אתמול הייתה לי שיחה מעניינת עם אמא צעירה.
הבן שלה ב'מכינה', והיא התעניינה מה מקובל להביא לרב'ה.
אמרתי לה כמה אני מביאה – סכום שנראה לי הגיוני וסביר, והוספתי, שזה לא ממש מעניין אותי אם הורים אחרים מביאים יותר. זה מה שנראה לי נכון, וזה מה שאני מביאה.
היא כל כך שמחה לשמוע…
מתברר ששעה לפני זה היא ישבה בגינה וישבו שם כמה נשים שכל אחת מהן תיארה את הסכומים הגבוהים שהם שמים לצוות החינוכי, וגם הוסיפו ש"אין ברירה. ככה מקובל".
היא חזרה הביתה, סיפרה לבעלה, והוא הודיע שהוא לא מוכן לשלם את הסכומים האלו. אצלו זה לא מקובל. אחרי זה היא הרימה אלי טלפון, נבוכה, ואני הרגעתי אותה שמתברר שזה באמת לא מקובל על כולם.
פורים זה יום שמומלץ לחזק בו את עמוד השדרה שלנו.
אנחנו מעריכים מאד מאד מאד את הצוות החינוכי, אבל אין שום סיבה שמשפחה עם מספר ילדים בחיידר יפרדו מאלף ש"ח ויותר, רק במתנות לרבנים.
אנחנו מעריכים מאד את המורות אבל אין שום סיבה גם להשתתף במתנה הכיתתית, וגם לקנות בנפרד (אגרטל של סוף-עונה שלמורה אין מה לעשות איתו…)
אנחנו מעריכים מאד את השכנות הביצועיסטיות שלנו אבל אין שום סיבה שנשב שעות ארוכות על הדבקת מפלצות קרטון ענקיות בתחפושות – רק כדי להרשים אותן.
כמובן – מי שיש לו ברווח / מרגיש חובה מיוחדת להודות לצוות / נהנית להדביק קרטוני ענק –
שיעשה את זה, בטח!
אבל מי שכל הזמן עסוק בלהסתכל ימינה ושמאלה ולחשוב מה כולם עושים – אולי כדאי לכבוד פורים להסיר כמה מסכות ולעשות מה שאנחנו מסוגלים, ומה שמתאים לנו.
(אגב, כותבת את כל זה גם בתור מחנכת לשעבר אי אז…)
שיהיה פורים עם הרבה שמחה, הוקרה, הערכה ואמונה בצדקת הדרך שלנו.
הכנות שמחות!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
אני מקוה שאני מגיבה במקום הנכון.
חשוב לי להגיב בתור מורה, ובעיקר בתור אשת רבה, שמוסר את כל כולו לתלמידים.
נכון שזה לא רלונטי להשנה, אבל לשנה הבאה…
קודם כל – משמעותי מאד אם ההורים שמים את הכסף לרבה בתור "חובה" ומוסכמה ציבורית, או בתור הכרת הטוב אמיתית, זה כלפי הילדים שלכם והשדר שאתם מעבירים להם… וגם לרבה.
עכשיו – ותאמינו לי כי זו לא קלישאה-
מה שמשמעותי לרבה,זו ההערכה שמתלוה!! חד וחלק!
ברור שהוא שמח בסכום, אבל גם הרבה יודע כשהאבא אברך….
כמתלווה למתת של האברך – או כל אחד אחר, מכתב יפה שמביע הערכה אמיתית, זו הנתינה בעצמה. אף רבה, לפחות בעלי, לא חפץ לגרום להורה צער ולחץ..
כשבעלי היה אברך – נתנו לכל רבה 50 ש"ח, ולא היה אכפת לנו מה נותנים האחרים.
כן השקענו במה שיכולנו מסביב כדי להביע הערכה.
היום, ולא שהתעשרנו, (בעלי רבה בגלל חוסר כסף ולא עודף… ) אנחנו מבינים יותר מתמיד כמה הרבה ראוי להערכה, ומשתדלים לתת יותר,
אבל מה שמנחה זו ההרגשה שמתלווה.
כשהורה נותן 50 ש"ח במטבעות של 10- זה די משפיל, הרבה לא מקבץ נדבות, ואם אין לך אפשרות – אז אל תיתן, זה בסדר ויש עוד כאלה… (דנו לכך זכות שהוא נתקע כי פתאום בהתרעה קצרה קוימה מסיבה…) כך גם מי שנותן סכום – ולא כותב מאומה.. כאילו זו רק מחויבות, אבל לא מצורף לזה לב…
ובהחלט, כשהורה נותן סכום גבוה, זה משמח מאד! ומראה שהוא מעריך, וזה מרגש,
אבל שוב – רק אם יש לו אפשרות!!
אם אין לך – אל תיתנו, תעריכו בדרך אחרת… מילים, אכפתיות…
בסופו של דבר, אחרי זמן קצר, הרבה לא זוכר כמה נתתם. באמת!!
רק אם הערכתם או לא…
(וגם הילד שלכם, שקולט אם נתתם כי "צריך" ו"הרבס הסחטנים" (?), או כי אתם מעריכים את מי שמשקיע בבן שלכם…)
ובהערת אגב, אם אתם רוצים שישארו רב'ס טובים, וששוק הרב'ס לא ילך בדרך המורות… תעריכו! תפרגנו! זה מה שמונע מרבה לא לעזוב לעבודה הרבה יותר קלה, ומתגמלת כלכלית הרבה יותר…
ועכשיו – בתור מורה,
כמובן שגם כאן תקף הכלל של הערכה קודמת לכל!
וב"ה שאין את המוסכמה של כסף,
אבל כן, בתור מורה דוקא כן חשוב לי המשהו האישי, מעבר ל10 ש"ח הכללי שנאסף,
אני לא מחפשת מתנות יקרות, רק הערכה אישית,
וזה יכול להיות גם בשוקולד קטן, או בחבילת מפיונים…
זכורה לי אמא שלא היה להם שקל, אפילו ל10 ש"ח הכללי,
אבל את הברכה המיוחדת שכתבה לי על קרטון שעטפה – אני לא שוכחת!!
כשאני מקבלת תו, אני שמחה בו, ותודה גדולה! אבל הנימה האישית חסרה…
ומצד שני – באמת שעדיף תו קניה על פני מתנות קטנות…
וכמתיעצים איתי אני תמיד אומרת לאמהות: את הסכום שתכננת לתת בין אם זה 15 ש"ח ובין אם זה 100… תורידי ממנו 10 ש"ח לכיתתי, ובשאר תקני למורה משהו אישי, וכמובן הברכה!
(וגם כאן – רואים אם זה עציץ מלאכותי שפשוט העברת מחוסר שימוש, או שחשבת על המורה, ובאותו סכום קנית לילדים שלה רביעיות או ספרון שמשמח ומראה מחשבה…)
ואם קראת הכל – אז אני מרשה לעצמי להוסיף עוד משהו קטן:
בפורים, זה באמת כיף לקבל, מין תחנת כח באמצע השנה,
אבל כשבסוף שנה שנתתי את כל כולי לילדה שלך, קידמתי אותה, נתתי לה…
ומצדך – אין שום תגובה, זה כואב!
ואז אני תוהה, אם בפורים נתת- כי באמת רצית להביע הערכה, או כי הרגשת מחויבת בגלל כולם… וזה כואב…
הורים, בסוף שנה, זה יותר חשוב מפורים!
זו הערכה אמיתית, ולא סתם "שוחד" כביכול, כדי שהרבה ימשיך להתיחס …
בהצלחה לכולנו בחינוך הילדים, וכל הנלווה…