אשפוז זו חוויה לא קלה בכלל. בטח לא במחלקה הפסיכיאטרית.
הבדידות. העצב…
אך מנגד, האשפוז הוא מקום טוב בשביל להתרומם על הגל ולחזור עד כמה שאפשר, לחיים.
ריח זר. לא מוכר.
לא ריח של בית. של חיים.
כרית ירוקה נמעכה בין זרועותיה.
תחליף חיוור לחיבוק אנושי.
ליבה נמעך בין צלעותיה.
כדור של חרדה.
אין לו מקום.
אין לה מקום.
בתוך כל החלל הרחב והמרווח הזה.
אין לה אוויר. רק קולות רחוקים.
עצים שחורים מנופפים לה מרחוק.
זיכרונות ילדות.
עולם שהיה ואינו.
כמו חלום שמתפוגג עם שחר.
הירח מעיף מבט ושותק.
עד כמה הוא קרוב?
עד כמה רחוק?
עוד לילה באשפוז.
אני מצטמררת.
כמה טוב לישון בבית.
במיטה שלי.
בין סדינים חמימים.
עוד לילה ארוך שוב נכנס בשער.
נושא עימו בדידות וגעגוע.
געגוע נוקב.
למה שהיה וכבר לא ישוב לעולם.
לבוקר צעיר ותמים,
חסר דאגות.
והלילה הזה מתמשך עד אין סוף.
כמו נהר שאין לו גדות.
גם עכשיו, בתוך הניחוח הרך של הבית
עדיין מתגעגעת.
למה שלעד לא יחזור.
והגעגוע הזה,
כמו צלקת, חרוט בנשמה.
מזכיר לי את האושר שהיה.
את האובדן הנצחי.
את האדם שהייתי,
וכבר איני עוד.
ויש לי תפילה אחת.
יש בי אמונה.
מי שהייתי אמנם כבר לא אהיה לעולם.
אך הלוואי ואזכה להיוולד מחדש,
בריאה יותר.
שלמה יותר.
מלאה יותר.
בשבועות הקרובים נעלה פה עוד שיתופים של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לחבק, וגם לשאול, הדס תענה בשמחה.
לדעתי במי שאפשר לטפל בבית זה עדיף.
לא ניתן לעשות את זה בכל המאושפזים אבל במידה וכן ניתן למנוע הרבה מהתאורים של הבידידות והמצוקה שתארו פה וגם לחסוך הרבה עליות מתקציבי האשפוז.
אם יעשו מחקר ניסיוני ויאשפזו לצורך כך
כמה אנשים רגילים בהתנדבות ויתשאלו אותם מה הרגשתם אחרי שבוע למשל
מה הרגשתם תוכלו ללמוד מכך הרבה
על הנזק הנפשי הנוסף על המאושפזים
לעומת התועלת.
כמובן שכל מקרה לגופו אבל שווה בדיקה
לא כל כך מהר מאשפזים.
בתחום הנפשי אף אחד לא שש לאשפז
ואף אחד לא שש להתאשפז,
לפי מיטב ידיעתי תמיד יש טיפול מקדים בבית שכולל טיפולי גוף ונפש וניסיון לאזן תרופתית.
כך שאם היה או יש אשפוז כנראה שהשיקום בבית לא עבד.
מחלקות אשפוז מפוצצות ואין מקום
צריך כמעט פרוטקציה להתקבל לאשפוז
אם כבר מגיעים לאשפוז זה כי כלו כל הקיצין
מאחלת המון בריאות בגוף ובנפש לכולם
והלוואי שלא נצטרך לשום סוג של אשפוז
אבל כשצריך אבור להימנע מזה
והחוסר אהדה שהציבור נותן לאשפוז גורם לאנשים לחשוב פעמיים לפני אשפוז ולפעמים זה ממש חבל ע"י המצב מתדרדר בנתיים
באשפוז יש לרופאים הרבה יותר יכולת להתאים את הטיפול ולאזן את המצב
הדס יקרה
את מרגשת ומחזקת!
מאחלת לך את כל הטוב בעולם!
אשמח לשמוע ממך
מה כן עשה לך טוב,
כדי שאלמד איך נכון וטוב להגיב ולעשות.
תודה מכל הלב!
אתי, קודם כל את מרגשת בעצם הרצון שלך להיטיב,
וכמו בכל התמודדות כל אחד מצפה ליחס אחר.
לי אישית יש צורך לדבר על זה,לשתף,
לעומת זאת יש לי חברות שהצורך שלהן הוא להדחיק,שרק לא ידברו איתן על זה…
ובכלל,בתור בני אדם אנחנו מורכבים,והרצונות והצרכים שלנו מאד דינמיים,
ולכן היחס הרצוי להתמודדות תהיה שונה מפעם לפעם.
הדס היקרה!
ריגשת וכתבת בצורה כ"כ יפה ועדינה…
יודעת להעריך דווקא כי גם לי היה קשה לקרוא בתחילה, בגלל ההתמודדות האישית שלי!
כאחת שהיתה על סף אישפוז יכולה לאשר שאכן ממש לא בקלות מאשפזים,
רק אם כלו כל הקיצין וטיפול משולב של שיחות ותרופות לא עזר כבר יותר משנתיים!
וממש לא מזדהה עם התגובה על הפסיכיאטרים שסתם דוחפים כדורים,
מסכימה שזו אכן תגובה לא במקום במיוחד בנושא רגיש זה….
אומרת זאת דווקא אחרי שניסיתי גם טיפולים אחרים של ויטמינים טבעיים בשיטת התדרים שעזרו מאוד בתחילה ואז יצרו חוסר איזון מזעזע שהביא כמעט לאשפוז, ודווקא עכשיו כשבעל כרחי נאלצתי לחזור לפסיכיאטרים ולתרופות מתחילה לראות שוב את האור.
וזה בדכאון אחרי לידה, כן?
בתפילה להתרפא בקרוב ולזכות לבקר במחלקות הללו כדי לתת כח לאחרות!
גם אני חושבת שהתחום הנפשי כל כך לא מובן למי שלא מכיר אותו באמת.
אנשים יקרים, בבקשה תפסיקו להגיד דעות 'אפשר לצאת מזה לבד' ו' הפסיכיאטרים סתם דוחפים כדורים'
מספיק קשה להגיע למצב שבו נעזרים דברים באלו!
אשה אמיצה וגיבורה אוזרת המון כוחות נפש כדי לחפש עזרה,
ואד אומרים לה: שטויות, את יכולה בעצמך…
בעיניי זה עוול.
ממליצה לכם רק לכבד ולהעריך כל אחת שמרכינה את ראשה בפני המציאות הכואבת, חושקת שפתיים
ובגבורת נפש פונה לפסיכיאטר, לאשפוז, מעיזה לקחת תרופות ועושה מה שצריך.
אשרייך!
הדס יקרה ואהובה,
את אמיצה!
גיבורה!
ואחראית.
אומנם אני לא מתמודדת בנפש, אבל מתמודדת עם החיים…
היטבת להגדיר ולתת כוחות-לקוראים
תזכרי,
התמודדות-יש לכל אחד,
לכל אחד יש את ה"חבילה" שלו,
לפעמים החבילה נמצאת בתוך שקית אטומה, ולפעמים בתוך שקית שקופה,
לפעמים שקית מרשרשת ולפעמים שקית צלופן
אבל החשוב ביותר-
זה לדעת מה נותן לי כוחות ומה פחות, איזה אנשים משמחים אותי ומי פחות
לראות ולעשות את הטוב
ולהתפלל לה' שיהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב!!!
ועוד דבר, אני גרה ליד מעני הישועה,
והרבה זמן אני מתלבטת איך ומתי, האם כדאי או שיכביד…
ללכת עם דברים טעימים ושווים-ולבקר [להתנדב]
חשבתי באופן פרטי, אבל אשמח לעשות זאת דרך אירגון מסודר-
מכירות כזה אירגון, ששולח מתנדבות למחלקות הנ"ל?
אשמח לדעת ולהתעדכן
אני חושבת שלעזר מציון שולח מתנדבות …
נגעת בי עמוק עם התפילה ללידה מחדש. אני גם מתמודדת ומרגישה שזו התפילה הכי עמוקה שלי, שהכאב שעכשיו יהיה שווה בסוף.