אוהבת את העבודה שלי: רחלי, אחות במחלקה פנימית

רחלי עבדה בעבודה מרוויחה ונחשבת, אבל בתוכה הרגישה שהיא מתייבשת. אחרי התלבטויות רבות, תפילות, וברכה של רב, היא יצאה לדרך ועבדה ללמוד אֲחָיוּת (השם המעודכן של לימודי סיעוד 🙂).

רחלי, ספרי במילה על על עצמך.

"ב"ה אני נשואה, אמא ל-5, גרה בטלזסטון."

מה את עושה בהגדרה הרשמית?

"אני אחות בבית חולים, במחלקה פנימית."

ממה את נהנית בעבודה? מה דוחף אותך מהמיטה בבוקר?

"אין משהו אחד, ובכלל צריך לשאול מה דוחף אותך מהמיטה בלילה… 😄 אני אחלק את זה לשניים – סיפוק מקצועי וסיפוק אישי.

מבחינה מקצועית, אני אוהבת את זה! עוד הרבה לפני הלימודים הייתי בעלת ידע נרחב במערכות גוף האדם, זה מרתק ומסעיר.

ב”ה יש לי ראש טוב ויכולת גבוהה של היקש וניתוח, מה שמביא ליכולת דיאגנוסטית שעוזרת לי להציל חיים. יש הרבה אחיות, אבל יש את אלו שהרופאים ישאלו לדעתן ויתנו משקל לניסיון ולדעה שלהן. מבחינתי כשאני מזהה בעיה לפני שהתרחשה, נותנת את הטיפול המתאים וההתערבות הנכונה, זה אושר!

מבחינה אישית – אני חושבת שאני לא צריכה להרבות במילים. יש משהו יותר ממלא מעבודה שהיא שליחות? אם הגעתי למטופל והחזרתי לו צלם אנוש, בשימת לב לחלוק, אם הוא נקי, היגיינת פה, הושבתי במיטה, הבאתי אור ומצב רוח לחדר. מבחינתי, זה מספיק. אני יכולה ללכת הביתה. וזה עוד לפני אם טיפלתי בו והצלתי את חייו."

איך נראה אצלך סדר יום בעבודה וסביב העבודה?

"העבודה בבית חולים היא דינאמית, במשמרות. יש כאלה שצריכים את סדר יום מסודר וידוע, יש כאלה שפורחים מהיכולת לגוון. אישית, אני עובדת ב 76% משרה, שזה אומר שבוע של 4 משמרות שבוע של 3… נשארים לי בקרים פנויים, ובאופן כללי הקצב הוא יותר נינוח. מצד שני יש את משמרות הלילה שהגוף משלם עליהם מחירים בוודאות. אי אפשר להחזיר לילה בלי שינה. נקודה. אני כמעט ולא עובדת משמרות ערב – יש לי בית של קטנטנים."

תארי את החלוקה למשמרות.

"משמרות בוקר נראות כמו כל עמישראל. יוצאת באשמורת וחוזרת ב 4. בהבדל קטן שאצלי בעבודה אין התחלה וסיום מבחינת הקצב, העבודה ממשיכה כל הזמן. אני מקבלת משמרת ומוסרת הלאה בסופה במין ’מרוץ שליחים’, כך שב-7 אפס אפס תמצאו אותי ב 100% פעילות בלי זמן להתאושש ולהתאפס.

לפני משמרות לילה אני חייבת לתפוס זמן שינה. בעלי חוזר ב-7 לילדים מפוג’מים ואני פורשת לישון לשעה. יוצאת לעבודה ב-22:30 כשהבית שקט, בעלי לומד בבית בערבים כאלה. חוזרת בסוף התארגנות בוקר ל’קוקואים’ ונשיקת יומטוב. מתקלחת וצוללת לשנת בוקר עד 14 בערך. מה שיפה מהבחינה הזו במקצוע- לכל זמן ועת. מגוון אפשרויות התעסוקה הוא עצום! ולכל שלב בחיים ניתן למצוא את הסידור הנכון ביותר."

נקודת שיא –

"רגע של סיפוק מקצועי ואישי – זה כשזיהיתי והתערבתי נכון. המטופל התייצב וטוב לו עכשיו. טפיחה דמיונית על השכם ואני רצה הלאה…"

נקודת שפל –

"העבודה לפעמים סיזיפית ממש. אם אחיות עובדות קשה, אחות פנימית קשה כפליים. לא קל בכל מיני מצבים. קשה לעבוד בחגים…"

מה את הכי אוהבת בעבודה?

"ללמוד דברים חדשים; כמו מכשור חדש, אבחנה נדירה, תרופה חדשה."

מה את לא אוהבת לעשות?

"לתת מנת דם, עדיין מעורר בי בחילה…"

מה צריך ללמוד בשביל להיות אחות?

"יש 2 מסלולים למקצוע. האחד תואר ראשון באחיות. 4 שנות לימוד. יש מכללות רבות בשביל זה. השני – הסבה לבעלי תואר ראשון. מסלול לימודים של 2.5 מטעם בתי החולים בעצמם. הרבה יותר אינטנסיבי ולכן גם קצר."

איפה אפשר לעבוד בתור אחות?

"איפה לא. בבתי חולים: כאחות מחלקה, אשפוז יום ומרפאות – רק בקרים, חדרי ניתוח. בקהילה – קופות חולים בתפקידים מגוונים מאד, בתי ספר ורשתות חינוך מיוחד, אחות ביקורי בית. מפעלי תרופות גם מעסיקים אחיות. בתי אבות ודיור מוגן. בטוחה שיש עוד."

במה עסקת לפני?

"אשמח להשאר אנונימית, רק אומר שזה אחד מ-3 המסלולים הכי קלאסיים ומבוקשים בסמינר…"

למה עשית הסבה?

"במילה אחת, התייבשתי. בהרבה מילים: מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי ללמוד רפואה. כשגדלתי הבנתי שהחלום לא ריאלי, ’התפשרתי’ על אחות, אבל גם לשם לא פניתי בשלב של בחירת מסלול בסמינר. לא נכנסת לשאלה, אבל בתור בחורה לעזוב את הסמינר לטובת הלימודים האלה מבחינתי לא היה שייך.

למדתי מקצוע קלאסי, התחתנתי, מצאתי עבודה יציבה. השנים עברו, אני עבדתי והצלחתי, אבל הנפש ביקשה שינוי. הפסקה של מרוץ העכברים הזה של כל יום כל יום בלופ לא נגמר ועל תוכן שחוזר על עצמו מול מסך מחשב. בסיעתא שמיא עצומה! ורק כך, הצלחנו לעשות את השינוי הזה ואנחנו – בעלי ואני, מברכים על כך יום יום!"

איזה תכונות אופי / יכולות, צריך כדי להצליח בתחום?

"צריך להיות משוגעים לדבר, חד משמעית. העבודה היא נתינה בלתי פוסקת במקביל למציאות רפואית מורכבת. אם את מתעלפת מטיפה של דם או חוטפת חולשה ושיתוק כשקורה משהו, פחות מתאים. כדי להיות אחות מוצלחת שמתפתחת ונהנית צריך ראש טוב, מודעות עצמית גבוהה, חדות וערנות, לאהוב את ה’אקשן’ ולא לקחת מדי ללב. חייבת לומר שהרבה מאד יכולות נבנות ומתפתחות במהלך הזמן עם הוותק וזו התפתחות אישית משמחת ושווה."

ספרי על רגע מרגש.

"יש כל כך הרבה… אשתף: טיפלתי ביהודי צדיק ובעל ייסורים, בסיום הטיפול הוא שאל אותי אם אני צריכה ברכה באיזשהו תחום. באותה תקופה חיכינו מאד מאד לזכות בילד נוסף. ביקשתי ברכה לבן זכר. הוא עצם עיניים ובירך אותי בדמעות ממש, לא הבנתי על מה הבכי הגדול, אחר כך נודע לי שהוא לא זכה לילדים… הוא נפטר לאחר שלושה ימים. באותו יום גיליתי שאנחנו מצפים לבשורות טובות מעל כל הגיון! מאז אני אוספת ברכות וממליצה גם לחברות שלי. שכינה למראשותיו של חולה.. לא שווה?"

רגע שבו הופתעת מאד?

"לגלות שגם במקצוע האידיאלי והמושלם יש יחסי עובד ומעסיק, ולא תמיד האחראית שעלייך באה לך בטוב. למה חשבתי אחרת? הייתי מסונוורת כל כך מהמקצוע וזו היתה נחיתה."

רגע משעשע?

"אינספור. אולי לגלות שקיבלת מהמיון את בעלה של המטופלת מזה שבועיים שלך ולנסות לסדר להם חדר נפרד, משפחתי."

שתפי אותנו בשלוש תובנות.

"1.תמשיכו לקדש שם שמים בכיבוד הורים, בהתנהגות אצילית מול רגעים קשים. גאה להיות שייכת!

2. רוב מוחלט של האחיות באות למשמרת עם רצון להיטיב, כבדו מה שהאחות מבקשת לטובת המטופל.

3. אחיות אוהבות שוקולד, אבל גם ופלים לימון יגמרו במשמרת… 😉"

מבחינת המשכורת, את מרוצה?

"לשכר האחיות יש בסופו של דבר תקרה לא גבוהה מדי. היא מכובדת בהחלט אבל לא משתווה למשכורת של עצמאית מצליחה או עובדת וותיקה בהייטק. מצד שני המשכורת יפה בהחלט כבר מההתחלה. ביום הראשון לעבודה הכפלתי את המשכורת הקודמת שלי, וזה בלי וותק בכלל, ובעצם עם קיצוץ של 25% משעות המשרה הקודמת. דרגת השכר עולה אוטומטית עם הוותק עד לתקרה הנ”ל. קורסים והכשרות מעלים שכר. ישנם תנאים מעולים לפנסיה וקרן השתלמות. יש משכורת 13 וסעיפים כמו ביגוד וימי עיון. תמיד אפשר להעלות אחוז משרה (כזכור אני עובדת 76%) או לשלב בין עבודות מגוונות בתחום."

האם את חולמת להתקדם הלאה? מה היעד הבא שלך?

"המקצוע דוחף אותך תמיד להתקדם הלאה גם אם את לא מתכננת. לבית החולים יש אינטרס שתלמדי הכשרות מתקדמות שמתאימות לתחום המחלקתי. כמו, טיפול נמרץ, טיפול תומך, דיאליזה, כאב ועוד. אישית אני חושבת למצות עוד כמה שנים בפנימית כדי להיות אחות סופר מקצועית ואחר כך לעבוד לתחום רפואת נשים, מיילדות. התחום הזה הוא יותר צר ולכן אני חושבת שאחות שרוצה להיות באמת טובה חייבת לעבור בכור ההיתוך של אגף פנימי. או כמו שאמרה לי פעם רופאת נשים – יולדת לא באה ללדת רק עם רחם…"

משהו לסיום?

"מקצוע האחיות הוא מקצועי יהודי, אמהי, נשי. מתאים גם לתפקיד הראשון שלנו כרעיות ואמהות מבחינת שעות וגמישות. ממליצה, לכל מי שהרצון בוער בה, לא לפחד. לנסות, להעיז. אם לא טוב לך בתחום העבודה שלך זו לא גזירת גורל. עם המון תפילה וסיעתא דשמיא עשיתי מה שחשבתי כבלתי אפשרי.

דבר נוסף וחשוב – הלכות שבת. צריך ללמוד היטב את ההלכות הנוגעות בדיני חולה בשבת כדי לא להכשל ח”ו.

כשבררנו על התחום הגענו לביתו של אחד ממנהיגי הדור, וקיבלנו ברכות חמות ועידוד לצעד הזה. בשמו אני מצטטת: "הרב שטיינמן סבר שצריך וחשוב שיהיו אחיות חרדיות אבל אי אפשר לתת זאת כהוראה לכלל. תלמדי ושתהיה לך סייעתא דשמיא בכל העניינים." את הברכה הזו ראינו בעיניים כל התקופה. לא עבדתי וחיינו מעל לדרך הטבע. למדתי הכי פחות למבחנים ובענווה אומר שהייתי הסטודנטית המצליחה ביותר וגם זו שהתקבלה ראשונה לעבודה… תודה על הבמה!"