ההיא שלא זכתה

כל שבועות מחדש.

אני מפרסמת מילים מתוך הלב,

על חלקי בתורת בעלי.

על הזכות. 

על הקריעה,

על הבחירה.

על המתנה.

ותמיד.

תמיד אז אני מקבלת תגובות.

" גם אני רציתי"

גם אני רצית לזכות.

גם אני רציתי בה חלק.

גם אני חלמתי אותו לומד, מתלהט אחריה.

גם אני הייתי רוצה בשבועות לאפות לו עוגות לכל הלילה,

לשלוח עם הילדים ארוחות.

גם אני רציתי לזכות!

תכתבי גם בשבילי כמה מילים.

אז הנה אני כותבת.

צועקת את צעקתן האילמת של מאות נשים.

שהיו הופכות את העולם כדי למסור את הנפש עליה.

אני הקטנה רוצה לאמר,

יש לך חלק.

אחר,

פחות נוצץ פחות קורץ,

אבל –

זה שלך.

הנה לכן:

חלמתי אותך בימים בלילות,

מנגן לי מנגינה של חיים.

חלמתי אותך – מואר באור האורות

והתורה מאירה לנו פנים.

חלמתי להרדם עם ניגון הלימוד,

להשכים עם ציוץ הציפורים,

להכין לך סנדוויץ' בצעדים של ריקוד

ללחוש לך תפילה ללא מילים.

חלמתי לחוות רגעים של איפוק, 

להסתדר לבד גם כשבאו הילדים.

חלמתי לשלוח אותך לעוד סדר של לימוד, 

ואם תבקש להישאר – לחייך ולהסכים.

הסכמתי בלב לחיות עם פרוטות,

להקיץ בלילות,

לעבוד בשתי עבודות,

ואפילו לא בקשתי רחמים.

כמה איוויתי, כמה קיוויתי, כמה בניתי, כמה נתתי— 

כמה נגעתי, קרוב בחלום.

עד שהוא התפוגג לרסיסים.

בבית שלי יש מנגינות אחרות ובחירות שעלו לי בחיים.

בבית שלי מקיצים בלילות, לפעמים כדי לקבל עדכונים.

בבית שלי נשפכות הדמעות אולי על תורת הילדים?

בבית שלי בחג השבועות אני מתפרקת לגורמים.

וכולכם אומרים: היא לא זכתה… כנראה לא היתה ראויה, 

אולי התלוננה על גובה השכירות, אולי על השמלה הבלויה?

אולי חלמה על כסף וחו"ל,  אולי רצתה כמו השכנה ממול?

אתם כולכם, נדים בראשכם ומאשימים.

תגידו, אין בליבכם רחמים?.

וכל השיעורים מהעבר קוראים אלי כמו בת קול מאשימה – 

"נו נו נו, מה קרה, יקרה?

איה נשים במאי זכיין?

איה התורה??"…

ורק אתה שם למעלה שסופר דמעותי,

ונושא אותי על כפיך לילות וימים.

אתה אוסף קורבני הרותח 

ולמזבח שלי-

תפן ברחמים.

אתה שיודע מהי תורה ומה שכרה, מכין לי נצח באהבת עולמים.

רק אתה רואה – מה נמצא שם בפנים מתחת לחיוך, ולבית המדהים.

אתה שיודע כמה הזעתי, כמה יגעתי, לבנות לך משכן בים הסתר הפנים,

אתה שצופן לי את שכרי אולי רק בבא? 

תיתן לי את הכוח – 

היום.

להשלים.

לראות בו, בחלום גם פינות מאירות.

למצוא בפניו אור יקרות.

לבחור כל יום מחדש,

לחיות.

כי אין לנו שיור – 

רק התורה הזאת.

הכותבת היא אומנית ספוקן וורד מנחה, יוצרת תוכן, בעלת המיזם 'אצלי בסלון'/

מפיקה תוכניות לגיבוש מורות וצוותות, מפעילה תוכניות שירה למוסדות ולפרטיים.

לפרטים נוספים: 0527113281