אימא של תלמיד פגעה בי מאוד!

איני מורה
ועיצה אין לי
רק רוצה לחזק אותך
ולהשתתף איתך
אך איני יודעת איך
אני יודעת שזה נסיון קשה ועצום
אך איני יודעת עד כמה
רק מעריכה אותך!!
ואת יודעת שיש המון על מה…

מבינה אותך מאד. ומסתבר שמדובר במקרה קצת יותר מורכב ממה שהבאת, כנראה כי את לא יכולה לחשוף פרטים.
אבל מנסיון עם מקרים כאלה, ברוב מוחלט של המקרים, מדובר על קושי אצל ההורים, או אצל האמא במיוחד
.
אני יודעת, מנסיון, זה כואב ופוגע מאד, אבל זה כמו לקבל מכה מעיוור בדרך.
האמא הזו, (מניחוש, לא מידיעה) אף פעם לא הפנימה או השלימה עם המצב של הילדה שלה,
וזו אולי גם הסיבה שהיא מתעקשת לשלב אותה בכיתה רגילה.

ולכן היא שואלת אותך שאלות לא רלוונטיות כמו "למה אין לה מחברות" "למה היא שקופה בכיתה", בעוד שאין לה את הכלים להבין שהבת שלה היא זו שלא מסוגלת לתפקד עם מחברות, והיא זו שלא מסוגלת ליצור קשרים חברתיים בכיתה.

אני חס ושלום לא דנה את האימא, וד' יעזור שלא נכיר את זה מקרוב לעולם.
אבל אני, בתור האיש מקצוע כאן, יכולה לראות את התמונה בצורה הרחבה שלה, מצד אחד את הקושי של האמא ומצד שני את חוסר המסוגלות של הילדה בשילוב בכיתה.

היה לי חשוב להביא את הפן המקצועי, כי זה הכי טבעי להפגע, אבל ברגע שאת מגיעה ממקום כזה, הרבה יותר קל לטפל אובייקטיבית בנזקים שהאמא גרמה.

לדוגמה? : ללכת למנהלת ולהסביר לה בצורה אובייקטיבית על הפערים בין הילדה לכיתה ובין מה שהאמא חושבת למה שקורה בפועל. ובמקביל לספר לה כמה אני בתור מורה עושה באמת כל מה שביכולתי כדי שהיא תשרוד בכיתה. ולבקש אולי שהיועצת/ עו"ס בית ספרי או מישהו אחר רלוונטי ייקח על עצמו לעמוד מול ההורים מבחינה רגשית.

קודם כל צריך להפריד בין הילדה לאמא. היא לא אשמה בהתנהגות של אמא שלה, ולא מגיע לה פחות יחס בגלל זה.
שנית – "לא פרסמת – לא עשית". יכול להיות שהאמא פשוט לא יודעת כמה את משקיעה בבת שלה. הייתי שולחת מידי פעם פתק עם: היום עשינו כך וכך…
שלישית – נשמע פחות פוטוגני אבל הייתי אומרת לאמא: שתדעי לך שנפגעתי ממך, אני משקיעה כ"כ הרבה בת שלך, יותר מכל בת אחרת בכיתה, ומאד כאב לי היחס שלך ושרצת להתלונן בהנהלה. מאמינה שאם היא בעצמה לא ח"מ – היא תנסה לפייס אותך.