הי,
רציתי לשתף ולהתייעץ ותודה על המקום:)
אני בחורה ב"ה מוכשרת, (הייתי בהקבצות גבוהות בסמינר וכו..)
כשבחרו מסלולים בי"ב והמחנכת שלי שמעה שאני רוצה הוראה היא קראה לי והסבירה לי שפשוט בזבוז עלי,
אם אני מוכשרת למה לבזבז את הראש והכישרונות שד' נתן לך?
אז, הייתי קטנה ותמימה, הסברתי לה בשיא הביטחון (מה שאני חושבת עדיין שנכון דרך אגב)
שד' נתן לי מגוון כישרונות בשכל וברגש, אני גם הומנית מאוד ואוהבת את השליחות ועבודת הקודש שיש בהוראה.
למה שזה יתבזבז?? בשכל יש הרבה מוכשרות, לב לא לכולן יש כח ורצון לתת.
ראיתי אז שהיא בהלם ואיחלה ברכה והצלחה בכל אשר תפני (בקול מורתי).
אבל את האמת אני הייתי הרבה יותר מופתעת ממנה, לא התאים לי שככה מורה בסמינר תדבר
אבל עברתי הלאה
יצאתי לשידוכים וגיליתי שזו תופעה.
בחורים טובים מישיבות טובות מורידים, למה? כי היא מורה.
נו ו….?
“לא, אני רוצה בחורה מוכשרת” (אז תבררו בסמינר! חברות! משפחה! מה אתם צריכים להוכיח את זה לכוווולם?)
“רוצה ללמוד בנחת” (באמת??? החיים לא תותים ואל תהיה נאיבי, אם לא יהיה לך עול פרנסה, החיים יפים ומושלמים?)
ולא נדבר על למצוא עבודה שהבעל בלחץ היסטרי שאשתו תמצא עבודה, אח"כ שלא יפטרו וכו'…
והקטע הכי מעניין (ולכן אני מעלה את השאלה כאן) זה שהרבה בחורים לאחר שכן מסכימים להיפגש (באמת מהישיבות הטובות הכי קלאסיות שיש..) שאני מדברת איתם על זה, מסבירה את המעלות של הוראה שיש אמא בבית, שיש יידישקייט וחיבור כי בביה"ס א"א שלא לנשום יהדות, שכל התקשורת ויחס בן אישי מפותח הרבה יותר אצל מורות , שלאישה יש הרבה פחות ניסיונות רוחניים והיא שמורה יותר ולא נסחפת, שכל הסביבה שהיא חיה איתה ביום יום הן נשים ברמה גבוהה.
רובן ממש מסכימים איתי ומוסיפים משלהם שהם בעד— ויש כמה כנים שהבנתי שזה מגיע מהאמא שלא מוכנה להתפשר על זה כי זה לא נחשב היום.
אז זהו, סורי על האורך רק ענין אותי מה אתם חושבות על המצב הזה ואם יש סיכוי לשנות..
אני מאמינה באמונה שלימה שהבעל שלי ירצה כי הוא מוכן לי כבר 40 יום קודם אבל אני לא יכולה להגיד שלא נצבט לי הלב מהזלזול…
ט.ש.


הי, קראתי את ההודעה שלך והזדהיתי כי גם אני באותה סירה,
התחלתי ללמוד הוראה מכיתה של רוב מתכנתות,
כשהייתי בכיתה יב' לא קלטתי מספיק את ההלם, וגם עניתי לכל מי ששאלה אותי למה אני הולכת להוראה שיש לי תחושת שליחות ורצון לעזור בעולם, אחר כך לאט לאט ראיתי איך העולם הזה מעוות ולאנשים לפעמים קשה להבין כל מיני דברים (סתם כי לא מספיק חשבו),
בכל מה שהאמנתי בכיתה יב' אני מאמינה גם היום, ואני זוכרת את זה גם כשיש קשיים קטנים בהוראה או שלא מספיק הולך לי ואני לא מבינה למה בחרתי במקצוע הזה (בדר"כ הולך לי), אני יודעת שיש אנשים שלא נמצאים במקום הזה וזה עצוב ובחירה שלהם, אבל אני באמת מאמינה שגם אם הם לפעמים נראים הרוב, יש אנשים שיודעים להעריך אמת גם כשזה נוגע לחיי המעשה, ואני יודעת שעשיתי את מה שנכון לי ולחיים שלי וגם לאחרות הייתי ממליצה ללכת להוראה, ברור לי גם שככה אני אצליח בחיים, ואצליח להיות כל מה שאני רוצה להיות,
תזכרי את זה..
בהצלחה!!