לפעמים אני מרגישה שההגדרה עור של פיל נברא במיוחד עבורי.
כלומר, במיוחד עבור החלום שלי.
להיות אחת כזאת, לא תאמינו- פשוט ר-ג-י-ל-ה.
כשמישהו יכעס לידי, לא ארגיש את הדופק שלו בתוך גופי.
אם אחר יהיה עצוב, החדר לא יהפך לכבד, ומצב הרוח שלי לא ינחת לקרקע.
לא אאבד את שפיותי כי ראיתי אדם מוטרד, ואמצא מילים בקלות גם במעגלי חברה גדולים.
לא אסתבך עם עצמי האם הגבתי נכון,
גם אם מישהו יחרוק בציפורניו על דף, או ינסה טוש מגמגם,
ההצטמררויות לא יפלחו אותי.
כוס קפה או מאורע מרגש לא יגרום לי ללילה לבן,
אם אקבל מחמאה, ליבי יתחמם קלות ולא ארגיש אושר חסר גבולות.
אפסיק לטבוע בים של תחושות שלא שייכות לי כלל,
וכבר לא אסחוב את כל הסביבה על כתפי הקורסות.
אדע לזרום גם כשיש ריחות (כן, אפילו בושם גורם לי לברוח!)
ואצליח לנהל שיחה גם עם אלו שקולם אינו נעים.
זה לא שאני 'לוקחת כבד', 'צומיסטית', מתלצי"ת או מדומיינת.
כמו שכולכן – שכנות, חברות ואחיות בטוחות.
זה לא שאני לוקחת ללב. הלב שלי פשוט נמצא שם. רואה הכל,
חשוף לכל משב רוח, חסר קליפה שדוחה רעשים, ריחות, מראות או מחשבות מיותרות.
הכל חודר פנימה ,ישר לתוך הווריד, ללא מסננים או הגנות.
נעים להכיר. זאת אני.
רגישה מידי, או מה שנקרא HSP-רגישות יתר.
חווה את העולם בתדר אחר. ווליום גבוה יותר.
והאמת? שזה פשוט מעייף.
ובעוד בריחה מאולם רועש-נופלת בי ההכרה.
אני לא מוכנה לוותר!!
על הבנת הזולת נדירה, על ב"א לחברו שכמעט לא מהווה ניסיון.
על תפילה בכוונה עם רגש ודמעות,
על חיים עמוקים יותר, על הבנות ותובנות שאנשים רגילים אולי לא יפגשו לעולם.
על קשר עמוק עם הסביבה, חברות ומשפחה
על עולם צבעוני ומרתק, מלא בקסם.
ואז אני מבינה. שרגישות זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי מאבא.
ואחרי הכל,
אולי אני רק צריכה למצוא את אלו שידעו להעריך אותי ככה, רגשנית ומתוקה,
במקום להמשיך-ללא הצלחה, במרוץ עם כולם אחר עולם מסחרר, כוחני ומתיש
מהסוג שמפיל אותי תמיד.
גם את מרגישה שהעולם גדול עלייך? אשמח לקבל עצות להתמודדות בחיי היומיום.
וואו איזה מרגשת
בתור אמא לילד כזה-
עזרת לי מאדד להבין איך זה מרגיש מהצד שלו…
מזדהה, אני בעצמי ככה. רגישות גבוהה מאוד. HSP כמו שכתבת. בשאלון לאבחון לא רק שעניתי כן על כל השאלות יכולתי להוסיף רשימה שלימה…
הקב"ה נתן לנו את המתנה הזו. יש בה הרבה יתרונות. כשהתחלתי לאהוב את הרגישות הזו (עבודה קשה! אני בבית של אנשים שכליים ומעשיים!! וזה די גיהנום ככה) להתידד איתה. הפסקתי להתנצל לעצמי, להרגיש אשמה או בושה. ממילא פחות אכפת לי מה הסביבה חושבת, זכותי להעלב. היה מלחמה?? אני פחדנית תעשו משהו. כל דבר מפריע לי לישון, כל המערכות בגוף רגישות, אם קראת את הספר "אדם רגיש מאוד" זה יכול לעזור לך. יש לו גם המשך סדרה- הורה רגיש מאוד וילד רגיש מאוד.
אבל עם הכל, עדיין מרגישה שזה פגם/חיסרון. אנחנו חיים בחרה שפחות מעריכה אנשים מופנמים, חושבים, יצירתיים ועדינים. כל השידוכים שלי זה מה ששמעתי שאני עדינה מידי. זה בפירוש חסם. (עד היום לבד, ולא בטוחה כבר שאני רוצה מישהו, כי אני לא מאמינה שמישהו יוכל להיות מותאם לרגישות הזו, ונמאס לי להיפגע).
זה עצוב לי לשמוע את זה… יש לי גיסה שכזאת שדוקא בעלה אדיש של החיים ודוקא בגלל זה הם כ"כ מתאימים ועושים עבודה נפלאה יחד!!! והאמת שמי שרוצה אכפתיות אמיתית פונה אליה,
נכון צריך גם להכיל את הרגישות הזאת, אבל כמו שכבר ציינת יש לה הרבה מתנות!!!
יקרה
כואב כל כך לקרוא על המסע הלא פשוט שעברת
ועוד יותר כואב לקרוא על התחושה שאולי כבר לא…
אז קודם כל חיבוק מרחוק
בתור אחת רגישה גם אני..
יכולה לספר לך שאפשר… יש מי שיתאים לך בעז"ה…
בעלי לא רגיש במיוחד, בוודאי לא HSP
אבל כן עם לב טוב ורצון ללמוד
וזו עבודה מתמדת של התקרבות הדדית
ובסה"כ יש הרבה שמחה ואושר, גם ובתוך העבודה הזו…
מאחלת לך שתזכי לחזור ולבנות אמון בעולם ובאנשים שסביבו
ותזכי למצוא את שלך בלב שמח ובטוח בעז"ה
כמה דברים מניסיון (תרתי משמע, זה באמת ניסיון שהשם נתן לנו לחיים, וצריך להתמודד ולא להתמוטט – כמו כל ניסיון בחיים)
לגבי הבעל – לדעתי חייב בחור עמוק ומבין עניין שמוכן ללמוד את הנושא הזה ולרצות אותו, אחרי שיבין את המעלות והיופי שבאופי (:) כי יש פה הרבה יופי שלא ימצא במקום אחר, אבל זה רק אם יש רצון חזק ועומק מחשבתי.
לגבי הילדים שבעז"ה יגיעו – לרוב זה עובר בגנים, ככה שאם את רגישה מאוד, סביר להניח שלפחות חלק מילדיך יהיו רגישים מאוד, יש פה נחמה – כי בעז"ה תחיי בסביבה שמפריע לה הרבה דברים שמפריעים גם לך (ריחות, נשימות, קולות, וכוווו) ככה שתבינו אחד את השני ותוכלו לעזור זה לזה, אבל מצד שני גם תתמודדי עם ההשלכות של התופעה (רגישות קיצונית בתגובות, חוסר ריכוז לפעמים, מורכבות ביצירת קשרים וכווו)
את כותבת שהתחלת לאהוב את הרגישות הזו, אפשר לשאול אם את מוצאת גם רגישות (לא גבוהה, רגילה) אצל אנשים סביבך? אנחנו חיים בחברה שמעריכה כנות, חיבור ונאמנות לעצמי.
מנסיון שלי, זה כל כך לבד להרגיש שונה ולא מסתדרת בחברה של אנשים שכלתניים, אבל מצד שני- לכולם יש רגישות, את שמת לב לזה? אפשר להתחבר לאנשים מהמקום הזה! רק צריך להצליח לראות אותם גם!
ובקשר לנקודה של השידוכים- בדיוק להפך! הרבה יותר קל לסחוב את החיים המציפים ביחד! הרבה יותר קל לחזור הביתה ויש למי לשפוך! הוא לא חייב להיות רדאר של רגשות, אבל אם יש לו רצון טוב ואזניים- הוא רק ירצה לתת לך הכי שהוא יכול! בשביל זה הוא בעל.
בפגישות- לא הייתי מצפה לסיסמוגרף של רגשות ועומק מצידו, כן הייתי מחפשת כבוד והכלה לשני, מקום. אחרי שיש את זה, גם אם הוא גבר, וגם אם הוא לא רגיש מאד, הוא יוכל לתת לך את מה שאת צריכה (וזה כמובן גם ידרוש ממך לדעת איך לבקש את זה, אבל זה כבר כתבה שלמה…).
ממליצה מאד לפנות לטיפול רגשי, להתחבר לעצמך, וכך תוכלי גם להתחבר לסובבים אותך, ולתת להם להתחבר אליך.
תודה על העלאת הנושא.
אשמח לשמוע על המלצות לטיפול בתופעה המעניינת הזו שהיא לא הפרעה נפשית אבל כן מפריעה נפשית 🙂
תודה שכתבת אותי. אחות.
גם אני מאוד אוהבת את זה.
וגם. לפעמים. שונאת את זה.
בעיקר כשאני לא מווסתת, מוצפת כל כך בקלות, וכואבת חזק כל כך כול דבר שאני או השיני עובר.
אייך אתם מסתדרות? ממש אשמח לשמוע.
וגם- מה עושים כשחיבים שקט (ורק אתם יודעות כמה זה צורך אמיתי כמו לנשום ולאכול), אבל אי אפשר כרגע להשיג אותו?
לגבי השאלה האחרונה-
אפשר ללכת לחדר השירותים להתאפס על עצמך 3 דקות ולחזור.
(לא שזה מספיק, אבל מספיק בשביל לשרוד עד השקט האמיתי)
אם גם זה לא אפשרי
לעצום עיניים…
וואו,
חשבתי שרק אני עושה את זה.
ואם מתאפשר לי אני הולכת לשירותים או חדר וסותמת אזניים
זה סוג של ניתוק..
בתור אחת עם רגישות גבוהה, אבל לא עד כדי כך כמו שאת מתארת.
אפשר לעזור לזה.
יש דרכים להתמודד, לא חייבים לטבוע.
מבחינה תחושתית- יש לריפוי בעיסוק מה להציע. אפשר ללמוד להתמודד (ומודעות זה השלב הראשון בהתמודדות) ויש גם דיאטה סנסורית ששמעתי ממרפאה בעיסוק שהצילה הרבה, גם בחורות ונשים. אם יש לך דרך לדבר עם מרפאה בעיסוק כדי לקבל ממנה תמונת מצב- כדאי לך.
מבחינה רגשית, ג"כ יש דרכים ללמוד לחיות עם הגורמים המציפים, בלי להפוך ל"פלסטיק". ללמוד לסדר במח את הענינים המציפים, מתי וכמה יחס לתת לכל דבר ועוד ועוד, וגם במקביל ללמוד להכיר את עצמי- מה יעשה לי טוב? מה יעשה לי רע? מאיזה פעולות כדאי לי להימנע ככל האפשר (אולי רק לקפוץ לחתונה להגיד מזל טוב- וללכת? אולי להגיע מאוחר למפגש כיתתי כדי לא להיות מוצפת מדי?) ואיזה פעולות יכולות לווסת אותי (דיבור פנימי ושיקוף עצמי, מקלחת חמה, יציאה לשרותים לכמה דקות, אכילה של משהו מתוק, הליכה, וכו').
בגדול, בדרך כלל אפשר לקבל כלים של מודעות והתמודדות גם דרך טיפול רגשי- אבל צריך שזו תהיה המטרה של הטיפול- רכישת כלים להתמודדות עם הרגישות הגבוהה, ולא רק תמיכה מול הטריגרים והמעוררים של הרגישות הגבוהה.
הרבה פעמים גם נלווית למתנה הזו תחושת נחיתות או נכות- אני לא מצליחה לחיות כמו שהעולם החיצוני דורש. וגם בנקודה הזו כדאי לדבר בטיפול רגשי, ולמצוא דרך להיות נאמנה לעצמי ולמה שאני חווה. (ודרך אגב, בעצם זה שאני מאמינה לעצמי ונותנת לעצמי לפעמים להיות יותר רגישה/לבכות/לברוח או דברים אחרים, אני מצליחה גם יותר לחיות עם הרגישות בשלום, וגם היא מצידה, פחות קשה לנשיאה).
זו מתנה נדירה ויקרה, ולפי מה שאת כותבת, קיבלת ממנה בכמויות גדולות. אבל כדי להשתמש בה בצורה נכונה- כדאי ללמוד אותה כדי למנף אותה, ולא רק לשרוד אותה. זו איכות חיים, וזה אתגר חיים.
סדרה בחדר סנוזלן עשויה מאד לעזור!
החדר הוא כמו מעבדה חושית
שעוזרת לך לאהוב את הרגישות שלך ולהתיידד איתה
ובד בבד למצוא כלים איך לווסת את עצמך בזמן של הצפה
ואוווווו איזה יפההה ומשקף….
פשוט ישבת וכתבת אותי:)
שאלה קטנה שעולה לי לפעמים, אני HSP, (מובהק:) אבל מופנמת אני לא, אני לא אחת שאוהבת דווקא את השקט (אבל כן צריכה את השקט שלי כשנמאס, ואז אני פשוט סותמת אוזניים) אני לא אחת שבשידוכים אומרים עליה 'עדינה',
ואני כן עם ADHD,
זה יכול לבוא ביחד??
כי יש דברים שסותרים אחד את השני….
למשל העדינות והמופנמות שאין בי, הפך, אני מייחצנת כל דבר…
יש HSP מוחצן.
תקראי על זה.
ותבדקי עם את באמת ADHD זה יכול מאוד לבלבל הHSP המוחצן עם ADHD
תודה:)
לקחתי בחיי כדורים, הם הרגיעו לי את ההיפראקטיביות והחוסר קשב,
לא נגעו אפילו קצת במקום הרגיש שלי…
אבל אני אקרא בעז"ה,
לא מוצאת חומר בגוגל, אני יבדוק בספרים…
וחוצמזה, גם אם יש לי את שתיהם זה לא מפריע לי, אוהבת ככה את עצמי…
לגמרי!!!
יכול להיות גם וגם!
ואת מדהימה כמו שאת!!
רק אומרת שזה באמת יכול מאוד לבלבל.
יש פסיכולוגית חילונית שנקראת רותי לקס ויש לה המון חומרים על הנושא.
לא מסכימה עם כל מה שהיא אומרת אבל אם את מחפשת ידע יש לה המון.
תודה:)
אני לא מוצאת את החומר הזה….
אם את מכירה את הנושא… מסכימה לבקש משבי רגע פרטים שלי?? או הפוך, שאני יבקש את שלך…
אבל רקקק אם את בעניין…
איזה מרתק….
האמת שאני טיפוס מאוד רגיש,
אבל אף פעם לא שמעתי על האבחנה הזו….
זה אבחון רשמי?
כי אני מזדהה פה עם הרעיון….
לא חושבת שיש מקום לעשות אבחון רשמי לזה, אבל תקראי את השאלות (צירפו אותם כאן? אני לא זוכרת… מעלה לך…)
אם את עונה כן על יותר מ12 שאלות אז ברוכה הבאה למועדון:)
יואאאוו לא יודעת…
על 9 עניתי בחיוב ועוד כמה הסתפקתי…מה אומרת?
אני עם ילד כזה בבית (7)
האתגרים בלי סוף
תנו לי טיפים או דרך התנהלות
שתקל עליו ועלינו
כי רמת ההצפה, והקושי
לפעמים גומרים לי את האויר
הורות לילד רגיש מאוד היא אחד האתגרים הלא פשוטים. זר לא יבין…:)
ד"ר גורדון ניופלד הוא אחד הפסיכולוגים היחידים (בגל השלישי של הפסיכולוגיה) שנותן בגישה שלו מענה להורים ולילדים רגישים מאוד.
ממש ממליצה לחפש מנחת הורים בגישה הזו, זה מאיר את העיניים, נותן אוויר והבנה עמוקה של מה שאנחנו רואות.
בהצלחה!
רתק!!!
אני מרגישה שדבררת אותי כמעט בהכל
מה זה HSP מוחצן, לא מוצאת על זה חומר
אני לאו דוקא כזו אבל מישהי לידי,
האם למישהי יש להחכים אותי?