שלום לכולן,
אני לא מצליחה להתפלל. יכול להיות שזה יושב על חוויות ילדות, בתכל'ס, היום אני כמעט ולא מתפללת. יש לי קשר מאוד קרוב עם ה', ואני מדברת איתו לאורך היממה, אבל תפילות הלכתיות – שחרית, מנחה או ערבית – פשוט לא קורה. מאה אלף פעמים הבטחתי לעצמי שדי, זה לא לעניין, ואני חוזרת לזה, קיבלתי קבלות קטנטנות שיעזרו לי להיכנס לשם שוב, אבל יום למחרת שוב לא פתחתי את הסידור.
אציין שייתכן שיש לי הפרעת קשב לא מאובחנת וקשה לי לעבור בין מצבים, אבל אין בכוונתי כרגע ללכת לטיפול, אז לא המלצות על מטפלת זו או אחרת. המצב הזה קשה לי מאוד. גם מבחינת מצפון וגם מבחינת פחד שזה יעבור לילדים שלי…
יש למישהי עצה???
תהילה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
אני גם ככה!!!!!!!!
כל מילה!
לגבי הילדים-
אני מתפללת איתם ביחד הרבה.
בשבתות, בחופשים, מקדישה הרבה זמן בקריאת שמע שעל המיטה איתם, תפילה שנרגיש יותר טוב ושיהיה לנו יום מוצלח וכו', וכמובן מתמקדת הרבה בברכות סביב האוכל..
לגבי הילדים,
קשה לי גם מואד לדרוש מהם להתפלל בחופשים, או עכשיו כשאין מוסדות
אני עושה להם מבצע
קונה חבילות מדבקות הכי שווה שיש בחנות – עולה בד"כ עד 12 שח
וכל יום שמתפללים מקבלים מדבקה שווה לאלבום
(עושה את זה לפעמים גם על ברכת המזון בתקופות שקשה להם עם זה)
בגלל שהתמריץ הוא מיידי אחרי התפילה, ולא איזה מבצע שעוד כמה שבועות יקבלו משהו גדול
זה ממש עוזר להם
וכמובן מנסה כמה שמתאפשר שלכל אחד יהיה את הפינה שלו ואת השקט שלו שלא יבלבלו אותו ואני משתדלת להקשיב ולעזור כשנתקעים, ואחר כך ממש מחמיאה איך התפללו יפה, ואיך ד' אוהב את התפילה וכו וכו
וואו….
שנים חשבתי שרק לי יש את הבעיה הזאת…!
יכולה להבין למה שמעתי פעם, שדווקא תפילת נשים היא כל כך רצויה
שאולי זאת הסיבה ל"התלבשות" יצר הרע על המקום הזה.
דווקא מקום הקושי מראה כמה זה חשוב בשמים כל תפילה שלנו כנשים יהודיות (וצדקניות… 🙂 )
אין לי פתרון קסם, כי גם פתרונות הקסם עבדו רק לזמן קצר וכו,
מה שכן, לאחרונה שמעתי על ספר מיוחד שנכתב במיוחד לנשים- "מבשר טוב"-תפילת נשים
כתב אותו האדמו"ר מביאלא זצ"ל.
שמעתי שזה מחזק מאוד וחובה על כל אישה.
מקווה להשיג אותו בקרוב, אולי יעזור לי להתחזק…
בהערכה לשואלת השאלה החשובה כל כך ולכל המשיבות והמזדהות… חיזקתן אותי!
הבעיה שלי שונה, אם יש מזדהות בקהל אשמח לראות שאני לא שונה…
אני מתפללת כל יום 3!! תפילות
מתוך סידור
כל התפילה כולל הכל,
אבל-
בלי.
שום.
כוונה.
כלום!
מילים שיוצאות בקצב טיל,
תוך דקה נגמרת התפילה כשריחפתי בכל העולם בינתים,
מלמלתי מילים מהפה, את עצמי לא שמעתי…
לא מתרגשת, לא דומעת,
לא מרגישה שהתפללתי, אלא שסימנתי וי על חובה.
ואני אקפיד על זמני תפילה הכי מהודרים,
זמן תפילה, שקיעה, ערבית, הכל!
אבל תפילה מהלב אין שם!
יש מזדהות?
יכולה לנחם אותך בכך שכאשר תתפללי תפילה אחת טובה בכוונה כל התפילות שהתפללת יחשבו כאילו התפללת בכוונה?
וואו, אני עם דמעות בעיניים.
חשבתי שאני היחידה, כולם סביבי מתפללות שלוש תפילות…
שנים!! שאני ככה.
מאז שאני זוכרת את עצמי.
שחרית, מנחה, ברכת המזון, על ערבית אני לא מדברת בכלל…
וכן, אובחנתי לא מזמן עם הפרעת קשב, בת 20+…
מדברת עם ד' המון, על הכל,
אבל אותה תפילה, יום יום, מילים שמישהו כביכול 'הכתיב' לי, קשות לי:(
קשות מאד
מאד מאד
ד' יודע שאני רוצה.
גם על זה דיברתי איתו…
מה שעוזר לי (לפעמים), זה 'ליפול' לתוך התפילה, פשוט להתחיל.
לא את כללל תפילת שחרית, פסוקי דזמרה, כל זה,
אלא ישר שמו"ע, מתוך מחשבה שעדיף את זה מאשר בכלל לא…
ואולי אח"כ להשלים קצת.
אצלי עבד דבר אחר.
וזה עדיין באמצע עבודה.
התחלתי עם תפילה מינימלית. ברכות, שמע, שמו"ע – אין גבול למינימום…..
לאט לאט הוספתי. ורק כשהרגשתי שהלב שלי מאפשר.
לאט לאט – הכוונה בשנים!!!
לפעמים בשנה יכולתי להוסיף קטע אחד. אחרי כמה שנים!!! – היתה לי תקופה שנפתח לי יותר ויכולתי להוסיף יותר קטעים.
אבל את ההתחלה של תפילה מינימלית. עשיתי לאורך שנה.
ואני עדיין חולמת על היום שאני אתפלל תפילה מלאה. לפחות בזכות זה. אני מתפללת [כמעט] כל יום. שבתות זה עדיין זמן נפילה אצלי
זה קשה, מתסכל. ועבודת חיים לא פשוטה בכלל.
ואצלי זה הפוך
ביום חול לא מתפללת כמעט בכלל (ברכות השחר בדרך לעבודה)
אבל בשבת – תפילה מלאה כולל כמעט הכל.
וכמו שאמרו למעלה שכנראה תפילת נשים כל כך חשובה בשמים שהיצר הרע עובד עליה חזק לפעמים אני אומרת את זה לעצמי וככה מצליחה לחטוף עוד פרק תהילים או שמו"ע.
והילדה שלי בת 7 לא מוכנה להתפלל בכלל בבית – ולא משנה מה הבטחתי לה.
שמעתי פעם משהו שעוזר לכל היסורי מצפון כשאת משתחווה ב"מודים" ונזכרת שאת בעצם באמצע להתפלל,
התפללת – שמרת על הקשר עם הקב"ה שלא התנתק (שמרת על מצב קיים)
התפללת עם הלב – חיזקת את הקשר עם הקב"ה
אני ממש איתך,
ומקל לדעת שיש עוד נשים שחוות את זה,
הייתי בטוחה שאני כמעט היחידה שלא מתפללת,ותמיד כל כך מקנאה בכל הנשים הצדקניות שנעמדות לתפילה ולא משנה איפה הן נמצאות ובאיזה מצב…
אני מרגישה שזה כן קשור להפרעת קשב…
זה הרגשה כזאת שאו שזה תפילה שבוקעת רקיעים, בכוונה כזאת כמעט כמו נעילה או כלום,
גם אני מחוברת מאד לה‘ ומדברת אליו כל הזמן,
ולכן מה שכתבת שאת לא בדיכאון זה מדויק מאוד
מכיון שברוב המקרים מי שסובלת מדיכאון גם מרגישה יבש ועצוב לדבר לה‘,
ולכן אני אומרת לך שאל תתייאשי וגם כשאת
מצליחה תפילה אחת פה ושם תצלשי את עצמך ותחגגי עם עצמך את ההצלחה.(אולי לקנות משהו קטן וטעים)
זה נותן כוח ומוטיבציה להמשיך…
מרגישה מלא שנשים מתארות גם את הסיטואציה שלי. אבל למה תפילה קשורה לבעיות קשב? (בלי קשר חשבתי לעצמי לאחרונה בעקבות כמה דברים שבטוח יש לי הפרעת קשב לא מאובחנת). אז אם זה אכן קשור הורדתן לי אבן מהלב שיש כאן משהו שלא ברצוני (כי קשר עם הקב"ה יש לי כמו לכל אישה מעצם בריאתה ואני חווה אותו בעצמה רבה…) . בכל מקרה מה ניתן לעשות יש משהו נקודתי לתפילה או שאני חייבת להיות מאובחנת ולטפל בעצמי .שאר הדברים אולי אפשר להסתדר בלי עם כל מיני טיפים ועצות ותפילה זו נקודה קריטית עבורי שלא הצלחתי איתה. כמובן מדברת על התפילה מסידור ובזמן.