שלום לכולן,
אני ב"ה לפני לידה, חלשה מאוד מאוד (לוקחת ויטמינים), ועם כאבים ובחילות.
ואני בלי כוח, כוח פיזי, נפשי ורגשי, כל דבר נראה לי גדול עלי, ושלא אצליח לבצע את זה, בעלי עושה הכל בבית, אני כמעט ולא הולכת לעבודה לא מכינה אוכל, מנקה או מסדרת בבית, הילדים הגדולים יותר (בני 5 ושלוש) מעסיקים את עצמם רוב היום לבד… אני לא חושבת שאני בדיכאון, מאמינה שבע"ה אחרי הלידה כשאחזור לעצמי הכל יחזור להיות בסדר, אבל כן בלי מצב רוח ובלי כוח….
אשמח לעצות!! תודה!
מצטרפת לכל מה שאמרו כאן אני עברתי כמה פעמים בהריונות ואחרי לידה כאלו מצבים זה הרבה פעמים חסר בויטמין D או B/B12
אל תניחי לעצמך תנסי לקבוע ידע אחד כיף ליום כמו להכין עוגה או משהוא של עשייה ותנסי לעמוד בזה זה יכול לתת לך הרבה,
אבל אם לא הולך לך אולי שווה לך להתיעץ כתבו פה כמה רעיונות אני לא מספיק מכירה אבל שווה לנסות זה לא עובר לבד ועם הזמן זה עלול להחמיר וחבל
ממליצה מאד על התעמלות במים
זה כיף משחרר ומרגיע, יש מותאם לנשים בהריון עם תרגילים מיוחדים
(אני מחכה לחזור לזה בפעם הבאה:)
ממליצה לך לא להסתמך על הוויטמינים שמקבלים בקופה, הם זולים וסינטטיים לא נספגים במיוחד, קחי בחשבון שאת זקוקה לערכי מזון כדי לפרנס משהו נוסף. עדיף תזונה בריאה ומחזקת וויטמינים מחנות טבע.
אני מצטרפת לאלה שכתבו על עירוי ברזל, ו B12
אני הגעתי לתחתית ממש פיזית ונפשית עד שה' האיר את עיניי
(המוגלובין 10, לא נראה סוף העולם, אבל הפריטין היה נמוך)
קיבלתי כמה עירויים וחזרתי לחיות.
מה שכן, ראיתי שרופאות נשים לא ממהרות להתייחס לתופעות בהריון
ולחוסרים, מבחינתן ככה זה בהריון-סובלים ואין מה לעשות.
לעומת רופאת משפחה שרואה אותך כבן אדם, לא כהריונית
ויותר מתייחסת ומחפשת פתרונות.
(העירוי עולה הרבה מאד לקופה ולכן לא כל רופאה תמהר לתת).
כל זה לא סותר ללכת לקבל תמיכה, גם אם לא מדובר ביכאון.
בעיני ומניסיוני יש נשים רגישות
שההריון והלידה דורשים מהם כוחות ומאמץ נפשי
וכל תמיכה רק תעזור לך עכשיו ולהתאוששות אח"כ.
דבר ראשון כמו שכבר המון כתבו פה, חוסרים של ויטמינים וברזל משפיעים מאוד על מצב הרוח!!
גם אני חווה דיכאון קל כמו שאת מתארת בהריונות, זה קשה ממש שולחת לך חיבוק!
זו הרגשה שבמקום לשמוח ולהתרגש בתקופה הזאת את בדיכאון וכולם מצפים שתשמחי ותהני…
מה שלי עזר בהריון הנוכחי:) זה לקבל את עצמי ואת המצב הזה,
פשוט התחלתי לומר לעצמי (וגם בקול כדי שבעלי יפנים…) שאין מה לעשות ככה זה אני באמת עייפה וחלשה ולא יכולה להתאמץ מידי. והתחלתי לקבל את עצמי ככה, בלי רגשות אשם שרק מחמירים את הדיכאון ולא מקדמים לשום מקום.
ביקשתי גם מבעלי שיחזק אותי ויאמר לי שהכל בסדר מצדו והוא מבין שאני חלשה, אמרתי לו בפירוש שקשה לי עם זה ואני רוצה לדעת שהוא לא כועס או משהו כזה וזה נתן לי המון המון כי הוא הבין את הנחיתות שלי וכל הזמן מרגיע אותי ואומר שאין לו בעיה לעזור ומגיע לי וזה התפקיד שלו וכולי.
ברגע שאת סולחת לעצמך, וגם רגועה שבעלך מבין, זה יוריד ממך המון רגשות שליליים שרק מדרדרים את המצב…
ואחרי כל זה הנקודה הבאה היא איך כן לנסות לצאת מזה – כמו שאמרו פה הליכה, לעשות משהו שאת אוהבת, אוכל ופינוקים טעימים וכו.
אם את עייפה תקבעי לעצמך כמה זמן את ישנה ואז לקום ולעשות משהו. לא להימרח בלי סוף.
תקבעי לך משהו אחד שאת לא מוותרת עליו – לדוגמא מספר שעות עבודה ביום, 5 דקות לסדר בבית לפני השינה, בישול או כל דבר אחר שמתאים לך – משהו שתקפידי לעשות כל יום.
והכי חשוב – על כל דבר הכי קטן שאת עושה בבית תעודדי ותעריכי את עצמך ותשמחי בכל הישג, תספרי לבעלך כשהוא חוזר הביתה היום הכנסתי מכונה! קשה לי להוציא את הבגדים בא תעזור לי תביא אותם ונתלה ביחד…
תרגישי טוב ותזכרי זו תקופה קשה אבל הכל שווה את האוצרות האלה!!! שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!
אמנם קצת באיחור אבל כאחת שעברה בערך מה שמתואר חולשה ואי יכולת לבצע וכל דבר היה נראה לי כהר בהתחלה גם אני לא הבנתי את עצמי לאיזו 'עצלות' הגעתי. תכלס זה נבע מחוסר ברזל פעם אחת פריטין שזה מאגרי ברזל ולא תמיד הרופאים בודקים את זה. בבקשה לדעת לבקש את זה (פשוט זו בדיקה יותר יקרה לקופה…) ובפעם נוספת המוגלובין נמוך ובאמת קיבלתי עירוי ברזל וזה פשוט הרים אותי (עדיין כבדה ויותר איטית סוף סוף אנחנו לא במצב רגיל ב"ה שזה נובע מלידה מתקרבת) אבל ברגע שקיבלתי פשוט חזרתי לעצמי מבחינת תפקוד בבית. בפעם השניה הייתי גם חולה בשפעת קשה/ קורונה לא יודעת מה בדיוק וזה גם גרם לכך שהיתי חלשלושה אבל ידעתי שגם זה יעבור בעז"ה. אחרי הלידה ואחרי מנוחה של חודש הכל ב"ה נעלם כלא היה הודו לד'. בקיצור דבר ראשון לבדוק מה מצב הברזל ועוד ויטמינים (אם חסר B12 אז זה יכול לגרום לאי ספיגת ברזל) . לא עוזר שלוקחים אני לקחתי ברזל לפי ההוראות ולא עזר. רק בדיקות דם הן אינדקציה. ועירוי נספג ללא כל התופעות שיש בלקיחה דרך הפה אז לא לחשוש מזה.
שימו לב יש אפשרות לקבל עירוי בפעם אחת או פעמייים זה עירוי יקר יותר לקופה וצריך אישור לזה איזו סיבה למה לתת אותו ולא את הזול יותר. בכל מקרה שווה לנסות לבקש (הרופא לא תמיד מציע את זה)
מזדהה מאוד עם מה שכתוב פה,
ומצטרפת להמלצות שכדאי לחפש עזרה…
לאשה שאין כוח נפשי לתפקד,
איך יהיה כוח להכריח את עצמה לקום ולעשות כל מיני פעילויות כמו שהציעו פה?
אני לא אומרת שזה לא טוב,
רק מציגה צד נוסף…
ממליצה מאוד על ארגון ניצה,
הבנתי שהם בסדר גמור ועוזרים מכל הלב,
בלי למסור לרווחה או משהו בסגנון.
מאחלת לך המון כוח
ושה' יהה בעזרך!
תזכרי שאת עושה מעשה גדול
ומביאה נשמה לעולם לכבוד ה',
ותקבלי שכר על כל רגע ורגע.
אין הרבה מה לאמר זה מצב לא פשוט
אבל תזכרי שזו תקופה שתעבור
ואת הכי בסדר שיש
זה לא שאת לא עושה כלום אלא את מייצרת פה משהו חדש ובשבילו את צריכה לנוח ולשכב ,
וכן גם להקיא לפעמים גם אם את מאד מפחדת מזה… זוהי פסולת שהגוף דוחה כי לא מצליח לעכל…ממש כמו שירותים…
מזדהה איתך מאד לא קל לחזק את עצמך מבפנים אבל שווה… וכל פעם שהצלחת הרווחת…
כשאת יכולה תעשי וכשלא אז לא ..
אני באותו מצב ואם יעודד אותך אז הילדים שלי גם מכינים לעצמם ארוחות ערב לבד (3-6)אני פשוט דואגת שיהיה להם פיתות ואוכל זמין
הבן שלי בן 6 מכין טוסטים(מסתכלת עליו מהספה) או פיתה עם פסטרמה / שוקולד ואפילו מקלח אותם… גם כביסות אני מסבירה להם איך לעשות
לפעמים צריך להרפות ולשחרר
את האמא הכי טובה שיש , ויכולה לתת להם אהבה גם בלי לעבוד קשה מספיק חיוך לילד שיתן לו הרגשה שהוא הילד הכי טוב בעולם ועשית את התפקיד שלך בשלמות מהספה…
לי למשל עוזר לקרוא כל היום ספרים או להיות איתם בגינה
עם חברה קרובה זה מסיח את הדעת וחוסך בלאגן בבית …
בהצלחה ובקלות ממש