בעקבות השרשור על העזרה לנשות האברכים
רציתי להעלות לדיון נקודה אחת שעלתה בדיון, ונראה לי מצריכה דיון נפרד
הנושא של רמת החיים שלנו כציבור
אני אישית- אדם פשוט- עם חיים די פשוטים וחסכניים
וב"ה טוב לי
העניין הוא שאני חושבת בעומק הלב שזה לא מספיק נורמלי
כלומר- הוזכר באחת התגובות הנושא של עגלה יד2 ללידה ראשונה- אני עשיתי את זה וקיבלתי תגובות די משפילות מהסביבה (בסגנון “כל הכבוד לך” מתנשא)
אני חושבת שיש דברים שנתפסים בציבור כסטנדרט ומי שיורד מהם הוא חריג
בשביל עצמי אין לי בעיה לרדת מהם, אף אחד לא צריך להיכנס לי לצלחת
אבל כשזה מגיע לילדים- אני מפרגנת ונותנת, כי אני רוצה שהילדים יגדלו בתחושה שהם נורמליים, שהם חלק מהציבור בפשטות
ולכן מגיל מסוים הפסקתי להלביש בגדים יד שניה, הפסקתי לקחת ירושות
התחלתי להשקיע קצת יותר בנראות של הבית (הבית בד"כ נקי ומסודר אבל הוספתי קצת עציצים, פריטי נוי, תמונות, וילונות, דברים שלפני כן לא פרגנתי)
ובאופן כללי כשהם מבקשים כסף אנחנו נותנים בכיף (המדובר בכספים הקטנים שמבקשים בבי"ס ובחיידר, או כשחברים מתארגנים לעשות משהו ביחד. לא בבזבוזים אישיים שלהם)
וזה הביא אותי למסקנה הבאה- שככה נוצר הסטנדרט בציבור, כשאנשים רוצים לתת לילדים שלהם “כמו כולם” (ובצדק!)
אף אחד לא רוצה להיות הראשון שמוריד את הרמה על חשבון הילדים שלו!
(אם לי אמרו “כל הכבוד” מתנשא על עגלת תינוק, לא מוכנה שלבת שלי יגידו את זה על הבגד שהיא לובשת!)
אבל מה?
על חשבון הילדים זה מובן, אבל על חשבון עצמנו- למה לא?
למה זה בושה לספר שקניתי בזול, וגאווה לספר שקניתי ביוקר?
למה זה בושה לספר שרכשתי יד שניה, וגאווה לספר שאני טסה לשבועיים?
המצב אמור להיות ממש ההיפך. וגם אם לא להיפך- המצב אמור להיות שזו תהיה גאווה לדבר על הדברים הללו בכנות, ובושה להתחפש עם נוצות טווס שלא שייכות לי ולמצב הכלכלי שלי.
ושאלת השאלות היא- מה אפשר לעשות כדי שנוכל להחזיר לעצמנו את זכות הבחירה?
כדי שנוכל לעשות את החשבונות שלנו בלי שכל העולם יעשה אותם איתנו?
לא לגמרי מבינה על מה את מדברת
אני אישית מרגישה בכל המשפחה המורחבת וכן עם השכנות שאלה שקנו בתחילת עונה ביגוד יקר וכו מתביישות לספר ומתרצות עצמן באלף תירוצים ואלה שקנו בסוף עונה/ מלבושי כבוד וכדו הן המכובדות/ השוות/ החכמות😉
לגבי יד 2 זה כבר נושא שונה.. מי שמסוגל ומשיג דברים באמת איכותיים ומשמחים אותו באותה מידה- ראוי להערכה אבל צריך להבין שהרבה מאד לא מסןגלים ולא מטעמי "מה יגידו"
מסכימה לגמרי, ב"ה לי יש את היכולת יחסית לחיות ברווחה (יחסית!..) אבל אני מאוד לא רוצה שאנשים ידעו ואולי ירגישו לא נעים, אז אני כמה שיותר מנסה להוריד ולא לספר או להגיד "זה קיבלתי שובר שהיה לי מפעם", וכשקנינו רכב (יד 5 כן?..) אבל שמחתי שהוא היה נראה ישן וצבע מתקלף וכו הרבה יותר משהייתי מרגישה בנוח אם הוא היה חדש..
מעניין,
אני לא מכירה מצב כזה היום 🙁
תאמת- זה ממש מעצבן!
יש לי חברה שעובדת עם משכורת מנופחת,
וכל פעם היא מתנצלת ובמילים אחרות- משקרת(!) שקיבלה… שלא הספיקה סופעונה… שהילדים גדלו וצריכים בגדים מהעונה וחסכו כסף לרכב כמה שנים וכו'
ובא לי לומר לה-
הכל טוב מותקקקק! לא גנבת מאף אחד!!!
ההתנצלויות האלו מגוכחות…
ומעצבנותתת
זה כמו שטראמפ ילך לאסוף ממשנת יוסף…
כאילו- בואי! גם עם זה טרנדי לומר- קיבלנו, משנת יוסף, מלבושי כבוד, סופעונה וכדו'-
תפנימי שאת לא ב"טרנד" הזה! אל תנסי להפוך את המציאות…
כן-
אני לא חושבת שאת צריכה לנקר עיניים עם רכב, בית, ביגוד ולעפעף באלגנטיות ש"לא היה בחנויות כלוםםםם וסיוט שעדיין לא כל הסחורה הגיעה"
אבל כן, ההתנצלויות והשקרים האלו- לא מוסיפים חן
לא מדברת על שקרים, אני מדברת על מראש אני מעדיפה לא לקנות רכב יקר אפילו שיש לי אפשרות, ולצאת לנופש יותר בזול למרות שאני יכולה יותר.. ואם קניתי משהו יקר לעצמי- לא ללכת לספר את זה בחוץ בכלל..
זה נראה ענין של אופי כזה שמפחדים מעין הרע…
דווקא אני הכי לא אחת שמפחדת מעין הרע, פשוט לא רוצה לגרום לאחרים להרגיש רע או פחות טוב עם עצמם רק כי לי הקב"ה נתן ב"ה.. אם אני יכולה לגרום לאחרים הרגשה טובה אני מעדיפה את זה..
כל הכבוד לך!
מעריכה מאוד!
אלה שקנו ביקר, לא נעים להן להוציא עיניים לאחרות כביכול.
אבל אלה שקנו ביד 2 יתגאו עם זה רק אם זה באמת "מושלם" ו"מדהים".
את חושבת שזה יהיה כך גם אם מה שהילדים ילבשו מיד 2 אלה בגדים שהיו אופנתיים לפני 3 שנים?
לי לא אכפת להלביש גם סגנון ישן. אבל כאן הסביבה כבר פחות מקבלת.
שלא לדבר על לקנות חולצות חדשות מהעונה, אבל מהסוג הזול. רק כי חולצה יפה וגזרתית יותר עולה פי 1.5-2.
זה מעניין מה שאת אומרת.
כי אני קניתי עגלה יד2 ללידה ראשונה, והרגשתי נורא חכמה ומוצלחת. נהניתי לספר לאנשים שחסכתי 2000 שח ויותר ע"י זה שויתרתי על לקלף את המדבקות ולזרוק את הקרטון לפח בעצמי. לא שמעתי שום תגובה לא מכבדת. ואני חיה במרכז ירושלים.
בגדים יד שניה וירושות – אין צורך לספר לאף אחד מאיפה הבגד. גם אני וגם אחותי שמחנו מאד לקבל שמלות יפות מקרובות משפחה, והיה לנו כיף לחסוך את ההתרוצצות בחנויות. אנחנו גם מעבירות בתוך המשפחה ולחברות, כולן בסמינרים הגדולים בירושלים (חדש, ישן, מעלות וכד') ולא ראיתי שלמישהי יש בעיה עם זה.
בית נקי, נעים ומטופח זה חשוב מאד, אבל אין שום צורך להשקיע בשביל רושם. מניסיון של כמה שאני מכירה, שהבית שהחברות (גם בסמינר) הכי אוהבות לבוא אליו הוא פשוט בית מלא אוירה ושמחה, ובכלל לא גדול\ מפואר וכד'.
אני חושבת שהכי חשוב זה לגדל ילדים עם אמונה בעצמם ובטחון, בלי לחשוש מ"מה יגידו" ובלי לבדוק יותר מידי מה השני עושה. אף פעם לא נוכל להתאים את עצמינו לכולם- מידה שווה זו מידת סדום… וגם לא לרצות את כל הציבור.
מה לעשות- פשוט מאד, את מה שכתבת:
להחזיר לעצמנו את זכות הבחירה, ולעשות את החשבונות שלנו בלי לעדכן אף אחד.
מוסיפה:
כן חשוב לא לגדל ילדים בתחושת מחסור ו"אין לנו", אלא מתוך אמונה שכך נראה לנו נכון.
אני תמיד הייתי זו שבכתה דחפה להוריד את סכומי הכסף למסיבות וכד', לא מתוך מצוקה כלכלית בבית, אלא מתוך מחשבה על אחרות ותפיסה שזה מוגזם. דווקא בגלל שלא התביישתי שאין לי, לא היתה לי בעיה להגיד בקול שזה עובר את הגבול.
ועוד נקודה-
מכירה משפחה שחייתה מאד בפשטות, באמת מתוך אידיאל של ההורים (הם חתנו אח"כ את ילדיהם מאד מאד בכבוד וברוגע, וזכו לתמוך בהם מאד).
הילדים לא חוו מחסור אלא עקרון מחושב (בלי קיצוניות) ואמונה של ההורים, וגדלו עם רווח נוסף – היום הם מבוגרים שכמעט אין להם צרכים! הם לא רגילים לאוכל מוכן, לא לנופשים יקרים, לא לבית משופץ, לא לבגדי מותגים וכו'
החיים היום יקרים כל כך, אבל הם לא מרגישים מחסור כי הם לא צריכים את זה. הם פשוט מאושרים יותר.
נראה לי שציינת פה נקודה חשובה
מי שיש לו לא מרגיש צורך להראות שיש לו ולא מתבייש לחסוך
נוכחתי פעם בשיחה של אב אמיד עם בנו לפני בר מצווה, האב ניסה לשכנע את הבן לערוך בר מצווה בחצר הבית ולעזור בזה להוריד את הרף של האירועים בכיתה, הוא אמר לו-דווקא אתה יכול להרשות לעצמך לעשות ארוע בבית, אף אחד לא יחשוב שזה בגלל שאין לנו כסף (הילד לא זרם…)
איזה אבא!
יש הבדל מאוד גדול בין ירושות בבגדים, לבין לקנות בחנויות זולות/שיין וטמו.
אני מכירה בחורות שממש לא נבוכות לספר שהן קנו בגדים בשיין, כולל אחת שקנתה שם קולקציה שלמה כמאורסת, וכולל בגדים לאירוע, מה רע?
ירושות זה שונה, לנערה מתבגרת חשוב הנראות וזה הכי טבעי, אני לא חושבת שיש פסול בנערה שרוצה לבחור בעצמה את הבגדים שלה ולא להיות תלויה במה שהאחות/בת הדודה בחרה לפני שנה או שנתים…
אני קונה מלא מלא יד 2 ומסירה. יש בזה באמת התגברות על בושה. אבל המצב הכלכלי שלנו יהיה הרבה פחות טוב בלי זה.
אצלנו זה מאוד מקובל במשפחה, בחברה האברכית לידנו גם.
בכל אופן עצתי העיקרית:
א. ללמד את הילדים שזו לא בושה. בגד טוב הוא נהדר, וחבל לזרוק אותו. הילדים יודעים היטב שאנחנו מוסרים שקיות שלמות של משחקים ובגדים לחברים ושרוב הבגדים שלהם ושלנו הם גם כן לא חדשים.
ב. לא צריך לספר לכל אחד. מי שיראה בעיניו כפחיתות כבוד שלא ידע. (עד שהילדה מתגאה באוזני הסבתא המשופעת אמצעים ב"ה שהנעלי שבת החדשות הן לא מהחנות. הם משקית מהשכנים.. בסדר. אם תרצה מקסימום תיתן לנו כסף לקנות…).
את מוכנה לשתף בחנויות יד 2 לציבור החרדי?
הן בהחלט לא לציבור החרדי. בבני ברק לא מצאתי אחת שהרגשתי בה בנוח ולא נזקקת.
לצערי אני הולכת לתופרת כמעט על כל בגד לבנות. קונה שמלות 2 מידות מעל, ומצרה ומקצרת שרוול כדי שיהיה באורך הולם.
זה עדיין שווה כלכלית
הלוואי שזו תהיה נורמה לקנות ביד 2 אצלנו. שיהיו חנויות שלא מיועדות רק לנזקקים. שיהיה ממש לגיטימי לשלוח מייל 'שקית מסירה שווה בגדי 3-4 בנים'
בכל ציבור אחר זה טריוויאלי! בחנויות יד 2 שאני הולכת יש המון נשים לא שומרות תו"צ במצב כלכלי מעולה שבאות.
נשמעלי מוזר
בלידר וקידי שיק יש גזרות לילדות ממש ארוכות
הבת שלי בת 12.5 גובה1.68 ורזה מאוד ואני מוצאת לה שם תמיד בגדים יפים וארוכים!!!
לבת שלי כל מה שקניתי בתחילת עונה כבר לא עובר ברך מזמן..
איך שווה להחזיק חנות בשביל יד2?
יש עלויות של חנות ועובדים והרווח הוא מקסימום שקלים בודדים.
ואם מדברים בעניין יד2, רק חבל שאנשים שמוציאים עכשיו דברים שהם לא צריכים שמים ליד הפח…
מגמ"ח מסודר או מודעה קטנה למסירה יותר נעים לקחת, משקית שהתגוללה ליד הפח עם הגשם והחתולים. ויש הרבה פחות סיכויים שיגיעו למי שצריך לפני שהמשאית זבל תיקח אותם.
אצלנו בשכונה מקובל מאד מאד לכתוב במייל השכונתי שקית עם בגדים טובים למסירה וזה נחטף בכף-אני אישית מקבלת חופשי משכנות שיש להם ילדים שגדולים מהילדים שלי וממש לא מרגישה בושה או אי נעימות -יש גם גמח יד שניה נשמע די מכובד אבל לא הייתי צריכה-אני מקבלת ישירות
גם אצלינו. ובאמת מישהי פרסמה בקבוצה שקית עם בגדים לגיל X והלכתי לקחת. אמנם יכולה להרשות לעצמי לקנות בחנות גם בתחילת עונה אבל אם יש דברים מצוינים אז למה לא + שזה חוסך לי הסתובבות שגם היא שוות ערך לכסף
הבעיה שאנחנו מנקים ארונות סמוך לפסח וזה זמן שרוב הגמחים כבר לא מקבלים בגדים
בבני ברק יש לידר עודפים.
בירושלים בגאולה יידישקייט עודפים הכל עד 20 שקל עדכני וחדש 🙂
איפה עודפים בבני ברק? והאם שווה ויש מבחר?
בבני ברק יש לידר עודפים בר' עקיבא מול הרב קוק בפינה
זו חנות מעולה ביותר בשביל מציאות והשלמות, אבל לא בשביל להרכיב קולקציית חג לכולם
מה גם שחלק גדול מהפריטים שם הם במחירים רגילים
יש גם בעזרא עודפים של קידי שיק
אפשר למצוא שם דברים נהדרים
כבר לא היה אפשרי לערוך- אז שולחת שוב ומוסיפה.
אני קונה מלא מלא יד 2 ומסירה. יש בזה באמת התגברות על בושה. אבל המצב הכלכלי שלנו יהיה הרבה פחות טוב בלי זה.
ולא, אנחנו באמת לא מסכנים. זה איפשר לנו כאברכים לקנות דירה ב"ה, לחסוך בצד יחד עם המשכנתא עוד סכום לילדים, לתת צדקה במקביל, להתפנק פעם בכמה זמן. וההכנסות שלנו ממש לא גבוהות!
אצלנו זה מאוד מקובל בחלק האברכי של המשפחה, וגם אצל חלק מהסביבה שלנו.
בכל אופן עצותי העיקרית:
א. ללמד את הילדים שזו לא בושה. בגד טוב הוא נהדר, וחבל לזרוק אותו. הילדים יודעים היטב שאנחנו מוסרים שקיות שלמות של משחקים ובגדים לחברים ושרוב הבגדים שלהם ושלנו הם גם כן לא חדשים.
יש בכך גם מעלה כדרך חיים של פשטות ושמחה בחלקי (הילדים מתלהבים משקית מסירה חדשה או מסיבוב בחנות יד 2).
מוסר שחיים ללא חובות וראוותנות, הם גדלים לראות את צרכי האחר ולתת מעצמם- יודעים שאמא בוררת כל תקופה את כל הבגדים והמשחקים בבית ומוציאה שקיות למסירה לאנשים שצריכים. הם לא בוכים שזה המשחק שלהם, הם מבינים שיש מי שאין לו וצריך לתת מעצמך ויש גם ערך של שמירה על הסביבה.
ב. לא צריך לספר לכל אחד. מי שיראה בעיניו כפחיתות כבוד שלא ידע. (עד שהילדה מתגאה באוזני הסבתא המשופעת אמצעים ב"ה שהנעלי שבת החדשות הן לא מהחנות. הם משקית מהשכנים.. בסדר. גם הסבתות לומדות לחיות עם זה בשלום.. או שדוחפות מזומן).
אני באמת ובתמים חושבת שהרבה יותר נכון להראות טוב בלי לקנות הכל מהחנות ולחסוך לילדים שיוכלו ללמוד תורה בנחת בעז"ה
(לדואגות'
אנחנו נראים בסדר גמור. אולי לא צו האופנה האחרון אבל ממש מעולה. זו מיומנות למצוא בעז"ה את החנויות יד 2 הטובות, את התזמונים ללכת לשם כשאנשים מחליפים עונות/מתכוננים לפסח).
אוקי, אולי חבל שנתתי דוגמאות ספציפיות-
הכוונה שלי היתה במילים אחרות לשאול
הרי אנחנו חיות בעולם שמאוד סוחף לצרוך ולצרוך
וכמו שכתבו בשרשור על האברכי כולל- מאוד נכנס היום אפילו אצל משפחות אברכים לצאת הרבה לבילויים, מסעדות, צימרים, נופשים בחו"ל וכו'
היה כאן לאחרונה גם שרשור על מחירי הבגדים בציבור שלנו
אצלנו בשכונה היה גל של שיפוצים, פתאום אברכים גרים בבית מיליון דולר, אין מינימום של איפוק ואנשים משלמים חובות למשך שנים ארוכות העיקר לשבת בבית הכי יפה בעולם
ובכל הפרסומות שאני רואה בעיתון- כתוב "בוא להרגיש כמו מלך" "בואי להרגיש מלכה" "בואי תקני לנסיכים שלך" "את חייבת את זה לעצמך" "פעם בחיים"
והכול עם תמונות פנטסטיות מה-AI שמציגות את המוצר הנחשק או ילדים יפיופים על רקע נופים מדהימים שלא קיימים, והקטע הוא שמפרסם שלא נמצא שם- לא קיים
(הכי הזוי היה כתבה שיווקית שראיתי בעיתון על חלוקת תווי קנייה לביגוד לפסח מטעם איזו עמותה או משהו, אז ניסחתי לעצמי את תמצית הכתבה במשפט אחד- בוא לקבל צדקה כדי להרגיש כמו מלך)
ואלה רק דוגמאות!!!
העניין הוא שהעולם היום מאוד מפתה וסוחף ותחרותי
כך שמי שמנסה לשמור על פשטות, צריך ממש לשחות נגד הזרם
נניח שיש לי מינוס בבנק פי שניים מהשכנות שלי, למה אני צריכה לצרוך באותה רמה?
(ואל תגידו לי שאני לא צריכה. כי המחירים עולים ועולים! אם יש מספיק לקוחות שקונים את המוצר ב-200 ש"ח, אף עסק לא ימכור לי אותו בפחות!)
בקיצור, כשחיים בסביבה שרודפת אחרי כל מיני דברים, איך אפשר גם לשחות נגד הזרם וגם לא להיות המוזרה בשטח?
זה קשה! קשה לי מאוד!
אני מאוד אוהבת אסטטיקה, ממש אוהבת להתלבש יפה, אוהבת עיצוב, יכולה לשפץ את הבית עם בעלי שיראה מדהים!
אוהבת לראות את הילדים מטופטפים, בא לי עגלה שלא קרועה בלמטה ולא נראית שעברה 5 ילדים.
זה באמת קשה.
אני מודעת לגמרי לכך שאני חיה הרבה הרבה פחות מהפנטזיה שלי.
אבל יש לי שלוש ברירות:
1. שאני/בעלי נעבוד יותר
2. שנחסוך פחות
3. להמשיך ככה וללמוד לשמוח בחלקי
באמת שה2 הראשונות מלחיצות אותי לא פחות. הן לא אופציה מבחינתי. אני בפרוש בוחרת ורוצה בשלישית.
וצאי מנקודת הנחה מצערת ועובדתית ש48% מהחרדים חיים במינוס.
וודאי שלא כולם מחוסר ניהול כלכלי, אבל חד משמעית חלקם.
א. לבחור את הסביבה
ב. לשים לב מה גורם לי לתחושת צורך ולנטרל אותו.
את מדברת על דברים שאת לא באמת חושבת שצריך, ורק נסחפת אחרי הסביבה, נכון?!
אני לדג' עברתי דירה לאזור שלא מחלקים בו עלוני פרסומת. אצל חמותי אני מדפדפת בעלונים של שבוע שעבר, וכל פעם מגלה את הדברים שלא ידעתי שאני צריכה…
הגעתי למסקנה שעדיף לי להפסיד את כל המכירות חיסול והמבצעים ולקנות במחיר מלא רק מה שאני צריכה. יוצא לי הרבה יותר זול…
את צודקת בהחלט!!!
לדעתי תורמים לזה הרבה מהעיתונים הכי חרדיים שיש!!! (בלי לנקוב בשמות…)
את יכולה לפתוח מגזין, ולקרוא כתבה עם מורה בסמינר חשוב מלאת כבוד לתורה ולאברכים בצד אחד, ובדף ממול, פרסומת על כיור מטורף, או קרם שמעולם לא עלה בדעתי לקנות כי זה מותרות אצלינו, למרות שיש לנו ב"ה, ושנינו עובדים,
אני חושבת לעצמי איך אפשר לפסוח על 2 הסעיפים, ואז תגידו לי שהעיתון צריך להתפרנס, אז נכון, אבל עדיין יש לו אחריות לציבור שקורא אותו, וכל הפרסומות האלה רק מנקרות עיניים ויוצרות את הסחף,
אגב, אותה אחריות שלדעתי אמורה להיות לעיתון לגבי פירסומות על השקעות מפוקפקות, אם אתם שופר שמביא את קול גדו"י, ואנחנו כציבור אמורים להאמין שהכל אוטנטי, אתם לא יכולים לפרסם השקעות מפוקפקות ולרשום שאין לכם אחריות רק בגלל שקיבלתם כסף על הפירסום (ואני יודעת את זה מידיעה) אנחנו פשוט הפסקנו להכניס הביתה כל עיתון חרדי מהסיבה הזו,
הסיבה השניה היא, האפשרות לקבל מקופות צדקה כרטיסים ושוברים בלי למצמץ,
ואז את רואה נשים שהבעלים אברכים, אבל פתאום הילדים שלהם לבושים סטים בתחילת עונה, כי קיבלו כרטיס מכאן או משם, או אנשים שעומדים בתורות וקונים מותרות מכאן ועד אמריקה שאני בכלל לא מעלה על קצה דעתי,
ואני הכי בעד שיהיה רווחה לאברכים ושיהנו הם ומשפחותיהם, אבל עדיין משהו בצליל הזה משדר חוסר הסתפקות במועט, כאילו אם נותנים לי אני כבר מתפרע וקונה גם דברים הרבה הרבה מעבר,
וכל זה פותח לאברכים את העיניים יותר מידי גם בדברים שלא היו חושבים עליהם,
כי קיבלו את זה בחינם, סוג של אין ערך לכסף שלא עבדו עליו,
שאנחנו כאנשים שעובדים על הכסף שלנו ויש לנו, לא נרשה לעצמינו לבזבז על דברים כאלה,
העיתון החרדי (ובכלל) היחיד שלא תורם לזה, הוא מרווה לצמא שלא מכניס פרסומות ומביא איכות ברמה שאין למצוא. וקיים מבחינה כלכלית כבר עשרות שנים.
כך שאפשר להתפרנס גם בלי פרסומות.
בשנה שעברה ספרתי את עמודי הפרסומות במוספי הנשים- ובכולם זה עבר את ה-50%. האמת היא שלי היה יותר נוח אם היו מחלקים את המוסף ל-2- חוברת תוכן, וחוברת פרסומות, כי בצורה הנוכחית – גם לא נהנים מהתוכן וגם מתעצבנים על הפרסומות. (יצויין לשבח עיתון קראט שמסדר את הפרסומות בצורה שמכבדת את הקוראות!!!)
ולגבי הכרטיסים- מה שאת כותבת נכון מאוד, אך לא לגמרי מדוייק
אנחנו קיבלנו כרטיסים בחלק מהשנים, ומאוד קשה לנצל אותם כמו כסף אמיתי.
בכסף- את בוחרת מה לקנות ואיפה.
בכרטיס- מבחר החנויות מצומצם. היתה שנה שהייתי חייבת איפור לחג, אבל יכולתי לקנות בכרטיס רק ביגוד לילדים, או מזון ברשת הכי יקרה שיש.
בנוסף, בד"כ הכרטיס מתרוקן כמה שבועות אחרי החג כך שאת מוגבלת בזמן שאפשר לנצל אותו, היתרה פשוט נמחקת.
השנה- קיבלנו כמה כרטיסי מתנה (מהעבודה שלי, מהכולל של בעלי, מאירגון שעושה מבחנים ומשלם את המילגות בכרטיס, וכדו')
ואנחנו שוברים את הראש איך לנצל אותם בצורה המיטבית
זה לא פשוט בכלל.
יכול להיות שאם את רואה אברכיות בחנויות הבגדים היקרות- זה בגלל שאין להן משהו יותר טוב לעשות עם הכרטיס.
האמת היא שהקדשתי לעניין קצת מחשבה, ונראה לי שהקופות פועלות כך כדי שאברכים יוכלו להכניס את החג בצורה שמחה ומתוך הרגשת רווחה
כי אשת אברך שכל השנה העיניים שלה יוצאות מול השכנות שקונות ביוקר בלי חשבון (או כך נדמה לה לפחות), אז לפחות שבערב החג תוכל להרשות לעצמה.
וזו נקודה חשובה, כך לדעתי- כלומר, לתת לאנשים להכניס את החג ברמת הסטנדרט שמקובלת בציבור.
ואז מה קורה? כולם מקבלים כרטיסים כדי שיוכלו לקנות כמו כולם….
הזוי לדעתי…
וזה עוד אחד מהמאפיינים של הדור שלנו שעל זה שאלתי בשאלה המקורית
למה שלא נחיה פשוט בהתאם לרמה האמיתית שלנו? למה שהסביבה תסתכל עלינו בעין עקומה אם אנחנו לא מראים לעין כול את מה שהסביבה מצפה לראות?
גם מגזין השגחה פרטית ללא פרסומות בכלל, ועם חומר איכותי מאד לכל המשפחה,
ממליצה ממש!!!
בקשר לכרטיסים, זו בדיוק כוונתי, אם קופות הצדקה היו משכילות לחלק כרטיסים למקומות סולידיים לדוגמא לידר במקום קידי שיק, סתם זרקתי דוגמא, כי זה מה שיש לנו כאן, הבגדים של לידר מהממים וזולים בחצי מקידי שיק בתחילת עונה, או דוגמא נוספת, אצלינו מחלקים כרטיסים לסופר שיקר פי שתיים מ"יש" שנמצא מעבר לרחוב, וכל קניה שם זה חצי מהמוצרים ב"יש"
אבל כמו שכתבת, מה לעשות יש כרטיס וצריך לסיים אותו, אז אוטומטי כבר לא עושים חשבון מה קונים,
אז אם היו מחלקים כרטיסים בצורה שקולה, אולי עם כנס הסבר על התנהלות כלכלית לצידן, הסחף לא היה מתחיל בכלל,
אני מתארת לעצמי, שהתחרות שאת מרגישה היא לא מול בנות מהעשירון העליון, אלא מול חברות כמוך שפשוט מרשות לעצמן ע"ח הסיבות הנ"ל,
לא יודעת מה אצלכם
אצלנו זה גם לידר וגם קידישיק, ורוב החנויות בעיר, וזה כל הרעיון – להשוות אותם לכל משפחה אחרת בעיר, שעוברת בכל החנויות ובוחרת את הבגד הרצוי לה. רק שפה 80% מהתושבים לא מוטרדים מעניין המחיר כלל, מה שגורם לנהירה לחנויות היקרות יותר (כי הן באמת שוות יותר, האיכות , וכן, גם הסטייל)
והמחירים בין לידר לקידישיק הם הבדל של מקסימום 40 שקל לבגד, ודאי שבת, ודאי תחילת עונה.
אין לי מושג למה כל כך מתרגשים מבגדים שם.
לילד שלי אני כבר לא עושה השוואת מחירים,
הכל אותו דבר ו20 שקל לפה או לשם לא יגרום לי לבחור בגד שפחות מוצא חן בעיניי. (זה היה הפער בין מחירי הבגדים השנה. קידישיק, לידר ובזאר שטראוס)
ההבדל בין לידר לקידישיק ממש לא 40 שקל
40 שקל הפרש זה לא מעט. אם בגד לשבת לבת עולה 180 זה "הנחה" של יותר מ20%. זה בפירוש משמעותי
שלא לדבר על זה שבוודאות!! המחירים עולים כתוצאה מכך שכולם משלמים בכרטיסים. זוכרת ערב פסח אחד שעמדתי בחנות בגדים והתביישתי! להוציא את האשראי… מימיני ומשמאלי מלפני ומאחורי כולם משלמים בכרטיסים שונים ומשונים… ומה אני? אשת גביר העיירה?? כולה אשת אברך צעירה עם 2 חולצות לתינוק…
החנויות הרי לא מרוויחות 100% על תשלום בכרטיס, והם לא פראיירים ולא ירוויחו פחות, אז אם כ"כ הרבה אחוזים משלמים כך, המחירים מתעדכנים בהתאם.
את קצת טועה בתחושה, כי רב האנשים לא מקבלים כרטיסים בחינם, לפעמים זה רק בהנחה של כמה אחוזים לפה ולשם
זה באמת מפריע
בעבר היתה תחרות בין החנויות ע"י מבצעים
והיום מעלים מחירים(או אין מבצעים) כי הלקוחות כבולים אליהם עם הכרטיס
אני מקבלת כרטיס וזה קשה לי ממש
בלידר אפשר לקנות סנדלים ל6 ילדים ב 240 ש"ח
בחנויות שמקבלות את הכרטיס מינימום 600-800 ש"ח
מה מפריע לך שאברכים מקבלים שוברים לחנויות ומשתמשים בהם?
למה זה בזבוז?
אולי בזכות זה האבא יכול ללמוד עוד כמה שנים ולאפשר לבנות המתבגרות שלו להתלבש כמו כולן?
למה אברכים אמורים והראות פחות?
מסכימה איתך שערך של הסתפקות במועט אמור להיות ערך עליון אצל כולנו אבל למה לדרוש אותו דוקא מאברכים?
אני זוכרת כשהתחתנתי ועברתי לעיר חרדית(ההורים שלי גרים בעיר לא חרדית) אני השתוממתי וצחקתי:איך אנשים רודפים ומשלמים הון על בגדי ילדים שבקושי מחזיקים מעמד עונה?
ואיך אמרתי לעצמי:לי זה לא יקרה
כמובן שזה המשפט הטיפשי שאמרתי-כי כיום אני ממש נאבקת עם עצמי לקנות רק בסוף עונה ולא להתחיל מרדף בין חנויות להשלמת סטים(פשוט לוותר על הסט הנ"ל ולחפש מה שקיים)ולהקציב תקציב שאני חוסכת מראש במזומן ולא באשראי
ועדיין זה קשה לי מאוד.
כי אני אוהבת אסטטיקה,
כי ככה זה הולך
והכי עצוב שאם אני לא אלביש את הקטנים כך-יתכן יתייחסו אליהם במעונות בצורה לא יפה…
ואת זה אני אומרת כי אני מכירה משהי שמלבישה את הילד שלה פוטרים מפוקס ולא מהרשתות החרדיות והילד שלה חוזר הילד הכי מוזנח בגן ולא מתייחסים אליו כלל
אני רוצה לצעוק את זה בקול:אתן לא נורמליות!!!בגלל בגדים אתן מייחסות עדיפויות לילדים אחרים?!
יש פוטרים מקסימים בפוקס.
וילד שלבוש בבגד תואם חולצה-מכנס, תואם עונה ומידה, נקי ומסודר-
קשה לי להאמין שגננת תתייחס אליו בצורה אחרת מאשר לילד שהסרבל שלו סט לחצאית של אחותו בת ה-12…
נו באמת
ברור שלגננת יותר נחמד עם ילדים מטופחים, נקיים ומאורגנים
לא נראה לי שיש קשר לתווית של החולצה
לגננת חשוב ילד נקי ומסורק, שקולח אתמול בערב והולבש הבוקר
היא לא רואה את האחים שלו ולא מעניין אותה הסט
הדבר הכי חשוב זה נקיות
אם כן חשוב לה הבגד, אז שזה יהיה מכנס וחולצה סט, ובמידה שתואמת לו.
באמת, קשה לי להאמין לתיאור שלך, ואני אמא לתינוקות שעברו מטפלות.
ופוקס? בעיני הרבה הרבה יותר מתוק לתינוק במעון, אני בכלל לא אוהבת לגיל הזה את הסגנון של החנויות החרדיות, פוטרים של פוקס/ קיווי הם הרבה יותר לטעמי…
מצטרפת לתגובות ומוסיפה עוד משהו:
למטפלת הרבה יותר נוח לטפל ולהחליף חיתול לילד שלבוש במכנסי פוטר ולא בכל מיני בגדים מגונדרים עם מלא תיקתקים מסובכים וטייצים צמודים שקשה להלביש.
וזה גם מוריד את מפלס הלחץ אם ילד יאכל ויתלכלך קצת, מאפשר לו לזחול חופשי וכד'.
זה לא ממש ככה, לגננת לא מעניין מאיפה תקני את הבגדים, מה שמעניין אותה ורק זה- זה האירגון והנקיון של הילד
ילד מסודר ונקי, כן הרבה יותר כיף וקל לאהוב.
אבל שתהיי בטוחה שממש לא משנה איפה קנית את הבגד ואיזה סגנון את מלבישה, העיקר זה הטיפוח, וטיפוח זה לאו דווקא המילה האחרונה בחנויות חרדיות….
ואולי הורים לא אוחזים את זה, אבל ממש לא כיף לטפל בילד שמגיע מלוכלך לגן, ואני לא מדברת על לכלוך חד"פ , לוקח הרבה יותר זמן להתחבר לילד כזה ולאהוב.
אין מה לעשות גם הגננות הן יצור אנוש….
יש מצב שהילד חוזר מוזנח כי הוא היחיד שהגננת נותנת לו חופשיות בלי לפחד על הבגד? דווקא יתרון בעיני
מסכימה עם זה
אבל לקבל בבוקר ילד מלוכלך, במיוחד בגילאים היותר קטנים אבל לא רק- זה לא כלכך נעים….
מסכימה איתך לגמרי.
כותבת את זה כי היה נראה כאן שרק את מרגישה כך. אז לא.
גם אני לעצמי לא צריכה הרבה. ואם יש לי בגדים טובים שקניתי לפני חמש שנים (והם מתאימים לי במידה…) אז אני לא קונה חדש. לא רק כי אין לי מיותר, כי ב"ה יש למה שצריך – אני לא מרגישה צורך דוקא באופנה האחרונה. אם יש לי בגד במצב מעולה ומחמיא לי ויפה וכו', אני לא צריכה חדש…
כמובן שכן קורה שאני מרגישה צורך בהתחדשות או בפינוק מיוחד, אז אכן אקנה.
ולילדים אני קונה הרבה יותר ממה שהייתי קונה לו היינו חיים על אי בודד.
אני כן משקיעה בדברים מיוחדים שעושים לי טוב, שהם רק בבית פנימה ולא בסביבה. וכן, חושבת שנקראת קצת מוזנחת או ענייה בעיני הסביבה אבל לא מוכנה לשלם יותר מדי בגלל זה.
אהבתי את המשפט:
ולילדים אני קונה הרבה יותר ממה שהייתי קונה לו היינו חיים על אי בודד.
בהחלט נכון.. (ואני לא קונה הכל חדש, כן מקבלת יד שניה במצב מעולה)
בהחלט יש לנו הרבה מה להשתפר בנושא,
אני עובדת בבנק, וכמות ההלוואות שהלקוחות לוקחים בערב חג עבור הוצאות שוטפות מגיעה לסכומים הזויים,
העיקר שיהיה חג שמח,
ומה עם המחיר?
אנשים באמת לוקחים הלוואות בשביל החג?? איזה עצוב 🙁
אולי תוכלו לעזור לי להסביר לנערה מתבגרת שנעלי אדידס זה לא צורך?
שנה שעברה נכנעתי וקניתי אדידס באיזה מכירה, אבל כנראה שזה בכ"ז לא היה מספיק מקורי.
היא בטוחה שזה מה שיתן לה מעמד, ולהרבה בנות בכיתה שלה יש, גם אברכיות שהמצב הכלכלי שלהם אמור להיות פחות משופר משלי.
יש לי ב"ה לקנות לה ואני רוצה שהיא תרגיש טוב עם עצמה, אבל אני לא רוצה ולא מוכנה לבזבז על שטויות. והיא – קטנה מידי בשביל להבין את זה, בעיניה זה מאד מאד חשוב
מה היית רוצה שהיא תקנה במקום?
זו בסה"כ נעל איכותית,
ויש מספיק חנויות עודפים שאפשר לקנות ב180-250, מחיר של נעל נורמלית.
היא נעולה על לקנות את הדגם הכי חדש דווקא בקניון?
יש לי מתבגרים בנים,
ואני מתרשמת שמותגים למתבגרים זה חיוני כמו אוכל או אפילו אוויר
תיראי
יש חנויות אאוטלט של אדידס והמחירים שם כמו נעל ספורט ברבי עקיבא…
מה שכן השאלה היא בת כמ ה היא לפני גיל 12 נראה לי מוקדם מידי לרצות …
ואחרי כן אם זה מה שיעשה לה טוב למה לא?
אל תישכחי שהן נעליים חזקות שגם עוברות בדרך כלל לילד הבא
למה שהילדה הבאה תרצה ירושות?
לא נראה לי שהילדה הבאה תסכים לנעול נעל מאחותה הגדולה…
ונעלי אדידס זו רק דוגמא לרצונות שהופכים להיות צרכים בגלל החברה
אין ספק שזו באמת התמודדות – היכולות שלנו לעומת הרצון לתת לילדים הכל כדי שירגישו בנח בחברה , ולא ירגישו צמצום
בגיל ההתבגרות הרגל כבר כמעט לא גדלה
כשקניתי מדרסים אמרו לי שכבר מגיל 14 אפשר לקנות מדרסים לכל החיים, כי בדכ לא גדלים יותר ממידה שתיים
כך שלכאורה הבת הזו תחרוש את הנעל עד שהיא תיהרס.
במיוחד שאדידס זה סטייל כבר חמש שנים לפחות, ולא רואה את הטרנד הזה נעלם בחמש שנים הבאות
להפך, שיהיה לה נעל אחת שהיא אוהבת במיוחד… כל מתבגרת צריכה בגד אחד ונעל אחת ותיק אחד סטייל למקרי הצורך 🙂
נראה לך שבאמת עכשיו היא תחרוש על הנעל הזו?
גם אם היא תהיה במצב מצוין היא תרצה להתחדש בעונה הבאה(במקרה הטוב)
הנה פה זה
מתחיל עם הנעל מצוינת למה לא לנעול אותה?
אנחנו גדלנו כמה אחיות רצופות ובהחלט לבשנו ונעלנו אחת אחרי השניה מה הבעיה???
אני אישית חושבת שנעל לא כדאי להעביר
מבחינה הגיינית ובריאות..
לא תביני…
צודקת בכל מילה!!!!!!!!!!