בשעה טובה התינוקת שלי התחילה מעון,
הייתי במעון לפני כן, ראיתי אותו, את המנהלת, המטפלות……
נראה מקום ממש יפה ומושקע, יש סדר יום, חברים, משחקים, תפריט….
התבטאתי לחברה בעבודה שזה נראה לי “גן עדן לתינוקות”
החברה (מבוגרת, סיימה לחתן ילדים) אמרה לי – חמודה, המקום של התינוקת זה ליד האמא! את הכסף שאת מרוויחה היום בזכות זה שהתינוקת במעון – תשימי בצד, שיכסה לך את הטיפולים הרגשיים שהיא תצטרך בגלל שזרקת אותה למעון.
עכשיו תחכימי אותי,
מעון הוא באמת גרוע? לתינוק באמת עדיף להיות 24 שעות בבית? ואם כן, מה הגיל שאז כן נורמלי להוציא תינוק למסגרת, 8 חודשים? 10 חודשים? שנתיים?
ואם אני יכולה לעבוד עם התינוקת מהבית (בתפוקה נמוכה יותר) זה מומלץ?
תודה רבה
גיטי
אני חושבת שבדור שלנו מעטות הנשים שמסוגלות באמת להיות עם הילד כל היום בבית,
להאריך חופשת לידה זה קסום ונחמד – לחצי שנה מקסימום שנה (הלוואי שהיתה לי אופציה להאריך בשבועיים)
אבל מעבר לכך אני חושבת שכבר מתחיל להרגיש משעמם וחוסר מיצוי.
וכשעובדים אין מה לעשות צריך מישהו אחר שישמור על הילד- מטפלת/מעון אין אופציה אחרת.
תקראי על חינוך וגידול ילדים. אפילו מחיפוש בגוגל עד מתי טוב לתינוק להיות בבית.
לפי הפסיכולוגיה תינוק צריך דמות מטפלת עיקרית אחת לפחות עד גיל שנה, אבל זה תלוי בכל כך הרבה משתנים אינדבידואליים שכל אחד וכל משפחה צריכים לעשות לעצמם.
וגם אם בשקלול הנתונים עדיף לתינוק המעון, זה מה שה' בחר לו ויחד עם זה אפשר גם להודות שזה לא הכי אופטימלי
במעון בתינוקיה יש מטפלת קבועה! הילדים מתים עליה לא עוזבים אותה שניה
נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שהמקום של תינוק הוא ליד אמא שלו. והצורך הזה הרבה יותר חשוב לו מאשר חברה ומשחקים. המעון זה אילוץ כדי לאפשר לאמא לעבוד, וגם כי חלקנו לא באמת מסוגלות להיות רק עקרות בית בלי להשתגע.
בעיני, אם יש לך אפשרות לעבוד חלקית מהבית ולהשאיר את התינוקת איתך, לכי על זה. רווח נקי לתינוקת ולקשר שלך איתה, וכמובן להנקה שלך (אם היא קיימת).
מהנסיון שלי, יש גיל שהתינוק כבר ישן רק פעם אחת ביום, והוא כבר זקוק ליותר השגחה צמודה ופעילות. בשלב הזה בקושי נשאר זמן לעבוד, וזה השלב שבו (אם לא רוצים לוותר על העבודה) כדאי להיעזר במטפלת/מעון. אני חושבת שזה סביב גיל שנה אבל לא זוכרת בדיוק.
בכל מקרה את אמא נהדרת! גם אם את שולחת למעון, ומשלימה זמן אמא בצהרים ובשבת.
נ"ב- אנחנו התרגלנו לנורמה שאנחנו רואים סביבנו בארץ, שתינוקות נפרדים מאמא בגיל 3.5-4 חודשים. אבל במקומות אחרים זה לא ככה, יש מדינות שהחופשת לידה המקובלת הרבה יותר ארוכה. אני לא חושבת שהזמן הספציפי הזה נקבע מתוך מחשבה על בריאות הנפש והגוף של האמא והתינוק, אלא מתוך אילוצים ושיקולים כלכליים בעיקר. זה לא תורה למשה מסיני 🙂
ואוו ואוו ואוו, איך אני לא סובלת את כל אותן נשים שמאוד דחוף להן שכל האמהות העובדות יחיו עם ייסורי מצפון! טיפולים רגשיים כי זרקת אותה למעון? הגזמה פרועה!
גם אני עבדתי לצד אישה כזו – היא הייתה דווקא צעירה, והשתייכה למגזר הדתי לאומי. זו הייתה העבודה שלה מאז שהילד נולד, היא הייתה איתו בבית יותר משנה. וכל היום היא הייתה אובססיבית ל"מה קורה איתו, איך הוא מסתדר" כל היום נכנסה לקבוצת ווצאפ של המעון לראות אם המטפלת הייתה שולחת עדכונים / תמונות. היא גם דיברה הרבה על זה שהיא מרגישה שזה אילוץ מטורף, שהמקום שלה הוא להיות בבית עם הילד שלה, שהיא עושה לילד עוול, וזה גם השיח שלה עם החברות שלה, על איזה עולם מעוות זה שאמהות שמות את התינוקות במעון והולכות לעבוד.
האמת, ממש ממש ריחמתי עליה. היא כל הזמן מרגישה רע עם עצמה.
אני עובדת במשרה מלאה, ובעלי אברך. יש בסביבתי אמנם לא מעט נשים ששולחות למטפלת פרטית, אבל רק כי הן מנועות מלשלוח למעון כי בעליהן צעירים מבעלי והם עריקים.
ואני שוחת למעון מוכר ומפוקח, בהנהלה חרדית, מטפלות חמות ואוהבות, ואני יודעת שלילד שלי טוב שם, ולא, אני לא חושבת שבהכרח היה לו טוב להיות בבית. לא יודעת אם אני אישית הייתי מסוגלת לתת לילד בבית את כל מה שהוא יקבל במעון, ואני מתכוונת מבחינה לימודית, חברתית, התפתחותית.
בקיצור, אני אומרת, תרגישי הכי טוב עם עצמך, את אמא מצוינת, ואת לא מזניחה את הילדה שלך. וההיא מהעבודה – אני שמחה שהייתה לה את האפשרות להיות בבית עם הילדים כשהיו קטנים אבל זה לא אומר כלום עלייך ועל איך את צריכה לנהוג.
מסכימה איתך לגמרי!!
מוסיפה-מה גם שכתבו פה שתינוק צריך את אמא שלו כל הזמן ולא משחקים, חברה
לא נכון! ודאי שילד צריך את אמא מסורה ודואגת אבל משחררת למשחק, התפתחות, וקשר עם חברה זה דבר מאוד חשוב שעושה לילד מאוד טוב!
אני חושבת שהכי טוב לתינוק להיות במטפלת טובה עד סביבות גיל שנה ואחר כך. מעון. מה ילדון בן שנה וחצי יכול לעשות בבית כל היום?
וברור ששלשלוח למעון זה צורך של השנים האחרונות, עם כל המחיה היקרה, המשכנתאות, רב האמאות עובדות משרה מלאה, ואם הגענו למסקנה שהילד צריך מעון אז לשלוח אותו בשמחה ובלי נקיפות מצפון
כאמא שגידלה כמה ילדים בבית עד גיל שנתיים פלוס השאלה הזאת כל כך מוזרה.
ילד עד גיל שנתיים עוד לא יודע לשחק עם אחרים (אם תסתכלו פעם תראו שהם מקסימום מחקים אחד את השני, אבל אין משחק משותף)
וכל מה שהוא צריך הוא יכול ללמוד בבית, ועם הרבה יותר תשומת לב וחיבור.
מה שילד בכור עושה בבית אחרי הגן ואין המלצה לשלוח למעון עד שעת השכבה, עושה ילד אחר בבית בבוקר. במיוחד אם אחרי הצהריים יש עוד אחים בבית. ולרוב עד גיל שנתיים עדיין ישנים כשעתיים במשך הבוקר שכבר לא נשאר הרבה זמן מעבר.
לא מסכימה.
הבן שלי עוד לא בן שנתיים וכבר כמה וכמה חודשים רואים בפירוש איך הוא נהנה מחברה של ילדים בני גילו.
כשאני מביאה אותו לגן והחברים בחצר הם קוראים אחד לשני בקריאות צהלה והתלהבות.
גם אם הם לא משחקים מונופול יחד, הם חד משמעית נהנים מהחברה.
לא נכון בכלל!
הבת שלי עוד לא בת שנתיים והיא היית השנה אמנם במטפלת פרטית אבל עם חברה והיית צריכה לראות איך היא שיחקה איתם! היא נהנתה פרחה וחזרה מבסוטה ממשחק משותף ומהווי!!
יכול להיות שהילד שלך לא למד עד גיל שנתיים לשחק בחברה כי לא נחשף אליה,
אם הוא היה בבית בלי ילדים בני גילו, (זה משנה אם הילדים בני גילו או ילדים גדולים יותר שנושאי העניין שלהם שונים)
ילד בן שנתיים בד"כ כבר מתחיל לדבר בצורה שמבינים אותו…
אין לי עניין להתווכח רק רציתי להביא מזווית המבט האישי של מי שמכירה את זה מקרוב, ואת המידע שלי על רמת ההתפתחות החברתית של ילדים צברתי מקריאת ידע מקצועי וגם מצפיה של שנים על ילדים בגנון.
נכון שהם שמחים עם חברה ומזהים מיד את בני הגיל שלהם, אבל בפועל החלק הזה מתפתח סביב גיל שנתיים ועד אז הם או רבים או משחקים לבד, לצד החברים אבל לא איתם.
ומה שיותר חשוב זה מטפלת אחת, וקשר אישי עם תשומת לב ונוכחות.
ואגב, כשילד לא הולך למעון זה לא אומר שהוא בבית 24/7
הוא נחשף לשכנים, לבני דודים, לילדים בגינה.
וב"ה על הילדים שלי שאלו הרבה את השאלה הטיפשית "איך הוא כל כך מפותח אם הוא לא הולך למעון?"
אם צריך לשלוח לציון צריך. אבל מכאן ועד "גן עדן לתינוקות" רחוק מאוד
זה- "את הכסף שאת מרוויחה היום בזכות זה שהתינוקת במעון – תשימי בצד, שיכסה לך את הטיפולים הרגשיים שהיא תצטרך בגלל שזרקת אותה למעון." בעיני סתם משפט מניפולטיבי שגורם לרגשות אשם ותו לא. גם אם התוכן נכון (והוא לא) אין סיבה להתבטא כך.
לעצם השאלה, זה מאד תלוי בך. איך את מרגישה? היית רוצה להיות אתה עדיין בבית? זה היה טוב לך? היית קמה בבוקר בשמחה? זה הגורם הראשון שיקבע עד כמה יהיה לה טוב. לא לכל אחת מתאים להיות בבית כל היום עם 4 קירות ופעוט שהוא לא ממש חברה..
עזבי את כל מה שאומרים לך ותרגישי מה נכון למשפחה שלך.
מעון זה מקום מקסים לתינוקות!
ברור שהאידיאל הוא שאמא תגדל את הילדים בנחת בבית
המציאות היום היא שאמהות יוצאות לעבוד ומשאירות את הילדים
מעון מפוקח זה האפשרות הטובה ביותר עבור הילד, הוא מקבל את כל המעטפת הנצרכת לו כדי לגדול ולהתפתח, והבטיחות שלו ג"כ מפוקחת.
ילד צריך חברה, להיות בבית ג"כ לא בריא לו
נראה לי ההגדרה הנכונה יותר היא "גן עדן לאימהות"…
בכל מקרה אם את מלאת נקיפות מצפון וכל הזמן מרחמת על הילד שלך הוא באמת יהיה מסכן,
אם תקחי אותו מידי פעם כשאת יכולה מוקדם יותר וכדו' תרגיעי את עצמך ואותו גם יחד,
נכון, המעון הוא הכרח, אבל ההכרח לא יגונה.
לדעתי זה כ"כ לא קשור!! אני ואחים שלי גדלנו במעונות מגיל 4 חודשים וגם הילדים שלי במעונות מגיל 4 חודשים, אף אחד לא עבר טיפולים רגשיים בגלל זה! ובאמת שלא חושבת שאף אחד מאיתנו צריך טיפולים ב"ה!
אגב אני אישית אולי כן הייתי רוצה להיות עם הילדים לפחות עד גיל חצי שנה – 8 חודשים, אבל מעבר לזה מרגישה שזה ממש סבבה להם להיות עם עוד ילדים, יש מבחר יותר גדול של משחקים ופעילויות ואוכל מסודר ומזין, הם אומנם לא משחקים ביחד עם ילדים אחרים אבל הם בהחלט נהנים מהחברה שסביבם..