שלום לכולן,
הילד שלי, בן 7, לא מנומס בצורה קיצונית/ כמה שאני מנסה במגוון דרכים להסביר לו איך כן מתנהגים, הוא משתפר.
לדוגמא: נעמד צמוד ל-2 גברים (זרים!) שמדברים ביניהם.. לא אכפת לו ללכת עם נזלת/ לנגב בשרוול גם מול זרים.. מוריד את הגרב באמצע הרחוב כי יש פצע שמציק לו..
איך אני יכולה ללמד אותו איך כן מתנהגים?
זה נורמלי? חוץ מזה הוא חכם וכשרוני מאד!
תודה



תתנחמי בזה שזה קורה בד"כ לילדים חכמים וכישרוניים.
נראה לי אתיכולה להעביר לו את המסר לא בזמן האירוע אלא לספר בבית סיפור על ילד שכך וכך עשה וכמה שזה היה נראה לא יפה מהצד … משהו בסגנון הזה.
אני אומרת בזהירות
אולי תבדקי תקשורת
(יש רצף ויש ילדים נורמטיביים וחכמים שנמצאים על הרצף בתפקוד גבוה)
לפני הכל – לבדוק ויסות תחושה!
הכי נורמלי,
קיים מאד.
לא מרגיש שעומד קרוב מידי,
לא מפריע נזלת,
מפריע פצע,
לפעמים קושי עם מקלחות, מים, רטיבות.
לפעמים בדיוק הפוך.
בגדים מציקים.
יש שני קצוות של תת-רגישות ורגישות יתר.
יש לעזר מציון ספר מהמם שמסביר על זה ואיך נכון לנהוג.
רותי קפלר הזכירה מאד בספר ילדה-נוף (לילדה שם היו כמה קשיים וזה אחד מהם)
זה יכול לשבת גם על סוג של לקות למידה. ואז זה לא בעיה חינוכית.
אולי כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע כדי לברר על מה זה יושב בדיוק ואז אפשר להתאים טיפול מתאים במקום לעבוד בניחושים.
נסי ריפוי בעיסוק
יושב הרבה פעמים על בעיות תחושה וקשב
האמת לא כל כך הזדעזעתי מהדוגמאות שנתת… אבל בתגובות ממש לקחו את זה קשה. בסך הכל הוא עוד קטן, ולהוריד גרב באמצע הרחוב זה לא להוריד חולצה… ולנגב בשרוול זה סתם נוח ובד"כ לבנים פחות קריטי הנראות. זו דעתי. מעניין אותי אם אני מנסה להרגיע את עצמי כי הבן שלי גם קצת כזה, או שבאמת אין מה להילחץ ויעבור עם הגיל. מה אומרות?
יש לי רק בנות והן יותר קטנות מעט. אבל גם לי לא נשמע נורא, בטח לא מלחיץ.
כן נקוה לעבוד עליה, אבל הגרב למשל או הנזלת זה נשמע סביר לטיפוסים קצת יותר תחושתיים ופחות אכפתיים כלפי נראות.
לפי מה שאת צתארת, הילד מתקשה בהבנת קודים חברתיים – איפה מתאים להוריד גרביים, למי אני יכול להתקרב. ייתכן ששיח על זה יעזור לו. איך הוא בחברה? יוכל להיות שקבוצה חברתיתהמועברת על ידי קלינאית תקשורת תועיל לו.
האמת שנבהלתי קצת מהתגובות
נראה לי משהו שלומדים בסוף לאט לאט….
אני טועה?
אתן באמת רואות בזה אזה שהוא עיכוב?
חושבת כמוך
התיאור למעלה לא משקף מספיק את המצב ולכן אי אפשר על סמך זה להחליט האם תואם גיל או לא. כך או כך, חשוב להתייחס לתחושה של אמא- בדר"כ היא לא מגיעה סתם.
אבל-
גם אם מדובר בבעיה /קושי בתחושה וכדו'
זה לא חד משמעי ויישאר ככה לנצח.. אפשר לשפר ולעזור גם בתחום הנימוס והטקט. רק תקחי בחשבון שיש ילדים שזקוקים לתיווך ולמידה של הנושא הזה וזה לא מגיע להם באופן טבעי. וכן יש ילדים שזה מתפתח יותר לאט ובאיחור של כמה שנים.
יש לי בן כיום בן 12
שממש חששתי לשפיותו…
כל פעם שיצא החוצה שרק/צעק אווווו
נתקע באנשים
אכל בצורה נוראית
מאובחן הפרעת קשב
תודה לד'
המון נחת היום
מתמיד
נקי
מסודר
עדין!!
רגיש לסביבה
הוא פשוט היה צריך (ועדיין) סבלנות עד שהתבגר
ממליצה לך מאד להניח לזה
ורק להחמיא על מעשים טובים
אפשר בצורה עניינית לתת טישו, לקרא לו שלא יצמד…
תודה שולי
חיזקת אותי
מה שנותן לי כח עם ילד כזה
זה לראות את אבא שלו שאמא שלו (חמותי)טוענת שהוא היה אותו דבר בדיוק
גם גיסים שלי שהיו ככה כשהיו ילדים
ואני רואה אותם מקימים משפחות לתפארת