האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

מתכוננים ל"זמן" החדש: למה אני לא מגהצת להם

רוחמה הופמן

תמונה של גיהוץ

והפעם כמה מילים לאימהות של בחורים בישיבות.

גם לך יש בנים בישיבה גדולה?

איך את/ הם עם אריזת המזוודות?

וגם במשך השנה: את מכבסת להם? או שהם למדו לכבס לבד? ומי מגהץ?

במשך השנים עקבתי בהערצה על אימהות שיש להם בנים בישיבה גדולה. ולא כמוני – הן למשל גיהצו לבנים שלהם את כל החולצות לפני שהבן נסע לישיבה. או שהוא שולח את הכביסה בדרך לא דרך הביתה, ומקבל אותם כעבור חצי יממה מקופלות ומגוהצות.

את האמת? קצת קינאתי באימהות החרוצות האלו, ובבנים שיש להם אימהות כאלו מפנקות.

אבל ככל שעוברות השנים, אני חושבת אחרת. שיניתי את דעתי לגמרי. 

ולמה?

טוב, אהיה כנה.

זה התחיל מזה שבאמת לא הספקתי. זה לא התחיל מאידיאל, או ממחשבה שאני האמא שנוהגת הכי נכון.  חשבתי שהלוואי שהייתי יותר חרוצה, או יותר מאורגנת, או יותר מספיקה.

היום אני כבר לא חושבת כך.

אתחיל מסיפור אמיתי שהיה לי עם הבן שלי. הוא היה אז בישיבה גדולה בתחילת הישיבה, שיעור ב' אולי, ועסק בלארוז לעצמו את המזוודה. בדיוק נכנסתי לחדר, וקצת עם רגשות נחיתות אמרתי לו: טוב, הלוואי שהייתה לך אמא חרוצה כמו ל-X. היא אורזת לו מזוודה. הוא אפילו לא יודע איך מקפלים חולצות.

הבן שלי הסתכל עלי ואמר: אמא, לא לדעת לארוז מזוודה זה קצת נכות. לא הייתי רוצה להיות נכה. אני ממש מעדיף להסתדר בעצמי. אגב הבחור הזה שלי – כיבס לעצמו תמיד את כל בגדיו. גם כשהגיע הביתה לשבת – הוא היה מביא איתו חלק מהבגדים מה שלא הספיק לכבס בישיבה – וכיבס לעצמו בבית.

סיפור נוסף: חברה שלי. אשת חיל. הבן שלה שלח לה כביסה מלוכלכת כל חמישי בערב. וקיבל כביסה נקיה ומגוהצת כל מוצאי שבת. זה היה מדהים. עד שחברה שלי הגיע לתקופת עומס מטורפת: אחת הבנות שלה ילדה והייתה לה יולדת בבית, בת נוספת היתה כלה עם תקופת אירוסין קצרה ועמוסה במיוחד, והיא עצמה לא הרגישה כל כך טוב. אני רק זוכרת ששפכה את הלב איך פתאום כל ההסדר הזה עם הבן מקשה עליה מאוד. איך התמודדה? אין לי מושג. הנקודה היא שגם אם האמא לא יכלה פתאום בשום אופן –  הבן לא יכל להסתדר לבד. מעולם לא אימנו אותו לכך.

עוד סיפור: יום אחד הבת שלי, שהייתה אז נערת סמינר דיברה עם חברתה בטלפון. החברה מספרת לה שהיא מגהצת עכשיו ערימות של חולצות של כל האחים שלה, וכבר אין לה כח. הבת שלי ממש לא הבינה: למה? למה שלא יגהצו לעצמם?

אצלי בבית – מעולם לא גיהצתי לבנים שלי חולצות. הם גדולים, עצמאיים, מסתדרים, למה שלא יגהצו לעצמם? ועוד יותר: למה בחורה אחת צריכה  לעמוד ולגהץ ערימות של חולצות לכל האחים שלה?

ולא שהם לא מגהצים אחד לשני. מצוי מאוד אצלי שמי שיש לו זמן לפני שבת – מציע לאחרים לגהץ להם.

כל אחד מציע עזרה ו/או נעזר אם הוא צריך. פעם זאת הבת שמגהצת לכולן, ופעם זה הבן שמגהץ לכולם. אבל השיטה הזו שבנים לא יכולים לגהץ לעצמם – אני אישית לא מצליחה להבין אותה.

ועוד נקודה: הבנים שלך בעזרת ה' הולכים לבנות בית. כמה שבחור או בחורה יותר מוכנים לחיים ופחות מפונקים – כך יקל גם עליהם בעתיד, וגם על בן או בת הזוג שלהם. יש ערך עצום לכך שבחור מתחתן ויודע להסתדר, כן, גם עם המגהץ, ואפילו עם מכונת הכביסה. 

זה בריא כל כך לעכשיו, וגם בריא לעתיד.

נמאס לך להגיע לכל דבר רק ברגע שאחרי האחרון?

לחצי כאן עכשיו>>> וקבלי מתנה בחינם:

חמישה פרקי סיפור מרתק + חמישה קלפי פעולה פרקטיים

ליצירת שינוי ליום יום רגוע ומספק.

חסום לך? לחצי כאן.

10 Responses

  1. איך אני שמחה לקרוא את מה שכתבת
    זה כל כך נכון,
    משום מה יש נשים שחושבות שזה ביזוי תורה שבחור דואג לעצמו או עוזר לאחרים
    והם מרגילות את הבחורים שלהם לפרזיטיות מושלמת,
    בעלי הגיע אחרי החתונה בלי שום ידע והכנה לחיים, כל ילד שנוסף זה עול בשבילו, טרדה, רק בגלל שהוא היה רגיל שעושים בשבילו הכל והוא לא צריך להזיז אצבע, וקשה לו להתמודד עם עול החיים
    הים אני שומעת מחברות ושכנות, אלו שמברכות את חמותן שהרגילה את הבן להושיט יד לעזור ולשאת בעול,
    ואלו שנחנקות עם החיים, כי בעליהן מעולם לא למד לקחת אחריות!
    זה באמת כך, ילד שלא חונך לקחת אחריות על עצמו ולשאת בעול הוא בחור שלא מוכן לחיי נישואים, אין לו כלים לקחת אחריות על הבית שלו ולשאת בעול החיים.

  2. משהו אחד לא ברור לי בפוסט הזה…
    למה יש עוד אנשים שמגהצים חולצות גברים!
    אני חיסלתי את הגיהוץ כליל כשקניתי חולצות איכותיות ללא גיהוץ.
    נכון, הן יותר יקרות אבל שוות כל שקל.
    חובה לכבס אותן בדיוק לפי ההוראות, ולא לשים במייבש! המייבש הורס את הטריק שלהן.
    ועוד דבר – כשלובשים אותן ברגע הראשון הן לא נראות פיקס, אחרי זה זה מתיישר על הגוף.
    זה חוסך זמן מטורף!

    1. מסכימה לגמרי, תולים את החולצות מיד אחרי הכביסה יפה.
      מניחים בארון מקופל או תלוי בצורה שלא יתקמט.
      וזהו, החיים היפים… ההבדל בין מגוהץ ללא מגוהץ זניח עד בלתי קיים, לא שווה את הגיהוץ…

  3. מסכימה עם כל מילה לגבי הכשרה לחיים
    וממליצה בחום על חולצות ללא גיהוץ
    חושבת שספציפית ליום הראשון של ה"זמן" כן שווה להתאמץ
    זו דרך להראות את ההתרגשות שלי והערכה שלי ללמוד שלו וזה זמן לפנק בכביסות, עוגות או כל דבר שייתן תחושה של פינוק והערכה.

  4. מותר להביע גם את הדעה ההפוכה, בלי להוריד במשהו מאותן אימהות מקסימות שבחרו אחרת ממני?
    כאמא לבנים שמגהצת כ50 חולצות בשבוע.. איכשהו אצלנו הטריק עם החולצות האיכותיות שאין צורך לגהץ לא עבד…
    הבנים יוצאים מהבית בגיל כל כך צעיר, ולי אישית קשה עם העובדה שבשלב זה בחייהם תפקידם לכבס ולגהץ לעצמם. רוצה עוד לתת להם תחושה של בית ודאגה אימהית לצרכיהם .
    אצלכן גם הבנות שבבית מכבסות לעצמן? (לי אין כאלו…)
    מעבר לתחושת השליחות שאני חשה כשאני מפנה להם זמן יקר למנוחה וללימוד, ושבכך אני צוברת עוד קצת זכויות של "נשים במה זכיין".
    הבנים שלי לא מפונקים בכלל, ואני מאמינה שכשיבוא היום והם יקימו בית הם ילמדו לשאת בעול בגלל המידות הטובות שלהם, ומה שהחיים ידרשו מהם.
    ועדיין אני מאמינה שיש צד שני, ומעריכה כל אמא שחושבת אחרת.
    הפתרון שאני מצאתי ללחץ שתיארת (לקבל את החולצות בדרך לא דרך בחמישי ולהחזיר אותן מגוהצות במוצש) הוא פשוט לקנות 16 חולצות לכל אחד. (ו16 גרביים, ו16 גופיות…). לקח לי זמן עד שהבנתי שעם פחות מזה אני לא שורדת.
    כל יום שישי בעלי מביא להם 8 פריטים נקיים מכל סוג במזוודה, ומקבל מהם 8 פריטים מלוכלכים הביתה. ויש לי שבוע שלם לטפל בזה בנחת. ממילא בשישי אנחנו מביאים להם את העוגות לשבת, וכיום גם הבנים הצעירים יותר נוסעים אליהם לפעמים באוטובוס וזוכים לפינוק מהאח הגדול בצורת פחית ממכונת המשקאות של הישיבה.
    הבעיה היחידה היא בבין הזמנים, כשהם חוזרים עם כל הציוד, המגבות, כלי המיטה, והארונות לא מכילים הכל.
    אבל כאימהות לבנים אתן יודעות כמה בין הזמנים קצר. לא יאמן ששוב הוא ברח לנו כל כך מהר!

    1. אני אוהבת אותך!
      בהתחלה ממש התבלבלתי, כאלו תגובות חזקות וחכמות ,ורק אני הטיפשה שממשיכה לגהץ, ל4 בחורים+….
      אחרי שקראתי את התגובה שלך, הרגשתי שנתת לי מילים.
      וחוץ מזה אני ממש אוהבת לגהץ. (בטח יותר מלשטוף כלים….)

  5. אני חושבת שכן יש אידיאל בלגהץ חולצות לבחורי הישיבה.
    אנחנו רוצים להוריד מהם כמה שיותר עול מעבודות הבית כדי שיוכלו להיות פנויים ללמוד תורה, שזה ערך עליון.
    נכון שטוב ללמד אותם מיומנויות שונות כדי שבמקרה הצורך, אם יש תקופות עמוסות או שבוע אחד שלא מספיקים- שיוכלו להסתדר, אבל זה רק מתוך אילוץ, לא בתור שאיפה שיעשה את זה בעצמו.
    זה התפקיד שלנו הנשים- לנהל את הבית כולל כל המטלות שבו.
    כמו שלא תגידי – אם אני אכין להם אוכל כל יום, מה הם יעשו כשאני לא אוכל להכין להם?
    אני בחיים לא מבקשת מבעלי לקלח את הילדים למשל- אבל כן הראיתי לו איך מקלחים, כדי שבמקרה הצורך (לידות וכו') הוא יוכל לעשות את זה, אבל ביומיום אני לא רואה צורך להיעזר בו בזה.
    כמובן כל אחת עם הכוחות שלה, אם יש צורך ברור שאפשר להיעזר. אבל לדעתי השאיפה צריכה להיות כמה שיותר להוריד מהם את העול של הבית, כדי שיהיו פנויים יותר ללימוד התורה.

  6. לא דיברו על כיבוס הבגדים,
    דיברו על לגהץ,
    ואצלי בבית הבנות כן מגהצות, וגם הבנים!!!
    יש הבדל בין בעל שאת לא אמורה לחנך אותו,
    לבין ילד שאת חייבת לחנך אותו ולהכין אותו לחיים (בשביל זה אלוקים נתן לך אותו)
    אצלי הבנים נושאים בעול הבית בהתאם לזמן והפניות שלהם
    ובהחלט אני יבקש מהם בעת הצורך – עזרה ב-ה-כל:
    הכנת ארוחת ערב לקטנים, עזרה במקלחות, השכבה, מיון כביסות גיהוץ וקיפול.
    אין שום קשר בין פניות ללימוד לנשיאה בעול, הם חלק מהבית כמו כל אחד אחר,
    ברור שלאחר החתונה האחריות לניהול הבית הוא על האישה, אבל הבעל חייב לדעת לעזור מעצמו (לא רק כשאישתו קורסת)
    זה מינימום של אנושיות,
    גם כשמתארחים אצל אחרים מורידים מהשולחן – נכון??
    אז בוודאי בבית שבו גדלים וחיים.
    זה שאמא מקסימה ורוצה שילדיה ירגישו כמה היא נהדרת, לא סותר את זה שהיא צריכה ללמד אותם איך אמורים להתנהג.

    דרך אגב יש הרבה בעלים שיש להם צורך לעזור בבית ויש נשים שמחוסר הבנה דוחקות אותם החוצה…

  7. אני בהחלט חושבת שחשוב להכין את הבנים לחיים
    גם אני כאשה לא תמיד מוצאת את הזמן לגהץ אפילו לבעלי
    ברור שכביסות בישולים ונקיונות זה רק אני אבל בעלי יודע לעזור חבל על הזמן עם קצת סדר מינימאלי, לתלות כביסה, לשטוף כלים, קניות
    לא נכון בעיניי לומר שהם צריכים ללמוד תורה כי בזמן של הסדרים הם לומדים יפה אבל בין לבין לא ממש תמיד הם יפתחו ספר ברגע שאפשר, גברים יודעים נהדר לגלוץ על הספה לדבר בטלפון או להקשיב שעות לקויי נייעס
    אז למה אני אמורה להקרע עם עבודה תובענית+עול הטיפול בבית ושהוא ישן טוב+שנ"צ ארוך בצהריים יחזור בערב וישכב שוב על הספה, למה שלא יתרום בבית את חלקו?
    אם הוא רוצה לפתוח ספר-בכבוד, אם הוא צריך לנוח-זה הגיוני לחלוטין! אבל אחרי שנחים ומתאוששים
    למה שלא יעזור לי שאוכל להגיע בשעה שפויה למיטה הלילה?
    וכמובן זה צריך להגיע מתוך רצון טוב של הבעל, וגם אני חושבת שלא בריא לגבר שיש לו "עול" קבוע ממטלות הבית וזה צריך להיות התנדבויות
    שבעיקרון הטיפול בבית ובילדים שייך לאישה והעול שלה והוא עוזר במה שבא לו ומה שקל לו ומה שהוא יכול.
    תודה לשוויגער שלי שבזכותה בעלי עוזר כשהוא יכול!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

להרקיד ולסחוף קהל זה בנשמה שלך? הצלחת אפילו לעשות כסף מג'ימבורי והפעלות? את רוצה לקפוץ לרמה הבאה להיות מרקידה שמרוויחה 3,500 ש"ח להרקדה? פייגי בורשטיין מג'מפר בקורס הכשרת מרקידות אסקטרא, שימי לב- 83% מבוגרות הקורס מרקידות בשטח! לקבלת סילבוס לחצי כאן>>> 9744169b@gmail.com

אולי יעניין אותך גם?

ממומן

העצמה

למדם – ככה לומדים היום!/ ציפי גולן

ציפי גולן, למדם

מדברות יהדות

זמן אלול בשבי רגע – המלצה לשיר/ 6

שבי

מחפשת עבודה

מרוויחה 2,000 ש"ח בחודש

חכמת ההמונות

שעת ההשכבה: איך צולחים אותה בכיף?

שרי