כולנו מכירות את המפגש בגינה הציבורית
יש את כל הסגנונות
לי קשה עם הילדים המטופחים והנקיים גם בשעה חמש אני תמיד חושבת לעצמי או שלפני שיצאו לגינה אמא שלהם רצה אחריהם להחליף בגדים ואז הכביסה הכפילה את עצמה, או שהיא כל היום רודפת אחריהם עם סינרים ומפיות (אני לא יודעת מה עדיף)
ואני…… באה לגינה ו2 הבנות שלי מורידות נעליים וגרביים ורצות לטפס מלמטה למעלה במגלשה (זה לא עובד עם נעליים) מצד אחד אני אומרת לעצמי זה מאוד בריא להן זה נותן להן את תחושת ההצלחה זה מחזק את השרירים וחגורת הכתפיים הן נהנות וצוחקות…. והרגליים? קצת מלוכלכות לא קרה כלום באים הביתה למקלחות ולמיטות.
ואני … אני רק מקווה שלא ידפקו לי פרצופים על זה שהילדות יחפות..
למה אני בכל זאת קצת מתביישת???? אני יודעת שזה הדבר הנכון
מה אתן אומרות?
סנדלים עם גרביים באופן כללי זה משהו שקיים רק בציבור החרדי,
הסנדלים "נולדו" בשביל להיות בלי גרביים בקיץ…
בגינות עם ציבור לא חרדי(דת"ל וכו), אין כמעט ילד שישחק עם גרביים וסנדלים,
כולם רצים יחפים ברחבי הגינה והסנדלים זרוקות איפשהו,
מי מדבר על סטים…בדרך כלל חליפות טריקו פשוטות,
מדברת על הגילאים הקטנים, למרות שנפוץ מאד
לראות שם גם אבות עם סנדלים בלי גרביים בחופשיות…
נטו עניין של תרבות כי אצל בנים ודאי שזה לא קשור לצניעות, ואגב ביישובים/מושבים החרדים גם בדרך כלל
הילדים הקטנים משחקים בחופשיות יחפים.
אבל גם אני חושבת שאמא טובה לא נמדדת במרשה להיות יחפים בגינה,
אלא פשוט קשובה לצרכי ילדיה ואכפתית….בין אם היא מרשה ללכת יחף או לא מרשה.
כשהיא קשובה לצרכי ילדיה,
בד"כ היא תרשה הרבה יותר דברים שהם לא עיקרון אלא רק היא לא מתחברת לזה…
אני מעריכה מאוד את כל מי שכתבה את מה שהיא מרגישה, אבל אני גרה באזור עם לחץ חברתי מטורף מרגישה המסומנת, וזה מתחיל להפריע לי…
אני חיבת לשנות את האופי שלי בגלל השכנות? חייבים לחיות לפי השטאנץ?
בגינה שליד הבית שלי, המבטים לא נעימים…
אסור לך לשנות את האופי שלך בגלל שכנות!
זה או שאת לא אמורה לספור את המבטים (בוודאי אם מדברים על בלי גרביים לילד או משהו לא עקרוני בסגנון הזה) או שזה לא המקום שלך,
את צריכה להיות מי שאת,
מהנסיון שלי אני פחות שמה לב לסביבה ולמה שחושבים (לדוגמא אני היחידה באיזור שלי שהולכת עם סנדלים, כי אני אוהבת וכי נוח לי' וכן הלאה) ועם הזמן אנשים מתרגלים, ומקסימום אני מתויגת כקצת שונה, לא נורא כ"כ…
כמובן לא מדברת על דברים קיצוניים או לא ראויים.
תשקלי לעבור דירה.
לא כיף לגור ככה.
את צריכה לעשות שיקול, מה יותר חשוב לך-
להיות בתלם, חלק מכולם, או לעשות מה שאת רוצה בלי לחשוב מה יחשבו עליך, ויכול להיות שתצטרכי לשלם מחיר של להיות שונה..
מיליון אחוז, האהבתי את ההגדרה
זה מתחלק ל2,
כל אחת צריכה להיות מה שהיא, וכמו שכתבה אלישבע אסור לך לשנות את האופי שלך בגלל שכנות, השאלה מה את מתכוונת ב'שטאנץ'? מה גורם למבטים הלא נעימים? כי צריך איזון בין להיות מי שאני לבין מחויבות להתאים את עצמי לחברה,
פשוט השאלה עד כמה הדברים עקרוניים ומהותיים,
ויש עוד דבר- בסוף אם את שונה את משלמת על זה, טוב או לא, נכון או לא, זאת מציאות, את לא יכולה לצפות להתנהג אחרת (גם אם זה לגיטימי וראוי והכל) ושיקבלו אותך כרגיל…אז הפתרון הוא למצוא מקום שטוב לך, שאת יכולה ללכת בו בדרך שלך ושיקבלו אותך כמו שאת אא"כ את מאוד מאמינה בעצמך ולא אכפת לך ואת גם לא מצפה שיקבלו אותך כמו כולם- והלוואי וכולן היו כך…
יקרה,
אני מבינה אותך ומזדהה לגמרי,
הייתי במקום שלך,
ואני רק רוצה להמליץ לך מכל הלב, לכי למקום שיהיה לך טוב, בלי לחץ חברתי, בלי מבטים,
תחפשי לך פריפריה שתהיה נכונה לך ולסגנון החיים שלך,
זה מה שאני עשיתי, והחיים שלי השתנו לבלי הכר,
אני באה ממשפחה טופ טופ, אבל לי התאים סגנון אחר, וגם אני כמוך רציתי לאפשר לילדים שלי לגדול בשחרור ולהתרוצץ בגינה בלי גרביים ונעליים, וגם אני רציתי סגנון חיים אחר, ויש לי אופי אחר,
וגם אני התמודדתי עם מבטים, והייתי מסומנת,
ואז עזבתי למקום כלשהו בפריפריה, ושם הכל שונה, אין לחץ חברתי, אין מבטים,
אני מגדלת את הילדים בשלווה, בנחת,בטבעיות, כמו שמתאים לאופי שלי,
וכאן אף אחת לא תצקצק למראה הילדים שלך שמתגלשים יחפים להנאתם, הם גם ממש לא יהיו היחידים, ודי נפוץ פה לראות ילדים אפילו עד גיל 10 עם סנדלים בלי גרביים, ובכלל כל הדברים בסגנון לא מהווים נושא לדיון, כל אחת תעשה מה שנכון לה,
ויש גיוון של סגנונות, ותרבויות, וזה נפלא!
חבל לך לסבול ולא להיות מי שאת,
אבל בינתיים- את ממש לא צריכה לשנות את עצמך ולחיות לפי מה שאחרים החליטו,
רק מה שטוב לך ולילדות שלך, אז תמשיכי לתת להן להתגלש בלי גרביים ,את אמא נהדרת! ואם מישהו 'דופק פרצופים' וזה לא נראה לו…שיתמודד!
איפה את גרה? ממש מתאים לי
הרבה פעמים זה רק בראש שלנו
אנשים כ"כ עמוסים ועסוקים בעצמם
שאין לאפאחד ראש לבדוק את השני
יש בזה משהו, אבל יש דברים שגורמים יותר לתיוג ומבטים
אולי תשקלי לעבור לישוב חרדי?
אחותי גרה בישוב, הבנים שלה עם סנדלים בלי גרביים עד כיתה ה', וגם הבנות עד גיל יותר מאוחר ממה שמקובל בעיר, והם מסתובבים חופשי יחפים בגינה, וזה לגיטימי לגמרי שם בישוב,
ושלא תחשבי- מדובר על אנשים יראי שמיים ממש, בעלה אברך צדיק, רק סגנון כפרי
את לא צריכה לספור אף אחד!
אני גם גרה באיזור עם לחץ חברתי, ובכל זאת עושה מה שנכון לי,
יש לי בעל, הורים, רב והלכה,
לדוגמא שלחתי את הבן שלי בן 3 (!) לגן עם סנדלים ללא גרביים, והגננת אמרה לי שזה לא מקובל,
אמרתי לה – אם תסבירי לי שיש בעיה הלכתית או לפחות משהו אמיתי אני ישים לו גרביים,
אם זה רק מקובלות זה לא מעסיק אותי (ילד בן 3….)
קל להגיד, או לתת דוגמא סבירה בערך
לקחת בחשבון את הנזקים של ״לא לספור אף אחד״?
כי בסוף החברה מספקת לנו גם מסגרת וכיוון, זה לא רק נורמות והרגלים, אלא גם סגנון שאת רוצה להשתייך אליו, אפילו כדי להיות שייכת
וכמה שזה מעצבן שלא יקבלו אותך לחיידר בגלל שאת לבושה כמו מזרחיסטית (דוגמא קיצונית כמובן) או שבעלך הולך עם חולצת טריקו ירוקה (איפה כתוב בתורה שאסור?) את יכולה גם להבין את הרצון של החברה לשמור לעצמה על מסגרות גם אם זה לא מוצא חן בעינייך
לוותר על השייכות הזו זה לא כזה לנפנף ״יאלה, לא סופרת אף אחד״ ולהמשיך הלאה
זה לקחת בחשבון את כל ההשלכות ולהתייחס ברצינות הראויה
בעיניי זה נושא לדיון שלם נפרד..
פותחת השרשור לא דיברה על להתלבש כמו דתיה או על טריקו ירוק, דברים בסגנון הזה באמת מוציאים אותך מכלל חרדית ובוודאי שלא הכל מתחיל ונגמר בהלכה 'יבשה' ובמותר ואסור, לא לזה התכוונתי,
היא דיברה על כך שהילדות שלה יחפות בגינה, ועל זה בדיוק הבאתי את הדוגמא מהבן שלי שאני לא רואה עניין לגרוב לו גרביים בגיל 3 (וגם בגיל 5 ו6 במחילה) , כי לא כל מקובלות מחייבת ומותר לנו להיות קצת מי שאנחנו ולא לעשות הכל כמו כולם, ולא צריך להיות אכפת בכל דבר מהסביבה, וגם את הדברים שאני כן עושה לפי המקובל- כי אני בוחרת בזה ומאמינה בזה ולא בגלל מבטים של שכנות…
ראיתי שכולן מפרגנות שילדים צריכים לבריאות הנפש שלהם לשחק חופשי,להוריד נעליים וגרביים ולא להתייחס לאפ'חד,וכל הכבוד,ועוד הגדילו לומר שילדים נקיים זה רגישות תחושתית ויש אמהות שחונקות אותם כדי להתיישר עם הסביבה..
חבר'ה, אתן לא חושבות שהגזמתן?
אם ילד יודע שזה לגיטימי להתנהל בחפשיות ולא להתייחס לאפ'חד ולשום דבר- זה נראה לכן תקין? בסוף הוא יגדל והוא לא ילך יחף- כן, אבל בדרך מה הוא הבין? שלא משנה איך הוא נראה ומתנהל?שאמא מעודדת אותו להרגיש חפשי?שכל הכבוד לו שהוא עושה מה בא לו? שהעיקר זה הוא ,ואיך הוא מרגיש?
בואו נחשוב קצת קדימה,לא על השכנות שצריך לצפצף עליהן,אלא על הילדים שלנו,ועל העתיד שלהם
לא מדברים פה על אמהות שמגדלות ילדים פראיים שעושים מה שבא להם,
כן מדברים על אמהות שמבינות שיחד עם החובה להציב גבולות טוב לתת לילדים לפחות בחלק מהזמן חופשיות ועצמאות,ולתת להם לחיות את החיים הילדותיים הפשוטים, בלי לחץ סביבתי ובלי הערות בלתי פוסקות על סדר ונקיון,
מדברים על אמהות שאם הם רואות שלילד שלהם כיף וטוב ללכת בלי גרביים, אז הם ישחררו אותו ויהנו מההנה שלו,ויתנו לו להיות מה שהוא, בלי לחץ מה תאמר השכנה,
ומה עדיף? ילדים שגדלים כל הזמן בצל מה יאמרו ומה יגידו והסביבה?
שגדלים אצל אמא שלחוצה ומתנהלת רק לפי התווית החברה?
אין שום סיבה בעולם שילד שהולך קצת יחף בגינה או נועל סנדלים בלי גרביים יגדל בתודעה של לעשות מה שבא לו,
חייבים לתת מקום וחשיבות לחברה, אבל לא פחות מכך לביטוי של ילד (ומבוגר) להיות מי שהוא
שירי, נגיד שאין שום שכנה בסביבה,
אבל לי כאמא זה מפריע,
ואני מצפה מהילד המתוק שלי ללכת אחרי,
אני ממש לא מעודדת אמהות לגדל ילדים מתוך לחץ,
אבל אני האמא צריכה להוביל אותו , והוא נדרש להתאים את עצמו,
ולא שאני אסכים לו מתוך שכיף לו ללכת ככה
את אמורה להוביל אותו לאן??
לקיבוע מחשבתי?
לסלידה מדברים טבעיים ובריאים?
אמא אמורה להוביל את ילדיה לעבודת ד',
ועבודת ד' היא לדאוג לבריאות וההתפתחות התקינה, היא להשקיע בקיום המצוות,
לא בנורמות חברתיות, בגבולות כי ככה קל וכיף לי, כי אני נגעלת במקום לעבוד על המידות שלי..
זה מפריע לא רק בגלל המה יגידו זה מפריע כי זה לא מתאים לה.
מה הקשר לעבודת ד‘?
את מבקשת מילד הרבה דברים גם שהם לא הלכה.
אני לא מבקשת מהילדים דברים סתם,
כי אני לא חושבת שאני אמורה להשתמש בהם למילוי צרכי האישיים,
אני מבקשת דברים שנצרכים בשבילם ובשביל ניהול בית נורמלי
כמובן שאני לא מלאך – אבל זה הקו שמנחה אותי
נכון שבעקרון הוא נדרש להתאים את עצמו,
אבל אם את יודעת שדבר מסוים יתן לילד שלך ילדות משוחררת ומאושרת יותר, ויתרום להתפתחות שלו- במקום כזה העקרון ש 'הוא צריך להתאים עצמו' פשוט לא נכון,
והרבה מאוד פעמים דווקא לשחרר עושה טוב יותר לאמא ולילד, ואני אומרת את זה מנסיון
רואה אמהות (וגם אני הייתי במקום הזה) שאין להן ולילד שלהן מנוחה לרגע, אין שחרור, זה פשוט סבל לשניהם,
ילד הוא ילד, ומשכך מותר לו כל מיני דברים, ומותר לנו לשחרר, הוא רק יגדל בריא, עצמאי, מפותח, ועם הרבה אמון בעצמו בלי לחץ מהסביבה,
אחר כך הוא גדל ואז דברים משתנים (ועדיין- העקרון נאר רק בהתאם לרמה ולגיל),
לא חושבת שילד אמור להתאים את עצמו לאמא.
המשימה שלנו כהורים היא "חנוך לנער על פי דרכו", להתאים את עצמינו לדרך שנכונה עבור כל ילד. מה שיגדל ויצמיח אותו.
אני אוביל אותו לדברים עקרוניים- מצוות, הלכה, אמונה וערכים, וזה מספיק דרישות. מה שלא נכנס לתחום הזה וסתם יותר נוח לי- זה התפקיד שלנו להתגבר, להתבגר ולגדול עם הילדים -לעשות מה שנכון לחינוך ולבריאות הנפש שלהם.
נכון,
ילדים הם לא "רכוש" של ההורים,
אלוקים נותן אותם פיקדון כדי שההורים יגדלו אותם לעבודתו.
וזה מה שאמור להנחות אותנו – מה יגרום לילד להיות יותר עובד ד', יותר בריא בגופו ובנפשו.
והתפקיד של ההורים זה לעבוד על המידות שלהם וללמוד לשחרר ולהשתחרר מכל הקיבעונות שיש בהם.
לא הבנתי
את מרשה לילד בן חמש בדיוק מה שאת מרשה לבן חמש עשרה, כי אחרת הוא לא ידע כשיגדל מה מותר ומה אסור?
מה הבעיה שילד יתנהג כילד, וכיגדל – פשוט נאמר לו שכגדול זה כבר לא מתאים?
הרי כבר בגיל שנתים את גומלת ילד מטיטול, ואומרת לו בשפה פשוטה – עד עכשיו היית תינוק, היה לך טיטול ולא היית צריך לשלוט על עצמך, עכשיו אתה גדול, ילדים גדולים עושים בשירותים, וגם אתה יכול לעשות בשירותים!
אין פשוט מזה, ואין כיף לילד מאשר כשהוא מבין שהוא גדל!
כן, אני דווקא חושבת שזה דבר נכון ותורם לחוסן הנפשי ולבטחון עצמי.
ילד שבטוח במה שהוא עושה ולא מתחשב בסביבה יהיה בריא יותר ובלי לחצים מיותרים.
והלוואי על כולנו להיות משוחררים מסטיגמות מיותרות ולפעול איך שאנחנו מרגישות.
איתך לגמרי
מה יגידו, זה מה שמטריד אותך?? לי זה נשמע לא בטיחותי בכלל, גם בגינה נקייה יחסית עלול להיות ענף קטן או אבן קטנה…לא הייתי לוקחת סיכון
חבל שאת כ"כ מגוננת על הילדים שלך, זה לא יעזור, גם בגן יש ענפים בחצר והם משחקים עם הכל… וזה סתם גורם להם לפחד ולהמנע מלפתח ביטחון.
לא קורה בד"כ שום דבר רציני אם דורכים על אבל או ענף, פשוט לומדים להתמודד עם הכאב
לא להיסחףף, זה לא הדבר שיגרום לילדים שלי חוסר ביטחון או יגרום להם לפחד לנסות, ילדים הם סקרניים מטבעם אז הם ינסו ויתנסו וילמדו מה נכון ומה לא..
אבל אני בתור אמא מווסתת להם מה נכון לנסות ומה לא.. רב ילדי העולם לא הולכים יחפים בגינה ומלאי ביטחון והכל טוב.
ולגבי ללמוד להתמודד עם הכאב, את גם אומרת כך כשהבן שלך בודק עם הפלטה חמה? או שאת נותנת לו להתנסות???
כמה ילדים מגיעים היום לטיפול רגשי?
חשבת פעם למה?!
בתור אמא צריך לווסת מה נכון ומה לא, לא למה היא אוהבת ולמה לא…
וואו נראה לי קצת רחוקה הדרך ..
טיפול רגשי יושב על קצת דברים חשובים יותר, לא?
הרב שלמה הופמן(למי שיודעת- גדול המבינים בנפש ובחינוך בדור האחרון) היה אומר שכשילד קטן מגיע למצב שהוא הולך יציב כדאי לתת לו להוריד כלים מהשולחן למטבח…
נשמע בטיחותי? לא במיוחד…
אבל ככה מלמדים ילדים עצמאות- ויש להם את זה בטבע, אם רק נשחרר!
ולא קרה כלום אם דורכים על אבן, ילד שרגיל ללכת יחף לא נבהל מזה בכלל,
הוא לומד להרגיש, לדעת גבולות, וגם לא להיות מפונק…
בכל מקרה אפשר לשים סנדלים- לא אותו דבר, אבל יש את התחושה והחוויה של בלי גרביים רק בלי חששות ולכלוך…
אני באמת שואלת.
לא מגעיל אותכם שהם ילכו יחף בגינה, אני אישית אף פעם לא ראיתי ילדים הולכים ככה
רב הילדים שמורידים בד"כ יורידו רק נעליים (בכל אופן באזור שלי)
מפריע לי החורים בגרביונים, שאצטרך לקנות חדש…
מגעיל – לא.
את מתביישת כי יש צד שני שלא חושב כמוך ( יכול להיות שהוא טועה אבל הוא לא מעט)
בחירה שלך אם להיות קשובה לו או לשים עליו פס.
מבחינתי ללכת בגינה יחיפים תואם לבעלי חיים שהרגליים שלהם בנויות לזה ולא מעודנות כשל בנ"א, הגינה מלאה סכנות וחיידקים
וגם לזחול לא אתן בגינה וכשהתינוק לא הולך אני עובדת מאד קשה שיהנה בגינה ולא יושבת בספסל וצופה בו מתלכלך באשפתות כחתול…
ולגבי הבגדים: למה זה נראה לך שחור לבן?! לא כל האמהות רודפות אחרי הילדים בשביל שהם ילבשו סינרים, יש כאלה שזה פשוט הרגל ומי שחשןב לה אז מה קרה להחליף חולצה לפני שהולכים לגינה?! מה ההבדל בין זה לבין הגן בבוקר? בעיני גם ילדים שהם בנ"א קטנים צריכים ללמוד על חשיבות וערך הניקיון האישי
אף אחת לא יושבת בספסל וצופה בילדיה מתגוללים באשפה כחתולים…קצת היסחפות…
ילד שהולך קצת יחף על דשא או על גומי או על מתקני הגינה או עם סנדלים בלי גרביים ממש לא מתגולל באשפה,
האם כל הילדים צריכים /רוצים את זה? לא!
אבל ילד שכן רוצה ומאפשרים לו- ילד שגדל בריא, ואמא שלו עושה מה שנכון לו,
בסוף הכל עניין של הרגל וסגנון,
ולגבי הנקיון-אף אחת לא תחלוק עלייך כמה חשוב נקיון, השאלה עד כמה, והאם מותר קצת לילד להיות ילד ולא תצוגת אופנה,
מה הקשר תצוגת אופנה אני לא יתן לילדים לאכול מהפח ברחוב לא רק כי אכפת לי מהיגידו נכון?
שוב, זאת הקצנה- אף אחת לא מדברת על אשפה או על פח ברחוב, כן?
הכוונה שלי היתה שלפעמים (אגב אני מאוד מקפידה על הנקיון של הילדים שלי) יש אמהות שמה שקריטי להן זה רק שהילד יהיה נקי ומטופטפ, וזה בסדר, אבל לפעמים ,הרבה פעמים, זה בא על חשבון משהו, כשאמא לא מאפשרת לילד שלה להשתולל, להשתחרר, להתלכלך קצת (בגבול ומידה כמובן), הילד רק מקבל הערות כל הזמן על סדר ונקיון , כשאמא רואה ילד מוריד נעליים היא מיד רצה אחריו כי מה שחשוב לה זה רק שהגרביים הנוצצות לא יתלכלכו (ושלא ישמע- נקיון זה דבר חשוב מאוד! אבל באיזון, והחינוך לזה לא בכל זמן ולא בכל מצב ולא על חשבון דברים אחרים הבריאים לנפש של הילד) או שזה לא יראה טיפה מוזר, היא קצת חוסמת אותו- אין מה לעשות, היא לא משחררת אותו להיות ילד! וזה גם בבית ובעיקר בחוץ כי אז נכנס למשוואה הנושא של המבטים מאחרים, ואין מה לעשות זה סוג של תצוגת אופנה…לא של ילד משוחרר ובריא,
אז כשפותחת השרשור שואלת האם היא צריכה להתבייש בכך שהיא מאפשרת לילדות שלה להוריד גרביים כי טוב וכיף להן, התשובה חד משמעית לא, כי היא עושה מה שנכון וטוב לילדות שלה, ובזמנים אחרים היא גם תכניס להן מודעות לנראות, סדר, נקיון וכו'
אחרי כל זה ברור ומובן שכל ילד והצרכים שלו וכל משפחה והסגנון שלה.
לגמרי ללכת יחף בגינה זה לא התנהגות מתורבתת
בתפיסה שלך זה לא מתורבת, יש סגנונות אחרים גם…
לא הגענו לעולם כדי להיות מתורבתים,
זה אני משאירה לגויים…
לא רואה שום ערך בתרבות חיצונית.
כן במידות טובות, לא להתנהג בצורה שפוגעת ומפריע לאחרים,
אבל אם למשהו מפריע לראות ילד מתנהג כילד – בעיה שלו בלבד.
חבל,
כדאי לקרוא קצת מקורות משלנו, מה שלמה המלך אומר על תינוק,
ואיך מתואר אבא שמשחק עם התינוק
כדי להבין שדור האינסטנט שגדל – הוא ההפך המוחלט ממה שילד צריך בשביל לגדול בריא ושלם בגופו ובנפשו.
נשמח לשמוע!
אני לא מרשה לילדים ללכת יחפים בגינה כי זה מגעיל אותי
זה באותה רמה שהרבה אמהות "המומות" שהם מתרחצים כל יום
נכון שצריך ללכת לפי מה שטוב לילד
אבל לשום ילד לא יוצא טוב מזה שאמא שלא תיגעל שהוא ישב עליה/ יעלה על הספה וכו
אין שום אפשרות להכניס אחכ את כל המשפחה ביחד לאמבטיה
(מה גם שבדכ כשחוזרים הקטן צריך לאכול…)
בד"כ ילד שמשחק יחף בגינה יתקלח באותו יום,
כך שהוא מטופל לא פחות מהילדים שלך…
לילד לא יצא טוב שאמא שלו תגעל ממנו,
אבל אני מניחה שזה לא משהו שמתחיל ונגמר בגינה
זה בעיה שצריכה טיפול כי באמת קשה לילד כזה…
אישה אחת הגעיל אותה ריח של מטרנות ברמה הזויה, היא תמיד היתה אומרת לי איכס הבת שלך מריחה מטרנה…
אבל כשהבת שלה לא ינקה מספיק היא בשום אופן לא הביאה לה מטרנה כי זה מגעיל… אז הבת סבלה מתת תזונה..
הלואי שתמיד ילד שמוריד גרביים בגינה . יתרחץ כל יום
לצערי זה ממש לא כך
אז את לא מרשה לילדים להוריד נעליים אפילו בבית כי הגרביים משחירות וזה מגעיל או מלכלך את הספה? ואת לא מרשה להם סנדלים בקיץ מאותה סיבה?
לא מבינה , אני לא מרשה לילדים להסתובב בלי נעלים בבית, מה הבעיה.
קצת הגזמתם…
הגזמנו???
דבר ראשון זה לא בריא לרגל, היא צריכה להתאוורר, וזה גורם לפטריות
דבר שני – למה לא??? למה ילד צריך להיות לבוש בנעליים בבית אם זה לא נוח לו??
למה שלא ירגיש בנוח?
אני לא הייתי שורדת חיים כאלו כל הזמן עם נעליים…
חד משמעי. אני קבוע אומרת לילדים שיורידו נעליים, במיוחד בקיץ, הרגל מזיעה מאד.
גם אני לא מורשה להוריד נעלים,
רואה את גיסות שלי בחורות סמינר שברגע שמגיעות לבית מעיפות נעליים,
לא נעים לראות את זה,
רוצים להוריד נעלים, שימו קרוקסים
מאד בריא ללכת יחפים (אפשר גם עם גרביים). ממש חשוב לשרירים בכף הרגל ולעוד כמה דברים.
שלא לדבר על זה שהרגל, וגם הגוף צריך קצת אוורור.
הכי טבעי ונורמלי להוריד נעליים,
זה מציק ולא נוח,
מה לא נעים בללכת בלי נעליים בבית??
הי
גם אני, מגעיל אותי ברמות שהולכים בלי נעליים, גם בבית, בשביל זה קניתי בעלי גרבים עם סולית סיליקון סוג של נעלי גרב וזה משמש כנעלי בית
לא חושבת שהילדים שלי יוצאים מופסדים מהעניין, אני מוצאת הזדמנויות אחרות לשחרר אותם, (הם ממש לא עדינים ורכרוכיים, הם פעילים ברמות) אבל כן יש לי גבולות מינימליים שאני צריכה אותם בשביל הנפש שלי וזה בסדר גמור!
אני חושבת שמותר לכל אמא לכבד את הנפש שלה והצרכים שלה,
והדבר הכי בריא וטוב לילד זה אמא שלווה שמחה ורגועה ואם סטים לדוג' עושים לי את זה, אז מה פסול יש בזה???
אם מצאת פתרון שטוב גם לך וגם לילדים – מעולה!
הבעיה היא כשנשארים רק עם מה שמתאים לאמא בלי לקחת בחשבון את הצרכים של הילדים…
הילדים אצלי מאוד אוהבים לשחק בשמיכות, לשכב עליהם תוך כדי משחק, להתעטף בהם.. לי זה מפריע שילכו לישון עם כל הלכלוך…
קניתי להם קרבוליות לצהריים שאני לא מרשה לישון איתם…
כך יש להם את מה שהם צריכים בלי שזה יהיה על חשבון ההגינה שחשובה לי.
אהבתי
וואו כמה אמוציות
בשולי הדיון רק עוד נקודה אחת קטנה אבל חשובה
אני גרה בעיר מעורבת
אין לי כמעט שכנות חרדיות כך שאין את הענין של מה יגידו ואיך יסתכלו עלי
אבל מגיל אפס למדתי שהחברה החיחונית מסתכלת עלי ולכן אף פעם לא אתן לילד לצאת מלוכלך ומפוזר מהבית
לא סטים אבל כן נקי מאורגן ומטופח
בעיני זה ממש קידוש ד'
אני דווקא חושבת שבזה שאני מחליפה חולצה פעמיים ביום אני משחררת את הילד ולא כובלת אותו
כי אם אני אדע שאני לא אחליף אני אהיה בלחץ שהוא יתלכלך
אני בגישה שאני אשחרר, אם הוא יתלכלך אני אחליף חולצה
מעדיפה שיהיו לי כפול כביסות והילד שלי לא יהיה בלחץ מלהתלכלך,
וכן, חשוב לי להוציא אותו מהבית נקי! אז אם הוא ילכלך בגן בבוקר אני אחליף לו לפני שנרד לגינה.
וזה טוב גם לי וגם לו!
רוצה לכתוב עוד נקודה
גם אם את חושבת שהכי טוב זה לשחרר. ואין כמו לתת לילדים להסתובב בגינה עם חולצה בסימני קטשופ. ולא לשטוף פנים לפני שיורדים לגינה
סבבה. יכול להיות שלך זה באמת מתאים
אבל קחי בחשבון שיש כאלה שהילדים שלך מגעילים אותם
תגידי זה לא אכפת לי
אולי. אבל תביני אחרי זה למה מתחמקים מלהזמין את הילדים שלך אחהצ. או למה המשפחה לא מזמינה אתכם לשבת
מנסיון עם חברה שאני ממש נמנעת מלהזמין אותה אלי. ילדים עם נזלת שתמיד מרוחה. בגד שבת בהיר שלובשים אותו מתחילת שבת עד סופה ונראית בהתאם. לא מסוגלת
למה?
זה אמא משחררת