שלום,
אנחנו משפחה הורים + 7 ילדים.
ב"ה ובחסדי שמיים ד' השפיע עלינו והיה לנו יכולת לקנות די ברווח ולפנק קצת מעבר לרגיל (לא בטוח שזה מעבר אבל יכולנו לתת לילדים בכיף) כרגע נקלענו לתקופה לחוצה כלכלית ולא פשוטה, נמאס לי להגיד כל הזמן לי ולבנות – כרגע לא… אולי בהמשך… ולהתחיל להתחשבן על כל דבר, זה כמובן ביני לבין עצמי.
ממש חשוב לי גם שבעלי לא יהיה לחוץ, מאוד קשה לו אם אני צריכה משהו והוא צריך להגיד שכרגע אי אפשר.
לא יכולה להוסיף דקה נוספת בעבודה וגם בעלי כל היום שלו מלא.
אודה לחיזוק או עצה, תודה רבה!
שד' יעזור לכם,
כרגע זה תקופה קשה מאוד להרבה משפחות היתה (ועדיין) עלית מחירים מאוד גדולה והדבר האחרון שמעלים זה המשכורת באמת מאוד קשה כלכלית בדור של היום [דוג': זוג צעיר שקונה דירה מתחיל את החיים שלו עם חוב של יותר ממליון ש"ח- משכנתא, ופעם לא היה כך כך שכל חוד' יורד משכנתא גבוה כבר מקשה על ההתנהלות] מה שגם בדור שלנו התרגלו לחיות חיי נוחות הרבה אנשים שפעם לא היו חולמים לקנות רכב היום זה חלק מהצרכים- ובאמת, מה שפעם מעדנים וגבינה צהובה (לילדים) היו מקבלים בזמנים מיוחדים היום זה חלק מהארוחה.
ויש עוד מלא דוג',
אין לי עצה בשבילך כולנו מתמודדות, אבל כנראה שהגאולה ממש בפתח כי כתוב: "היוקר יאמיר והתורה תהה נעדרת"
לגמרי! גם מי שהולך לגור רחוק… הדיור יקר מאוד.
רכב זה סוגיה, כי את גרה במקום לא נגיש את באמת חייבת.
גם לעניות דעתי במקום לתחזק רכב (מיני' 1500 בחודש) עדיף לגור ביחידה נורמלית ואנושית.
בפרט שהרבה פעמים לאנשים אין כסף לשלם לביטוח וכו' וזה ממש לא טוב.
והאמת תהא נעדרת
מחזיקה לך אצבעות זה לא קל!
עצה שאולי יכולה לעזור – לכתוב באופן מאד מאד מפורט את כל ההוצאות בחודש – לפרק ממש לקטגוריות X לאוכל, C לחינוך, D עלויות דיור , P לפינוקים וB לביגוד 🙂
וככה לראות מול העיניים איפה העלויות הגבוהות, אולי כשזה ככה ורואים ממש כמה הוצאת על כל סעיף אפשר למצוא במה אפשר לחסוך מבלי להרגיש וויתור
ובאמת לרדת ברמת חיים זה מאד קשה אז תתפללי שה' ימשיך להשפיע עליכם שפע…
מי שלא רגיל להתחשבנויות האלו,
המעקבים האלו מאוד! קשים עד בלתי נסבלים!!
אחרי החתונה עברנו תקופה קשה כלכלית, ואני באתי מבית לא מחושבן בכלל!!!(בלשון המעטה)
ובעלי בא מבית קמצן.
אז הוא ביקש ממני להביא קבלה/ או לדווח על כל קניה, והוא עשה רשימות.
זאת כנראה התקופה החשוכה בחיי…(חחח לא הגזמתי… אבל לא קל)
לא קל! כשרגילים למשהו ופתאום אי אפשר.
אולי המילים "כרגע לא אולי בהמשך" זה מה שמציק, לא צריך להגיד כל פעם. אלא להגיד כללית לעצמך ולהם שכרגע יש תקופה אחרת קצת יותר מתונה. ואנחנו נצטרך לעשות שינויים בהרגלים שלנו. זה ידרוש הסתגלות אבל נוכל לעשות זאת.
חוץ מזה לא צריך להגיד הפרנסה שלנו תלויה בבורא, שהכל שלו.
אדם לא אמור לעבוד ולקחת על עצמו יותר מכוחותיו.
השתדלות רוחנית-
[1] הרבנית בת שבע היתה אומרת שהוצאות שבת חוזרות, ולכן לקנות מה שיותר לצרכי שבת ולא סתם באמצע שבוע. (כך ראיתי בספר שהנכדה שלה כתבה).
[2] פרשת המן. היום יש לנו למה שאנחנו צריכים, מחר יורד מן שוב!
[3] ברכת המזון מהכתב ובכוונה-
[4] ללמוד את שער בטחון חובות הלבבות, לפחות עשר שורות ביום.
[5] להרגיל את הילדים לבקש מהשם את מה שהם רוצים/צריכים
בהצלחה רבה,
בתקופות כאלו אנחנו מזכירים שוב ושוב – שהקב"ה מנהל את התקציב שלנו, ולא אנחנו
(באמת קשה יותר כשיש ילדים גדולים יותר וצריך לסרב להם, עדיין כואב לי שסירבתי לרשום את הבן שלי ללימודי המשך בשחייה, למרות ש")כל החברים" שלו נרשמו..
אני יכולה לומר מניסיון בתקופות שונות, שכאשר ידעתי שיותר צפוף, הייתי מתחילה חסכון קטן יש לנו קופסא קוראים לה אהבת חינם.. לא יודעת איך התחיל השם הזה אבל ככה קרואים לה עד היום וכל פעם שיש כסף קטן או כמה שטרות שאפשר לשים בצד שמים בה, זה נותן תחושה שיש כסף בבית, ואם צריך לדברים קטנים אפשר להשתמש.
נקודה נוספת שגיליתי שהמקום שהכי אפשר לחסוך בו זה באוכל- כן אני יודעת שיקומו עלי עכשיו ויאמרו לי שבאוכל לא חוסכים ועוד כל מיני משפטים עתיקים של עדות מסויימות (גם אני גדלתי שם…) אבל זה לא נכון בכלל צורת הקניה היום העיקר שיהיה היא טעות מהיסוד
מלא דברים נזרקים/ לא נאכלים/ לא מזינים בלשון המעטה/ לא משביעים/ וכו' תבדקו!!!
מה שאני עושה- אני פשוט מאתגרת את עצמי אם מחר קניות בזמנים מאפשרי עמד על סכום XXX בקניה השבועית הקרובה אני אומרת לעצמי שאני מנסה להגיע לסכום פחות 100 שקלים
ואת ה100 שקלים שנשארים אני שמה בחסכון , אני גם משתפת את הילדים באתגר, בסוף חודש אני עם 400 שקלים "לבזבוזים" למה שצריך עכשיו ואמרתי לא עכשיו אני גם לא משתמשת בכל הכסף אלא רק בחצי,
זה נותן תחושה של שליטה בכסף ובמצב, ילדים שמחים לעשות את זה לעצמם
גם כאשר הצלחנו לחסוך בחשמל אני אפנק את כולם במשהו טוב- אני מראה להם שאת הכסף שלא בזבזנו יכולנו להשתמש בו לדברים שהם רצו.
עושה את זה גם בלי קשר ללחץ כלכלי
כאשר מחליטים על יציאה בבין הזמנים (כולם אצלי מתבגרים) אני אומרת זה הסכום ליציאה לדוג' 1500 שקלים, אתם תחליטו על מה אתם רוצים שזה יצא- זה יכול להתחלק על כמה ימי יציאה, זה יכול להיות להשכרת רכב, זה יכול ללכת על אוכל – זה הסכום תכניסו בו מה שאתם רוצים איך שאתם רוצים.
התכנון הזה מאוד עוזר אין בקשות באמצע אולי נזמין פיצה, אולי נקנה ארטיקים אולי נעשה שייט- מה שמתוכנן את זה עושים ואם עושים משהו אחר הוא על חשבון…
זה הופך את הנופש/ יציאה/ חופשה למשהו אחר לגמרי, גם לילדים וגם להורים.
גם בהתחדשות לחגים כל ילד מקבל סכום והוא מחליט על מה הוא מוציא אותו נעלים/עניבה /חליפה /גרביים וכו'. זה מתאים לכל הוצאה גדולה שצריכה לצאת לדעת לחלק/ לפרוס נכון ובלי יסורי מצפון בזבזתי ועכשיו מה יהיה או אמרתי לא ולא נעים לי שלחוצים כאן..
בהצלחה, ובעזרת ה' ימים קלים ומרווחים יותר.
בסוף זה משתלם וכיף לדעת שהצלחנו לעבור את השלב הזה בראש מורם ולמדנו את עצמנו ואת הילדים שלנו להתכלכל נכון.
ואוו, את נשמעת יועצת כלכלית!
לגבי האוכל- הסכמתי איתך ממש!
פעם ב.. אני מותרת על ההזמנה השבועית במשנת יוסף, לגמרי, לא מזמינה כלום,
ומשום מה לא חסר כלום בבית… (מקסימום משלימים בקניה קטנה לפני שבת בצרכניה)
נשמע התנהלות כלכלית נכונה בבסיס, אבל אישית אני לא מתחברת לכל העניין של להכניס את הילדים לחישוב הכלכלי.
חשוב לתת לילדים לחיות את החיים שלהם באושר בלי עול כלכלי. מספיק דאגות מהסוג הזה היהי להם כשיתחתנו בעז"ה.
כמובן לא אומרת לגדול בחוסר מודעות קיצונית, כן צריך לדעת שחוסכים ולא קונים כל מה שבא, אבל להכניס אותם לכל שיקול ולכל חיסכון והנה תראו חסכנו 400 ש"ח! נשמע לי מאד לא בריא להם.
הם לא צריכים בילדות את הדאגה של "אוי מה יהיה לא סגרתי את המזגן כשיצאתי, האם יהיה לנו לחם מחר?"
ילדים, ובפרט בגילאים הקטנים יותר נוטים גם לדמיונות והגזמות ויכולים לפתח לחץ וחרדה מהעיסוק בדברים כאלו.
יכולה לשתף שאני כילדה היה לי מאד מאד ברור שלא כל מה שרוצים וכל מה שיש לחברה מבקשים מאמא, חיים ברמת חיים מסוימת וזהו. אבל מצד שני עד שהתבגרתי ממש לא העלתי בדעתי את השאלה האם יש לנו מספיק כסף או אין. פשוט לא היה לי בראש.
והופתעתי מאד אחרי שהתחתנתי לגלות שלא אצל כולם זה כך, במשפחה של בעלי כל ילד בן 6 יודע כמה אמא מרוויחה, איזה כרטיס אשראי כבר לא יעבור החודש ואיזה חוצפה זה שהמשכיר העלה לנו את השכירות.
ממש לא בריא לדעתי.
זו כמובן דעתי האישית ושיתפתי בהגיגים שיושבים לי בראש כבר תקופה… אפשר לחלוק עלי כמובן…
ממש מסכימה
שילד צריך לחלק את הכסף בין נעליים לבגד יוצר מצב ממש לא בריא לדעתי
מסכימה איתך מאוד בנוגע לילדים קטנים
אבל שימי לב שהאישה כאן דיברה על מתבגרים
מתבגר יכול לדעת קצת על כלכלה, ולא חושבת שהוא עלול להיכנס ללחצים אם ידע שיש לו X כסף לקניות של ערב חג.
התיאור שלך באמת מוגזם, שם ילד בשום גיל לא אמור לדעת על כרטיסים שלא עוברים או על גובה המשכורת של ההורים!
אבל נער או נערה יכולים לדעת שיש הגבלה מסוימת על ההוצאות, רק צריך לוודא שההגבלה היא על סכום הגיוני שיספיק להם, ולעקוב אחריהם לוודא שהם בוחרים ריאלי ועם שיקולים נכונים.
(הכרתי הורים שנתנו לילד בר-מצווה לבחור בין חגיגת בר מצווה גדולה לבין לקבל סכום מסוים של כסף, שיצא להם יותר זול מאירוע. הילד בחר בכסף, כי ילד בן 13 מסתנוור מכסף… אבל לדעתי זה לא בריא, סביר להניח שהוא נשאר עם טעם חמוץ מכך שלא היה לו אירוע כמו של חבריו לכיתה, גם אם הוא הרויח כסף…
לדעתי צריך לשים לב שהילדים מקבלים את הצרכים שלהם ולא יוצאים עם הרגשה של פיספוס)
גם ילדים גדולים 🙂
אני בת 39, גרושה בלי, גרה עם ההורים, האחרים נשואים. אני כל כך מודעת לכך שההורים בלחצים כלכליים, כל היום מדברים על חובות שמחזירים וכו', הנשואים מרגישםי בנוח לבקש מה שהם רוצים, ההורים כל הזמן אומרים ומשדרים שהם חוסכים מפיתם בשבילם…
ואני בתוך הבית!!! מה אני אמורה להרגיש???
אז הנה ככה זה התוצאה והמחשבות שהפנמתי לתוכי:
[1] מגיל צעיר מאוד מתביישת לבקש מההורים אפילו שקל!
[2] לפעמים יש לי הוצאות חריגות מאוד של אלפי שקלים שכן דורשות עזרה וקשה לי ואין מי שיעזור. אפילו לא מעלה בדעתי שמישהו אמור לעזור לי.
[3] אני מרגישה שאני ממש אוכלת להם מהאוכל "סעודה שלא מספקת לבעלה". ושזה מכביד עליהם שאני בבית. זה הרגשה של "לחם חסד" שמתביישים בו.
[4] מרגישה שאם אתחתן יום אחד לא אבקש מהם דבר, לא רוצה מהם טובות. וזה שלכולם הם עוזרים-יפה מאוד. אני רק מהשם, אפילו לא מההורים.
[5] מפנימה היטב שהתורה חשובה אבל כסף עוד יותר. כי זה הנושא הכי חשוב שמדובר בבית.
וואו, לא קל!
את מעלה ממש נקודות חשובות.
לא קל בכלל,
כשהייתי נשואה, מאה אחוז מההכנסות היו שלי, הוא גדל בבית עשיר ולא חשב בכלל על הרעיון שתקציב יכול להיות מוגבל. אם הייתי נשארת נשואה איתו עוד קצת הוא היה משקיע אותי בחובות גדולים. הלחץ הכלכלי בתור נשואה היה כבד מידי לכתפיים שלי.
מאז אני כבר לא רוצה בעל לומד ולהיות מפרנסת עיקרית, זה מעורר אצלי חרדות.
עוד יותר בגלל שהיו לי הרבה תקופות פחות מוצלחות בעבודה לפעמים בגלל קטע בריאותי שלא יכולתי לעבוד חודשים ארוכים, או בזמנים של בין עבודות, או עבודות מזדמנות שלא מרוויחות הרבה… בקיצור- עברתי הרבה מאוד בנושא של עבודה.
היום שב"ה יש לי עבודה נורמלית, והכנסה טובה בשביל מישהי שגרה עם ההורים. אני לפעמים קונה רק בשביל להרגיש את המסוגלות הזו שיש לי, סוג של פיצוי על תקופות שהייתי מחכה חודשים בשביל לקנות נעליים חדשות וכו'.
החשבון הזה של שקל לשקל, וחיים במינימום, ולפעמים הייתי פשוט רעבה. כי אם חסר בבית, (קורה שאמהות לא מספיקות דברים) ולי אין אפשרות להשלים לעצמי. אז כלום.
היו לי תקופות ממש קשות, זוכרת את עצמי מקלידה בעצמת עיניים כמעט מרוב עייפות רק כדי להרוויח עוד הכנסה מהצד שאני יכולה לקנות דברים שאני צריכה, ממש מינימליים.
אבל זה הגזמה-וגם אני גדלתי בלחץ כלכלי לא בריא-ועדיין מתבגרת שיודעת שיש לה לפני החג X שח להתחדש לא תשגע את אמא שלה גם על בגד יקר וגם על נעליים וגם עוד חצאית-היא פשוט לומדת להסתדר עם ולתעדף ולדעתי מימנות שחשוב מאד ללמד ילדים-אחרת בתור נשואה צעירה היא תקנה לבן שלה בגד יקר על חשבון אוכל בסיסי כי לא לימדו אותה לתעדף-ואני אישית חושבת שזה גם נותן בטחון-במקום לשמוע הרבה לא ולפחד שנגמר הכסף לדעת שיש לי סכום מסוים ובו אני יכולה להחליט ,
ממש אהבתי את השיטה עם הבגדים – יממש אותה שהבנות שלי יגדלו 🙂
שומעת שידוכים?
איזה סגנון?
שאמרו קודמותי,
כולנו נמצאים מי יותר או מי פחות על על הקושי הזה וצריך להתחזק באמונה וביטחון.
אבל אני חושבת שאת באמת צריכה לחשוב עם עצמך מה צורך ומה מותרות כרגע,צריך דוג' ברוח התקופה?
-אם קנית בגד חדש לפסח אז זה ממש לא צורך לקנות עכשיו גם לשבועות
-לפעמים אנחנו מכינות כ-מ-ו-י-ו-ת לשבועות של עוגות גבינה/מעדנים/גלידות/מאכלים חלביים למיניהם
זה באמת כ"כ נחוץ?או שאם נעשה חישוב נגלה שברוב לא נוגעים כי…(כל אחת וסיבתה,אצלי לדוג' בעלי מעיר אותנו בנץ לתפילה ואנחנו הולכים עם הילדים לשמוע את 10 הדיברות ואח"כ עושים קידוש ואוכלים משהו קטן והולכים לישון-כשקמים כבר עושים סעודה,כך שיוצא שכל מה שהכנו הרוב נשאר לשבת/יום חול…)
כשתעשי חישוב(או חושבים)תגלי שחלק מההוצאות הן לא הכרחיות ואפשר לוותר עליהם או לחכות.
לא חייב על כל דבר לומר לילדים "לא,אולי בהמשך" אבל אפשר להמיר במקום ארטיק לקבל שלוק 🙂
אני יודעת שאצל ילדים גדולים זה יותר מסובך אבל אל תרגישי עם זה מצפון.
הרבה הומור שחור
אני עצמאית, וחווה לפעמים כאלה גלים
בפעם האחרונה לפני שבעלי ישב על החשבונות,
הכנתי טיוטת הודעה לשליחה:
לקוחות יקרים,
עקב המינוס וצלילת הכספים
נא להעביר תשלום בתוספת מצופים
וכל אותו הערב שאגנו מצחוק על המצב הפסיכי הזה
כנל לפעמים הוא עושה לי גם כאלה מתיחות
וככה מורידים ראש
עד שעובר הגל…
וזה אגב, רק דיסקרטי בינינו. עם הילדים לדעתי לא מומלץ לנסות:(
וואו מעריצה
וואו, לא קל בכלל!
רק רוצה להסב את תשומת לב כולכן-
לפעמים שווה להרגיל את הילדים לחים רגילים בלי פינוקים ללא סיבה, כדי שלא תהיה להם ההתמודדות הזאת,
ולרוב היא קורית בשלב כזה או אחר…
כמובן -לא לצמצם סתם, אבל להתרגל למשל-אין מעדנים בסתם יום של חול, חטיפים רק עם סיבה, ואפילו גבינ"צ- לא בלי חשבון!
נכון
כשהבן שלי בן 9 התלונן ש"המון זמן כבר לא היינו בבית מלון" הבנתי שהרגלנו אותם לרמת חיים שקשה להם לרדת ממנה (כרגע אין לנו אפשרות לזה)
אפשר לספר לכן משהו כמי שחוותה קושי כלכלי אצל ההורים שלי?
בתור נערה בכיתה ה' יום אחד אבא שלי לקח אותי למס' סידורים איתו. וחלק מהמסע היה התיצבות במשרדי ההוצאה לפועל(למען סידור ענינים פורמלים…)והספיקה לי שניה אחת לראות את הצורה שבה הם ישבו שם(בהתחלה נכנסתי לשם לשניה אחת) כדי לפתח טראומה אמתית שאין לנו כסף וכו' ולקח לי כמה שנים טובות עד שהעזתי לפתוח את זה עם אחת הדמויות בצוות החינוכי בסמינר…
אז הכל נכון אבל תזהרו על הנפש של ילדיכם……….