מעורבות ניהולית! (וגם: איכות או כמות עם הילדים?)

בני ברק הייתה עדיין עיירה עם צריפים, כמה בניינים, חול והרבה גבעות.

הרב כהנמן, ניצול יחיד כמעט מכל המשפחה, שבניסים הגיע ארצה באמצע המלחמה,

עמד עם אנשים ספורים לצידו שהצטרפו לחלום התורה שיקום בארץ ישראל.

במלחמה הנוראה פסק קול התורה באירופה לחלוטין ל"ע, וגם בכל העולם התמודדו עם ספיחיה, והתוצאות: הישרדות ומחשבה על היום יום.

ותורה? ישיבה? נשמע חלום רחוק בארץ ישראל שנאבקת על קיום בסיסי עם מלחמה, עוני וניצולים שורדים.

עמד לו הרב באמצע העיירה בני ברק והצביע בביטחון על גבעה אחת רחבה, חולית ושטוחה וקרא:

פה תקום הישיבה!

האנשים בהו בו ואחד מהם העז וטען כנגדו:

"הרב חולם…"

ענה לו הרב בעוז: "אני חולם, אבל אני לא ישן!"

הסיפור המוכר הזה מניע אותי בכל פעם מחדש, בציר שבין חלום לחזון.

יש לי הרצאה שנקראת מחלום לחזון.

בה אני מבררת מול מנהלות ואפילו עצמאיות –

מה החלום שלך?

אחר כך אני שואלת מה זה חזון.

התשובות לשאלת החזון מגוונות ואני מעלה רשימה על המסך –

משאלת לב, חלום, שאיפה, מטרה, אידיאלים, ערכים, חיבור.

אבל האמת היא שחזון זה למעשה צפי עתידי!

כדי שחזון יצליח ויגשים את עצמו,

הוא צריך להיות מושתת על אידיאלים=ערכים,

 ועל חיבור.

אחד האתגרים שהכי מאתגרים מנהלים זה החיבור של העובדים לחזון הארגוני.

לעיתים למנהלת כל כך ברור מאיפה היא פועלת, למה ועבור מה,

אבל השטח בכלל לא מחובר, הצוות מתמודד עם האתגרים האישיים שלו בעבודה ובכלל, ולא פנוי להתבונן על התמונה הגדולה.

המנוע של הצוות לפעמים שחוק, החזון נשכח כמעט, והפך להיות רק מטרה אחת: פרנסה. לכן אני פה.

כיועצת ארגונית אני מציעה למנהלים לעבוד על נושא שנקרא:

management engagement – מעורבות ניהולית.

זוהי שיטה מעמיקה ומדהימה שמסייעת למנהל להנחיל את החזון לתוך הארגון,

ולחלחל אותו בפרקטיקות מתאימות, שנפרט אותן בטורים הבאים.

אבל בואו קודם נבין את המונח.

בייעוץ ארגוני, יש מצדע שמדבר על סגנונות ניהול וב'תורה' הזו יש התייחסות למנהלים וותיקים, בעלי ניסיון ולרוב, אבל גם עם שחיקה מסוימת או ניתוק.

לאור המונח שהעליתי פה – מעורבות ניהולית,

אנחנו מיד מבינים שרוח המנהל צריכה להיות נוכחת עד כמה שאפשר בכל רבדי הארגון,

ובדיוק כמו בבית, כדאי שהמנהלת בארגון תהיה גם נוכחת פיזית ומעורבת.

האם זה אפשרי? כשהמנהלת כל כך עסוקה בפיתוח, בקשרי חוץ ובניהול טכני? איך היא יכולה גם להיות מעורבות במה שקורה בתוך הארגון?

 בטורים הבאים אעמיק בפרקטיקות ומתודות ישימות באמת.

---

מנהיגות בבית? זה אפשרי!

יש משפט באנגלית שנכון אולי לשנות האלפיים, שאומר ככה:

Quality is better than quantity – איכות עדיפה על כמות

אפשר להתווכח פה ולספר כמה ריכוז זמן איכותי עם אמא שווה לאין ערוך על פני אחרי צהריים נמרחים / אמא שזמינה בטלפון תמיד בעיקר לנשואים… ועוד המון דוגמאות.

ולכן אעלה פה את דעתי האישית, כאמא מנהיגה:

לגבי אמהות – אני לא מסכימה עם הפתגם האנגלי הזה.

הוא מתאים לתקופות מסוימות, לזמני עומס נקודתיים, אך לא לתמיד.

אני מאד מאמינה בנוכחות הורית פיזית ככל האפשר.

בווידוי אישי, אספר שדחיתי כמה הצעות עבודה מפתות כשהמשמעות היתה מעבר למשרה – עודף שעות מחוץ לבית.

אני כן מאמינה שעצמאיות ומנהלות יכולות לפנות יותר זמן נוכחות, גם אם אין שם תמיד פנאי ממש להסתכל בעיניים. גם אם קראנו לילדים אלינו למשרד (ואם כבר, ניתן להם תפקידים) והייתי עסוקה, וגם אם הייתי בטלפונים אבל תוך כדי תפקדתי בבית, כי אני אשה, ואני יכולה להיות מולטיטסקינג כשצריך –

עדיין הם רואים אותי. הם לא לבד.

הם גדלים לתוך מציאות של אמא עסוקה, אבל נוכחת.

אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחת. ואם אפשר לעבוד בחוץ ולהתנתק לחלוטין כשאת מסיימת וחוזרת הביתה, אשריך.

אבל כל מנהלת שהיא גם אמא, תגיד שזה לא אפשרי, ובסופו של דבר רובנו עסוקות מאד.

המציאות ההיברידית שמאפשרת לנו לעבוד לפעמים מהבית היא מתנה לבתים שלנו – מאפשרת לפחות להיות נוכחות פיזית, ואני נותנת לזה משקל משמעותי.

אני שומעת מהמון נשים בתפקידי מפתח ובמגוון תפקידים אחרים שבזום הן מופיעות במטפחת (אני לא מעזה), יש שם אמירה ברורה על האמא העובדת, אבל האמת שזו אמירה גם למעסיקים:

'שימו לב, היום אני עובדת מהבית במקצועיות, בנאמנות. אבל מהבית. כלומר זהו יום שאני מכוונת בו גם פנימה, עבור המשפחה שלי'.

בכל מקרה – אימהות אף פעם לא תהיה מושלמת, אבל אם תהיה שם מעורבות פעילה, גם אם אנחנו רחוקות פיזית – כשזו בחירה או אילוץ – אנחנו בדרך למנהיגות הנכונה בבית.

גיטי ויספלד היא יועצת ארגונית, מנחת קבוצות, ומנהלת 'מחלף' לפיתוח ארגוני לארגונים וחברות.

למידע על הקורס הייחודי להנחיית קבוצות כאן