שנה טובה ומתוקה, שתצליחי לשבת בה הרבה רגעים, ולקום רעננה יותר 💛

הספר ששינה לי את תשעה באב

שבי

את הפוסט הזה הייתי צריכה לכתוב למעשה בשבוע שעבר, אבל מה לעשות שקראתי את הספר הזה רק בשבת…

בסוף שבוע שעבר קנינו את הספר החדש של זכריה הופמן: "לזכור את מחר" (שכתב גם את הספר "קורמו" על סיפור יציאת מצרים, עוד ספר חובה).

תודה לה' שיוצאים ספרים כאלו, נראה שאין עוד "כבד את ה' מהונך" יותר מזה.

(ובהערת אגב – אני מלאת הערצה לסופרים ואמנים שמנצלים את הכח שלהם לכתיבה על ההיסטוריה המפוארת שלנו, בדגש על תקופת התנ"ך.

ספרים כמו שכתבה ש.פאם – עברייקוס ועניה סערה, הספר "לכתך אחרי במדבר" של גדי פולק, הספרים של מאיר ברעם – ספרים שמביאים את סיפורם של גיבורים שחיים בתקופות היסטוריות שונות של עם ישראל, ועל הדרך מספרים ומנגישים לנו את תיאור התקופה ומה שקרה בה, עם דגש על דיוק במקורות שלנו.

כמה מדהים זה שאנשים מנצלים את כח הכתיבה שלהם, ובמקום לפתח עוד עלילת מתח מיותרת, הם כותבים עלילה שחושפת אותנו לעולמות שאיבדנו.)

"לזכור את מחר" הכניס אותי לסיפור של חורבן בית ראשון, ובניית הבית השני (ספרה המופלא של ש.פאם עניה סערה מדבר על חורבן הבית השני).

"לזכור את מחר" מתחיל בתיאור על שלושה נערים שנלקחים בשבי בגלות יהויכין, גלות החרש והמסגר – ומצליחים לברוח מהשבי ביחד עם אוצר מגנזי המלך שנשבה על ידי הכשדים.

מכאן ואליך מתוארים עלילותיהם של שלושת הנערים, ובייחוד סיפורו של נתנאל שנכנס לסגל היועצים של המלך צדקיהו.

איך קורה שהעם היושב בציון מגיע לסיאוב מוסרי ובגידה בחוקי התורה?

מדוע לא שומעים לזעקות השבר של ירמיהו הנביא?

מהו הכח של עבודה זרה שמפתה את העם לנהור אחריו?

איך בסוף נופלת ירושלים שדודה למול הגרזן האחרון של נבוזרדאן?

ואיך נראית ירושלים בימי השתוללות הבבלים עד ליום התשיעי בחודש החמישי?

אבל הסיפור לא נגמר פה, הוא ממשיך בירידה לבבל, בניית חיים חדשים שם על פי דברי ירמיהו ("כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל לְכָל-הַגּוֹלָה אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה. בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת-פִּרְיָן"), סופו של נבוכדנצר ואז הכרזת כורש.

העלייה המחודשת לירושלים, הקשיים הנוראיים שצצים לעולים לציון עד עליית עזרא ואחרי זה עליית נחמיה – בניית הבית השני ושיקום ירושלים, וכל מה שמתואר בספר "עזרא ונחמיה" (שלצערנו בקושי נלמד במוסדות שלנו, ולנוער אין מושג על החלק הזה בהיסטוריה שלנו).

זהו לא ספר של תיאור כרונולוגי יבש של המאורעות, זהו סיפורם של יחידים שחווים את החורבן, שמאבדים אישה וילדים, שבונים את התא המשפחתי שלהם מחדש ובונים דורות חדשים, והעיקר זהו ספר – שמתאר את לבטי האנוש שעוברים כחוט השני דור אחרי דור.

מה נכון לעשות? בקול מי לשמוע?

מיהו נביא שקר ומיהו נביא אמת?

האם אפשר תמיד לחזור בתשובה?

האם יש תקווה אחרי חורבן?

האם יש טעם להתחיל מחדש?

איך מתאבלים?

איך לא מחמיצים את השעה?

זהו ספר על גלות וחורבן אבל לא פחות מזה – ספר על כח החזרה בתשובה, על תיקון, תקווה וגאולה.

אם יש לך איך להשיג את הספר הזה היום, מה טוב, אבל הוא מומלץ לקריאה תמיד!

שנזכה בקרוב לתיקון אמיתי ולבניין הבית השלישי!

5 1 הצבעה
דירוג המאמר
guest

7 תגובות
ציפי
ציפי
1 שנה לפני

תודה על ההמלצה

מרים
מרים
1 שנה לפני

גם אני ממליצה, אבל חייבת להזהיר שהספר לא דומה לקורמו, קודמו, בכלל. קורמו זה הצלחה שאי אפשר לשחזר…

רינה
רינה
1 שנה לפני

ממליצה גם על ירושלים תשפ"ה – מיוחד ממש

טובה
טובה
1 שנה לפני
הגב ל  רינה

מצטרפת להמלצה

שירה
שירה
1 שנה לפני

וואו קורמו באמת גרם לי לבכות על החורבן

רינה
רינה
8 חודשים לפני

ספר מדהים מדהים
איכותי ברמות כמו קורמו
פשוט להתחבר לשורשים שלנו

אנונימית
אנונימית
2 חודשים לפני

עשו לסופרת הזו ראיון. ש. פאם וזכריה הופמן זה אותה סופרת

אייקון של פרופיל

יצירת קשר קו אמהות

צפיות: 62

אין תגובות

אייקון של פרופיל

מכירות מישהו שנוסע הרבה מבית שמש לבני ברק ולהפך?

צפיות: 70

אין תגובות

אייקון של פרופיל

עריסה מתחברת

צפיות: 98

אין תגובות

אייקון של פרופיל

בגדים בזול

צפיות: 336

7 תגובות

הרשמה לניוזלטר

אולי יעניין אותך גם?

מתכונים מהסרטים

הכי ישראלי שיש: חומוס ביתי, לצפייה >>>

שבי רגע

alixepress

שפע של תיקי חיידר לכל הבנים

בתיה דויטש

יושבת רגע

חצי מהישיבה, הבחורים הכי טובים – עברו בבת אחת לישיבה השנייה – 

שבי רגע

alixepress

קטנים יוצרים ובגדול

בתיה דויטש

אוהבת את העבודה שלי

"כיף לפגוש בנות בגיל כל כך יפה ומלא חיים", נחמי, מורה בתיכון

שבי רגע

סיפורי יום יום

שימו מטבע לצדקה לפני שאתם יוצאים מהבית

וו'למנס

סלט חסה עם חזה עוף, מנגו וקשיו ברוטב מתקתק

וולמנ'ס אירועים

רצוף אהבה 2

המתנה הכי גדולה שנוכל לתת לילדים שלנו (לכולם!) לכבוד תחילת שנת הלימודים –

בתיה - שולמית