המורה מתי את מתחתנת?

כותבת בתור מורה ששכנעה את אחותה לא ללכת להוראה:
התחלתי בחינוך חרדי, בבית ספר קטן. התמחיתי בתחום דעת מאד ספציפי, וב"ה התחלתי מיד עם שעות תקן שלי – בערך שני שליש משרה. עבדתי כך שנתיים, במהלכן הספקתי להתחתן ולחכות לילד.
צר לי, אבל המשכורת עלובה ממש (זוכרת איך פתחתי את התלוש הראשון ובכיתי), אין כמעט אפשרות להגיע למשרה מלאה, התנאים מחפירים! הן של ההוראה באופן כללי, ובפרט ברבים מבתי הספר שלנו לצערי הרב.
היינו צריכות לבצע דברים שלא קשורים אפילו בצחוק לעבודתינו כמורות, להתנדב ולא לקבל שכר על חלק מהשעות, דברים הזויים כמו חיוב להשיג תורמים למצ'ינג של ביה"ס – ומי שלא הצליחה שילמה מכיסה הפרטי כדי לא לאבד חלילה שעות תקן…
ושוב, אני כותבת כאחת שלא עברה מ"מ אינסופיים, והייתי מוערכת מאד בקרב ההורים והתלמידות.
האסימון נפל לי בתקופת ההריון, שאז העזו לשחק עם הזכויות שלי והלינו את שכרי במשך כמה חודשים.
לאחר שחזרתי מחל"ד היה לי ממש רע פיזית ובעיקר נפשית. לא יודעת איך עשיתי את הצעד אך באמצע שנה חתכתי ועברתי לממ"ד.
התנאים הרבה יותר טובים, המשכורת גבוהה יותר (אם כי העבודה קשה מאד ומספר השעות רב יותר), אך מבחינה רוחנית קשה הרבה יותר.
אז נכון שבבית יעקב הסביבה הרבה יותר שמורה, אבל את עובדת בכמעט תת-תנאים, לרוב מחכה שנים לתקן, והרבה מנוצלת. ואם אין קמח אין תורה… איך אפשר לשלם משכנתא שכשבתחילת כל שנה המשכורת מתעכבת אם את לא מחויבת העסקה (רק 4 שנים אחרי קבלת התקן…)?
ומצד שני – בחינוך רשמי (ממ"ד וממלכתי), האתגרים הרוחניים משמעותיים יותר מרוב מקומות העבודה.
לכן המסקנה שלי -אותה אמרתי לאחותי- היא לא ללמוד הוראה. ואם כן, לקחת בחשבון שכדי לקבל מינימום תנאים ושכר זה רק בחינוך רשמי.

אני למדתי תכנות, סתם כי בתי״ל הצלחתי והיועצת התעסוקתית אמרה שכדאי, וזה היה המקצוע הכי פחות מוכר לי, בתור אדם שנהנה ללמוד – זה היה נשמע לי מעניין.
(ואגב המורה שלי דיברה איתי קצת אחרת . היא אמרה לי – עמ״י יפסיד אותך אם לא תהיי מורה, מצד שני אנחנו יוצאות לעבוד בשביל לפרנס בית של תורה. דרך הטבע והנורמה מישהי מוכשרת כמוך תוכל להביא שכר טוב יותר בהייטק. אסור לך ללכת להוראה בלי לשאול רב. ובאמת שאלתי רב.)

ולאט לאט עם השנים והיציאה לעולם השידוכים והעבודה גיליתי שהמקצוע שלי הוא ״נחשב״. זה התחיל מתופעה מוזרה מאוד. כל בת ששאלה אותי מה למדתי ועניתי תכנות – ישר ענתה לי, אבל בטון מתנצל כזה: ״יואו גם אני חשבתי ללמוד אבל״ וכאן הגיעו תירוצים שונים, לדמיונכן הפורה. זה היה לי מוזר, כי אני אף פעם לא חשבתי שכולם אמורים ללמוד הייטק אלא אם כן אחד מהמאה תרוצים הבאים תקף. אף חברה שלמדה כל מקצוע אחר לא הכירה את התופעה, ועד היום זה כך, בגינה, הגננת של הילד שלי, שכנות, ועוד, כל אחת ממקומה חייבת להסביר למה היא לא למדה הייטק למרות שהיא היתה יכולה נורא להצליח שם, ולמרות שמעולם לא שאלתי כזו שאלה אלא רק עניתי בתמימות לשאלה ״במה את עובדת״.

אחר כך זה המשיך לשידוכים. אני טיפוס ערכי מאוד, ורגשי, והומאני. ידעתי שבחור שמחפש הייטקיסטית בנשמה – פשוט לא מתאים לי. ומכיוון שכך לשמחתי או לצערי – המון המון שידוכים ירדו על זה שלמדתי תכנות. זה היה משעשע וכואב יחד
כי באותו זמן שחברות שלי קיבלו הצעות בגלל שהן למדו תכנות – אצלי ירדו הצעות בגלל שלמדתי תכנות.
היום ב״ה אני נשואה לבחור שאמא שלו הורידה אותי בגלל שאני מתכנתת
וזה לא מתאים לסגנון ולאופי, לא של המשפחה ולא של הבחור
אבל מכיוון שהם קיבלו את ההצעה ממישהי שהכירה אותי אישית – היא שיכנעה אותם שאני כל כך לא כזאת…
צחוק הגורל.

והכי מדהים זה היום. תמיד השאלה הראשונה בהכרות – ״מה את עושה״. היי! אני בן אדם! אני אמא! אני אלף דברים חוץ מהעבודה שלי! מה זה משנה באיזה צינור ה׳ בחר לפרנס אותנו, ואיך זה קשור אלייך? אולי תשאלי, מה שלומך, איפה את גרה, כמה ילדים יש לך, באיזה כוילל בעלך לומד, אפילו כמה עלתה הדירה שלך אם זה נורא מעניין אותך. למה להתחיל עם הסיווג לפי מקצוע? למה אנחנו מתייגות אנשים לפי מה שהם בחרו לעשות בחיים? כאילו כולנו עובדות בעבודה שהכי מתאימה לנו, חסרות אלו שעובדות בינתיים כי הן לומדות/ חייבות שכר גבוה / יש להן משכנתא חונקת / במעבר בין עבודות וכו? ואגב בכלל, כל מקצוע יכול להראות על כל כך הרבה אופיים שונים . אפילו בתכנות יש את אלו המאורגנות, אלו המוכשרות, אלו עם ראש גדול, אלו עם כישורי יצירתיות ועוד ועוד. אי אפשר לסווג לפי מקצוע, זה חסר סיכוי.

בקיצור , אין לנו מושג מה ה׳ קובע לנו
וה׳ ישלח לך את זיווגך בע״ה את מי שמתאים לך הכי
ותאמיני לי, הבחורים בכלל לא יודעים מה הם מצטטים.
בסך הכל אמרו להם שאי אפשר לחיות ממשכורת של מורה
ואת זה הם מקשקשים הלאה
אין להם מושג בזה
תשאלי אותם כמה עולה שקית חלב
אין מישהו שייתן לך מחיר של מעל 5 שקלים
זה לא שהם ניסו לפרנס בית
וזה לא שמישהו נתן להם איזה שיעור השקפה טוב שעל פיו הם מדברים
סתם החבר הידען או האמא בשולחן שבת ציטטה איזו שכנה מהגינה…
קחי אותם בערבון מוגבל
ואלו שמורידות אותך על שאת מורה
תודי לה׳ שלא הוריד אותך לרמה שלהן
מבטיחה לך שהחרדה הכי גדולה שלי היתה בחור שירצה אותי בגלל שאני מתכנתת ולא בגלל המידות או האופי או הסגנון. כאילו אני כספומט.

בתור בחורה בשידוכים, נמאס לי מאד שמודדים אותי לפי העבודה שלי מכניס אותי ללחץ גדול (ואני עובדת בעבודה טובה)
מרגישה שבימינו, מעבר לכל הציפיות שמצפים מנשים-לגדל ילדים+לתחזק בית+להיות יפה ושמחה ונחמדה יש ציפיה נוספת להרוויח והרבה…
אני מלאת נכונות לעבוד כדי לפרנס בית של תורה וכו אבל חושבת שזה עיוות להסתכל ככה על נשים ועל נישואין, כאילו אני איזה ארנק… (כמה היא מרוויחה? ושאלת השאלות-לכמה היא יכולה להגיע?… הזיה)
ולשואלת השאלה היקרה-אם את שמחה ומחוברת לעבודה שלך ואוהבת אותה, אני מקנאה בך…