איך אתם לא קורסות?

רק הזמן יעשה את שלו!
הרבה מאד נשים זוכות תוך זמן קצר לבית עם קטנטנים ולא מקבלות מספיק עזרה מהמון סיבות.
יש שלב מסויים שאין אפשרות אחרת, מלבד להשלים עם המצב ועם הבלאגן ועם החוסר אונים ועם העייפות והקריסה.
וכל אותן נשים שעכשיו יבואו ויתנו הרצאות איך הן כן הצליחו לתקתק את הבית וארוחות וכו' שיבינו שהן לא היו באותה סירה!!!
לא תוכלי לעולם להשוות אישה שנכנסה לחיי הנישואין "מסודרת" (הורים תומכים, בעל יציב, דירה ראויה, כישורי חיים בסדר ונקיון, יציבות כלכלית) לבין אישה שנכנסה לזה עם פחות מזה או בכלל במינוס.. ויש גם נשים שלא רק שאין להן עזרה בתחילת הדרך, הן גם משמשות תמיכה לסביבה שלהן.

אבל בע"ה תדעי שדווקא הקושי שאת עכשיו עוברת יהיה לך בית ספר הכי טוב לחיים.

מכל מיני סיבות, גם אני חוויתי את התקופה הזו בצורה שאת מתארת ואפילו יותר גרוע מזה.
אבל היום הילדים גדלו ואני יציבה מאד וב"ה מצליחה לתקתק בית ולהעמיד ארוחות חמות כמעט מידי יום.

אסור לדון אף אחת על התיפקוד שלה או על מראה הבית וגם לא לדון את עצמונו.

את אשה ואמא מדהימה
עושה כ"כ הרבה
הגיוני שתרגישי מותשת ועייפה
כשיש תינוק פחות מגיל שנה בבית זה מאתגר מאד
השינה לא רצופה וזה משפיע מאד על האנרגיות,הם דורשים השגחה צמודה,עדיין לא יודעים להעסיק את עצמם
זה באמת לא קל
אחרי גיל שנה לרוב דברים מתחילים לאט לאט להסתדר
אז בינתיים תביני שאת נורמלית
תנסי להקל על עצמך במה שאפשרי
ואל תשכחי להחמיא לעצמך על כל העשיה שלך

מי אמר שמסתדרים?
את לא נמצאת בבית ולא יודעת על התפקוד שלי כמו שאני לא יודעת על שלך…
אצלי אין זמן של ארגון הבית מלבד יום שישי, לא נשמע לך? לא נורא
אני גיליתי שאני צריכה לישון! ואני קורסת בערב ולא מעניין אותי הבית ולא הכלים ולא שום כלום. שום דבר לא בורח.
יום שישי קמה עם אנרגיות ומשתדלת להספיק כל מה שצריך. לא הספקתי ספונג'ה? לא נורא תחכה עוד שבוע
יותר חשוב להיות בן אדם
שלא תחשבי, הייתי בנ"א מתוקתק והעייפות הנפשית כתוצאה מהעומס הכריעה אותי ולמדתי שזה בסדר ולא חייבת דיווח לאף אחד מה קורה בביתי.
ארוחת צהריים? לימדתי את בעלי להכין דברים קלים, זה רוב השבוע…
באופן כללי, אצלי ראיתי שעובד יותר ימי שישי, מה שאני לא מספיקה כל השבוע מספיקה ביום (ממש לא תמיד אבל ודאי יותר מערב רגיל)