ש לי בן בכור בן 4.5.
הוא ילד עצמאי מגיל אפס! תינוק שלא רצה ידיים כלל, ידע להעסיק את עצמו לבד, ניסה לעשות דברים לבדו ממש מגיל צעיר מאד.
גם כיום הוא עושה את זה. לדוג': הוא קם בבוקר (לפעמים זה בשעה חמש…) והוא רעב, אז הוא לא מעיר אותי, אלא "מארגן" לעצמו ארוחת בוקר – ואז אני יכולה לקום לבית בלגן.
קרה פעם אחת שהוא הבהיל אותי מאד. הייתי איתו בקניות ו"נעלמתי" לו לרגע, אז הוא פשוט בלי להתבלבל: יצא מהחנות, חצה את הכביש (!!!) וחזר הביתה…..
פעם אחר פעם הסברתי לו/ הערתי לו בתקיפות – אבל הוא משיב לי בצורה של: "אבל אמא, הייתי צמא/אני חייב עכשיו וכו'".
השנה הוא נכנס לתלמוד תורה, והגננת טוענת שאין לו משמעת. הוא מחליט מתי הוא קם/ אוכל/ שותה – והוא לא מקשיב לה.
גם לי הוא יכול לומר "קודם אני אוכל/אתקלח ואז אני ארים משחקים". הוא מאוד יודע מה הוא רוצה מעצמו ולא מבין מה המבוגרים רוצים ממנו.
מצד שני הוא ילד חכם מאוד, שיודע לבטא את עצמו ולהסביר את עצמו מאוד יפה.
אני לא רוצה לשבור לו את העצמאות אבל זה גובל גם בחוסר הבנה שיש מבוגרים שצריכים לשמוע בקולם – מה עושים??
תודה מראש לכל העונות!
מוריה
את יכולה להגיב בתגובות למטה או לשלוח למייל שלנו: shvirega@gmail.com
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
16 Responses
ממליצה לך בפשוט ללכת לקורס הנחית הורים, אני גם בדילמה כעת מול הבן שלי בן השנתיים, שאני מרגישה שיש לי איתו יותר מידי התנגשויות ביום. יש הרבה אפשרויות של קורסים מעניינים ומעשירים, שמעתי הרבה המלצות על השיטה של הרבנית לאה שרמן, כדאי לך לחפש בסבבתך מישהי שמוסרת את השיטה שלה וללכת לשמוע…
בהצלחה בכל! והרבה נחת ממנו!
עצה חכמה ששמעתי פעם ממנחת הורים (רותי דושניצקי) בשביל להרגיל למשמעת, לא להתחיל עם הדברים הגדולים ממש שאת יודעת שהוא יתנגד אליהם. אלא דווקא דברים ממש פצפוניים שעכשיו את מחליטה שחשוב לך שזה יהיה בדיוק ככה, להתעקש.
ותשתדלי לעשות את זה דווקא בדברים שיהיה לו יותר קל לציית גם אם הוא רצה אחרת.
נגיד פעם ב(יום/יומיים/שבוע, תלוי כמה היתקלויות כאלו יש לכם) לראות שהוא לא רצה משהו ואז להתעקש איתו ולראות שהוא מקשיב לך לאט לאט זה מרגיל אותו להקשיב למבוגרים גם בדברים אחרים.
מצד שני, לא להתעקש איתו מידי הרבה ועל כל דבר כי אז את מלמדת אותו עקשנות, יש גם ערך בזה שהוא רוצה אחרת ואת מתגמשת ומתאימה את עצמך – כי זה מלמד אותו גמישות.
בקיצור מסובך…
קודם כל להבין שזה תהליך ובאמת גם לדעתי אסור להכביד מדיי על הילד..
אבל כן הייתי קובעת 2 כללים בתור התחלה ולאט לאט מתקדמת, ואומרת לילד מה הכללים!!
זה נקרא הטרמה, קודם מסבירים לילד שלדוגמא מעכשיו חייב לאסוף את המשחקים לפני שמתקלחים/אוכלים כי יש עוד אנשים שחיים בבית וזה מפריע ללכת על רצפה שמפוזר בה משחקים ולכן מהיום זה כלל בבית (ואת יכולה לעזור לו לאסוף בפעמים הראשונות על מנת שישתף יותר פעולה) > כמובן זה רק דוגמא, תעשי לפי שיקול דעתך
אבל מה שהחלטת צריך הרבה כח לעמוד על זה כי הוא התרגל שהוא עושה מה שהוא חושב.. (כמו שציינו כבר אם יש יום שהרגשת שיש יותר מדי התנגחויות לפעמים הייתי עושה כאילו לא ראיתי שהוא לא קיים את הכלל על מנת למנוע עוד התחככות)
ותדעי שעצמאות זה דבר מהמם וחשוב! אבל גם גבולות זה מתנה ענקית לילד!!
אצלי לדוגמא הקטנים רוצים למזוג להם מים מהקנקן שבמקרר לכוס והרבה פעמים נשפך להם, ילד שלא מנקה אחריו את מה שנשפך (כמובן זה לא ניקיון כמו שאני אוהבת, אבל העיקר שהשתדל לפי הכוחות שלו) אז לא ישתה יותר מכוס אלא מהבקבוק של הגן.. והיום כבר כולם יודעים שאם הם מוזגים לכוס ונשפך הם מנקים > ז"א אפשרתי להם עצמאות אבל עם גבולות..
א. לדעת שאת אמא מדהימה, לא לשכוח את זה!
ב. אולי להתחיל איתו בדברים קטנים, ולעמוד על שלך, לא להתקפל אליו…
אני חושבת שיש היום מאוד פחד של הורים (ואני ביניהם) לשים גבולות לילדים
והדרך שלי לפחות להתמודד עם זה – זה לחזק קודם כל את הגבולות שלי בעצמי
מה אני לא מוכנה
על מה אני לא מוותרת
לאו דווקא בהקשר לילד
וכשלי ברור שגבול זה גבול – אני יכולה גם להחליט מה יהיה הגבול בשביל הילד ואז כשאני מציבה אותו לילד ברור לשנינו שזה אכן גבול והוא לא יעבור אותו ויהי מה
כשזה ברור לי – אני אציב את הגבול בבהירות ובאסרטיביות
ואם הילד בכל זאת יעבור אותו – אני אגיב בבהירות ובאסרטיביות
ככה לדעתי ומנסיוני מציבים גבולות
גבולות חייבים לבוא עם תוצאה,
זאת אומרת הילד חייב להבין שאם הוא עושה דבר לא טוב- הוא זה שמפסיד מזה,
למשל, הוא אומר לך אבל הייתי רעב – את צריכה לענות לו בחזרה – נכון הייתה רעב (יש כאן באמת קושי) אבל גם כשרעבים לא לוקחים לבד מהארון, ועכשיו אכלת את קורנפלקס שהיה אמור להיות לארוחת ערב, אז לא יהיה לך קורנפלקס בארוחת ערב.
חזרת לבד הביתה מהמכולת אז לא תאכל לבוא עוד פעם עם אמא למכולת כי זה מסוכן בשבילך.
זה לא עובד תוך פעם אחת אבל אם תיהיה יציבה ועקבית זה יעזור ב"ה
והכי חשוב צריך להסביר לו את זה ברוגע!!
כי אם זה בכעס לא יעזור להגיד לו מליארד פעם, כשילד צריך להתמודד עם אשמה הוא מפתח מנגנון דחיה והוא יתעקש עוד יותר
וואו!!!!
הייתה לי שאלה זהה לפני שנתיים!!!!
הילד החמוד שלי, הבכור…..
היום הוא בן 6- קסם של ילד.
הלכנו להנחיה, וזה היה הרבה יותר פשוט ממה שחשבנו,
לא רשימה של דרישות שצריך לאט לאט להנחית עליו
אלא פשוט הזמנו אותו יום אחד והסברנו לו שמהיום אנחנו נלמד אותו לבקש רשות.
למה? כי רק ככה אפשר לשמור עליו (וסיפרנו לו מה קרה פעם לאיזה ילד שההורים שלו נתנו לו לעשות מה שהוא רוצה…. הלך לאיבוד וכו')
אמרנו לו: הסיסמא שלנו: "הכי פשוט לבקש רשות."
זה לא לקח יום או יומיים אלא תקופה, אבל היה לנו ברור לגמרי מה אנחנו עושים במקרה שלא ביקש
והוא הבין לגמרי מה רצינו ממנו ומה ה"סנקציות" שהוטלו עליו במקרה כזה נועדו לעשות (לא עונש, רק להזכיר לך לבקש רשות…)
הוא למד את זה בצורה מאוד נעימה ונשאר ילד סופר עצמאי, ניתב את זה להרבה עזרה בבית
אבל למד בהחלט לבקש רשות!!!!!!
וזה השפיע מיידית בגן.
בהצלחה!!!!!
אם את רוצה תשאלי אותי שאלות, אשמח לענות…….. כתבתי בקצרה כי חסתי על הקוראות.
אחרי שקראתי פה עוד תגובות
אני כן רוצה להוסיף,
יש כאן הרבה רעיונות ונסיונות שונים של הרבה נשים מנוסות וחכמות,
אבל לפי התאור של הילד החמוד שלך ובמיוחד לפי ניסוח השאלה: "בלי לפגוע בעצמאות"
הוא לא נשמע כמו ילד עם קושי התנהגותי או התנגדות,
בנוסף מהמעט שאפשר להבין מהשאלה, לא עושה רושם שיש לך בעיה להציב גבולות.
הוא פשוט ילד חכם עם הרבה יכולות שמחפש עצמאות ועוד לא הבין לגמרי את הגבולות של עצמו
ואת הצורך שלו להיות תלוי במבוגרים.
את צודקת בפחד שלך, אל תקצצי לו את הכנפיים!!!!!!!!!!!!!!!!
הוא קטן מדי בשביל זה…..
תאספי כח ותהיי "הורה", תלמדי אותו איך מבקשים רשות ולמה זה חשוב…….
כולי תפילה שלא תנסי להיכנס איתו למאבקי כח או לנסות ללמד אותו שלמעשים שלו יש "תוצאות"……
מהניסיון שלי כגננת בגן חנ"מ לילדים עם קשיי התנהגות- הילדים שמגיעים אלי הם ילדים שבדרך כלל עברו סדרת חינוך כזו. (אגב הילד שלך יודע שלמעשים שלו יש תוצאות מאז שניסה לינוק בחדר לידה).
החזקי חזק, הבן שלך קיבל אמא מאוד חכמה ומכוונת.
את תעברי את הגל הזה…….
איתך:)
מגיבה לרבקה (שהגיבה לרבקה…)
איזה דברים נוראיים כתבו לה פה?
נתנו לה כלים בסיסיים של משמעת שגם ילדים מדהימים וחכמים צריכים לקבל אותם.
לא אני כתבתי את התגובה על ללמד את הילד על התוצאות של המעשים שלו,
אבל מזדהה מאד.
שמעתי את זה מהפסיכולוגית מלכה וגנר.
פשוט ללמד ילד שיש למעשים שלו תוצאות. מה לא ברור?
שאם לא שמת את הנעליים בלילה במקום – אולי לא תמצא אותם בבוקר.
ואם אתה לא אוסף משחק מסוים, אולי הוא יעלה למעלה עד שתאסוף אותו.
ואם לקחת משהו לבד אתה צריך לנקות.
מה כל כך הורס את הילד בזה?
פשוט להיות אחראי למעשיו.
גם לחנך חינוך בסיסי אי אפשר?
מגיבה לנעמה 🙂
בטח שזה בסדר ללמד ילדים את התוצאות למעשים שלהם, אני מסכימה לגמרי.
זה אפילו חשוב כשהתוצאות אפשריות מהמעשה והילד באמת לא צופה אותם
(זה בעצם פיתוח של היכולת להבין סיבה ותוצאה שזה פונקציה קוגניטיבית)
והדוגמאות שהבאת הן מדויקות ומצוינות
"אם לא תשים נעלים במקום אתה עלול לא למצוא אותם".
אבל תוצאה כמו: אם לקחת לבד עכשיו לא תקבל, אם הלכת לבד יותר לא תבוא,
זה לא תוצאה!! זה ענישה………
והילד מבין לגמרי שזאת התוצאה שאמא המציאה.
אז כדאי לקרוא לזה בשם או לפחות להסביר לילד: אמא רוצה ללמד אותך לבקש רשות ולכן בכל פעם שתיקח לבד לא תקבל.
המצאת מציאויות של סיבה ותוצאה עלולה בהחלט להכניס מאבקי כח לתקשורת עם הילד.
(לפעמים בשביל להבין את ההבדל אני נותנת לצוות שלי או להורים להשוות את זה לתקשורת ביניהם,
אם לא הספקת להכין ארוחת ערב לך ולבעלך, מה תצפי שהוא יאמר לך: אוי… מה נאכל? לא הספקת אז נמצא משהו אחר, לא נורא. (התוצאה ברורה ואתם יחד איתה)
או: אם לא הכנת אני לא חוזר מחר מוקדם לאכול איתך ארוחת ערב, זאת התוצאה…….
בהצלחה
ממליצה מאוד עם קורס סמכות הורית של הרב פנחס ברייער,
קורס בן 3 שיעורים בזום שפשוט מבהיר את כל הנושא הזה של משמעת וסמכות הורית,
בהצלחה!!!
דבר ראשון להודות לה' שיש לבחורצ'יק עצמאות.
גם הגדול שלי(בן 6) כזה מגיל אפס. ואני מודה לה' שיש לו אופי חזק ועצמאי. לא היתי רוצה ילד רכרוכי וחלש 🙂 (ואני ממש לא כזו חזקה על-אף שאני בכורה בעצמי )
אני אישית, לפני קורסים, מאמינה בלב הפנימי של כל אמא. צריך רק להיות קשובים לו (אם לא מוצאים את הנתיב בהחלט מומלץ להתיעץ ולקבל מבעלי הנסיון)
ילד צריך עצמאות וזה חשוב וטוב לתת לו אותה עד כמה שאפשר
ולא פחות מכך- להציב לו גבולות. ילד ללא גבולות הוא ילד מ-ס-כ-ן ומסוכן- כאחד 🙁
כמו שכתבו כאן וגם ממה שאני שמעתי בעבר- להשתדל לומר 'לא' רק על דברים שהם באמת חשובים ועקרונים. לא להיכנס למלחמות על דברים שבאמת אין בהם צורך ובטח שלא למלחמות אגו- אל תשכחי את פער הגילאים בינכם.
יחד עם הצבת גבולות לא רק שלא מזיקה לעצמאות של הילד אלא בונה לו אותה בצורה נכונה ואיתנה.
אני אישית- נותנת לילד שלי מרחב ודוחפת אותו לעשות דברים לבד עד כמה שאפשר- בגבול היכולת שלו (בהתאם לגיל, ליכולות, להבנה…) ודרך אגב זה לא רק המעשים זה גם בשיח- נותנת לו את התחושה שהוא הגדול והמבין וכמה אני גאה בו וכיף לי שיש לי 'בחור' בבית (הוא נהנה כל היום להגיד לי: איפה אני אלך שנה הבאה? לישיבה! כי אני כבר כזה ענק 🙂 🙂 🙂 )
אישית יצא לי לשמוע סדרת טעימה של גב' שולמית שחור (הבת של הרבנית שרמן)- העקרון הוא להיות סמכותית בלי לערב את האגו האישי. כשהחינוך בא ממקום 'טהור' הוא פועל נכונה.
בהצלחה ובהנאה מהילדון
נשמע שיש לך ילד דבש 🤩
וואו!
מזדהה איתך, כאמא וכגננת, הבכור שלי בן 5.5 ויש לו את העצמאות הבכורית כמובן.
רציתי לשתף אתכן בתהליך שעברתי עם ילדה בגן,כבר ביום הראשון ראתי אותה- בכורה, עצמאית, חכמה עם פה פלפלי במיוחד( בלשון עדינה…) דבר ראשון, נשמתי עמוק ופשוט התפללתי לה', תן ל י כח ויכולת להגיע אל הלב של הילדה ובבקשה שלא תגמור לי את השנה…
דבר שני- ניסיתי להתחיל בטוב, הכנסתי אותה איתי למחסן, ספרתי לה שאני רואה שהיא ילדה חכמה וטובה ויודעת לעזור וכו וכו, מה שקרה שבימים הראשונים הילדה פיתחה תלות התנהגותית בעזרה. כרכרה סביבי כל היום ובקשה לעזור, רצתה רק היא להרוויח את כל החוויות – לחלק דפים, לעזור לחברות וכו. ואם לא- היא כעסה ואיימה שלא תשב בריכוז ותציק, ראיתי שאני לא יכולה לחזק כל הזמן את החיובי בלי גבולולת ברורים.
בשלב השלישי- הברתי לה בצורה ברורה ורגועה מאד מי הגננת בגן, מהם הכללים המתאימים, מאד מהר היא נענשה, כמובן בעונש של מעשה ותוצאה. לדוג: הפריעה לתפילה- לא קבלה מדבקה, הפריעה לחברה בתור לנטילת ידיים- נטלה ידיים אחרונה. ב"ה תוך שבועיים הילדה קלטה מה הולך בגן ומה הכללים ונהיתה ידה מדהימה! כמובן, שעכשו אחרי שהגבולות ברורים מאד ואני מגיבה עליהם באפס סובלנות, אני מחזקת אותה בלי סוף והיא מקבלת המון יחס חם ןאוהב.
זה נראה שאני גננת קשוחה ומפחידה, אז תדעו שבכלל לא, הילדות מאד אוהבות אותי ומאושרות בגן שלנו. אני בפירוש מסבירה להם שהכל זה ענין של מעשה ותוצאה- הן מרויחות מהתנהגות טובה שחייבת להיות!
רק מה, תהליכים על ידי צוות חינוכי הרבה יותר קלים, נראה לי בגלל שאנחנו מנותקים ושכליים הרבה יותר מאשר בבית, מודה- עם הילד שלי לא הצלחתי עד כדי כך! אין לי פתרון קסמים בשביל עבודה ביתית, אבל העיקרון- אצלינו בבית יש גבולות שלא עוברים אותם, אחר כך נחזק את החיובי ונעצים ונפנק!
הרבה הצלחה!
סליחה שאני מוסיפה תגובה, אני אישה צעירה והילדה שלי קטנה מאד…
אבל זה פשוט קפץ לי ואף אחת לא כתבה את זה….
יש לי אח עצמאי סופר, או יותר נכון עושה מה שהוא חושב – ואצלו זה מגיע מקשב וריכוז.
סוג של חוסר יכולת לדחות סיפוקים, להבין שיש מעמדות – הורים, מלמדים וכדו',
משמעת תמיד צריך ללמד רק אם זה יושב על קש"ר זה יותר מורכב,
רק אל תבהלי ממני… זה לא כזה נורא קש"ר
גם לי יש (שונה משל אח שלי) וגם ל – בעלי…
בהצלחה ושנה טובה
וואו אמאלה. מקווה שלא התבלבלת מרוב תגובות.
רק רציתי לחזק את ענין המעשה ותוצאה- מותר לך כאמא לשלול מילד משהו אם אינו שומע לכלל וכמובן להקפיד שהתוצאה תהיה תוצאה ישירה למעשה ולא ענישה כמו שרבקה כתבה. אבל אם ילד הולך לבד אז בצער רב בפעם הבאה הוא לא יוכל לבוא- לדעתי הענין הוא איך שאת מציגה את זה. אם את ענינית- זה עניני. אם את כועסת -פחות…
מוסיפה נקודה נוספת- חשוב לאמר לילד ששואל (לפעמים,!!! לא כל הזמן) למה ? כי כך אבא/ אמא החליטו. או אמא יודעת מה טוב לך. זה מעביר מסר של היררכיה. והבנה שילד לא מבין הכל.
ועוד הערה פיצית: גבולות הם צורך בסיסי בנפש הילד! הם יוצרים תחושת ביטחון והגנה.
שלום,
מה שאת מתארת זה ילד חמוד מאוד, חכם, מודע לעצמו, וקצת אימפולסיבי, עם קושי בגבולות וקבלת סמכות.
1. כדאי לתרגל איתו את הנושא של "לחכות" דרך משחקים.
2. אם הוא קם מוקדם ומארגן לעצמו אוכל זה ברכה, אחרת הוא היה מעיר אותך אמא…
אבל! אפשר להשאיר במטבח מדף/סלסלה/מגירה עם דברים שהוא יכול לקחת לבד משם.
כך גם מצד אחד יש לו את העצמאות שלו, ומצד שני את הגבולות שלך.
3. לפי מה שאת מתארת גם בגן יש לו קושי עם קבלת סמכות. זה אמנם מצריך מהמבוגרים סביבו להיות ממש חזקים במשמעת מולו, אך יחד עם זאת לראות את המקום שלו, להבין אותו ולבטא זאת במילים "אני רואה שאתה צמא, נגמור את.. ואז תשתה" [לדוגמא]
4. גבולות- ילדים מחפשים גבולות כי זה מה שנותן להם (בין היתר) תחושת ביטחון.