האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

הספר שהולך איתן… כותבות 'שבי רגע' משתפות

שבי רגע

אם יש דבר שקשה לקנות בלי המלצה זה ספר.

אין דבר יותר מאכזב מלהשקיע כסף, ובעיקר זמן ולב בספר מאכזב.

לכן ביקשתי מכותבות שבי רגע, ויש הרבה כאלו… –  

שימליצו על הספר שלהן, לכבוד שבוע הספר שעדיין פה (לפחות בחנויות החרדיות). 

ספר שנגע בהן, ספר שהזיז בהם משהו, או פשוט ספר שהיה שווה את הזמן והפניות שהשקיעו בו.

חלק כתבו על ספרי קריאה שהשפיעו עליהן – היום או בעבר, חלק כתבו על ספרי עיון,

מה שבטוח שכל אחת תמצא פה לפחות המלצה אחת לספר ששווה להתעכב עליו.

שבי רגע, תמצאי לך פינה שקטה בבית ותצללי בתוך המילים…

הערה חשובה: מכיון שכל הכותבות שלנו יקרות וחשובות, הן מופיעות פה לפי סדר אלפביתי.

 

אפרת אבוקסיס, כותבת את הטור 'מטיחה שירה', מספרת על הספר שלה – 

"ספר מאוד משמעותי בחיי שהותיר אותי עם חוויה עמוקה, היה ספרה של לאה פריד 'אפשר לקרוא לך אמא?'.

גילוי נאות, בשלב זה של החיים אני לא זוכרת את העלילה, הסיפור או הדמויות… אבל זוכרת חזק את החוויה. זוכרת את עצמי מתחבאת מתחת לשמיכה בלילה, ילדה בכיתה ה', קוראת וקוראת את עצמי לדעת… ובוכה ובוכה ודומעת… מסיימת את הספר ומרגישה חזק חזק שמשהו קורה לי שם בפנים, עוד לא יודעת להגדיר במילים, לתרגם למעשים. אבל יודעת שיום יבוא וגם אני אכתוב.. אני אכתוב מילים, ורגשות, וחוויות. אני גם אוציא מאנשים את הדמעות הכלואות. אני גם אעלה על הכתב את המילים הפחות יפות, אני גם אכתוב את את הלב שלי. הספר הזה גרם לי להזדהות כל כך עמוקה לחיבור כל כך משמעותי עם עצמי שכשסיימתי לקרוא אותו גמלה בליבי ההחלטה: אני רוצה גם—

ומאז, אני כותבת. לא מתיימרת להיות לאה פריד האגדית (שאחר כך קראתי את ספרה גם בתרגום לאנגלית ועדיין נותרתי עם אותה חוויה), אבל אני כותבת. מילים, ודמעות. ולב, וחיים. בעיקר קטעי ספוקן נטולי מסכות.

ועם הזמן קיבלתי את האומץ לעמוד מאחורי המילים שלי. להופיע איתם. לשיר, לגעת. בלי כפפות.

ואולי? אולי  זה הזמן להודות? לכן – קוראות 'שבי רגע' האהובות. תודה על התגובות החמות, המלוות, המרגשות, המחוברות. תודה שמצאתי מקום למילים ובית לדמעות. תודה שיחד איתכן אני צוחקת על כל הבעיות הגדולות… תודה על התגובות המחבקות, האוהדות… ואם למישהי מכן יש מילים במגירה… תכתבי אותן. תמצאי להן בית. הן יחזירו לך אהבה, הן יגדלו יחד איתך. יש לך שליחות. אל תשירי את המילים במגירה!

ו.. תתפללי על זה, תתפללי על המילים האלו שתראינה אור. ושנראה כבר כולנו באורו שזורח…"

 

בתיה, אמא של שירה, כותבת את הטור 'רצוף אהבה', מספרת על הספר שלה –  

"אחד הספרים שהשפיעו עלי זה מהללאל. אמנם דמות בדיונית, אבל השיקוף של ילד שכולו צלקות פיזיות ונפשיות, עם כל הסיבות וכל התירוצים, שכל פעם בוחר בטוב, נתן לי כח".

הספר מהללאל

שולו גולדמן, קייטרינג קוסנפט, כותבת את הטור 'בישול לכל קונספט', מספרת על הספר שלה – 

"הספר שלי הוא 'הנערים מביתן 3' של חיה הרצברג. אחד הספרים ששבו אותי בנערותי, אחרי ה'תיסבוך' שהיה לי על המורה הג'ינג'ית ; ) הכנות, הפתיחות, האמונה, האהבה לכל אדם באשר הוא אדם הקסימו אותי".

הספר הנערים מביתן 3

רוחמה הופמן, כותבת את הטור 'מנהלת את הזמן שלך', מספרת על הספר שלה: 

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי תולעת ספרים אמיתית. כזו שקשורה לספרים בעבותות אהבה. הייתי קוראת את אותם ספרים שוב ושוב, עד שידעתי ספרים רבים בעל פה.

ספר שאותו אהבתי במיוחד – היה 'בבית שלנו' מאת רבקה שזורי. אהבתי את הדמויות ואת התיאורים המשפחתיים החמימים. את בנצי הנופל מהחלון הפתוח, את משחק המכולת, את רבקהלה שזורקים לה את הבובה לפח, את אהוד ההולך לישיבה, ולומד לתפור כפתור. המשפחתיות בספר שבתה את ליבי.

בהמשך – ספר נוסף מאותו סופרת שאהבתי מאוד היה: "נא להכיר משפחת נהיר". שוב, אותה המתיקות.

ספרים רבים קראתי במשך השנים. ועד היום, ספרים שאני הכי אוהבת, שהכי מדברים אלי, הם ספרים לילדים. כמובן – המוצלחים שבהם.

בעיני ספרות ילדים טובה – שווה פי כמה וכמה מספר מבוגרים טוב.

אגב – היום בתור אמא לילדים, הסידרה שאני אוהבת מאוד זה 'החוקרים' של שרי וולך – ספרים ששבו את ליבי בשובבות, בקסם, ברגש, בעלילה. זו יצירה ששמתי לב שגם בנים אהבו מאוד, וגם בנות. 

בילדותי למדתי בבית ספר בית יעקב בבני ברק, ובספריית בית הספר היו ספרים רבים ומגוונים, גם של סופרים גויים. אהבתי במיוחד בספרייה את הגיוון. ספרים מעולמות קסומים, אחרים, עולם שונה ממה שאני מכירה. ספר שאהבתי מאד היה הנערים מרחוב פאל או בשמו הבין לאומי מחניים. 

לטובת אלו שלא מכירות את הספר – בספר מסופר על חבורת ילדים שמקימים חבורה סודית המתפקדת כמו צבא קטן ופנימי, עם חבורה נגדית, מאבקי כח, התמודדות ומאבקים על נאמנות, חברות, טוב לב, אכפתיות, נדיבות, ועוד, הספר מלא בערכים והבנה של יחסים בין אישיים.

יש עוד הרבה ספרים וחלקם טובים ממש, אבל נראה לי שתמיד אוהב יותר מכל ספרים לילדים". 

 הספר הנערים מרחוב פאל

אביטל כהן, כותבת את הטור 'אמהות טובות', מספרת על הספר שלה – 

"ספר שהשפיע עלי לעומק ולרוחב, הוא 'אהל רחל', של הרב מנחם שלנגר – 'הבית לאור מצוות האשה'. 

זה ספר שמעניק את ההרגשה שאני מובנת, שהנשיות שלי על כל חלקיה היא תוכנית אלוקית תפורה היטב – וסוף סוף גם נהירה. 

זה ספר שיש בו התפעלות מכוחות האשה, ולשון זהב מתוקה ומחברת. הספר הזה מארגן אותי מבפנים בכל כך הרבה דרכים ועם כל כך הרבה הבנות, וכל פעם שאני שבה עליו, אני מוצאת איזה משפט מאיר חדש שמתחשק להגדיל לרוחב הקיר…" 

הספר אוהל רחל

 

מרים ליפשיץ, כותבת את הטור על 'על הא ועל דאדא' (שיעלה בקרוב), מספרת על הספר שלה – 

"יש כל כך הרבה ספרים שמלווים את חיי. בעיקר ספרים אוטוביוגרפיים, אבל גם קלאסיקות מהמאה ה – 19, שהיוו בסיס נרחב בהבנת ההיסטוריה והתרבות מבחינתי.

אבל הספר הראשון שקפץ מולי הוא "הכל לאדון הכל". 

אי שם בגיל חמש, בלטביה הקומוניסטית, אבא הביא ספר מוקלד במכונת כתיבה ביתית, הדפסה ביתית בלתי לגאלית.

שרה, אחותי הגדולה הייתה מקריאה לי קטעים מתוך הספר במשך כל החודש כשהספר היה אצלינו, אחר כך נאלצנו להעבירו למשפחה הבאה בתור… 

קטעים מתוך הספר זוכרת על פה עד היום. הספר הזה היה "הכל לאדון הכל". 

אין פלא שבהזדמנות הראשונה שיכולתי לרכוש ספר לעצמי (למתנת בת מצווה, כבר כאן בארץ), קניתי אותו בתרגום לעברית. 

מאז הוא מלווה אותי.

בכל פעם ששוב הרווק המבוגר המוזר, מכרה שהתגרשה, זוג עולים שפגשתי ברחוב – מבקשים לבוא לשבת או לחג, אני נזכרת בדמותו של הרב יעקב יוסף הרמן זצ"ל.

בסוף הפסח הילדים שתחילה עשו פרצופים למה לא הזמנו "אורחים נורמליים" החמיאו לנו: "אתם ממש כמו הכל לאדון הכל"…

ואז הבנתי שהצלחתי". 

הספר הכל לאדון הכל

שירי נשיא, כותבת את 'שירי שרה שיר', מספרת על הספר שלה – 

"הספר שהשפיע עלי עמוקות הוא 'צומת הדרורים' של חיה הרצברג.

קראתי אותו לראשונה כנערה בת 15 שכבר מכורה לספרים של חיה (מורה ג'ינג'ית, לנה, הנערים מביתן שלוש.. יצירות מופת), הוא פתח לי דלת לעולם שמחפש את המעבר. דיבורים של לב מתגעגע, דמויות שרואות את העולם דרך עיניים מתבוננות, וגם המרחב הטיפולי – שהיום הוא מדובר הרבה יותר, אבל אז עדיין לא.

הדיאלוגים בין הדמויות הלכו איתי בראש ובלב עוד הרבה, הזדהיתי עם מה שהן מרגישות, עם הכאב והגעגוע והערגה הזאת לחיבור אמיתי.

בספר חיה שיבצה ביד אמן הרבה מהדיבורים הקדושים של רבי נחמן מברסלב, 'הפסיכולוג' של דור המשיח, ומצאתי את עצמי לומדת ומתפעלת וקוראת שוב ושוב, מסמנת לי פסקאות, בוכה ומתרגשת.

אפילו ראיינתי את חיה על הספר בדחילו ורחימו לעיתון של התיכון בו למדתי (ואז הספרניות בספריה התלוננו בפניי שבגללי נהיו לספר תור אדיר והן חושבות לקנות עוד כמה עותקים…)

בערך ארבע שנים אחרי, השם פינק אותי לסגור מעגל. במגמת הספרות בסמינר הפיקו יום שיא שכל כולו סובב סביב 'צומת הדרורים' , חיה הגיעה לדבר ושרתי את השורות האחרונות המולחנות של הספר –

מחר, יהיה רקיע חדש, אור טהור

תכלת שעוד לא נרקמה

שמש גדולה תזרח על ראשי ההרים

מכל העברים יבוא שירם של הדרורים

והם יעופו אל מעבר לאופק – ויהיו מאושרים—"

הספר צומת הדרורים

מרים קטנוב, כותבת את הטור 'ארוחה עסקית' מספרת על הספר שלה – 

"הספר המומלץ שלי הוא 'סוד הקסם היפני' – התחלתי לקרוא את הספר בשעת לילה מאוחרת, וזו היתה טעות. הרגשתי את כל גופי מתמלא אדרנלין, כאילו אני מוכנה ברגע זה להסתער על כל הארונות בבית, לזרוק הכל החוצה, ולהשליך את כל השמאטעס והדברים המיותרים שאני לא אוהבת.

הספר אמנם מדבר על סדר חיצוני בבית, אבל בהחלט גם גורם לתיעדוף פנימי – מה אני רוצה שיהיה בחיי? מה אני אוהבת ורוצה לשמר? ומה כבר לא מתאים לי, ואז אני יכולה פשוט לזרוק ולהמשיך הלאה קלילה ורעננה : )

מומלץ!"

הספר סוד הקסם היפני

מירי קרון, כותבת את הטור 'דור ראשון ודור שלישי על כוס קפה' מספרת על הספר שלה – 

"האמת שאין הרבה ספרים שעשו לי כל כך הרבה סדר בהבנת השוני הבסיסי בין בני אדם כמו הספרים מודעות ונפש האדם של מרים אדהאן, שמנגישה בשפה פשוטה תיאוריות מורכבות ומבוססות בעולם. היכולת להבין שמה שמפעיל אותי הוא לא מה שמפעיל אנשים אחרים, שמה שחשוב לי אינו בהכרח מה שחשוב להם והרבה דברים שחשובים עבורי אנשים אחרים יפספסו כי הם פשוט בנויים אחרת – ואין מה לצפות, לכעוס או להתווכח על זה, כי זה פשוט ככה, ושווה לקבל את זה ולתקשר עם העולם על בסיס ההבנה הזאת. קראתי אותם בגילאי העשרה ואפשר לומר שהם עיצבו לי השקפת עולם שנתנה לי להרגשתי חיים טובים יותר…

גם בוחרים להרגיש טוב הוא ספר נהדר עם עקרונות הCBT, מעולה, מומלץ וכתוב בשפה זורמת, נגישה ומלאת הומור, מתאים לכולם, חכם ולא כבד.

הספר הנסיך מן האנוסים של אבנר גולד הוא ספר חזק שנתן לי כנערה מבט אחר והבנה אחרת על מה זו יהדות בשבילי. יכולה לומר שזה נשאר לי עד היום.

עוד ספר משמעותי מאד בשבילי היה הספר "ילד רגיש מאד", שאין לו מתחרים בהבנת עולמו של ילד רגיש. ממליצה בחום להורים לילדים רגישים שרוצים לגדל אותם חזקים בדרכם, מוערכים ובריאים בנפשם… ולכל מי שמוצא את עצמו בקטגוריה הזאת.זה ספר שעוזר להבין את הילדים האלה באמת, כולל נקודות החוזק וללא הסטיגמות המאפיינות את ההסתכלות לעיתים על ילדים מדהימים מהזן הזה..

גם מאה ילדים שלי של לנה קיכלר – אישה עדינה ורגישה שקמה מהאבל הפרטי שלה לאחר השואה, ומוצאת את עצמה בלא תכנון מוקדם מנהלת מוסד מרשים למאה ילדים ששרדו את השואה – תוך ויתור על קריירה ודוקטורט בפסיכולוגיה – אבל מנצחת בקרב של החיים. הילדים האלו זוכרים אותה כאמא אישית לכל אחד, היא הצליחה במלחמה על הילדים, במאבק על שיקומם הנפשי והפיזי ובסופו של דבר עולה איתם גם לארץ ישראל. הגישה שלה, המביאה הכלה, הבנה וכבוד אמיתי לילד שניתן לומר שהקדימו את זמנם – היא שיעור לכל מי שילדים יקרים לו".

הספר מודעות

רות קשת, כותבת את הטור 'מתלבשת עם רותה' מספרת על הספר שלה – 

"יש לי שני ספרים : )

הראשון חובות הלבבות – אני קראת דקה ביום על אמונה וביטחון (עם הגב' בת שבע דרגן), זה משנה את ההסתכלות לחיים, מביא הרבה רוגע נפשי, ומאד מסביר לי אישית את הגבולות שלי מול כמה נכון להשקיע.

השני לחשוב כמו מיליונר – של הארב אקר, שינה לי תפיסות, ומחזק אותי כל פעם שאני מרגישה מיואשת,

ממש לא רק בתחום ה"עושר" אלא בכל מטרה שאני רוצה להגיע אליה. הוא מפקס אותי ונותן לי חשיבה מקדמת במקום מפילה, יש לו משפטים ועצות מאוד מאוד מעשיות מבחינתי".

הספר לחשוב כמו מיליונר

 

יהודית רובינשטיין, כותבת את הטור 'קוראת בכתב' מספרת על הספר שלה – 

"עוד מימי בחרותי אני אוהבת את הספר "צומת הדרורים" של חיה הרצברג.

היכולת של האדם להתנתק רגע מהסובב אותו ולהיכנס לעולמו הפנימי,

ושם לעשות עבודה עם עצמו, ועבודה קשה.

הטיפול ששזור שם לאורך הספר, בדקויות, נגע לליבי ממש.

שושי – שעמדה מול בעלה השונה ומול משפחתה, בצומת לא פשוטה שרק עבודה פנימית יכולה להשלים ולהביא אותה לאן שהגיעה וגם שאר הדמויות – כל אחת במקום שלה.

עד היום הספר הזה מלווה אותי במקצוע שלי כשאני יושבת מול אנשים,

ובכלל, הדמויות הססגוניות, השונות, שמציפות את הספר – תמיד אהבתי אותן…"

פערי רינגל כותבת בתוך הטור על עיצוב פנים, מספרת על הספר שלה –  

"הספר לראות שיש כאן עוד מישהו של דקלה יוספסברג, נתן לי מבט אחר לזוגיות בפרט ולכל החיים בכלל.

להבין שהכל תלוי בי, וכל שינוי ומצב קיים תלוי בעיקר בי ובמחשבה שלי, וכל אחת מסוגלת לשנות מצבים אפילו בלי שיתוף פעולה של הצד השני ולהגיע לחיים מושלמים בע"ה".

הספר לראות שיש כאן עוד מישהו

הניה שוורץ, כותבת את הטור 'סיפורי יום יום', מספרת על הספר שלה – 

"הספר שלי הוא 90 ימים למנוחת הנפש – לימוד נשי מעשי בשער הביטחון – עם בת שבע דרגן. אמונה וביטחון הם הבסיס לכל קיומנו, כמי שצריכים לצלוח את מאה עשרים השנים שנקצבו לנו בעולם מלא המהמורות הזה. כשיש אמונה וביטחון ברור לנו שכל מה שקורה הא טוב, כי אין רע יורד מלמעלה וזה חודר לנו לדם ועוזר לקבל הכל ב… באמונה וביטחון.

אישית, אין לי מושג איך חיים אנשים שאין להם את הקוד הסודי הזה לחיים טובים הרבה יותר, למרות כל הקשיים. אבל לפעמים החיים כל כך מערבבים אותנו, עד שמתוך הסחרחורת אנחנו פשוט לא זוכרים לגייס את הפלא הזה לעזרתנו.

בת שבע דרגן לקחה את החיים שלנו, וסיפרה עליהם כשהיא מצטטת ממקורותינו העתיקים, מאמתת אותם עם החיים העכשוויים ועם המציאות של המאה העשרים ואחת בשפה יומיומית קולחת, ומוכיחה כי כל מה שנעשה וכל מה שקורה ונוכח בחיינו שווה לנו, גם אם אנחנו לא מרגישים את זה עכשיו, והכל לטובתנו. היא בוזקת את הקסם הזה על כל סיטואציה בצורה כל כך מושכת ומיוחדת, שאחרי קריאה בכל פרק אי אפשר שאמונה וביטחון לא יהיו חלק מאיתנו, לפחות עד לפרק הבא שנקרא, וזו מתנה עצומה שעוזרת לכל יהודי לעבור את מה שנרשם לו, גם אם לכאורה מדובר בקושי, ביתר קלות ואפילו באהבה ובשמחה.

מומלץ שיהיה בכל בית יהודי במדף הספרים, לקריאה יומיומית, ללימוד עם הבעל או החברות, וכמתנה לכל מי שאוהבים. אישית אני כבר קניתי למעלה מעשר ספרים כאלו וחילקתי כמתנות".

הספר 90 יום למנוחת הנפש

שרי שטרן, כותבת את הטור 'מחפשת עבודה' מספרת על הספר שלה – 

"הספר שאני ממליצה עליו הוא "איך לדבר – כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב – כך שהילדים ידברו", זה ספר מיוחד ממש של הנחיית הורים, ממליצה עליו בכל פה, הוא נכתב על ידי שתי מנחות הורים אמריקאיות, דתיות ותורגם לעברית".

 

קיקי שפיגלמן, כותבת את הטור 'על ריפוי ועל עיסוק', מספרת על הספר שלה – 

"הספר שלי הוא "אי אפשר אחרת" של הרב יחיאל יעקובזון, ספר שגדוש בסיפורים מלמדים ומרגשים.  כל סיפור מראה על היכולת להסתכל על הילד מבפנים ולהתחבר אליו דרכו, ספר מדהים".

הספר אי אפשר אחרת

 

ומה הספר שלך?

שתפי אותנו בתגובות למטה!

 

 

הכתבה נכתבה בחסות יפה נוף-פלדהיים.

בלחיצה פה תוכלי לראות את הספרים המומלצים שלהם, עדיין במחירי שבוע הספר!

14 Responses

  1. המומלצים שלי:
    לך לך בני של חיים שפירא. ספר חובה,
    וגם מחלק התמונים של יעל רועי, גם ספר חובה.

  2. הספר "סיפור ברובע" של חיה הרצברג.
    קניתי אותו לאחר המלצה פה באתר ווואו מה שזה עשה לי.
    שינוי עמוק ומהותי בכל החיים שלי ובקשר עם ה.
    בהתבוננות על אנשים ומצבים ובעולמי הפנימי
    ממליצה בחום!!

  3. ממליצה על "כוחה של נחישות" של קרול דוואק.
    ספר שעושה שינוי עצום בחשיבה ביחס לציפיות מעצמנו ומהילדים שלנו,
    ושופך אור על המקום שאליו אנחנו יכולים להגיע.

  4. 'עניה סערה' ו'עברייקוס' של ש. פאם
    ו'קורמו' של של זכריה הופמן –
    ספרים היסטוריים על תקופות שונות בעם היהודי, נאמנים לספרות התורנית, וכתובים בצורה מדהימה.
    שלושתם ספרי מופת!

  5. ממליצה בחום על הספר "איך לא ידעתי" של חנה רוטנברג, שכתבה יהודית גולן.
    הוא מתאר חיים של ילדה קטנה – דור שני לשואה שגדלה בבלגיה ולא ידעה שום דבר על השואה ועל התופת שעברו הוריה. הם גדלו אותה עם כל הפינוק שאפשר, עד שהיא גילתה בעצמה… היופי בספר הזה שהוא ממש לא ספר שואה רגיל, אלא משולב בסיפורים עם סטודנטיות ישראליות שמתלוות לחנה – שמרצה ב"נפש יהודי" ולומדות דרכה ודרך הסיפור שלה (ושל ההורים שלה) על השואה ועל המשמעות היהודית העמוקה של הסיפורים שהן שומעות.
    הספר משלב עוצמה וקלילות, פרקי היסטוריה מכובדים יחד עם דיבור ישיר מלב אל לב והמון אוירה.
    קראתי אותו עוד בתור בחורה אבל זה ספר שגם נשים מבוגרות נשארות עם רושם חזק ממנו. מתאים גם לימי בין המצרים, אבל בהחלט לא דווקא.

  6. אשמח להמליץ על ספר אהוב מאוד במשפחה שלנו: "מים שקטים" של רחל דובין.
    זה אוסף של סיפורים ארוכים יחסית, חלקם מחולקים לפרקים, כל סיפור נכנס עמוק לתוך שטח חיים ספציפי ויוצר המון הזדהות.
    דמויות בנות ימינו, הרבה הרבה רגש ותיאורים מדוייקים ומחברים. זה ספר שאישית לימד אותי הרבה על תקשורת בין אישית נכונה, מבט על חברה, על משפחה, על אנשים שמתמודדים…. אני קוראת אותו שוב ושוב ושוב למרות שכבר מכירה אותו בע"פ, הקריאה היא פשוט חווייתית.
    עוד ספר שלה שהוא על אותו רעיון:
    "דבש וחלב". סיפורים מזוית מפתיעה ומקורית, והמון אנושיות וערכים שקשה לראות בספרים רגילים.

    וספרים אחרים שאני ממליצה באופן כללי, זה ספרים של הרבנית נוישטט ע"ה, בתו של הרב טאובר זצ"ל (מפנינים מכרה, יונתי בחגווי הסלע ועוד).
    נותנים הרבה כוח לאשה יהודיה להצליח בתפקידה הנעלה.

    ועוד אחד: "אתה סתר לי" של אסתר קליין. ספר עוצמתי, סיפור אמיתי של אשה גיבורה המתמודדת עם ALS. לא סיימתי אותו אבל אני נדהמת כל פרק מחדש מהעוצמות שיכולות להיות טמונות בנפש יהודיה עם אמונה חזקה ואמיתית.

  7. צומת הדרורים של חיה הרצברג ומחנה הקיץ של אדון הוא של יעל רועי.
    ספרים שאפשר (וצריך, בקטגוריית ספרי החובה לדעתי 🙂 לקרוא שוב ושוב ושוב..
    אה, וגם הספר "שוב" של יעל רועי, אולי פחות מוכר, אבל מיוחד. מומלץ!

  8. המומלצים שלי-
    מחלק התמונים
    מחנה הקיץ של אדון הוא
    של יעל רועי

  9. ממליצה על הספר של הרב מאניס פרידמן- 'בחזרה לתמימות'.
    ספר שהוא חובה לכל אחת בשידוכים, נשואה ואישה. מסדר את הראש להשקפה נכונה…
    קראתי ופשוט התבהרו לי כ"כ הרבה דברים.. ב"ה

  10. ההמלצה של היא על ספר התניא – מי שרוצה הכרה עם עומק הנפש שלו וההתמודדויות היומיומיות, הכרה בערך עצמי, מי אני ואיך לקבל את עצמי. הכל שם. שווה כל מילה ובכלל נותן מבט אחר על עצמי ועל אחרים.

  11. ספר ראשון שאסור לפספס-
    "עוד היום הזה" (על הספר הוא כתוב "עוד" בלי ו', ככה: עד היום הזה. וזו לא טעות)
    של זהבה סול
    ספר מדהים מדהים מדהים!
    ספר נוסף- טוב, זה לא ספר קריאה, אבל אם מדובר פה על המלצות,
    אז ספר ללימוד הא"ב לילדים קטנטנים,
    כתב אותו רבה- שנים בתחום, המוון נסיון בהקניית הקריאה לילדי קודש
    הספר נקרא: "מפי עוללים" של דוד בן ישי- הרבה שכתב את הספר.

  12. הספרים המומלצים שלי הם כל הספרים של מ.קינן שבכל ספר שלה יש מסר שהולך איתי כל הזמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

אמנות של יורם רענן

ויהי אחרי השריפה – האמן יורם רענן

ד"ר נורית סרקיס בנק

ספרים

ראיונות

ספרים רבותי, ספרים!

שבי

ספר עם פרח מעליו

ביקורת ספר, ראיונות

הספר ששינה את חיי

שבי

מיטה מוצעת עם שמיכות וכריות

נותנת מקום

פרק 3: שלא ידעו

שרי וולך