שלום חברות
ב"ה אני אמא לתינוק מתוק בן שנתיים
עובדת במשרה מלאה
מטפלת היטב בבן שלי
ולכאורה הכל בסדר…
אלא מה, הלידה הייתה טראומטית מאד ובעקבותיה פיתחתי סימנים של דכאון אחרי לידה, וסימנים של פוסט טראומה.
הטיפול היומיומי והרגשי בבן שלי קשה לי מאד…
ובכלל, מה קרה אצלי?
שומעת הרבה מאד ‘תגידי תודה שיש לך ילד’
‘אסור להתלונן על מתנות’
‘את יודעת כמה נשים היו רוצות להתחלף איתך?’ (כמה באמת? יש לי חברה שמצפה כבר כמה שנים ואמרה לי בפירוש שלא הייתה רוצה להתחלף איתי…)
אני מרגישה שמפני שאין לי חותמת רשמית של ‘דכאון אחרי לידה’ הקושי שלי לא זכאי להבנה…




לדעתי, אם את סוחבת אתזה כבר שנתיים
חייב ללכת ליעוץ מקצועי…
תודה
שכחתי לכתוב שאני בטיפול
חיבוק גדול, המליצו פה הרבה על עיבוד לידה, אולי יעזור לשחרר את הטראומה
וכל הכבוד שהבית מתפקד ואת עובדת!! ראוי להערכה
משפט יפה שראתי נראה לי באחת מספרי ממלכה במבחן: צרות של עשירים הם גם צרות וטיפש מי שחושב אחרת
לכי לעיבוד לידה,
בבקשה אל תזניחי את זה!
מדברת מתוך ניסיון!
עברתי טראומה מטורפת בלידה של הגדול שלי ועוד בתחילת הקורונה והיה סיבוכים מטורפים,
אבל אפילו לא ידעתי שקיים דבר כזה עיבוד לידה וחשבתי שזה "יעבור לבד"
תכלס,
לידתי לא מזמן לידה רביעית וכככללללל הכאב של החוויה צפה לי כשהלכתי ללדת ומצאתי את עצמי שעות פשוט בוכה בחדר לידה,לא מסוגלת בכלל לשתף פעולה בגלל החוויה הרגשית העוצמתית-וזה די הבהיל אותי, מה נזכרתי לבכות על זה עכשיו?!.
אבל ככה זה-אם את לא עושה "סגירת מעגל" והבנה-בסוף זה צף ולא חייב להגיע לדיכאון לידה בשביל זה.
אני רוצה לומר עוד משהו לגבי האמירה של:היית רוצה להתחלף עם…?/תגידי תודה שיש לך ילד וכו'
אנשים שלא חוו חוויה טראומתית לא יבינו למה השני ממול מתנהג בצורה כזו או אחרת.
כשהשני פורק מולכם מטען אל תשימו את עצמכם מול הסיטואציה שלו כי אתם צריכים להיות כמהו בדיוק עם אותם כוחות נפש,עם אותם רגישויות,משפחה שתומכת/לא תומכת וכו'-יש כ"כ הרבה פרמטרים מסביב שזה נראה מקרה "קל"-אז על מה היא בוכה?
וזהו שזה ממש לא!
לפי תכונות הנפש של המתמודד מולך זה לא פשוט-אחרת הוא לא היה משתף אותך בקושי שלו…
אז קצת להכיל.
מזדהה איתך בחלק מהדברים
ההריון והלידה הם ראי לחיים:)
יש לך המלצה על משהי טובה?
הלכת בסוף?
היום יודעים שדיכאון בהחלט יכול להיות גם עם תפקוד חיצוני מלא.
מה זה משנה איך יגדירו את זה בדיוק, את זכאית וראויה להקלה ולחיבור רגשי מלא עם הבן שלך, וטיפול יכול מאד לעזור.
שיתוף אישי, זו הסיבה שאני פניתי לטיפול למרות שמבחינה רגשית לאט לאט כן הרגשתי חיבור עם התינוק (גם אחרי לידה טראומתית) אבל ברגע שנכנסתי להריון הבא ידעתי שלא כדאי לי לוותר, ואכן התקופה הזאת היתה לי אחרת לגמרי.
אני מאד ממליצה לך להעזר ולשפר את החיים. גם אם המצב "בסדר" וגם אם שום דבר לא קורס.
לא חייבים לטפל רק במקרי חירום.
ממליצה על יעל גריינר
יש לה מענה לזה
היא למדה טיפול באופן מקצועי?
ממליצה מניסיון?
הרבה מהכאב שלנו מגיע מזה שאנחנו לא מקבלים אותו
יש כלכך הבה אבים שאין להם כותרת ברורה או ‘מרשימה‘, וקשה לנו לתת לעצמינו מקום לכאוב בגלל זה.
אני מנסה לומר לעצמי הרבה- שמה שאני מרגישה זה האמת, וככה המציאות שלי עכשיו. כואב לי.
לנסות לקבל את זה ולא להלחם במצב.
קשה ליישם, אבל מומלץ
הרעיון של מיינדפולנס, לא להחות שיפוטיים לחוויה ולרגע הזה שלנו.
כל הכבוד שאת מטפלת
לצערי הלידה הראשונה שלי הייתה טראומתית מאד
ולא טפלתי
בלידה השניה הכל צף לי בחדר לידה
והמיילדת לא הפסיקה להגיד לי
"שקט, מה שהיה תשאירי מאחורה, עכשיו זה סיפור חדש, הכל מחוק, אל תדברי על זה וכו'.."
אמאלה ויאבאלה
אני בטוחה ב100% שהיו למיילדת כוונות טובות
כי זה מה שאנשים טובים ולא מקצועיים נוטים לומר כשהם פוגשים פלשבק של טראומה….
אבל כמובן שזה לא מענה לקושי…
יש נזקים פיזיים מהלידה הראשונה או זכרון קשה?
גם וגם
כולל השפעה משמעותית על העתיד המיילדותי
מצטרפת לדיון…
יש לי טראומה אמתית אבל מההיריון!
הלידה היתה ב"ה מצוינת.
אבל ההריון….
לא מסוגלת לחשוב על זה!
עולות לי דמעות בעיניים…
הבן שלי בן שנתיים וחצי ואני עדיין רק מנסה להשתחרר מזה..
החלום שלי הוא משפחה גדולה ואני מרגישה שי משהו שעוצר אותי מלהגשים את החלום הזה…
האם עיבוד לידה יכול לפתור את זה?
אם לא מה כן?
כן, תלכי לעיבוד לידה.
אלף פעמים אני מוכנה לצעוק לך את זה באוזן
תגיעי לגיל 40 עם בן יחיד?
תיזהרי שלא תגיעי לשם…
כדאי לך, פשוט כדאי ומשתלם ונכון, לעשות הכול כדי להגיע למצב שאת מסוגלת לחוות שוב הריון ולידה
זו אחריות שלך כלפי עצמך, כלפי בעלך וכלפי נשמות ילדייך העתידיים
עיבוד לידה הוא לא פתרון קסם!
והפחדות הן בוודאי לא פתרון…
אז מה הוא כן?
כמו כל עיבוד טראומה, טיפול הוא לא זבנג וגמרנו. הוא עבודה קשה ומעמיקה.
הוא יכול מאד לעזור!
אני התרעמתי בעיקר על ההפחדות. הפחדות לא פותרות טראומה, מקסימום מעמיקות אותה
"תגיעי לגיל 40 עם בן יחיד?"
לאאאאאאאאאא!!!! אין מצב!!!!
אבל אני כל הזמן בונה על זה שההריון הבא יהיה יותר טוב וירגיע אותי….
השאלה היא אם ההריון הבא יהיה מושפע מהקודם, כי אם ככה אז זה לא בשורה
מבחינה גופנית אין לדעת איך הוא יהיה.
אבל את יכולה לבנות לעצמך חוסן נפשי שיחזיק אותך גם במצבים קשים.
וגם לבנות רשת תמיכה.
ככה שגם אם רפואית הוא יהיה אותו דבר, את תהיי במקום אחר לגמרי…
ממליצה עיבוד לידה אבל אצל מישהי מקצועית באמת, הייתי אצל כמה והפער בין מי שלמדה עיבוד לידה בלבד לבין אחת עם תואר שני טיפולי וניסיון ארוך הוא פער של שמיים וארץ.
אגב, אם היא מנוסה בעיבוד טראומה זה לא חייב להיות תחת הכותרת 'עיבוד לידה'.
על מי את ממליצה? אשמח לשם