אם את נשואה וחיה באחווה
והבריאות פלוס מינוס תקינה
אם יש לך ילדים, שהגיעו בלי קשיים
אם יש לך עבודה, ובשכרה מזומנים
אז מה את בעצם שווה?
הרי לגדל ילדים זו בדיחה –
כשרק זוכרים שיש עקרות.
ולעבוד במשרה מלאה זו חוויה –
כי יש אחרות מובטלות.
ולהשקיע בזוגיות זה הכי קל בעולם –
כשחושבים על כל הרווקות,
אז מה את בעצם שווה?
כלום.
כל החיים הם פיקניק אחד גדול, כשרק זוכרים שיש אחרים שקשה להם יותר.
ואם את לא מבינה את זה לבד, נדאג להזכיר לך שוב ושוב:
שאת חייבת לשים את האחרים לפני הצרכים שלך,
שאסור לך להרגיש שקשה לך ובטח לא להתלונן,
שאסור לך לבקש עזרה מאף אחד כי יש אחרים שקודמים לך.
את גם ככה לא שווה כלום,
אבל אם העזת לחרוג מההוראות של המסכנות התורניות,
את רק מוכיחה כמה את אגואיסטית.
אין לך זכות קיום בכלל.
מישהי אחת פה כתבה על זה מאמר מהמם:
https://shvirega.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%98%d7%a8-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%9c/
מבינה את הקושי שלך לקרוא את כל התגובות של הנשים שקשה להן.
כל אחת מביאה את הקול שלה, וכשלמישהי כואב היא לא רואה בעיניים
וחוץ מזה שזה כמה בודדות וכל השאר ממש תומכות ומבינות
רוצה לשתף אותך שאני משתמשת בהערות הכאובות של כל אלו שכואב להן כמראה מול הפנים שמראה לי איזה חיים תותים יש לי
נכון שאם עכשיו אני עייפה, קשה לי להכיר בכל הטוב הזה, אבל כשאני רואה את הקשיים של האחרות אני נזכרת ומבינה איזו עשירה אני, ואיזה חייים מלאים בטוב יש לי זה רק מזכיר לי להודות…
אוף אולי שיפסיקו האנשים לדבר במונחים בומבסטיים של הכל מושלם או הכל רע. למה לא לחוות את החיים כמו ילד- יש קשיים ויש שמחה וזה בכלל לא משנה ההגדרות. זה בגלל שלא חווים את החיים בכלל אז מנסים להשתמש ברגש במקום בשכל.
אני חושבת שיש הבדל בין תלונה לבין הבעת כאב.
תלונה זה משהו שלילי. זה לראות את הרע ולהתמקד בו.
אבל להביע כאב, לצפות להזדהות, להבנה ותמיכה- זה דבר שכולנו צריכים.
וכן, גם על הדברים הקטנים והיומיומיים- מותר לכאוב, אנחנו בני אדם.
ואין צורך להשתיק את האישה שמולי ולהגיד "תגידי תודה על מה שיש לך, לי אין גם את זה" כי אין תחרות על מסכנות- יש מקום גם לכאב של שתינו.
יש הבדל בין להתמסכן
לבין לשתף ולפרוק קושי, לתת לו מקום
זה הבדל עצום
שימו לב לזה אפילו כשמשתפים בעל באיזה
צורה זה אם זה תלונות והתמסכנות מהר מאוד נמאס לו ובצדק…
אבל אם זה שיתוף ממקום של ממש קשה לי עם…
וכדו.. הרבה יותר קל לו לשמוע וגם לעזור…
בכל מקרה אם יש חברה שאת מרגישה שאת לא יכולה לשאת את המסכנות שלה סתם כי זה מעצבן כל היום לשמוע קיטורים אז תמעטי בשיחות…
בהצלחה לכולנו!!
אבל אם
עם מי את רוצה להחליף וכך לנצח ב"תחרות"??
עם הנכה/חולה/רווקה/ גרושה/עקרה
תשקלי
למה כשכואב לי, שואלים אותי אם אני רוצה להחליף?
לא רוצה להחליף, החבילה שלי מותאמת לי, אבל כן, היא גם כוללת קושי.
ואני לא לוקחת או מזלזלת מהקושי של אף אחד.
זה לא עניין של החלפה
אבל אם ישאלו אישה בת 25 שיש לה 3 "צפופים" אם הייתה מסכימה להיות רווקה, (כי ככ קשה לה) – היא לא הייתה מסכימה לעולם
ואם ישאלו רווקה בת 25 "חופשייה" אם הייתה רוצה להיות אמא ל3 מתוקים – היא הייתה משתוקקת
אם ישאלו את הרווקה בת ה 25 אם רוצה להיות אמא ל 3 צפופים עם הניסיונות והאתגרים שיש לאותה אמא שהיא רוצה להתחלף איתה מסתבר שהיא לא תרצה.
לכל אחד יש חבילה משלו והיא כוללת כ"כ הרבה נתונים ודברים שפשוט חבל לחשוב שאם היא תחליף את החבילה שלה בחבילה של מישהי אחרת יהיה לה יותר טוב בחיים. זו ראיה מצומצמת שלא מבינה שהמציאות עמוקה יותר מ "רווקה בת 25" או "אמא ל-3 צפופים"
היא לא רוצה לנצח אף אחד, אלא לצאת מהתחרות.
יש מקום לכוווולם
כשאני עייפה יהיה יפה אם יקשיבו ויעזרו לי,
ולא יתחילו להגיד-
את בכלל לא עייפה, את ישנת אתמול ואני כבר יומיים לא!
מה הקשר??
שתינו עייפות, וגם אם את יותר זה עדיין לא מבטל את הלגיטימציה לתחושה שלי
היא לא רוצה שזו תהיה תחרות, זה בדיוק מה שהיא אומרת
היא רוצה שיהיה מקום לכולם לדבר על הכאב שלהם
ולא משנה אם הוא גדול או קטן בעיני העולם
ולקבל לגיטימיות והבעה של השתתפות ואכפתיות
אני חושבת שכמה שאדם גדול יותר, הוא מסוגל לתת מקום לכאב של אחרים
ולראות אותם בחמלה ובאכפתיות
לא משנה מה הכאבים שלו
ואני אומרת את זה בתור מישהי שעברה כאבים ודברים שהעולם מגדיר 'טרגדיות', בהרבה מאד תחומים
הבעיה היחידה שאפשר לשלוח לאימוץ זה ילדים…
מחלה או כל דבר אחר אא לשלוח לאימוץ אצל אחרים
ילדים זאת גם הבעיה היחידה שאם לא היה אותה זאת היתה בעיה עוד יותר קשה ומצערת
פשוט לא מבינה איך אפשר להתלונן!
זה נראה שאת מדברת מתוך נסיון כואב
שולחת לך חיבוק גדול
👐🏻
צודקת,
אבל אם את מרשה לעצמך להתבכיין
למה שהן (המסכנות באמת) לא?
מסכימה לכולן, למה בעצם אני צריכה להסכים, הן לא שאלו אותי ואני לא שואלת אותן?
השאלה היא, למה הבעת קושי זה משהו שצריך להיות זכאים אליו?
צאו מהתחרות, תרחיבו את הלב
מותר להשתתף בצערו של השני, ואת הכאב שלי לשום בצד.
אף אחד לא אמור להיות בהכחשת רגשות כי יש אחרים שסובלים יותר
הבעיה כאן היא מאוד פשוטה.
בפורום "מעגלים" הפורום ממוין לפי הקשיים השונים
וכך אישה שמתמודדת עם צפיה לילדים משתפת בקושי שלה מול נשים שמתמודדות עם דבר דומה.
כאן הפורום משותף לכולן.
בעיני זה לגיטימי לכל אחת לשתף בקושי שלה.
הבעיה מתחילה כשמישהי שלא קשורה לקושי ספיציפי נכנסת אליו ומגיבה באופן "סותם פיות" כשלכאורה העניין הוא שהיא שייכת לפורום אחר…..
רוצה לפתוח? לקרוא? אין בעיה.
כאן המקום לעודד, לא לקטול כי את שייכת למעגל אחר.
כשרווקה קוטלת את קשייה של אישה נשואה
ומנסה "לחנך" אותה (זכית בפייס!!! תהיי בשקט!!! כזה….)
תמיד מתחשק לי לכתוב: צאי מהפורום, את לא שייכת אליו.
כמובן שזה לא אמת, זכותה להיכנס, אבל למה זה זכותה לפגוע?
למה זה ככ פוגע באישה שהתחתנה מוקדם , שיש לרווקה הרבה כסף????
למה אכפת לה שבחורה שמתחתנת בגיל 25 היא באה עם חיסכון של 400-500K ש"ח??
מה כואב לה בזה?
כאב של משהי שאין לה ילדים, זה כאב אמיתי….
אנשים משלמים הון כדי שיהיה להם ילדים
ואין אנשים שמוכרים ילדים בשביל כסףףף…
מי אמר שזה פוגע שיש לרווקה כסף?
מעולם לא ראיתי נשואה שאכפת לה מהכסף של חברה רווקה,
אולי טיפטיפה מקנאה… לא יותר
חוצמזה שכל כאב הוא אמיתי, אין כאב בכאילו.
זה פוגע כי זה סותם את הפיות.
דמיון מודרך קצר: גם רווקה שהתחתנה אחרי שנים שהשתוקקה לזוגיות ולילדים שילמה על זה וטרחה, וקיבלה ברוך ה' ויש לה כמה ילדים קטנים. ואין כסף (כי: אלף דרכים תשלימי לעצמך) ואחרי ארוחת הערב שבקושי אלתרה – על חשבון הארוחה שלה גם, יש ילד שמבקש עוד והיא לא אומרת שאין עוד. נגמר כל הלחם בבית ואת הקצת חלב חייבים לבייבי, אלא מספרת להם סיפורים עד שהם נרדמים.
הדמעות שהיא בולעת זה "כאב אמיתי"? הרעב הפיזי שהיא מרגישה, השפתיים הכחולות של הילדים שחסר להם תזונה איכותית זה אמיתי? לא אמיתי?
היא היתה רוצה להתחרט על שמצאה את בעלה או שנולדו הילדים? מה הקשר להשוות כל פעם?
צודקת
אבל בואו לא נהייה מרוכזות בעצמנו
ונתחיל להכיל גם את השני
כשמישהי משתפת אותך בקושי,
את לא אמור הלחשוב איך הקושי הזה ביחס לחיים שלך
ולפי זה להחליט האם זה קושי אמיתי או לו.
פשוט תקשיבי, תביני שאם היא התלוננה באמת קשה לה, וזהו!!
אנחנו אלוקים?
צריכים לשפוט כל דבר?
הכי הרבה את יכולה לרחם עליה שהיא קיבלה מתנות שמים ולא יודעת להינות מהן.
אבל את זה כמובן אל תגידי…
ואוו אהבתי ממש
נראה לי שזה מתחיל מעצמנו,
כל אחת צריכה להרגיש בסדר עם הקושי שלה
ולא לבטל את עצמה- כי "כולם היו רוצים קושי כמו שלי, אז מה אני מתלוננת.."
אחרי הלידה השלישית שלי, בגיל ממש צעיר ב"ה, היה לי קשה מאד
שמחתי, הייתי מאושרת, אבל נקרעתי.
ואני זוכרת שהמשפט שאמרתי הכי הרבה היה- "נכון שכל הרווקות ואלו שאין להן ילדים היו משלמות הון כדי להתחלף איתי עכשיו,
אבל זה פשוט לא מעניין אותי, כי ק-ש-ה לי!!!"
וזה נתן לי את הלגיטימציה שהייתי צריכה להבין שבאמת קשה.
וזה לא סותר שזה טוב, ונחשק, ושמח-
ומותר לי לא לרקוד מאושר, ולהכיר בקושי.
(וכמובן גם לזכור להודות! זה לא סותר)
לדעתי ברגע שנקבל ונכבד את עצמנו ואת הקשיים שלנו,
נקבל ונכבד גם את השני עם הקשיים שלו-
כי נכון שהיא מתלוננת על השיפוצים שלהם כשלי אין דירה,
אבל גם אני מתלוננת על הלילות הלבנים כשלאחרות אין ילדים.
הכל נכון, הכל מתקבל, והכל מותר:)
יצאתי לרחוב וראיתי ילד מתוק שרץ רץ רץ ופתאום נפל. הוא קיבל שריטה רצינית בברך ירד לו דם ומאוד כאב לו, כמובן שהוא בכה מאוד, ואז אני שומעת את חבר שלו אומר לו: למה אתה בוכה, שכחת שיש ילד בכיתה שלנו שהוא נכה, יושב כל החיים בכסא גלגלים ולא יכול אף פעם לרוץ? אז אסור לך לבכות, אסור שיכאב לך הפצע שקיבלת, כי ב"ה הרגליים שלך עובדות. אז רק תגיד תודה כל היום ואל תבכה אפילו אם כואב לך….
מדהים שזה הסתכלות של ילד
זה הרגיע את החבר?
לא באמת ראיתי את זה, זה מטאפורי, נכון שבראיה רחבה ההוא שנפל אמור להיות מאושר, אבל! כרגע כואב לו. לגיטימי מאוד שיבכה. גם אם יש לו רגליים ולמישהו אחר אין. המכה כואבת! נכון בית, שלום בית, ילדים, פרנסה או מה שזה לא יהיה זה ברכה עצומה וצריך להודות כל יום כל היום. אבל, לפעמים גם ברכות כואבות. לפעמים נופלים, ומותר גם לכאלו עם רגליים לבכות… לפעמים גם כשיש מה שלא לכולם יש עדיין כואב. וכשכואב מותר לבכות, גם אם למישהו אחר אין את מה שיש לי. כמובן שצריך התחשבות וטקט ולא לבכות על מכה ברגל דווקא ליד הנכה, אבל לא תמיד אנחנו יודעות מה כל אחת עוברת…