרת.
אני התחלתי בי"ס לאחיות כשהבת היתה בת שנתיים. זה כלל חמישה ימים בשבוע ונסיעות ולימודים למבחנים. קל זה לא היה. מעולם לא עלה בדעתי שזה קשור להורים שלי. הם חיתנו אותי, את אחי הגדולים, הקטנים, מצודתם לא אמורה להיות פרושה עלי עד עולם.
הלימודים היו החלטה משותפת של בעלי ושלי, וחשבנו שתפקידנו לממן את החלטותינו בעצמנו.
היה מאתגר, מעניין וגם אפשרי.
וכן, זו השקעה שמחזירה את עצמה. לפני כן הייתי מורה במילויי מקום. השכר היה הרבה יותר נמוך. אפילו כאחות חדשה השכר איפשר לי גם להחזיר אט אט את ההלוואות שלקחנו לצורך כך.
צודקת!
קודם כל תודה רבה לכל העונות. אנחנו הורים אברכים כך שהאפשרות לממן שכירות ומחיה לאורך שנים לא פשוטה. היינו מעדיפים שהבת לא תלמד תואר כל עוד היא לא נשואה מטעמים רוחניים.
אם לוקחים הלוואה שצריכה לכסות שכירות ומחייה מגיעים לסכומים מאוד גבוהים שלא נראה לי שזוג צעיר יוכל להחזיר עם סיום הלימודים כאשר המשכורת באותה העת כבר תצטרך לכסות הוצאות שוטפות של זוג עם ילדים בע"ה. לכן השאלה שלי: אם הבת תלמד נגיד הוראה מתקנת שדי דומה לקךינאית תקשורת, האם הפערים בשכר כאלה ששווים את ההשקעה?
אכן לא תמיד
במיוחד שישנה אפשרות להתפתח עצמאית מתוך תחום החינוך מיוחד- אימון קשב\קריאה\מוכנות כיתה א ועוד
ואז את מתוך התחום, עם ניסיון, מכירה את השוק ואנשי מפתח..
גם השלמה של לימודים\תואר שהם מעט יותר קלים תוכל להיות על כתפי הזוג
אני השלמתי תואר ראשון שעלה 20,000 שח, ההורים לא עזרו ולא צפיתי לזה האמת, זה היה 2.5 אחרי החתונה.
היו מלגות, לקחנו עוד עבודות, חסכנו, היה קשה, מלקקים את פצעי ההלוואות אבל כמעט נגמר,
בכל אופן, תחשבו טוב טוב לפני שהורסים את השנה הראשונה!
אני חושבת שאפשר גם לחשוב בכיוון שבו לימודי הסמינר הם בסיס למקצוע העתידי.
למשל, תעודת הוראה במדעים ואז השלמה לתואר במקום שמור ואז (כשהיא כבר נשואה בעז"ה) תואר שני מחקרי במדעים.
ספציפית בתואר שני מחקרי, יש מלגת מחיה של כ4000 בחודש.
צריך בשביל זה ראש טוב ואהבה לתחום אבל זה יכול להיות נפלא.
לא צריך להיבהל מכך שזה נקרא 'תואר שני' זה בעיקר עבודה במעבדה ולא שונה מהותית מבחינה רוחנית מעבודה כקלינאית תקשורת בקופ"ח.
תואר שני מחקרי פותח המון כיוונים…
איפה אפשר ללמוד תואר שני במחקר?
כסטודנטית עולות לי כמה נקודות
*הרצון למסלול הזה וכל מה שכרוך בו חייב להיות של הבת. גם בלי כל העול של חתונה ומחיה, המסלול הזה תובעני וקשוח.
בנתונים שלה היא תצטרך לוותר על המון דברים. חופשיות של זוצי"ם, להחנק כלכלית לכמה שנים, לא להתפנק ולעבוד קשה. לא לכל אחת זה מתאים. אבל בסוף התמורה בעז"ה תהיה משתלמת. אבל לפני הכל היא חייבת לדעת ולהבין על מה היא הולכת.
*מסכימה מאוד עם הרצון ללכת לסמינר לשנתיים. עצה שלי. לא לקחת מסלול אם יש אפשרות ואם חייבים אז מסלול קל. בזמן הזה: ללמוד לפסיכומטרי (הוא מאוד גבוה במקצועות האלה יכול לקחת בכיף חצי שנה) ולהשלים את הבגרויות, ולהגיע לרמה שצריך באנגלית. כך בעצם היא חוסכת שנה של מכינה. אפשר לבדוק מול המכללה מהם תנאי הקבלה ולהגיע אליהם תוך כדי הלימודים בסמינר. כך שהלימודים נטו יהיו שלוש שנים. ובנוסף אם היא יכולה תוך כדי לעבוד ולחסוך כסף לשנים האלו זה יהיה מעולה.
*הורים יכולים גם לעזור גם לא ממש תמיכה כספית לבנק. לשלוח אוכל, להזמין לשבתות לשמור על התינוק יש המון דרכים לעזור שהם לא דווקא כסף מזומן
*ככל שהיא צעירה יותר הדברים עליהם היא תוותר יהיו יותר אפשריים. במובן מסוים זה הזמן היחידי שיש לאישה חרדית יכולת באמת ללמוד את מה שהיא רוצה. וחבל לותר אם יש את הרצון
דעה פחות פופולרית
להתחתן אחרי שיש עבודה ביד או לפחות מקצוע לקראת סיום
אין ספק שלצפות מההורים לממן זוג למשך כמה שנים זה דבר ממש הזוי (בחישוב קל מדובר על צריכה של לפחות 6 אלף שח+ מחיר הלימודים)
ולדעתי גם לא נכון לזוג צעיר בתחילת דרכו לקחת הלוואה של סכומים כאלה, זה להתחיל את כל החיים הכלכליים בצורה שכ"כ מצמצמת את האפשרות לצמוח ולהעמיד את עצמם על הקרקע,
ווהאמת היא שגם התלות בהורים היא לא כ"כ נחמדה לזוג, כמה שההורים יתנו ברוחב לב ובשמחה בסוף הזוג יודע שההורים בעצמם מתקשים לעמוד בסכומים האלה
(מי שלא בקטגוריה הזאת- אדרבה ואדרבה התגובה לא רלוונטית אליו)
שנה ראשונה זה גם זמן להתפנק ולבלות קצת יותר מהשנים אח"כ, וכשהזוג לא מתנהל בעצמאות כלכלית זה פחות מתאפשר…
ולכן אני חושבת שיש יתרון עצום להתחתן עם עבודה ביד או לפחות ומקצוע, ואני מסכימה עם אלה שיגידו שיש בזה גם היבט רוחני- ובאמת יש צורך לשים דגש, והיום יש גם הרבה מסגרות לאחרי הסמינר, אבל זה כבר נושא אחר…