שלום לכולן,
יש לי בן בכור בן תשע, ילד חמוד, חכם (אפילו גאון), מתוק וחינני,
שמשום מה מאז שהוא קטן אני מרגישה שהוא לא ילד רגיל.
בתחילה קישרתי את זה לשנים לא קלות שעברנו בגלל מחלה בבית, שגרמה להרבה מעברים וחוסר יציבות…
אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שאולי זה משהו אחר, אולי בעיית תקשורת או משהו דומה.
הוא הרבה יותר ילדותי משאר בני גילו, כשהוא מדבר בטלפון הוא אומר מה שהוא רוצה וסוגר.
הוא גם מתפרץ וצועק… רב עם האחים…
לא יודעת להגדיר, אבל מרגיש לי שיש כאן משהו.
השאלה היא אם כדאי לי לאבחן או להמשיך ככה, כי סך הכל הוא מאוד מוצלח, החברים אוהבים אותו, והוא גאון הכיתה ומסתדר.
הבעיה היא יותר אצלי, אני רוצה להבין מה איתו? (לפעמים ההתנהגות שלו מביכה והוא נראה חנ"מ)
אבל אני מפחדת נורא מהתוצאה, כמעט בטוחה שיש משהו.
גם לא רוצה להכניס לו לראש רעיונות, כמו שכתבתי, הוא ילד מאוד חכם…
מה אתן אומרות? להשאיר את העניין ככה עד שהוא יתבגר, או עד שיפנו אלינו מהת"ת? או ללכת ולחפור ולבדוק, ואולי להיכנס תחת כותרות שאף אחת לא מעוניינת בהן? ואולי להירגע ולהבין שיש ילדים שלוקח להם זמן לגדול?! יכול להיות?!
אשמח לתגובות
תודה רבה!
נעה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
זה באמת לא פשוט!
אגב, בדיוק יוצא עכשיו ספר של עלקי דויטש, שמדבר על בחור עם בעית תקשורת,
איך ההורים נותנים לו באגב כלים, זה מדהים!
נותן המון לדעתי להבין מה זה בעית תקשורת ואיך מתמודדים איתה.
אשמח לדעת איך קוראים לספר
ממליצה לך להתיעץ עם "בתיה" הכותבת של "רצוף אהבה" לי היא נתנה המון המון ידע וכלים
אמא יקרה!
שאלת אם לחכות ואני מציעה לך – ממש לא לחכות!
גם אם אין 'כותרת' להתנהגות שלו, אבל בעינייך משהו בצורת התקשורת יכול להיות טוב יותר –
תתחילי עכשיו לעבוד איתו על זה, זה הזמן.
בגיל גדול המצב נהיה קשה הרבה יותר,
הבחור יכול לחוות תיסכול עמוק כי מצד אחד הוא מוצלח ומיוחד כ"כ,
מצד שני יש כל מיני קצרים, והוא קולט שמשהו בתקשורת שלו עם הסביבה דורש שינוי אבל איזה…
ודווקא כשעובדים על זה בגיל צעיר – זה הרבה יותר קל
תקיפות/אינטונציה/קיבעון המחשבתי/תודעת צדק חזקה ועוד-אם את מוצאת את עצמך מהנהנת… אני יכולה לומר לך מנסיון שאפשר לעבוד על זה! וזה מדהים!
לא תאמיני איזה אושר ורווחה זה יכול להביא לחיים
מנסיון 🙂
התסמינים מוכרים לי, מה האבחנה?
אמא יקרה,
אני כולי תקווה שתקראי את התגובה על אף שהגיעה באיחור.
את חוששת מתווית.
זה בסדר לחשוש, כל אמא כמעט חוששת מתוויות לילדים, מי יותר ומי פחות,
זה בסדר ואפילו נכון בעיני.
לא נשמע שאת מתלבטת אם כדאי לטפל, נשמע שאת מתלבטת אם כדאי לאבחן.
ואני אגלה לך סוד קטן כאיש מקצוע בתחום:
טיפול ואבחון לא תלויים אחד בשני.
יש ילדים מאובחנים שלא מטופלים, יש ילדים מטופלים שלא מאובחנים.
ומהן הסיבות לאבחן?
1. אם יש צורך להחליט על מסגרת אחרת מותאמת עבור הילד (שצריכים קוד אפיון)
2. יש יש צורך במימון הטיפולים ע"י הקופה\ משרד החינוך\ ביטוח לאומי.
אם הילד נמצא על הגבול אני ממליצה עם כל הלב לטפל אבל לא לאבחן!
ולפני שיטרפו אותי: תקראי המון על ASD.
את כל הטיפולים אפשר לקבל במימון פרטי, אפילו DIR כל שכן מיומנויות חברתיות על ידי מנתחת התנהגות, הדרכת הורים מאסיבית מפסיכולוגית שמטפלת בASD, הככככלללל!!!!!!!!!!
ושוב, אם ביום מן הימים קורה אחד מ2 דברים:
1. אתם חושבים שלא טוב לו במסגרת והוא צריך מסגרת מותאמת.
2. אתם מתקשים לממן את הטיפולים,
זה הזמן לאבחן.
ובואו נשים את זה שוב על השולחן עבור כולנו:
אבחון הוא לא טיפול!!!!!!!!
ה' ינחה אתכם בדרך הנכונה,
בהצלחה
איך בדיוק אפשר לקבל החזרים באופן פרטי? זה נוגע לי מאד תודה!!
תודה רבה על כל התגובות
עשיתן איתי חסד ענקי
כל תגובה עזרה לי עוד ועשתה לי קצת סדר בתוך הבלבול והבלגן…
מקווה לבשר בשורות טובות ממש.
אני בול במצב שלך. אמנם עוד לא ארבע שנים אבל שנה זה גם הרבה בשביל להסתובב אצל חצי מדינה ולשלם הון.ד' יעזור לכולנו.צריך לעשות קבוצת תמיכה . יש דבר כזה?
כאחת שמזדהה עם הדברים, הייתי שמחה מאד לשמוע – איך מתחילים תהליך אבחון? האם זה נכון שעדיף לעבור את האבחון אצל פסיכולוג פרטי ולא דרך קופ"ח, ואם אכן כך יש לכן שמות להמליץ?