עד כמה נכון להתמסר ולתת לבעל לצאת ללמוד בזמני לחץ?

כל מה שכתבו כאן נכון מאד, אני רק רוצה להוסיף נקודה אחת –
כשאת מרגישה שאת מוסרת נפש ומתאמצת יותר מדי, תוודאי שזו את שמרגישה ככה, ולא האחות או החברה.
לצערי, יש לפעמים גישה שצריך לשמור על נשות האברכים שלא יתאמצו מעבר לכוחות שלהן, ומוציאים להן את הרוח מהמפרשים (מה, בעלך לא נמצא בבית ביום שישי??? את צריכה לשמור על עצמך, זה לא בסדר!)

מכירה מישהי שבעלה עובד גם בחול המועד, והיא מקבלת רק ההערכה מהסביבה על ההתמודדות שלה לבד.
אם בעלי היה הולך ללמוד לכל כך הרבה שעות בחול המועד, הייתי מקבלת פרצופים עקומים על כך שאנחנו לא יודעים את הגבולות הנכונים. 🙁

הזכרת שיעורים בסמינר… אני חושבת ששיעורים כאלה נותנים מטען אמיתי לחיים על הערך של לימוד תורה, ועל מה ששווה לוותר לשם כך. ומצד שני – בגלל שלא מדברים על ערכים בסיסיים אחרים, נוצר לפעמים מצב לא נכון.

בניית זוגיות דורשת זמן, ולא רק בשנה הראשונה, אלא לאורך החיים. וזה לא רק צורך רגשי חיוני של כל אחד מבני הזוג, אלא התנאי להשראת שכינה בבית.
נשים מטבען צריכות יותר זמן של שיחה ובילוי משותף מאשר גברים. הרבה פעמים הבעל לא ייזום, וצריך שהאישה תקח יוזמה כאשר היא חשה צורך ביותר זמן ביחד.
כמובן שהמינון של בילוי משותף והסגנון משתנה מזוג לזוג, אבל ההכרה בכך שביסוס הזוגיות הוא חלק מרכזי בעבודת השם של השם – לדעתי היא קו מנחה.

גידול ילדים דורש המון משאבים, ואני חושבת שבמיוחד בדור המסובך שלנו הילדים צריכים פניות מצדנו, ואהבה וקשב ושיח, דברים שקל להבין את הצורך בהם, אבל קשה להצליח לתת אותם במידה מספקת.
מהצד השני הדור שלנו מאותגר, כי המצב הכלכלי יצר מציאות של ימי עבודה ארוכים לנשים, ומציאות לא מותאמת לגידול הילדים, כך שהרבה פעמים בשביל פניות לילדים אישה חייבת את שיתוף הפעולה של בעלה, אחרת היא תהיה רק במרוץ הישרדות שלא משאיר מקום לילדים.
חוץ מזה, ילדים צריכים גם אבא, לא רק אמא. וגם כאן, פעמים רבות האישה היא זו שתזהה את הצורך, ורמת המעורבות של הבעל תלויה בסופו של דבר גם בה, אם היא יוזמת, מוקירה, נותנת משוב על מה שהוא נותן וכו', או שהיא משדרת שלא ממש צריך שהוא יקדיש זמן לילדים כי היא מסתדרת.

הרב יעקובזון מספר על אברך שהגיע לרב שטיינמן, בגלל קונפליקט של חברותא חשובה מול עזרה בבית בהשכבת הילדים, עזרה שהייתה נחוצה לאשתו – והרב שטיינמן הציע לו שיפנה שעה אחרת ביום, שילמד במקום להתפלל שחרית… כמובן, לא כהצעה רצינית, אלא כהבהרה לכך שאדם מחויב במצוות שבהם הוא מחויב, ויש כללים מה קודם למה. למלא את הצרכים של המשפחה זו מצווה לכל דבר.
ואגב, גם שמירה על בריאות היא מצווה. כשגוררים חוסר שינה קיצוני על תקופות ארוכות, הגוף ניזוק.

לא בסתירה, כמובן וכמובן, על כל מה שכתבו פה על הערך העצום של לימוד תורה. הענין הוא שכמו בכל מצווה אחרת, התורה עצמה היא זו שמנחה אותנו. מה קודם למה, מה חשוב ממה, מה חובה מוחלטת שלנו, ומה תלוי באפשרות.

ולמי שהעלתה את השאלה – נשמע שזכית בבעל קשוב, שגם לימוד תורה חשוב לו, וגם האחריות לבית. נראה לי הכי נכון שתשתפי אותו בהתלבטות, במחירים שאת משלמת, במה שאת מרגישה, ובתהייה מה עדיף ממה. נשמע שהכי בריא ומדויק בשבילכם, ללבן את הסוגיה הזו ביחד.
אשריך שזכית. ממש, ומעורר הערכה, מה שכתבת כאן.

מקנאה בך,
הלוואי ויכולתי לאפשר לבעלי ללכת ללמוד בשבוע הקרוב, זה המשאלה הכי גדולה שלי לימים האלו, וגם שלו..
הוא כ"כ רוצה ללמוד,
אבל, הוא יודע שבלי עזרה שלו לא אגיע לפסח (חומרות קצת יותר ממה שאת מכירה כנראה..), אז פשוט מנקה (תודה לד' עם הרבה מצב רוח)
אבל באמת הלוואי שהיה הולך ללמוד, כמה זה חסר לו..
בקיצור, מקנאה בך שבעלך יכול..