האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

ההופעה הראשונה שלי

שירי נשיא

היא מתקשרת אלי והלב שלי מחסיר פעימה.

מפיקה גדולה, שנים בתחום, מופעים גדולים, מוזיקה משובחת…

שירי?

כן.

שמעתי שיר ששרת, אהבתי. אולי את פנויה להופיע שבוע הבא?

שמעה שיר ששרתי. אהבה! להופיע??

היא נוקבת בשם של זמרת אחרת, גדולה ומדהימה. מוכנה לשיר איתה שיר או שניים? ואולי גם שיר אחד לבד,

אנחנו מחפשות להוסיף למופע משהו מעניין וקצת אחר.

מעניין וקצת אחר זה אני. 

מגמגמת 'כן, בטח', משתדלת להישמע יותר חשובה ובטוחה ממה שאני באמת,

אף פעם לא הופעתי, בטח לא איתה, בטח לא עם תזמורת של נגניות, אמא'לה…

מגיע יום המופע ואני מוצאת את עצמי חצי מאושרת – מרחפת, חצי מבועתת.

מגיעה באוטובוסים ורכבות לאולם מהודר, אמרו לי לבוא מוקדם כי יש "בלאנס",

אין לי מושג מה זה בלאנס ואני לא מעזה לשאול.

כולם עסוקים, מתרוצצים ממקום למקום, אנשי סאונד וכבלים ומסכי לד, מיקרופונים וסטנדים, גיטרות ותופים וכל מיני נשים חשובות באות והולכות וזורקות הוראות לכל עבר.

למי מספרים שאני פה? איך יודעים לאן ללכת? המפיקה החשובה לא עונה לי בטלפון…

רבע שעה עוברת, הזמרת המפורסמת מגיעה גם. יו איזה חמודה היא מקרוב. 

כולם מכרכרים סביבה מיד, מגישים לה תה, כסא, חיוך,

אני לא מוצאת מקום לידיים, מדפדפת באנשי קשר של הפלאפון הכשר שלי, מנסה להיראות עסוקה…

איכשהו מגיעה המפיקה, אומרת לי שלום, מציגה בינינו, דוחפת לכל אחת מיקרופון ליד, תעלו לבלאנס!

עוד פעם המילה הזאת…

ניגש אלי איש הגברה במבט עסוק ושואל בענייניות- מוניטור או אין אייר?

מה?

הוא מבין מאד מהר עם מי יש לו עסק, מסביר לי כמו שמדברים עם ילד קטן – את רוצה לשמוע את עצמך באוזניה – אין אייר, או שמספיק לך מוניטור על הבמה?

לא יודעת, מה עדיף?

טוב נו אני שם לך גם וגם…

קופסא שחורה מוזרה עם אנטנה קטנה וחור קטן לאוזניות. אין לי אוזניות. 

אוי, נו, יש למישהו אוזניות בשביל הזמרת השנייה?

למישהו יש, מסבירים לי איך לתקוע אותם באוזן מאחורה כדי שלא יראו, מחביאה את האוזן והאוזנייה מאחורי המטפחת.

אווירה רצינית ולחוצה, נגניות מחברות את הכלים ומפטפטות במילים שאני לא מבינה, מלא אנשים שאני לא מכירה.

תשירי!

מה?

תשירי מה שאת רוצה לתוך המקרופון. כן, לבד, צריך לוודא שאת שומעת טוב ושומעים אותך טוב.

הקול שלי יוצא חלש ורועד, בטח המפיקה מתחרטת על הרגע שהזמינה אותי. בטח כולם שמים לב לחוסר הניסיון המשווע…

שתיים מהנשים החשובות עומדות בצד, מסתכלות ומחייכות. בטח צוחקות עלי : (

לא יקראו לי לשיר יותר לנצח…

עובר נצח, כולן נוטשות את הבמה כדי להתלבש בשמלות נוצצות, להתאפר יחד מול מראה אחת,

אחת מעוזרות ההפקה באה לקרוא לכולן, מתחילים. 

שורה נוצצת צועדת לכיוון הבמה, אני במאסף, לא נוצצת, והלב שלי פועם בצורה מדאיגה.

בשנים שעברו מאז – חזרתי בראש לסיטואציה ההיא לא פעם ולא פעמיים.

חוסר האונים. תחושת השקיפות. הפה היבש, הפחד המשתק.

זוכרת איך התרחקתי לאיזה פינה, הצמדתי את הפלאפון לאוזן, ולחשתי להשם 'הצילו' כמעט מיליון פעמים…

קצת לפני שמגיע תורי לשיר – ניגשת אלי בחורה מתולתלת: 

'הי, אני מהמקהלה, שמעתי אותך שרה מקודם, את שרה מהמם'!

-כן? וואי, אין לך מושג איך אני בלחץ!

איזה כיף שיש מישהו שאפשר להגיד לו את זה. 

איזה כיף שהיא פה.

"שהזמרת השנייה תעלה לבמה!" מישהי קוראת, 

המתולתלת מסמנת לי בהצלחה עם אגודל מורם.

כמעט נופלת מהעקבים, מסתנוורת מהתאורה, אבל לא עוברת דקה ואני מוצאת את עצמי עטופה במוזיקה, שרה לתוך מיקרופון (הוא כבד!) ושומעת את עצמי באוזניה שמאחורי המטפחת. כיף לי בצורה מפתיעה, אני מפליגה עם הצלילים…

הידיים רועדות אמנם, אבל הנשים בקהל שרות איתי, מחייכות, מוחאות כפיים בסוף השיר, מבקשות שאשיר אותו עוד פעם!

יורדת מהבמה שיכורה. היה מצוין, לוחשת לי אחת מעוזרות ההפקה ומכרסמת ביסלי,

היית מהממת! קוראת אלי המתולתלת החמודה.

אבל אני לא צריכה כלום מאף אחד עכשיו, שלוש הדקות האלה על הבמה היו חזקות בשבילי יותר מכל מחמאה או מחיאת כף, עשיתי את מה שאני הכי אוהבת בעולם, משהו בי הגיע הביתה.

בדרך חזרה לרכבת עוצרת אותי אחת הנשים מהקהל – פאה חומה קצרה, ז'קט כחול ועיניים טובות: 

'אנחנו רוצות לשמוע עוד ממך! בטוחה שעוד ניפגש!'

המילים שלה נוסעות איתי כל הדרך ברכבת,

וחוזרות איתי הביתה.

והולכות איתי עד היום.

***

היום, ארצה או לא – אני מחפשת את שירי ההיא כמעט בכל מופע. 

אם יש נגנית חדשה שאני לא מכירה,

זמרת אורחת, מקהלת נערות נרגשת,

מוודאת שהן יודעות מה זה בלאנס, שיש להן מה לנשנש ואיפה לשבת. שיש מי שיגיד להן בסוף המופע – היית מעולה! אני רוצה לשמוע עוד ממך! בטוחה שעוד ניפגש מלא בעזרת השם : )

מה נשמע?

בין כל ההיתרים והביצועים הוואקליים – אני ממליצה בתקופה הזאת לנקות את האוזניים/

לשמור על השקט, להקשיב לדממה.

נראה לי שנצליח לשמוע דברים אחרים… 

אולי אפילו את השופר של המשיח.

בקרוב. אמן.

17 Responses

  1. לאחרונה יצא לי להיות בשני מופעים ששירי נשיא שרה בהם והיא שרה מהמם אין הרבה זמרות ששרות יפה כמו שהיא.

  2. מדהים ומחזק!
    תודה רבה!
    נותן כח לכל אחת שהתחילה פעם עבודה חדשה, לא רק לפעם הראשונה שמופיעים על במה, כל אחת יכולה לספר על הימים הראשונים בעבודה שאת מרגישה שכולם סביבך מדברים איזה שפה שאת אמורה להבין ואת לא מבינה מה רוצים ממך ומה את עושה פה ובטח זה טעות שבחרו בי…

    1. נכון מאד!
      מדהים,
      אם כבר אז תסבירי לנו מה זה בלאנס גם אם אף פעם לא נשיר על במה

  3. שירי היא אחת הזמרות היחידות שאני מסוגלת להאמין לה.
    אני גם זמרת בעצמי, ומקנאה ביכולת שלה להחזיק כזו מופלאות בהגשה ובווקאליות ובו בזמן גם אותנטיות ודיוק.
    יש לה שירים שווים ומקוריים שעושים טוב לנפש. לכו לשמוע, תתמכרו.

  4. שירי א'ן עלייך!
    אני אוהבת את השירה האמתית שלך. נוגעת ממקום עמוק מאד!
    עם רכות נדירה!
    עכשיו אני רואה שגם הכתיבה שלך מלאת נשמה!!!

  5. וואו, שירי, תודה!
    על הטור, על השיתוף.
    כמה חיכיתי לטור הבא שלך
    הכתיבה הנוגעת שלך מיוחדת
    מחכה כבר שוב – לטור הבא…

  6. שירי יקרה!
    אני פשוט נהנית מהפשטות, הכנות והחיבור האמיתי לעצמך….
    את ממש מעוררת השראה!
    נותנת להרגיש בקולות וצבעים בחוויה שלך.
    תודה על הפוסטים, הקליפים והשירים…
    מחכה תמיד….

  7. הכי מהכל היושר שלך כובש ומרגיע
    "לא יודעת מה זה בלאנס"
    האם גם אני מסוגלת לומר מה אני לא יודעת?
    כמה זה משחרר אמיתי ומתוק
    חיכינו לטור שלך!!!

  8. באלאנס זה שמאחדים את כל הכלים (כולל הזמרות) לאותו ווליום ושישמעו אותם באופן אחיד ולא חלק חזקים או חלשים יותר פחות, חלק קרובים או רחוקים יותר או פחות וכד'

  9. תודה שירי.
    את מדהימה, מיוחדת.
    יש לך משהו מיוחד, ומאז שהכרתי אותך ראיתי את היחס שלך שפונה לכל אחת ואחת בגובה העיניים, לא כמו איזו זמרת כוכבית…
    כמו תמיד את מרגשת באמת ובפשטות היפה שלך.
    ותודה להודיה שהסבירה מה זה בלאנס, התביישתי לשאול:)

  10. מרגשת!
    איך אני אוהבת אנשים אותנטיים!
    מהפעם הראשונה שראיתי אותך לפני כמה שנים טובות, אהבתי!
    יש בך משהו שקצת חסר לזמרות אחרות
    והוא- ענווה וצניעות ועדינות!
    תצליחי המון

  11. וואו אחד ענק…
    ותודה לשבי על התכנים המעולים ועל הבמה לנשים עוצמתיות כאלו!

  12. שירי, תודה!!
    היה כל כך מיוחד ומרגש לקרוא את זה.
    כולנו ככה,
    מפוחדות, חסרות ביטחון, ובטוחות שאחרות יודעות יותר
    בטח ולפחות בתור מתחילות.
    אז תודה ששיתפת! זה כל כך מחזק, לדעת שכל אחת התחילה פעם, וגם לה- לא היה ביטחון בהתחלה.
    וכל אחת יכולה להגיע רחוק!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

אולי יעניין אותך גם?

מדברות יהדות

עשרת ימי תשובה בשבי רגע, המלצה יומית לשיר/ 3

שבי

מתיידדת עם העו"ש

מוכנה להציץ בתקציב שלך? מסוגלת?

נחמה פרל

מתיידדת עם העו"ש

למה את מפחדת לראות את ההוצאות שלכם? מה את חוששת לראות?

נחמה פרל

ארוחה עסקית

השנה את מרוויחה! מודל מפתיע לעסק מזווית אחרת

מרים קטנוב