במשפחה שלה כולם עקרות בית, אבל בעלה (ואולי גם היא בעצמה?) חשבו אחרת

את שייני פגשתי לפני כמה שנים טובות.

אישה עדינה, חייכנית, עם מבט נעים שמסתיר בפנים עייפות עמוקה.

בשנים האחרונות היא היתה בעיקר אמא.

עקרת בית, כמו שהיא הגדירה את זה – “במשרה מלאה”.

עיקר עולמה הסתובב סביב הבית והילדים. זה היה טבעי, הגיוני, ואפילו צפוי.

ככה היא גדלה, ככה נראתה הסביבה והקהילה שבה חיה, וככה גם האמינה שצריך להיות. במשפחה שלה – כמעט כל הנשים היו עקרות בית.

זו היתה השפה, הסגנון, ההשקפה. אם בישראל, היא לב הבית.

זו שלוקחת אחריות על כל פרט, שמחבקת, שמבשלת, שמלווה – ושנשארת.

מחכה לאוצרות שישובו עם אוכל חם והמון סבלנות. אידישע מאמע אמיתית.

ולשייני זה התאים.

עד שיום אחד, השקט הזה בבית – כבר לא היה שקט מבפנים.

זה לא היה מפנה דרמטי,

שני אתגרים העיבו עליה והיא הרגישה שהיא חייבת לפתור אותם.

האחד – מציאותי לגמרי:

המצב הכלכלי בבית כבר לא אפשר להישאר רק במרחב הביתי.

ההכנסה של בעלה, שעשה כמיטב יכולתו, לא הספיקה למשפחה שגדלה בלע"ה.

והשני – עמוק יותר.

לחץ עדין, מתון, אבל נוכח – מצד בעלה, שהעריך את כישוריה, ורצה לראות אותה פורחת גם מחוץ לבית.

הוא גדל בבית שבו הנשים היו פעילות, עובדות, יוזמות, ולו זה נראה טבעי שגם אשתו המוכשרת תעשה זאת. 

הוא לא ידע להגדיר מה מפריע והיא גם הסתבכה עם עצמה ועם התשובות.

רק ידעה שהיא באיזה שהוא מקום קצת… מאכזבת?

ולא היה ברור לה מה הדרך שהיא צריכה לעשות.

כל ניסיון שלה לצאת לעבודה – הסתיים באותו תסריט.

כמה חודשים של התלהבות, ואז עייפות.

שוב תחושת חוסר התאמה, חוסר סיפוק, חוסר מסוגלות…

“אני פשוט לא בנויה לזה,” היא אמרה לי בפגישתנו הראשונה “ניסיתי כל כך הרבה, וזה פשוט לא עובד לי לעבוד :)”

וכך היא הגיעה אליי.

לא לחיפוש עבודה – אלא לחיפוש תשובות.

היא רצתה להבין למה זה לא מצליח, מה חסר שם, ולא פחות מזה – אם בכלל יש לה מה לתת לעולם התעסוקה?

חייבת לסייג: ייעוץ תעסוקתי הוא לא טיפול זוגי, איני מתיימרת לתת מענה בתחומים שאינני מומחית בהם.

אבל כל אישה מגיעה עם מכלול שלם של חיים, אמונות, והרגלים, ואי אפשר לנתק ביניהם.

ובמקרה של שייני, בדיוק שם היה הסוד.

חוזרת לשייני – התחלנו לגעת בנושא בעדינות.

לא דרך "מה אני רוצה לעשות", אלא דרך “מי אני ומה אני מביאה לעולם”.

כששאלתי אותה על תחושת הצלחה, על רגעים שבהם הרגישה במיטבה, היא דיברה על סדר, על ארגון, על שליטה בפרטים, על אחריות.

העיניים שלה נדלקו כשדיברה על רשימות. על המקפיא המלא, על בית מטופטפ, על סדר יום ורמת ארגון שאפשר לקנא בה…

שייני סיפרה איך היא אוהבת כשיש לה טבלה מסודרת, איך היא נהנית לדעת שהכול בשליטה. זה היה צפוי. אלו בדיוק סימנים של חוזקה מנהלית מובהקת.

ושם התחיל להיפתח בס"ד שביל חדש.

לא שביל של “מה כולם עושים”, לא שביל של “מה מתאים לאמא לילדים”, אלא שביל שלה. שייני התחילה להבין שההתנגדות שלה לעבודה לא היתה חוסר מסוגלות, אלא פשוט חוסר התאמה לסביבה לא נכונה.

היא לא נכשלה – היא פשוט לא היתה במקום המדויק לה.

בתהליך שלנו עבדנו על שלושה קווים במקביל:

האחד – לזהות את החוזקות המקצועיות שלה.

השני – להבין את התפיסות המשפחתיות שגדלה עליהן.

והשלישי והחשוב – להגדיר מחדש את הבחירה האישית שלה.

היא למדה לבחון כל מסר משפחתי מתוך שאלה:

האם זו גם הבחירה שלי, או רק אמונה שעברה בירושה?

והיא עשתה את זה באומץ, והחליטה לבחור.

כשזה התבהר – הבחירה הפכה טבעית.

למדנו יחד על תחום הנהלת החשבונות.

היא התחברה מיד לסדר, לדיוק, לאחריות.

היא התחילה קורס, הפעם לא מתוך לחץ אלא מתוך בהירות.

היום שייני מנהלת חשבונות מוסמכת, עובדת במשרת אם נוחה.

היא מנהלת חשבונות וכספים ומאזנים,

אבל יותר מהכול – היא מנהלת את הבחירה שלה.

גם עובדת, גם אמא, מאזנת בין הערכים והצרכים המשפחתיים, ומאושרת.

וזה, מבחינתי, הניצחון האמיתי של התהליך. 

פחות התעודה או השכר, אלא תחושת השלמות הזו, הידיעה שאת לא צריכה לבחור צד.

שייני בחרה לשלב. לשמח בתוכה גם את המקום הטבעי שלה, וגם את רצון בעלה.

והיא מזכירה לי בכל פעם מחדש,

שחוזקה אמתית לא נמדדת רק במה שאת עושה,

אלא ביכולת שלך לבחור מתוך מודעות –

ולבנות לעצמך, כמובן בסייעתא דשמיא גדולה, את החיים שמתאימים בדיוק לך.

—————————————————

משהו לקחת הביתה:

לפעמים הדרך מתחילה בדיוק שם – בין שני קולות שנשמעים סותרים,

אבל כשאת מקשיבה לעומק, את מגלה שהם פשוט שני חלקים של אותה אמת שלך.

ולך נותר לבחון, לבחור, ובע"ה להתקדם ולהצליח.

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]