שלום לכולן,
אשמח לעזרתכן!
בעלי ואמא שלי לא מסתדרים. בעלי חושב שאמא שלי מתערבת לנו, ואמא שלי חושבת שהוא מדבר אליה בחוצפה… ואני עומדת באמצע…
כמובן שאני צריכה להיות לצד בעלי תמיד, אבל אני ממש מעדיפה לא להיכנס למקום של מי באמת צודק, כי זה רק גורם לנו לריב ביננו : (
אני מנסה להסביר לכל צד את הצד השני ולא יוצאים מזה דברים טובים.
אשמח לעצתכן מה אפשר לעשות…
בנוסף אני לפני לידה, וחוששת מאוד מאוד מהתקופה של אחרי הלידה שכידוע מקובל ללכת להורים לעזרה,
מצד שני אם הולכים להיות פיצוצים זה יגמור לי את הכח אז אולי עדיף שלא…
ומצד שלישי – אני גם צריכה את הקשר עם אמא שלי, הוא חשוב לי ואני לא רוצה לנתק.
אולי תדעו לייעץ לי מה לעשות?
צביה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
8 Responses
את מתמודדת עם בעיה לא כל כך נדירה…
אני מציעה להתפלל ולבקש מה' שיחונן אותך בדעה נכונה וישים לך את המילים הנכונות בפה.
תנסי להסבר לבעלך שאת ממש צריכה שהבעיה הזו תתחיל להפתר ואת מאמינה שהוא יכול לעשות משהו כדי שירד מינון הבעיה. תבקשי ממנו שיעשה את זה למענך.
אם הוא פתוח לזה, תבקשי ממנו ללכת להתיעץ עם מישהו שהוא מרגיש שיכול ליעץ לו כחבר או כמדריך בעבודת ה'.
אל תאשימי אותו, תבקשי שיתאמץ למענך.
ולגבי הלידה – תנסי לחשוב בעיקר על עצמך. אל תתערבי בפיצוצים ביניהם. תתעלמי כי את לא מסוגלת משום בחינה להקדיש גם לנושא הזה כוחות.
תזמיני מראש בית החלמה (הם נותנים בכיף לדחות – תשאלי אותם את הפרטים המדויקים) ומבית חולים תלכי לבית החלמה ומשם תלכי הביתה – תסבירי לאמא שלך שאת ממש צריכה כבר את המיטה שלך ואתת המקלחת שלך.
ואם מצאת עצה – בואי ךעדכן כי אני מכירה עוד שמתמודדות ותשמחנה לקרוא אותך.
אכן בעיה לא נדירה 🙂
אבל העצה הזו נראית לי קצת כמו להעמיק את הקונפליקט
למה לך להכנס ביניהם?
תשתדלי לצמצמם את הנוכחות שלך בכל האינטרקציה שלהם ותני להם להתמודד בעצמם, שניהם אנשים מבוגרים
אני הייתי ממליצה לך לא להסביר ולא להתנצל, את לא אמורה לקחת אחריות לא על בעלך ולא על אמא שלך
אם בעלך הוא בריא בנפשו והקשר שלכם בריא (לא מנסה להפריד אותך מאמא, אלא אישית קשה לו איתה ועם התנהגויות ספציפיות שלה) והוא מוכן שתהיי איתה בקשר, זה לחלוטין נורמלי ואני בטוחה שבחכמתך תמצאי את הדרך שכולם יהיו מרוצים
(יש מקרים קיצוניים בהם חלק מהתסמינים זה כשבעל מפריד את אשתו מהמשפחה שלה כדי לשלוט עליה)
מה שכן כבוד אמת לכל אחד מהצדדים יכול לעזור לך מאד
התורה נתנה לנו הוראות ברורות- כבד את אביך ואת אמך, אבל אשה נשואה מחויבת קודם בכבוד בעלה.
בנוסף, אם יש כבוד ויחסים טובים גם בינך לאמא וגם בינך לבעלך, וסדרי העדיפויות ברורים לך, הקונפליקטים הללו מצטמצמים
כיבוד הורים – ממליצה על רותי דושניצקי – יכולה לשמוע תכנים חינמיים בקו שלה – 029922321 בקורס המלא היא מדברת גם על הקונפליקטים הללו (לא זוכרת מה יש בחינמי)
כבוד הבעל – הרבנית ולדמן והרבנית נוישטט
אין כאן צודקים,
יש כללים לחיי נישואים,
את התחתנת עם בעלך – אמורה לחיות איתו ולדאוג שיהיה לכם טוב ביחד,
בעלך אמור להרגיש שיש לו פרטיות מלאה ושאת חיה איתו, ולא עם אמא שלך.
הקשר עם האמא הוא חשוב מאוד אבל רק בצורה שמכבדת את הבעל ולא פוגעת בו.
אמא שלך יכולה להיות בתמונה רק בצורה שלא תפריע לבעלך, אם היא מתערבת – את צריכה למצוא להגיד לה בצורה מכבדת שזה לא מתאים לכם!
אתם צריכים ביחד ללמוד להשים גבולות ברורים בין הבית שלכם אליה,
וגם אם בעלך סופר רגיש – זכותו לדרוש פרטיות בחיים שלו.
כדאי שתסבירי בעדינות לבעלך שהצורה שהוא מדבר פוגעת באמא שלך, אבל תזכרי שזה דבר ששייך אליו ואין לך שליטה על זה, בסוף זה ההחלטה שלו איך לדבר..
אל תנסי בשום אופן לתווך את הצדדים – זה רק מזיק!!!
אם לא טוב לבעלך אצל ההורים שלך – אל תסחבי אותו לשם, תשאלי את בעלך אם הוא מעדיף שתלכי לבקר לבד.
אחרי לידה אם מתאים לבעלך שתלכי לבד לאמא שלך – מציון, אם לא עדיף שתלכי לבית החלמה.
תנסי לשמור על קשר עם אמא שלך בצורה אחרת שלא תכביד על בעלך וגם שלא תפגע בפרטיות שלו – אל תדברי עליו ועל משפחתו וכו.. תתמקדי בך, בעבודה שלך, וכו..
תזכרי – בסוף החיים שלך הם עם בעלך וככל שיהיה לכם טוב ביחד יהיה לך יותר טוב,
אם תחזיקי בכוח את הקשר עם אמא שלך בצורה שפוגעת בבעלך – את הראשונה שתפגעי מכך, זה יהרוס לך את שלום הבית ואת החיים וחבל!
הכלל הראשון בדברים האלה זה שהבעל יבין שאשתו מאה אחוז איתו ואז גם אם ההורים ידברו כמה שהם רוצים זה פחות יפריע לו,
את יכולה לשמור על קשר עם אמא שלך,
אבל כשאת רואה שהוא נדלק,
אל תראי לו רק שאת מבינה אותו אלא יותר מזה תגידי לו מעצמך שזה פשוט לא יכול להימשך ככה וכו' וכו',
שהוא ירגיש שאת איתו מאה אחוז, והוא לא צריך לגיס אותך כי את כבר מעצמך נלחמת למענו,
וזה לא חייב להיות מול האמא מספיק שבבית הוא מרגיש שאת שלו במאה אחוז,
אגב הרב קנייבסקי היה אומר שהדבר הכי מסוכן בבית זה התערבות של הורים ובזה צריך ללכת עד הסוף גם במקרה של לעבור לגור רחוק וכדו',
בבני ברק היה סיפור על זוג שהשויגער הייתה אלמנה ובכל זאת הרב קנייבסקי הורה להם לעבור לחו"ל בגלל התערבות של השוויגער.
אני רוצה להוסיף גם שכדאי לפעול בחוכמה, אם את יודעת שתשתפי את בעלך במשהו שאמא שלך אמרה וזה יקפיץ אותו אז רצוי להימנע! או לא להגיד ששמעת את העצה הזאת מאמא שלך.. בכללי תנסי להבין איך להלך בין הטיפות ולצמצם אינטרקציה בניהם. את גם יכולה לדבר עם אמא שלך בטלפון לא בנוכחות בעלך.
יכולה לשתף שגם אצלי למרות שאמא שלי מאוד אוהבת את בעלי ובעלי מכבד את אמא שלי, אחרי הלידה הראשונה כהלכתי לאמא שלי היו קצת קצרים, בעיקר בעלי נפגע שכל מה שאמא שלי אמרה בהקשר לתינוקת אני הקשבתי ומה שהוא הציעה פחות התייחסתי (הבעיה היתה בעיקר ביחס שלי, אז לקחתי את הדברים לתשומת ליבי)
צביה יקרה!
את נמצאת בדילמה לא קלה, אמנם די שכיחה אבל בהחלט מאתגרת.
מהפירוט שפירטת בשאלה נשמע שחסר לך קצת הדרכה בנושא של היחסים בין בעלך לאמא שלך.
המשפט שכתבת: "כמובן שאני צריכה להיות לצד בעלי תמיד" הוא כללי ולא מסביר לפרטים מה עליך לעשות.
ממליצה לך בכל לב להתייעץ עם מישהי מוסמכת, כמו מדריכת כלות שלך או יועצת זוגית, לדעתי בהדרכה קצרה, פשוטה ונכונה את תדעי איך להתנהג במצב הנתון כך שתוכלי לכבד את בעלך ולהעצים את הזוגיות שלכם בלי שיפגע בכיבוד אמך.
עזבי את שלל העיצות שתקבלי, את לא באמת יודעת מי כותבת מה, ואיזה סמכות יש לה.
לכי תתיעצי בצורה מסודרת עם מישהו מוסמך, תקבלי הדרכה ובעז"ה תזכי לחיים מאושרים תמיד!
יש כאן המון דברים שאנחנו לא יודעים כמו איך הקשר של האמא עם החתנים/הכלות הנוספות האם היא מתקשרת איתם באופן אחר מאיך שהיא מתקשר עם הבעל הזה.
מעניין האם הם גרים קרוב להורים ככה שיהיה כל הזמן התחככות בין החתן הבת והשוויגער אם כן עדיף להתרחק לפחות לתקופה עד שיבנו מחדש קשר נכון ולא שהשויגער תפריע כי פיזית היא כבר תהיה רחוקה.
וסתם ככה מעניין איך הקשר עם השווער?
זה באמת קשה, אבל את נשואה לבעלך וצריכה להיות לצידו
ממש מאה אחוז בצד שלו
אשתף שהיה תקופה ארוכה שבעלי לא אהב להגיע להורים שלי לשבתות, ואני הייתי לוחצת ומבקשת ודוחפת וכו…
עד שבשלב מסוים למדתי להרפות ולשמור על קשר טוב עם ההורים שלא כולל אותו
לבוא לבקר לבד, לביקורים קצרים, להפחית את הפעמים שהייתי מזכירה אותם…
ורק אחרי שעשיתי עבודה קשה, לאט לאט, בעלי התחיל מעצמו להציע מדי פעם לבקר אותם
וגם כשהוא לא רוצה – זה כבר הרבה פחות מפריע לי