שלום לכל הקוראות החכמות פה 🙂
יש לי בת שעלתה עכשיו לכיתה ט', חכמה ומוכשרת.
בבית הספר היא הייתה בהקבצה ראשונה במתמטיקה, ועכשיו א2.
אני מרגישה שלא אכפת לה מזה וזה קצת מפריע לי.
יש לה כישרונות ויכולות – אני רוצה שהיא תשקיע ותתאמץ קצת. היא לא צריכה לעבוד הרבה כדי להיות בא1, אלא רק להתאמץ קצת.
מפריע לי שהיא לא מסגלת לעצמה את השריר של ההתאמצות והלמידה. מבחינתה- מה שהולך בקלות -טוב, ואם לא הולך- לא צריך לדחוף.
ובנוסף לאימון של שריר הלמידה שחשוב בכלל לחיים, יש גם שיקול של לימודים בעתיד. אני לא להוטה שהיא תלך דווקא לתכנות, בטח היום כשאין לנו מושג לאן השוק הולך עוד רגע… אבל אני חושבת שכדאי להשאיר את האפשרויות פתוחות.
מדגישה שאין פה מאמץ-על מבחינתה, אלא מאמץ סביר לחלוטין.
ועוד דבר: אנחנו נקבל ונאהב אותה בכל מקרה, אין חשש….
השאלה היא אם נכון לדחוף לשם, או לוותר מראש.
תודה לכל העונות.
תנסי להסביר לה מה מפריע לך ולשכנע בעדינות
אל תשבי לה על הראש
תחשבי שהיא חברה שלך שמתיעצת איתך ואת עונה בעדינות
ממבט של מורה- אני לא חושבת שנכון לדחוף להעלות הקבצה לא1. ברוב המקרים להיות ב-א1 זה לא דורש רק ראש חזק, אלא המון השקעה, מוטיבציה ואפילו תחרותיות. אם הבת שלך לא רוצה את זה מספיק, אז זה לא נכון לה, היא חייבת לרצות את זה. כי גם אם היא תעלה הקבצה בעקבות השקעה למבחן מיון, היא לא תשרוד שם אם לא תשקיע.
ממבט של תלמידה, הייתי כזו תלמידה, טובה אבל במתמטיקה פשוט פחדתי מכל האריות שם בהקבצה, אז העדפתי להישאר בא2 ולהיות מסופקת, להוביל ולהיות מהחזקות של ההקבצה.
העיקר שתצליח איפה שהיא…
מבינה אותה. גם אני כזאת.
וגם אני סובלת מהתכונה הזאת במהלך החיים. (קוראים לה עצלות.)
ולא נראה לי שאם תדחפו אותה לזה זה יעזור לה להשתנות.
הייתי ממליצה לך לשכנע אותה, אבל לא לדחוף. אם היא תרצה – מצוין. אם לא – אל תנסי להכריח.
היי אני הייתי בדיוק כזאת, היו לי הרבה יכולות אבל בלי רצון מידי להשקיע כדי להעלות הקבצה.
אמא שלי לא שכנעה אותי למרות שהיה חשוב לה, כי תכלס אין ענין לשכנע אם הרצון לא באה ממנה, גם אם היא תעלה הקבצה היא לא תשקיע שם כי זה לא מרצון.
ובמקביל אמא שלי שאלה אותי במה כן אני רוצה להתפתח ולמדתי אנגלית מדוברת ברמה גבוהה
הי!
אני גם מורה ודווקא כן בדעה שכדאי מאווד לדחוף אותה לעלות
אם יש לה את היכולת לזה אז שתעבוד קצת
היום בדור שלנו כ"כ חשוב שהבנות יהיו עסוקות ומאותגרות
אני רואה את זה בעבודה כל הזמן שהתלמידות שמחוברות לימודית הם גם במצב רוחני טוב יותר ושמור והבנות שפחות מתענינות בלימודים אז הראש שלהם במקום אחר
כמובן שזה דבר מביא דבר
אני כן הייתי מאוד מעודדת אותה שכדאי לה וזה מפתח ושווה
ונקודה נוספת זה לחשוב טיפונת קדימה- כמה שנים והיא צריכה לבחור מקצוע,
מא1 יותר קל להתקבל להרבה מגמות ומא2 זה כבר לא קל בכלל
חבל לסגור מראש אפשרויות כשיש כשרון וראש טוב
כמובן שאין בדברים כוונה להכריח או לכפות שום דבר אבל כן לעודד ולדחוף
בהצלחה גדולה!!
לא עדיף להשתלם באיזה תחום שגם ייהנה אותה,והיא תהיה עסוקה במשהו שהיא אוהבת ורוצה, וכשהיא בעשיה היא תצליח יותר גם במקצועות שהיא פחות אוהבת ומתחברת?
אני אמרתי לבת שלי במפורש שתרד הקבצה ותוריד עומס לימודי כדי שתוכל ללמוד תחום שמעניין אותה, [למשל צילום או בלונים..].
מאמינה שזה רק יעשה לה טוב,אפי' שבמאמץ סביר תוכל להישאר בהקבצה גבוהה
טבעי שעדיין לא מפריע לה שהיא בא2,
קחי בחשבון שכיתה ט' הן יוצרות קשרים וכרגע כל מה שנמצא בראש-זה להיות בחברה.
את השכל מקבלים אחרי שהמקום שלהן מתבסס טוב בין כולן,או בכיתה י' והלאה.
גם אני הייתי אחת שלא מתחשק לה להשקיע ולא רציתי לעלות הקבצה(למרות שהמורות דחפו מאוד…)
גם היום לא רואה בזה משהו שהיה חסר לי או מצטערת על כך.
(ואם את מפחדת בגלל מקצוע כמו תכנות אז תדעי שבאמת מי שלומדת את זה כרגע מרגישה חוסר ביטחון בגלל המוצפות בשוק גם בגלל הבינה המלאכותית שמתחילה לתפוס נתחים מן העבודה הזו.
בת דודה שלי שעכשיו בי"ב מתוסכלת מזה מאוד ויודעת שהיא לא תמשיך בתכנות אבל אין לה מושג מה כן ללמוד…)
ואני יכולה לומר לך עוד יותר מזה:רצו שאלמד תכנות והעדפתי הנהלת חשבונות(אני מדברת איתך על לפני כיותר מ-13 שנה)ובסוף בגלל בעיות שלא תלויות בי בכלל(דווקא השקעתי והצלחתי בזה)לא קיבלתי תעודה של סוג 1+2 ולא יכולתי להמשיך בזה(זו עוגמת נפש מאוד לא פשוטה למתבגרת…)
ממליצה לך לשלוח אותה לקורסים שיתנו לה עוד כלים ואופציות לפרנסה בעתיד,ואל תסתכלי רק על המקצועות שנחשקים כעת כי באמת א"א לדעת מה יהיה כשהיא תסיים ללמוד.
ואל תדאגי-אם זה יהיה לה חשוב היא תעשה את זה בעצמה!
וואו, נראה שאני כתבתי את השאלה…
מזדהה ממש, אותו סיפור אצלי.
גם אני ממש מתלבטת אם לדחוף את הבת שלי—