מה ביקשתי?

אני

בהתחלה שתקתי.

כן, אני כזו,

לפעמים קשה לי לשתף,

אני צריכה לדעת ששומעים אותי ב 100%,

שמקשיבים לי באמת

ואת

גם בלי מילים 

הבנת עם מה אני מתמודדת

ראית מה קורה

וניסית (אני בטוחה שכונתך לטובה)

לייעץ, לעזור

ובעיקר להסביר לי את מה שאני לא רוצה להבין.

עברו ימים

הבנתי שהשקט לא יעזור לי

ולאט לאט העזתי לפתוח את הסדק הצר שבשפתי

התחלתי לספר לך סיפורים

לפעמים זה היה ארוך מלא בדרמה 

ולפעמים קצר יותר

אבל זה היה.

ורציתי ממך רק דבר אחד

שתתני לי כח, שתתני חיבוק ושתעריכי אותי

ככה, כמו שאני

ובעיקר כי אני בהחלט ראויה להערכה.

ואת

לא נתת לי את מה שביקשתי.

במקום זה סיפרת לי

למה אחרות מסכנות יותר ממני/

מתנהגות בצורה חכמה יותר/

הן עוברות דברים קשים יותר/

ואת? ז"א אני

לא צריכה לעשות מכל זבוב פיל

כמובן שאמרת את זה ברגישות ובמילים עדינות ממש ממש

אבל זה כאב לי, עד לשד עצמותי

אז אני

חזרתי לשתוק

ורק מדי פעם נמלטות מפי צרחות חסרת היגון

במיוחד כשהמלח נוגע לי בפצעים

דיבובי מילים והברות קטועות

שמנסות לספר לך שיש כאן מישהי שרוצה שתעריכי אותה. באמת. כי מגיע לה.

אבל השדר עדיין לא עובר טוב

יקח עוד קצת זמן.

ושתינו נגדל בינתיים.