אני לא מצליחה להתפלל : (

תשאלי רב מה לעשות.
במה את מחויבת, מה לא.

אני שמעתי פעם עיצה שלי ממש עזרה-
בכל פעם לפני שאת מתחילה להתפלל תכניסי כמה מילים אישיות כמו –
ה' אני רוצה להתתפלל היום שחרית בכוונה וקשה לי ויש לי מלא הסחות דעת תעזור לי לכוון ולהרגיש קרוב וכו' וכו'

אני כותבת לך עם דמעות
גם אני בסיפור הזה, כי מהיום שבו הסמינר נגמר- משהו קרס בי.
מאז אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתפלל.
אחרי שנים שהתפללתי כי-צריך וכי-זה הסדר יום וכי-יש זמן תפילה וכי-כולם מתפללות-
כבר לא יכולה יותר.
אני בדיוק כמוך, אוהבת את השם עד אין סוף, ומדברת איתו כל היום בלב. (גם שיח, וגם סיפורים, שירים, לילה טוב ובוקר טוב, וכו וכו וכו…)
וזה עצוב לי מאד, לראות את כל המשפחה סביבי מתפללת ורק אני לא מסוגלת להרים סידור
אבל משהו שמאד עזר לי, ואחר כך שמעתי עוד בנות שעושות את זה-
בזמן של תפילת שחרית או מנחה- אני לוקחת את הסידור
יושבת איתו במרפסת, מול השקיעה
ומתפללת בלב.
לא פותחת את הסידור, הוא כבד לי נורא.
לא ממלמלת את הטקסטים הקבועים, לא מתפללת כמו שצריך.
מתפללת כמו שאני רוצה. בתוך הלב.
אפילו שפתי אינן נעות. רק הלב מדבר עם אבא בשפה שרק אנחנו מבינים.
אני לא יודעת אם אני יוצאת בזה ידי חובת תפילה, אבל בשביל הקשר שלי עם בורא עולם- זה הדבר הכי נכון שאני יכולה לעשות.
ועוד משהו אחרון-
גם אני עם הפרעת קשב. ובימים שאני לוקחת ריטלין- יש לי אנרגיות וכח להתפלל ולעשות כל מה שמשעמם או לא מספיק מענין אותי.
אולי תנסי?…
בהצלחה ענקית, תזכרי שאבא אוהב אותך בדיוק ככה!

אמאלה אני קוראת את התגובות ומרגע לרגע ממש מרגישה שכתבו אותי פה
מבהיל לראות כמה נשים באותה סירה…
גם אני ככה, אוהבת את השם ומדברת ומתקשרת איתו כל היום, אבל כשמגיע הזמנים של התפילות 'הקבועות'- אני מתאבנת. נאטמת. לפעמים דוחה ודוחה את התפילה עד הרגע האחרון שמותר להתפלל, ואז- או שבדיוק התינוק קורא לי ו'אין לי אפשרות' להתפלל, או שאני נעמדת לשמונה עשרה, ואחרי (בקושי) חמש דקות, ביהיו לרצון האחרון, קולטת שאין לי מושג מה מלמלתי פה. וכל כך כואב לי על זה.
לפעמים אני מסיימת את התפילה, ובא לי לבכות. את הניתוק שלי, את המצב שהגעתי אליו. גם אני הייתי מהאלו שהיו מסיימות אחרונות את התפילה בסמינר, עם כל הכוונות והרגש והלב. והיום אני מרגישה כאילו יש חומה ביני לבין המילים הקדושות האלו. לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה למצוא לב לשים בהן.
גם בתהילים זה ככה, אגב. פעם בכל הזדמנות הייתי מסיימת ספר, אפילו שתיים. בכל חג, בכל זמן מסוגל. לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שסיימתי ספר תהילים. בקושי כמה פרקים פה ושם, וגם זה מהשפה לחוץ ובלי טיפת ריכוז…