שלום לכולן,
יש לי בן בכור בן תשע, ילד חמוד, חכם (אפילו גאון), מתוק וחינני,
שמשום מה מאז שהוא קטן אני מרגישה שהוא לא ילד רגיל.
בתחילה קישרתי את זה לשנים לא קלות שעברנו בגלל מחלה בבית, שגרמה להרבה מעברים וחוסר יציבות…
אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שאולי זה משהו אחר, אולי בעיית תקשורת או משהו דומה.
הוא הרבה יותר ילדותי משאר בני גילו, כשהוא מדבר בטלפון הוא אומר מה שהוא רוצה וסוגר.
הוא גם מתפרץ וצועק… רב עם האחים…
לא יודעת להגדיר, אבל מרגיש לי שיש כאן משהו.
השאלה היא אם כדאי לי לאבחן או להמשיך ככה, כי סך הכל הוא מאוד מוצלח, החברים אוהבים אותו, והוא גאון הכיתה ומסתדר.
הבעיה היא יותר אצלי, אני רוצה להבין מה איתו? (לפעמים ההתנהגות שלו מביכה והוא נראה חנ"מ)
אבל אני מפחדת נורא מהתוצאה, כמעט בטוחה שיש משהו.
גם לא רוצה להכניס לו לראש רעיונות, כמו שכתבתי, הוא ילד מאוד חכם…
מה אתן אומרות? להשאיר את העניין ככה עד שהוא יתבגר, או עד שיפנו אלינו מהת"ת? או ללכת ולחפור ולבדוק, ואולי להיכנס תחת כותרות שאף אחת לא מעוניינת בהן? ואולי להירגע ולהבין שיש ילדים שלוקח להם זמן לגדול?! יכול להיות?!
אשמח לתגובות
תודה רבה!
נעה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
22 Responses
אם יש לילד בעיה אז עדיף לאבחן כמה שיותר מוקדם, ככה יותר קל לטפל. אם אין לו בעיה – אז האבחון רק ירגיע אותך שהכול בסדר ואולי ייתן לך מענה אחר להתנהלות עם הילד (אני חשבתי פעם שלאחד מילדיי יש בעיית קשב, הלכנו לאבחון וכולם אמרו לי: בטח יאבחנו לו קשב. היום זה 'הולך'. אבל לא ויתרתי. הייתי חייבת לדעת מה קורה עם הילד שלי. הנוירולוג פסק לי אחרי האבחון שאין כאן בעיית קשב בשום אופן. אלא שהילד שלי יש לו נפש של אמן. ידעתי את זה קודם רק לא קישרתי להתנהגות. הוא נתן לי כמה עצות בסיסיות. הלכתי להדרכת הורים, סיפרתי על האבחון וקיבלתי הדרכה נהדרת איך להתנהל אותו. ההתנהגויות המוזרות הפסיקו והוא התחיל לפרוח. היום הוא בחור חמד). בקיצור: אני חושבת שאבחון יכול לעשות אחת מן השניים: או להרגיע, לדעת שאין כלום ולצאת מהפחדים שיש לך היום ואולי אפילו לקבל הדרכה טובה איך להתנהל עם הילד או שיתן לך שם לבעיה, דרכי טיפול מומלצות וכמה שיותר מוקדם לטפל בבעיות זה תמיד טוב ויעיל יותר.
הרבה כוחות
והרבה הצלחה
ורק נחת ממנו ומכולם….
אם לא מוצאים כלום – לא נוצרת הגדרה
להיפך – יש הוכחה שהכל בסדר
אני חושבת שהילד סובל וזאת סיבה חשובה מספיק בשביל להתחיל לעזור לו בצורה מקצועית
אני לא הייתי מתעכבת יותר
היי נעה,
בתור אמא לילד עם ASD (כך קוראים היום לכל הילדים שה על רצף האוטיסטי) ילד רגיל לכל דבר(אם תראי אותו ברחוב לא תביני למה הוא מוגדר כתיקשורת) , גאון מעל הממוצע(ברוכה הבאה: ילדים עם בעיות תיקשורת הם חכמים בדר"כ יותר מבני גילם)
רוצה לאמר לך 2 דברים:
1. קודם כל תחשבי בעצמך, מה מרתיע אותך שיהיה לך ילד "מאובחן"? הרי האבחון לא הופך את הילד למשהו אחר והילד נשאר אותו ילד,
אז איפה הפחד?
זאת עבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך, על האמונות שלך מול העולם, על האמונות שלך מול הקב"ה, על המחיר שאת מוכנה לשלם לא לטפל בילד שלך תמורת מחיר שישאר כביכול "נורמאלי" בלי מיתוג,
תחשבי על הילד שלך שיגדל שיתחתן שילך לישיבה, בעולם שלנו היום החלק החברתי הוא הרבה פעמים יותר חשוב מהידע והגאונות,
האם את רוצה ילד עם ביטחון?
ילד שיש לו יכולת לנהל זוגיות בריאה(גם ככה זוגיות זה דבר מורכב)
תעשי את הבדיקה הזאת מול עצמך ויכולה להתקשר לשאול אם בא לך באהבה,
2. את כותבת כותרות ש"אף אחת לא מעוניינת בהן" תופתעי לשמוע כמה אנשים ממציאים אבחונים פיקטיביים(אני הייתי בהלם) רק כדי לזכות בכותרות שיתנו להן זכות לגמלה וטיפולים יקרים במימון המדינה
כשתהיי שלמה אם זה שיותר חשוב לך שלילד יהיה טוב וזה מה שנכון לו, גם הילד יהיה שלם במקום הזה,
בהצלחה!
איזה תגובה מרגשת ומכבדת
קולעת בדיוק לשאלה מהמקום של אמא מסןרה
הי נעה!!
אני קוראת את הפוסט שלך ונראה כאילו אני כותבת אותו!!
יש לי ילד בן תשע {עוד מעט בן 10 כבר}שממש כמו שאת מתארת היה מבייש אותי מצד אחד חסר סבלנות מצד שני אך גאון ברמות אחרות. מאיות וזיכרון יוצא מן הכלל. אצלו כן היתה בעיה חברתית שהחריפה לאחר שהיה אצל רב גרוע .שרק העצים את הבעיה ולא ניסה להתמודד עם החוכמה שהילד קולט מהר את החומר ומשתעמם .הרב היה משפיל אותו ונתן גושפנקא לחברים גם להתעלל בילד. { לצערי אין במגזר החרדי יכולת להכיל ילד מעט חכם. הוא היה משלי ם את החומר משעמום והרב היה מעניש אותו למחוק הכל במקום לאתגר אותו בלימוד}חשבתי שאני משתגעת. הלכתי איתו לכל הרופאים כולל נוירולוגי וכולם אמרו לי אין בעיה.לא ידעתי מה לעשות. הייתי חסרת אונים. ואז התחלתי לעבוד על המקום הבטוח של הילד בבית. בלי עצות בלי רעיונות. פשוט עשיתי פווווווווס לחיים .וישבתי לחשוב עם עצמי מה קורה. מתי הכל התחיל. איפה זה מחמיר. מתי הילד בסדר.מתי פחות. החלטתי להיות בטוחה בעצמי. באחריותי. באימהותי. כן הורדתי אחוזי משרה. ושידרתי לילד שאני כאן בשבילו. במקביל שיחקתי איתו משחקי רגשות .סיפורים על סיטאציות .הרבה מלל. מאד משפיע עליהם. אל תיסמכי על מה שהוא קורא. לא מפנימים כמו סיפורים שאת מספרת{לבעלך לפי תמך תוך כדי שהוא שומע היום במכולת היה ילד שהתפרץ וצעק לאמא שלו….]לאט לאט .הוא קיבל ביטחון .זה תהליך של כשנה . התחלתי גם טיפול ריגשי במים באחיה.הםםםםםם אלוווווווופים!!! יאמר לזכותם שהם הרימו את הילש לרמות אחרות!! וכן .התיעצתי עם כל העולם והרבה אימהות אמרו לי שגיל תשע אצל בנים הוא גיל הטיפש עשרה. וזה עובר . אני אומרת לך שאת יודעת הכי טוב.
כו כדאי שתלכי לאיבחון .רק כדי שתשללי . כמו שעשיתי בעצמי. רק שהם מאד מסתכלים על התפתחות לפי הגיל ואם הכל טוב אז הם לא מסתכלים עליו באמת רק דוחפים ישר ריטלין. אבל תעשי עם עצמך את המחשבה מה הכי נראה לך. טיפול ריגשי במים לי ספציפית הפך את הילד .כולם לא מזהים אותו .אולי זה יושב לו על משהו טעון בקשר בינך לבינו.
במהלך החיפושים שלי נחשפתי לספר "אדם רגיש מידי ",שלדעתי אין לאליו התייחסות מספיקה במגזר . זיהית את עצמי כרגישה וגם הבן שלי הוא כזה . ממילא ההתמודדות שלי איתו היתה יותר מורכבת עד שהחלטתי שהוא המרכז. וגם חשוב לשקף להם הכל .. הם לוקחים כל מילה ברצינות תהומית .
ותסמכי על הלב שלך.
את האמא שלו ויודעת יותר טוב מכולם.
אני יכולה להגיד שאחרי שהייתי בטוחה בעצמי. בזוגיות שלי .בבחירות שלי. באימהות שלי ובזמן שאני מקדישה לעזרה בשבילו בתוספת טיפול ריגשי אז ראיתי תוצאות.
בהצלחה!!
בעלי רבה בחידר
בכיתה של 25 ילדים
והוא לא יכול לאתגר יל אז בכיתות של המרכז יותר גרוע
אי אפשר לצפות מרבה מה שאנחנו לא יכולים
מי שלא ניסה לנהל כיתה לא יבין לעולם
היום רוב ילדי הכיתות הם מאותגרי קשב
אני מעדיפה לדחוף לילד שלי ריטלין ולא לראות אותו ברחוב
……………………………………………………………………!
אני ממש בהלם!
נשמע שאת מצדיקה את ההשפלה שילד חווה !
כי מי שלא יודע להתמודד אז שילך הביתה!!!
רב לא יכול לנסות אפילו? מילא ניסה לא הצליח!
אפילו לא מנסים!
אני גננת לגן בנים כבר 13 שנה כשאין לי כוח אני לא באה!!
זה נשמות ואי אפשר :להגיד טוב , שיקח ריטלין!
תחשבי פעמיים לפני שאת נותנת גושפנקא להתעללות שילד מקבל כי הרב לא משתלט
. כן רוצה לספר לך שהשנה יש לו רב עד 1 שיש לו סבלנות .יום קצר. שנה שעברה הרב עבד עד 5 כל יום פלא שאין להם סבלנות? שיקצרו את המשרה כמו שאני עשיתי. כסף משמים. שיהיה להם סבלנות לילדים ולא יהרגו נפשות!
היתה לי תלמידה גאונה שנתתי לה דפים מאתגרים או שעשיתי איתה הסכם שהיא יכולה לצייר ציורים . וכו'
אין שום הצדקה להשפלה !!!
או פשוט לשלוח אותם למשימות זאת עבירה דאוריתא . – כמו לחלל שבת.
נעה יקרה
נשמע התמודדות לא פשוטה,
מכירה אותה היטב מעצמי…
רוצה להאיר כמה נקודות:
נשמע שבבית הוא יותר מאתגר ובת"ת מסתדר היטב, וגם אהוב ומקובל חברתית מה שפחות אופייני בהפרעת תקשורת… הייתי מצפה שגם בכיתה יצופו קשיים חברתיים וקונפליקטים מול החברים והצוות.
לכן אני ממליצה מאד על הדרכת הורים מקצועית (בדגש!) של עוסית או פסיכולוג ילדים מומחה, זה יכול לשנות את התמונה כולה.
לגבי אבחון- אין סיבה להתענות בספיקות…
הילד גם מרגיש שאת בוחנת אותו, וזה מצב לא בריא עבור שניכם.
אבחון מקצועי יתן לך רוגע ושלווה פנימית שעשית מה שיכולת ע"מ לאתר את הקושי ולטפל בו.
באבחון חשוב לתת מידע מדויק ככל הניתן, ולשאול את הצוות שרואה אותו בחברת בני גילו. (לפעמים גם הפסיכולוג מגיע לצפות בילד בכיתה), א"א לדעת, יכול להיות שיקבל אבחנה של ASD ואז תצאו לדרך חדשה, תקבלו הדרכה מסוימת איך לעבוד איתו, טיפולים מתאימים וכו' וזה לא מחייב שינוי מסגרת!!!!
ואם לא- מה טוב. קשיים כמו שתארת יכולים לנבוע מגורמים שונים: קושי רגשי/ התנהגותי/ קשיי וויסות/ חוסר בשלות וכו'- אין ספק שידיעת הבעיה היא חצי הפתרון.
כשתדעי מה הקושי תפני לגורם מתאים ליעוץ וטיפול, ומנסיון אישי אני אומרת לך, כל טיפול והדרכה (טובים) מקדמים ומשנים מאד.
לא ציינת האם הילד טופל בהתפתחות הילד- הייתי מתחילה מזה- לפנות לרופא התפתחותי לשתף בקשיים ולמפות אותם ולקבל ממנו הדרכה לאן להמשיך- האם באמת אבחון תקשורת? או משהו אחר.
המון כח, הצלחה וסיעתא דשמיא!
אמא מזדהה
מי זה הנוירולוג שאאמר לך שלילד שלך יש נפש אומן?
אשמח לפרטים
גם לי יש בחור ישיבה
שדי מאתגר אותנו עכשיו ברצון להמשיך ללמוד כסדר,
ולדעתי זה רק בגלל שהכשרונות האומנותיים שלו לא באים לידי בטוי ( והוא מאד כשרוני,ברמה של איש מקצוע בלי ללמוד)
רק שמשום מה הצוות החינוכי בישיבה מסרב לקבל את דעתי
טוענים שזה יוציא אותו מהלימוד,והוא בחור שמסיים מסכת בחודש!
וואו יקרות!
מרגש לראות את התגובות.. תודה על הזמן שהקדשתן לי
עדיין לא הספקתי לראות אותן לעומק
רק חשוב לי לציין שהילד לא סובל טוב לו זאת אני שנלחצת וחופרת וזו בדיוק השאלה : אם לילד טוב והוא בסך הכל מסתדר
וגם בת"ת מקבל יחס נפלא רבנים נפלאים ממש
רק מעצימים ומעודדים ובאמת מתפעלים מהגאונות שלו ומשתמשים בה לתועלת כולם..
שוב תודה אתן עוזרות לי להבין כמה דברים…
יקרה
יש לך 2 אפשרויות
1. להשאר בספקות ולחיות תמיד עם העינוי הזה שמידי פעם יפרוץ [בגלל סיטואציות שונות בחייו ישיבה, נישואין ילדים וכד']
2 לבקש תמיכה ממשהו מתאים ו…לבדוק.
זה לא קל אבל פחות מענה [שווא סגול]ונותן כלים ספציפיים לעשייה.
ובנוסף, בכך את חוסכת נקיפות מצפון עתידיות שיפמפמו לך: "למה לא בדקתי? יכולתי לעזור… הזנחתי את תפקידי… וכד'
את אמא מקסימה וכנה, ד' ינתב דרכך
זה שהמלמדים מאוד נהנים ממנו זה ברור!!
צריך לבדוק מה קורה בחברה
אהלן וסהלן, ברוכה הבאה למועדון, אני חברה בו ארבע שנים, רדיפות אחרי אבחנה כן תקשורת או לא תקשורת. אין לי מה לבשר לך, לצערי אנחנו עדיין בסרט. אין אבחנה, אין הדרכת הורים, אין איך לדעת, שלוש עשרה פעמים ביום אני משתוקקת לנביא שיבוא וילחש לי מה לעשות, איך להגיב? אני יכולה לכתוב לך עכשיו שורה של עשרים שאלות ודילמות ברצף, וכולן מהיום או מאתמול.
זה בעיה רק מגיל 6 מוכנים לאבחן קשב
אני גם השתגעתי בנושא
כשהילד היה בן 3
הלכתי להדרכת הורים
לכל מי שיכולתי
ומה הילד היה צריך?
טיפול ריגשי -בגיל 4.5
וקשב מריחה עד גיל 6
זה באמת לא פשוט!
אגב, בדיוק יוצא עכשיו ספר של עלקי דויטש, שמדבר על בחור עם בעית תקשורת,
איך ההורים נותנים לו באגב כלים, זה מדהים!
נותן המון לדעתי להבין מה זה בעית תקשורת ואיך מתמודדים איתה.
אשמח לדעת איך קוראים לספר
ממליצה לך להתיעץ עם "בתיה" הכותבת של "רצוף אהבה" לי היא נתנה המון המון ידע וכלים
אמא יקרה!
שאלת אם לחכות ואני מציעה לך – ממש לא לחכות!
גם אם אין 'כותרת' להתנהגות שלו, אבל בעינייך משהו בצורת התקשורת יכול להיות טוב יותר –
תתחילי עכשיו לעבוד איתו על זה, זה הזמן.
בגיל גדול המצב נהיה קשה הרבה יותר,
הבחור יכול לחוות תיסכול עמוק כי מצד אחד הוא מוצלח ומיוחד כ"כ,
מצד שני יש כל מיני קצרים, והוא קולט שמשהו בתקשורת שלו עם הסביבה דורש שינוי אבל איזה…
ודווקא כשעובדים על זה בגיל צעיר – זה הרבה יותר קל
תקיפות/אינטונציה/קיבעון המחשבתי/תודעת צדק חזקה ועוד-אם את מוצאת את עצמך מהנהנת… אני יכולה לומר לך מנסיון שאפשר לעבוד על זה! וזה מדהים!
לא תאמיני איזה אושר ורווחה זה יכול להביא לחיים
מנסיון 🙂
התסמינים מוכרים לי, מה האבחנה?
אמא יקרה,
אני כולי תקווה שתקראי את התגובה על אף שהגיעה באיחור.
את חוששת מתווית.
זה בסדר לחשוש, כל אמא כמעט חוששת מתוויות לילדים, מי יותר ומי פחות,
זה בסדר ואפילו נכון בעיני.
לא נשמע שאת מתלבטת אם כדאי לטפל, נשמע שאת מתלבטת אם כדאי לאבחן.
ואני אגלה לך סוד קטן כאיש מקצוע בתחום:
טיפול ואבחון לא תלויים אחד בשני.
יש ילדים מאובחנים שלא מטופלים, יש ילדים מטופלים שלא מאובחנים.
ומהן הסיבות לאבחן?
1. אם יש צורך להחליט על מסגרת אחרת מותאמת עבור הילד (שצריכים קוד אפיון)
2. יש יש צורך במימון הטיפולים ע"י הקופה\ משרד החינוך\ ביטוח לאומי.
אם הילד נמצא על הגבול אני ממליצה עם כל הלב לטפל אבל לא לאבחן!
ולפני שיטרפו אותי: תקראי המון על ASD.
את כל הטיפולים אפשר לקבל במימון פרטי, אפילו DIR כל שכן מיומנויות חברתיות על ידי מנתחת התנהגות, הדרכת הורים מאסיבית מפסיכולוגית שמטפלת בASD, הככככלללל!!!!!!!!!!
ושוב, אם ביום מן הימים קורה אחד מ2 דברים:
1. אתם חושבים שלא טוב לו במסגרת והוא צריך מסגרת מותאמת.
2. אתם מתקשים לממן את הטיפולים,
זה הזמן לאבחן.
ובואו נשים את זה שוב על השולחן עבור כולנו:
אבחון הוא לא טיפול!!!!!!!!
ה' ינחה אתכם בדרך הנכונה,
בהצלחה
תודה רבה על כל התגובות
עשיתן איתי חסד ענקי
כל תגובה עזרה לי עוד ועשתה לי קצת סדר בתוך הבלבול והבלגן…
מקווה לבשר בשורות טובות ממש.