זה לא ששכחנו –

אבא,

אל תראה אותנו כך.

זה לא ששכחנו

חורבן, ומקדש,

טבענו בתוך

הגלות

זה לא שהורגלנו

לאין, לחלל,

נהנים משפלות

ודלות

זה לא שרחקנו,

נסחפנו אי שם

והפסקנו מזמן

לחכות

זה פשוט

כי גלות

כבר חונקת גרון

ואין לנו

כח

לבכות.

זה לא ששכחנו

מקדש ושכינה

והפסקנו

לבכות

על חורבן

זה פשוט

כי בדור

כמו שלנו, היום

החורבן

מתחדש

כל הזמן

והכאב,

הוא הולם

ופוצע בפנים

וזועקת באבל

נשמה

איך הלכו

ותכפו

הצרות,

עד שלא

נותרה בנו

כל נשימה.

אסונות רודפים,

ומיתות משונות,

ודמעות

שיבשו כבר

בנאד,

ומתוך כולם

רק הורגלנו

לקום,

להיאבק, לשמוח,

לשרוד.

זה לא שטבענו

בים הגלות,

ופסקנו לצפות

ולכמוה,

זו הגלות

בעצמה

שיבשה שם בפנים,

גם היכולת

לדמוע.

אבא,

אל תראה אותנו כך,

בנים שפשעו

שוב ושוב,

תראה אותנו

קטנים, אבודים,

ששכחנו

הדרך לשוב.

ולמרות כל זאת

עוד נותרה אמונה,

"אחכה לו"

בתוכנו טבוע,

אז האר לנו כבר

על ציון

גאולה,

כי שכחנו

גם

געגוע.