שלום,
אני אישה בת 38 + ילדים מתוקים בשלל גילאים…
אני באופיי ממש טיפוס חברותי , אבל… אני רואה סביבי נשים עסוקות מאוד ולא מוצאת הרבה עם מי לצאת להופעה או משהו… אחיות שלי גרות רחוק יותר וגם עסוקות ואולי פחות זקוקות ליציאות משותפות …
בעבודה הצוות שלי ברובו דתי או חילוני כך שלא רלוונטי.
הבו עצה למילוי חסרוני!
תודה רבה!
אני הייתי ביקיר לי וקבלתי מזה חברות לחיים
הרבה הגיעו בקטע הרוחני והיתה אחת שאמרה שמגיעה בגלל חברה
עבדה כעצמית בבית והיה לה מאד קשה חוסר החברה
אז אולי תתפסי פה 2 ציפורים..
מה זה יקיר לי?
מטעם ארגון שמורה במבול, זה סדנאות כאלה של להתבונן במקום שלך בעבודה מבחינה רוחנית, אם הבנתי נכון מהפרסומים שלהם
אני הייתי שם, יכולה לתת לך יותר פרטים, אם תבקשי משבי רגע את המייל שלי.
רלוונטי לכל אישה ואמא , שיש לה שעה חודשית להטעין את עצמה
ובאופן ישיר את כל המשפחה
בתור דוגמא אתן לך – מפגש אחד דיברנו על התפקידים השונים בחיינו וההתנגשויות ביניהם . (למשל את גם אמא וגם עובדת, את גם אמא של יוסי וגם של רבקי. את גם אישה לבעל וגם שכנה של חני וכן הלאה. איך מתייחסים למקרי התנגשויות שבהם כולם צודקים, וכולם הכי צריכים אותך)
וואי זה בעיה שאני סובלת ממנה שנים! אין לי חברות! לא מצליחה לפתח קשר מעבר לפטפוטים בגינה או בקידושים בבית כנסת. כן, יכול להיות שאני לא הטיפוס החברהמנית והחברותית מאד. אבל זה חסר לי כ"כ. הרבה פעמים אני יכולה למצוא את עצמי בקידוש בביכנס שכולם מפטפטות אחת עם השניה, ואני בודדה… ואני כבר שנים באותו ביכנס. ומכירה את כולן וכולן מכירות אותי, וכן מדברת עם הרבה . אני מעולם לא הייתי בשוליים או ביישנית או חסרת חברות. אבל מאז שעזבתי את הסמינר , אני נשואה כבר 15 שנה… אין לי חברה להרים טלפון, לפטפט, לצאת להליכות, להופעה , סרט , תכנית כלשהי שמעניינת אותי ואני לא הולכת כי לא נעים לבד… בקיצור לא יודעת איך לפתח חברות מעבר לסתם פטפוטים כשנפגשים בגינה.
גם אני ככה… מרגישה את הצורך אבל הרצון לא מגיע למעשה. אולי גם כיון שאני מפחדת לאכזב מרוב שאני עמוסה, אני נמנעת מליזום עש שאדע שיש לי איך ומה… ובכלל בשביל יוזמה צריך אומץ.
למדתי ליהנות עם עצמי בתכניות וסרטים,
למדתי לא למנוע מעצמי לצאת כי 'אין לי עם מי',[אבל בקיטנת נשים למשל זה היה מאתגר..]
תמיד כדאי להתלבש יפה ולצאת, וכבר מוצאים חברות מעניינות , וזה זורם טבעי ולא מגביל לחברה מסוימת..
אין ספק שזה חסר לפעמים,ומציק,באיזשהו מקום- מחליש,
אבל אני מבינה שזה המחשבה שלי ש'אין לי חברה לצאת',ושבעצם קשה לי לתחזק קשר חברתי מחייב,כי להיות חברה זה גם כשקשה לי,-לתמוך לעזור ולהיות בשביל..-כל הזמן..
חוץ מזה-אפשר לבקש מד' שיתן לי חברה,שאני צריכה חברה,כי הרי הוא ברא את הצורך החברתי שלי,
כיף לספק את הצורך שלי בעצמי ולא להרגיש תלויה בחסדי..
תודה שהעלית נושא חם.
אהבתי את הקטע של התפילה- זה בטח מעולה.
חושבת שיש כאן הרבה את העניין של התודעה:
אם את מרגישה חסרה, נזקקת צריכה-
החוויה של חיפוש חברה הוא מביך, מבייש ולא נעים.
כשאת מחפשת חברה,
תרגישי מה יש לך לתת לה-
כל מה שיש בך בתוספת חברות (בשורוק) שכמו שאנחנו רואות כאן – זה מוצר צריכה בסיסי.
כמו כל דבר יש כאלה שלא צריכות,
יש כאלה שכבר יש להן,
ויש את אלה שמחכות בקוצר רוח שתבואי אליהן ותציעי להן הליכה/ קורס/ טלפון/ ביקור.
תקני לך חברה,
זה שווה מאד מאד.
אם חז"ל אמרו אז ידעו מה שהם אומרים.
המון המון הצלחה!