תמו"ז

כְּבָר הָיָה תמו"ז

זְמַנֵּי תְּשׁוּבָתֵנוּ מִשְׁמְשׁוֹ וּבָאוּ,

וְנַעֲנֵינוּ לָהֶם, אוֹהוֹ נַעֲנֵינוּ!

בְּעֵת הִשָּׁמַע הַתְּקִיעָה,

רַצְנוּ לַמִּקְלָטִים, לממ"דים וְלַחֲדָרִים הַמּוּגַנִּים,

וְהִתְנַשַּׁפְנוּ בַּאֲנָחָה, כְּשֶׁנִּטְרְקָה הַדֶּלֶת.

וְאָז הֵחֵלּוּ קוֹלוֹת הַשְּׁבָרִים,

נִפּוּצִים, רְסִיסִים, יֵרוּטִים…

הֵחַלְנוּ בְּוִדּוּי וּבְקַבָּלָה לְעָתִיד,

שֶׁרַק יִהְיֶה עָתִיד… יִחַלְנוּ בְּלִבֵּנוּ….

עָזַבְנוּ אֶת כָּל הַחֲטָאִים, הִתְחָרַטְנוּ,

וְחִיַּכְנוּ לְכָל בָּאֵי הַמִּקְלָט,

בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת זְכוּיוֹתֵינוּ.

וּבְעֵת הִשָּׁמַע צְפִירַת הַרְגָּעָה

אוֹ כַּעֲבֹר עֶשֶׂר דַּקּוֹת שֶׁל מַחֲנָק,

נִפְתְּחָה לָהּ הַדֶּלֶת

וְכָךְ פָּרְצוּ בִּתְרוּעָה הַיְּלָדִים הַתּוֹסְסִים,

שֶׁמִּהֲרוּ לִרְאוֹת הֵיכָן בְּדִיּוּק

נָחֲתוּ רְסִיסִים—

רַק הֵחַלְנוּ לִנְשֹׁם לִרְוָחָה,

וְהִנֵּה, עֲצַת שָׂטָן, שׁוּב תְּקִיעַת הָאַזְעָקָה!

נִכְנַסְנוּ לַמִּקְלָט, חָשַׁקְנוּ שְׂפָתַיִם,

גַּם עַל הַשָּׁכֵן, שֶׁשָּׁפַךְ בְּטָעוּת כּוֹס שֶׁל מַיִם,

גַּם עַל הַהִיא שֶׁמִּתְפַּלֶּלֶת לִי בְּתוֹךְ הָאָזְנַיִם

'יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר' זוֹעֶקֶת מִלִּבָּה בַּעֲצִימַת עֵינַיִים…

הָיִינוּ שָׁם, יָצָאנוּ, נָשַׁמְנוּ,

וּבְכָל תְּקִיעָה מֵחָדָשׁ –

נִצַּבְנוּ, זָעַקְנוּ, יִחַלְנוּ

כְּמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ – אֶת תמו"ז הִקְדַּמְנוּ,

לְסִימָנֵי יָד הַשֵּׁם וּתְשׁוּבָה נַעֲנֵינוּ!

רבקי שנברגר

אוריגמי – אומנות ההפתעה במילים.