אנחנו חיים בעולם שמדבר רגשות ללא הרף. השיח עליהן ובאמצעותן נמצא בכל מקום.
אז מה עוד יש לדבר?
יש עוד קצת.
בסדרה הנוכחית ניתן מקום ללמידה על רגשות, מה עושים איתם ואיך לתת להם יחס מדויק, מאוזן ומגדל.
קדימה.
אז קודם כל, מאיפה הם הגיעו והיכן הם נמצאים?
לרגשות יש שלושה היבטים, באנגלית יש לכך מילים ייעודיות –
Affect – תחושת העוררות שבגוף.
Feeling – הרגש שעולה, כמו שמחה או עצב.
Emotion – המחשבה הנלווית לרגש, ההסבר שאנחנו מעניקים לו.
אם כך, הרגשות נמצאים בגוף, בלב ובראש. טוב, לא באמת בלב אלא במערכת הלימבית במח. היא אחראית על ה'הרגשה של הרגשות', אך היא אינה דוברת מילים. את המילים מספק המח הקדמי והוא מנסה לתת פשר לאותו שמגיעים מן הגוף והמערכת הלימבית.
הרבדים האלה אינם נמצאים כולם מן ההתחלה.
בחודשים הראשונים לחיים ישנה רק עוררות פיזית – התינוק מרגיש מצוקה בגוף כשהוא בחוויה שלילית. הוא מאוים, לא טוב לו – וכל הגוף שלו משדר את זה. כל פעם כזו היא חוויה לא פשוטה, והתינוק הקטנטן לא מסוגל להתגבר עליה בעצמו. הוא צריך את אמא ואבא, שיחזיקו, יחבקו, ילטפו ויהיו רגועים. כשההורים נותנים נחמה לתינוק – הוא מקבל את המסר שהחוויה אינה מסוכנת ושהוא מסוגל להכיל אותה, וזה בדיוק הצעד הראשון לאדם מווסת רגשית.
הרגש הראשון שתינוק מבטא הוא שמחה או שביעות רצון. כן, אני מתכוונת לחיוך הזה של גיל חודש וחצי. כשהתינוק עוד מכווץ וממש תינוקי, וכבר יודע לשדר לעולם 'טוב לי'. החיוך מורכב משתי מערכות שרירים שונות – רצונית ולא רצונית. זו הסיבה שיש סביבנו הרבה חיוכים מזוייפים, אבל גם קל לזהות אותם… חיוכים מדבקים ומעוררים חוויה חיובית עמוקה, וכשהקב"ה טבע בתינוק את היכולת לחייך אלינו מוקדם כל כך, ניתן לתינוק כלי הישרדותי חזק, כזה שמעורר בקלות את אהבת ההורים, ומבטיח שיחזירו לו עוד חיוכים.
כשהוא גדל קצת יותר, מצטרפת המערכת הלימבית והוא מתחיל לזהות רגשות בסיסיים – כעס, פחד, גועל ושמחה. הרגשות האלו נמצאו משותפים לתרבויות שונות, מה שמראה עד כמה הם טבעיים וחשובים להתפתחות. תינוקות מסוגלים להבחין ביניהם כבר בגיל חצי שנה ולבטא באמצעות הבעות פנים את הרגשות השונים.
באזור גיל 8 חודשים, הם מסוגלים לזהות אותם אצל אחרים. בגיל הזה, כשהתינוק מסתכל על אמא בסקרנות, הוא שואל את עצמו – מה קורה שם בפנים? איך אמא שלי מרגישה? והוא יתאים את עצמו להבעות ולתגובות שלה. אם התינוק משמיע קולות ומקבל אדישות בתגובה, הוא מבין שזה לא מתאים, מפסיק לדבר ומשפיל את המבט. כשהוא זוכה להיענות ולהבעה רגשית דומה – הוא ממשיך לנהל 'שיחה' והמח שלו חוגג את התקשורת העמוקה – גם מבחינת התפתחותית וגם מבחינת הרגשה, וזה, אם תרצו, הצעד השני.
אז עד הפעם הבאה, הביטו בתינוקות שסביבכן וחפשו היכן מאוחסנים הרגשות שלהם.
אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית
לתגובות: [email protected]
איזה כיף שיש סדרה קבועה של אביטל
אני כל כך אוהבת איך שהיא כותבת
תודה לך 🙂
תודה רבה! מעניין ממש. הופתעתי מהיכולת של ילדים להרגיש גועל, לא ראיתי את זה מעולם בגיל הזה. במה זה בא לידי ביטוי?
אני כן ראיתי אצל תינוקות בגיל הזה שמביאים להם אוכל שהם לא אוהבים הם ממש מעוותים את הפנים בפרצוף של גועל
כפי שכתבו כאן,
ההבעה הסופר-חמודה של תינוקות שנחשפים למאכל לא מוכר, היא הרבה פעמים הבעה של דחיה = גועל.