הורים וצוותות הוראה-השיתוף הבא מיועד בשבילכם!
אני אשה בוגרת ואמא לילדים, במשפחתי הקרובה יש לא מעט אנשים מדהימים מאובחני קש"ר (ADHD/ ADD)
לאחרונה אני בתקופת לימודים משמעותית ולקראת מבחן, שיתפתי משהו קרוב באתגר להתרכז וכו והוא המליץ לי לנסות באחד השיעורים לקחת ואם יעזור לי לקחת גם ביום המבחן
לצערי התפתתי לקחת כדור בלי אבחון ובלי מרשם רופא והתוצאות היו עצובות ממש!
בשיעור הייתי הססנית על גבול החרדתית (כשאני בד"כ מלאת עוצמה וביטחון) ולאחר השיעור בהמשך היום מצאתי את עצמי עם דופק מהיר, בוכה כמעט בלי שליטה, מרגישה רע פיזית ורגשית- ואני הבן אדם הכי נורמטיבי, שמח, קליל וכמעט לא יוצא לי לבכות בסדיר! בקיצור, עבר עלי יום קשה ממש!
עדיין די ברור לי שיש לי הפרעת קשב קלה, אבל שאני יכולה להתמודד איתה בדרכים אחרות במקום לחוות את התופעות לוואי הקשות האלה (וכמוני בטוח עוד הרבה מאד ילדים ומבוגרים)
וכאן אני פונה להורים ולצוותות ההוראה
בדור האינסטנט שבו אנחנו חיים, דור שדורש מהילדים מושלמות כ"כ קל לתת כדור וקיבלנו שקט.. אבל הילד לא יודע ולא יכול להסביר לנו מה הוא מרגיש עם השקט הנוראי הזה!!
כמובן שלעיתים אין ברירה ובוודאי שלא כל אחד חווה את כל התסמינים, אבל כבר שמעתי על הורים שסיפרו שהילד ‘כבוי’ כשהוא לוקח את הכדור ואני פה כמבוגר לספר לכם מה הוא מרגיש…
תהיו עם יד על הדופק!! גם אם יש צורך תהיו ערניים לתופעות לוואי ומלווים ע"י נוירולוג טוב שיידע אולי להתאים כדור נכון יותר, תהיו שם עבורם ותזכרו שללא מעט מהמקרים ניתן לעזור בכלים התנהגותיים ( כמו אימון קשב וכדו) זה יותר יקר, יותר קשה אבל הילד ירוויח את חייו במתנה
בהערכה לכל האמהות וצוותות ההוראה של הדור המופלא הזה😊
תודה שהקשבתם רגע
אני חושבת שאי אפשר להכליל,
יש הרבה סוגים של תרופות לקשב
וכל גוף מגיב אחרת,
יש הרבה ילדים ומבוגרים שהתרופות הללו מצילות אותם
ולכל הפחות ממש לא עושות להם תופעות כאלה.
אני עצמי ראיתי מקרים שהתרופה חוללה פלאים.
אבל, צודקת שזה עלול לעשות תופעות לוואי נפשיות.
גם אני ניסיתי פעם לקחת ריטלין מחברה לפני מבחן על מנת
להתרכז והתוצאה היתה כמה שעות של חרדה מוגברת ממש
ברמה שלא הצלחתי לא ללמוד ולא לעשות שום דבר,
לעומת חברות שלקחו לפני מבחנים וראו כי טוב,
כנראה שכל מקרה לגופו ובכל מקרה לא מומלץ לקחת
תרופות כאלה ללא המלצה רפואית.
צודקת לחלוטין!!
ב"ה אני חושבת שבמערכות החינוך אין דבר כזה לתת/ להמליץ לקחת כדורים בלי אבחון מקיף.
תתפלאי לשמוע שדווקא כן….
אמר לי פעם רבה – יש שנותנים מתחת לשולחן, לפחות עד האבחון….
ולא שהיתה התנהגות או קושי רציני לילד – סה"כ עיכוב בקריאה
הילד עבר אבחון – ונשלל קשב וב"ה קורא שוטף (זו היתה עבודה לקלינאית תקשורת…)
מאז קצת איבדתי את זה אצל צוותי הוראה
אמא צריכה להיות עם יד על הדופק לבדוק/לאבחן/לטפל
אבל לא לקחת את דברי הצוות כתורה למשה מסיני….
כדור מבחינתי זה כמו טיפול כימותרפי,
עוזר לבעיה – אבל עם כ"כ הרבה תופעות לווי.
אפשר להגיד כך
מי שמבין את הסיכונים של הפרעת קשב לא מטופלת
יעדיף תופעת לואי של כאב בטן…
לשני ילדי תופעת הלוואי היחידה!! שרעבים ממש כהשפעת הכדור עוברת
עברנו שני סוגים ויש כאלו שעברו יותר
כי ממש לא אמור להיות סבל מתופעות לוואי
ולמרות תופעות הלוואי – לוקחים טיפול כימותרפי כשצריך…
כנ"ל תרופות קשב.
מבינה שהיה לך קשה עם תופעות הלוואי,
באמת לא פשוט
בהחלט יש מה לנסות לפני כדור כמו שאמרת
אבל—
לפעמים צריך לקחת!
תזכרי שאת לא אובחנת ולא קיבלת מרשם שזה מאד משמעותי!
ובהחלט גם מי שמקבל מרשם יש מקום למעקב ולתחלופות לפי הצורך…..
אבל חשוב להיות ערניים
נכון שיש תופעות לוואי ויש מחיר לכדור אבל הרווח מול ההפסד לא תמיד משתווה.
צריך לראות את התמונה השלימה
יש מקרים של בעיות רגשיות, חברתיות, לימודיות וכו' והכל כדי לא לקחת את הכדור.
ילד יכול להסתובב עם תחושות קשות של כישלון, דחייה חברתית, יאוש ועוד….
לא מצדדת לצד מסוים
רק רוצה להדגיש שיש לראות את התמונה השלימה ולהיוועץ במומחים לתחום!
פעם אחת זה לא אינדיקציה
לוקח לגוף זמן להתרגל.
יכול להיות שצריך מינון נמוך יותר, לפחות בהתחלה.
בכל מקרה, לקחת בלי מרשם זה לא אחראי
כשבוחרים לנסות טיפול תרופתי לילד זה כולל הרבה שיקול דעת
וצריך לקחת בחשבון גם את המחירים שמשלמים כשבוחרים לא לתת
אולי היא גם לקחה מינון מוגזם או סוג שלא מותאם לה בכלל
ואז…
לא סתם יש המון סוגים והמון מינונים.
ותורים לפסיכיאטרים מומחים.
כ"כ נכון
הבת שלי התחילה לקחת בכיתה ח , על מוסחות בלבד , ללא היפראקטיביות
ואני מצטערת על כל שנה שהיתה בלי
כל הרמה הלימודים , כל ההתנהלות האישית , נטילת אחריות פשוט עולם אחר
ונראה לי קצ לא אחראי להפחיד אמהות , שהרבה פעמים חוששות , עם תופעות לוואי קיצוניות
אני פעם לקחתי חצי מינון (אני אפילו לא יודעת מאיזה כדור) ביום שעבדתי על פרויקט רציני מאד
הרגשתי כמו סם ממריץ – הייתי חדה ומפוקסת ברמה לא מוכרת ורצתי ממטלה למטלה
הצלחתי לעבוד 15 שעות ברצף, ולא הצלחתי לנוח (הייתי על קוצים..)
כל יום להרגיש ככה לא נשמע לי חוויה – אבל בטוח שבפעם הראשונה הגוף מגיב יותר בקיצוניות
מה שבאתי לומר זה שכל אחד מגיב אחרת – לי בסיטואציה ההיא זה עשה ממש טוב
את כ"כ צודקת!!
אני מאובחנת קשב.
והתחלתי לקחת כדורים בגיל גדול יחסית (17), וכל מה שאת מתארת ויותר מזה קרה גם לי..
ובגלל שאני הייתי גדולה ומבינה ראיתי את ההשפעה של זה.
למרות זה עוד המשכתי לקחת כמעט שלוש שנים ברציפות (!), וכל זה כי לא הצלחתי להעביר לסובבים כמה גרוע אני מרגישה, ולא כי הם לא היו רגישים אלא כי הם היו בטוחים שזה מה שטוב לי…
ההשפעות הם לטווח ארוך ולא רק כאן במקום.
ב"ה היום אני אחרי, לא נעזרת בכלום ומצליחה להתרכז ברמות (אני עובדת במשרה שדורשת סופר ריכוז)
אבל, חושבת שלעולם אסור להכריח ילד לקחת, ילד יודע מה טוב לו (גם אם זה נראה לנו שהוא לא מבין).
אני מכירה משהו שהכדור עשה לו בעיות נפשיות (וזה אחרי שכבר נדד כמה כדורים) ברור שהפסיק מיד, אבל יש דברים שא"א לראות רק להרגיש והילד צודק! תאמינו לו!!
ולצעירנו יש ילדים שמתחילים טיפול בגיל קטן מאד שפשוט לא יודעים עד כמה השפיע עליהם..
מכירה נערה שהיתי בילדותה נמרצת ושובבה, התחילה טיפול באזור גיל 8 ומאז היא פשוט כבויה, היום היא בת 20 נערה כבויה ושקטה…
בקיצור, אל תמהרו להביא, זה ברירה אחרונה!!!
גם אותי הכריחו בתור תלמידה לקת ריטלין ואכן זה היה סיוט מהאגדות.
לאחר תקופה החלפתי מינון, זה לא עזר.
החלפתי כדור, עזר חלקית.
והיום ב"ה מצאתי את הכדור הנכון, במינון הנכון, ואני מרגישה מדהים.
כן, אני מרוכזת, אני פעילה, אני מספיקה, אני לא נמרחת, אני פרודקטיבית להפליא.
וכן, אני אוכלת טוב, בלי סחרחורות, בלי רצון לבכי, מרגישה מעולה.
כותבת את זה רק כדי שתדעו שיש חיים עם ריטלין (או בני דודיו),
אפשר למצוא את הכדור הנכון, ולחיות איתו בכיף גדול.
אולי תספרי מה עזר לך בסוף?
אני יודעת שכל מקרה לגופו וכו'
אבל גם יודעת שיש כדורים שכדאי לנסות, אבל יקרים יותר ולכן הרופא לא מציע אותם מייד
כרגע את עם תרופה ממשפחת הממריצים
או מסוג אחר (אטומיק/גואנפצין)?
ממש אשמח לדעת!
לבן שלי עזר אטנט
עברנו 3 סוגים בדרך אליו
והוא אוכל עם זה ארוחת צהרים בחיידר, זה מאד משמעותי
זה כל כך אינדבדואלי!!!
לאחד עוזר אטנט, לאחד אטומיק, לאחד ריטלין פשוט, לאחד קונצרטה.
אם היה משהו אחד שעוזר לכולם- לא היה כל כך מורכב להתאים כדור ומינון.
מדובר על המח, נוירולוגיה ופסיכיאטריה. זה מורכב מאד מאד!
הכי טוב לקבוע תור ולהגדיר במדויק באיזה פרמטרים הכדור טוב ובאיזה פחות, ובאיזה פרמטרים יש תופעות לוואי. וכן כמה התופעות לוואי משמעותית לך בצורה ספציפית.
אובחנתי בגילאי תיכון,
על מוסחות בלבד.
התחלתי להשתמש בריטלין.
הציונים נשארו זהים (היו גבוהים עוד קודם)
החברה המשיכה לזרום (ב"ה הכל תמיד היה חלק)
אבל ההרגשה האישית – היתה שונה לחלוטין!
כל כך הרבה תסכולים מיותרים שנחסכו ממני,
כל כך הרבה הערות על פטפוטים התעסקויות חוסר הקשבה…
פתאום קל כל כך להקשיב, להיות בעניין. פתאום לא כל שיעור הוא מאמץ על…
כמו ילד שהתאמץ כל חייו להעתיק יפה מהלוח,
שקיבל עונשים על כך שהאותיות שלו עקומות, שהוא מחליף בין אותיות דומות, שהתוכן שלו שגוי.
וכולם האשימו אותו: שהוא עצלן, שהוא טיפש, שהוא לא מתאמץ, ולא מנסה, ולא רוצה.
עד שהוא גילה שהוא לא עצלן בכלל – הוא היה עובד הרבה יותר קשה משאר החברים. הוא לא טיפש, הוא מתאמץ הוא מנסה. מאוד.
אבל אין לו משקפים.
אז הוא פשוט לא רואה.
הפרעת קשב היא דבר פיזי ונוירולוגי לחלוטין.
אין סיבה לא לטפל בה, בדיוק כמו שאין סיבה להתאמץ לראות בלי משקפים.
נכון, יש מחירים בדרך, ולוקח זמן להגיע למינון המדוייק.
אבל יש מחירים גם ללא לקחת.
אל תתעלמו מהם.
התאמת תרופה היא מסע,
וצריך לדעת את זה.
לפעמים המסע ארוך, לפעמים קצר, לפעמים קל ולפעמים קשה מאד.
ולפעמים- קשה להגיד את זה, אבל לא תמיד מגיעים אכן לתרופה אופטימלית, ולפעמים מתפשרים על תופעות לוואי שפחותות מתופעות הקשב.
בכל אופן, בלי ספק צריך להיות קשוב לצורה בה הילד/ נער/ מבוגר נקבל את הטיפול התרופתי. חייבים להקשיב למה שהוא מרגיש, וחייבים לשקף לו את התהליך בצורה בה הוא מסוגל להבין את זה.
ובכל שלב- להיות רגישים ועם היד על הדופק לתהליך ולתוצאות שלו.
ומהצד של הילד/ זה שנוטל את התרופות- חשוב לעשות את התהליך לצד מישהו מנוסה שמכיר תהליכים כאלה,זה מקל מאד על התהליך ועל ההבנה שלו.