שלום לכולן,
הבת שלי "מתוסבכת" על המורה שלה לשעבר.
היא לא מסוגלת להתנתק ממנה מחשבתית. המורה גם אהבה אותה מאוד, אבל אצלה הבית שלי זה באופן בלתי נשלט.
היא עדיין שומרת על קשר עם המורה – האם כדאי שתנתק כל קשר?
יש לכן ניסיון? עצה כלשהי?
שושי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
19 Responses
אמא יקרה!!
תסבוך כשמו, הוא באמת מסובךך,
גם אם זה לא נראה חיצוני, הבת שלך סובלת מהתסבוך הזה,
לא כייף לה שהקשר הזה מעסיק אותה כל הזמן,
לא טוב לה לדמיין שוב ושוב משפטים שהמורה אולי תגיד לה,
ואף על פי כל זה, אני לא מאמינה שאפשר לנתק קשר בכוח,
וגם אם היא מבינה את הצורך ואפילו רוצה לנתק,
צריך לזה כוחות נפש מאד גדולים,
בינתיים מציעה לך להיות עם יד על הדופק
שזה לא מחריף ומאבד פרופורציה
לתת לה אפשרויות רבות להיות עסוקה בהם ולבלות בדברים אחרים
והכי חשוב לשדר לה שהיא יכולה לדבר איתך על הקשר הזה על כל חלקיו והבטיו בלי ביקורת ושיפוטיות,
וזהו, תתני לזמן לעשות את שלו….
בהצלחה רבה והרבה כוח!!
אם את קוראת לעצמך "מתוסבכת לשעבר" -נשמח לשמוע איך יצאת מזה
קודם כל, תדעי שזה בריא.
תיסבוך כזה קורה אצל רוב רובן של המתבגרות באיזשהו שלב.
זה חלק מהחיפוש שלה מי האדם שהיא רוצה להיות, חלק מבניית האישיות שלה.
אז תרגעי, תדעי שזה הכי נורמלי 🙂 מבחוץ זה נראה כמו שיגעון קצת מוזר, להעריץ סתם אנשים באמצע החיים.
אבל באמת שזה בסך הכל טבעי. (ומבחינת המתוסבכת – זה גם כיף.)
האם לעצור את זה?
לדעתי האישית – תלוי אם את רואה תוצאות לא טובות.
אם נניח זה מפריע למורה, או שהתסבוך מתחיל להפריע לבת שלך בעצמה –
תתחילי להעיר לה, לשים גבול לתסבוך.
אבל אם טוב לה, ולמורה זה לא מזיק – אז למה לקחת לבת שלך את זה?
(שוב, מסתייגת, דעה אישית בלבד)
הכל בסדר !!כל עוד זה בגבול הטעם הטוב!!
אם היא בקשר נורמלי עם מורה משנה שעברה זה לא סוף העולם!
גם אני הייתי בקשר מעולה עם המורה של כיתה י ולא הסכמתי לקבל את המורה של כיתה יא וככל שדחקו בי לעזוב את הקשר עם המורה הקודמת יותר עשיתי שרירים!! עד היום אני בקשר עם המורה של כיתה י!! כולל לבוא לחתונות שלה ולארועים!! זה בנה את האישות שלי וכל עוד זה אנשים יראי שמים והכל בגדר הנורמה אז זה בסדר ואל תלחיצו כי היא תעשה לכם שרירים! תחכי היא תגדל ואו שזה ישאר קשר טוב או שיעבור לה!
היא מחפשת שייכות ומקום לבטא את עצמה!!
יש לה ביטחון ש היא מקבלת אותו במקום מסוים ולקחת אותו בכח זו טעות! מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן!! בהצלחה!
א. זה הגיל. וכל זמן שהמורה בן אדם חיובי ולא מנצלת את זה ואתם במעקב שהבת לא זורקת את השכל שלה ולא מאבדת לא את אישיותה ולא את החברות- לא נראה לי שיש הרבה בנות שזה לא קרה להן.
ב.לא רלוונטי לכל הבנות, כמובן, אבל אם היא הוגה במורה רבות ונכספת לדבר איתה- מהיכרותי עם כמה סיפורים כדאי לבדוק האם יש לה חברות שהיא יכולה לדבר איתן, דמויות משמעותיות נוספות וכו', ולגבי המחשבות- האם היא מפחדת ממשהו. כי הכרתי כמה מקרים שזה לא היה תסבוך אלא בריחה ממצב חברתי קשה (ומוסתר, כי זו מתבגרת) או ממחשבות שמפריעות לה (זה יכול להיות גם חשש כלכלי או מלחמה ויכול להיות דברים עמוקים יותר) והנה נמצא נושא שאפשר לחשוב בלי לפחד או להרגיש רע…
אני מתחברת לתגובות שלפני.
אל תלחיצו.
נשמע שאת לחוצה שמא היא לא תצא מזה לעולם. הסיכוי שישאר לה משהו בעיתי מהתקופה הזו באמת קטן מאוד.
מצטרפת לעצות שכתבו כאן.
אין מה לנתק בכח – כי איך תעשי את זה תכנסי לה לראש ותעצרי לה את המחשבות ,
מאמינה שגם לבת שלך לא קל עם המצב
ומנסיון הייתי ממליצה על טיפול רגשי אם את רואה שזה לא מפסיק לפני שזה מחמיר
אני הייתי מתוסבכת בתיכון, ונראה לי שיותר נהניתי מזה ממה שסבלתי…
שמעתי פעם שבגיל הזה הטבע הוא להתחיל להתעניין בבני המין השני, וכשאין לנו את זה, ב"ה, מוצאים דמויות אחרות כמו מורות/מדריכות וכו'.
כל עוד זה בגדר הנורמלי, זה תקין.
למי ששאלה בשם "בתסבוך מתמשך" איך יצאתי מזה אז-
זה פשוט עובר לבד ברוב המקרים, בדרך כלל שנה-שנתיים ומשהוא קורה…
או שזה מתפוצץ או שהקשר מתחיל להיות פחות מעניין,
כמה שזה בטח נראה לך עכשיו שזה לא הגיוני שזה יקרה, תדעי שזה חייב לקרות מתי שהוא,
זה רק עניין של זמן, תנסי לזרום עם הקשר והכי חשוב להתעניין בעוד דברים, ולגרום לעצמך להיות עסוקה בכוח
אין מה להילחם עם זה,
מסתייגת שאלא אם כן את רואה שזה עובר את הגבול (אם את לא מבינה על מה אני כותבת עובר את הגבול, כנראה שאת לא שם)
אז כן חייבים לחתוך את הקשר במיידי, כדאי עם עזרה
שלום אמא יקרה!
כל כך מבינה את המקום הזה,
של המתוסבכת.
וגם שלך כאמא,
זה לא קל לראות את הבת שלך, מעריצה מישהי, חושבת עליה יום וליל, משתוקקת לשיחות איתה ועוד.
לא קל, אבל ברגע שמבינים את המקום שלה, אפשר להביט על זה קצת אחרת.
כפי שאחרות כתבו כאן,
תסבוך בגיל העשרה הוא לגיטימי לחלוטין. כחלק מהבניה שלה, מהחיפוש שלה – מי אני, איך אני בעיני אחרים ועוד,
יש בנו מנגנון של "אפקט ה-מראה". ילד קטן שמגלה פתאום את עצמו במראה, לא קולט בתחילה שזה הוא.
הוא חושב שמדובר במישהו אחר.
והמישהו האחר הזה כל כך מבין אותו! פתאום יש מישהו בגובה העיניים שלו! ממש קולט אותו…
זה מה שקורה בגיל העשרה.
הנער או הנערה פתאום רואים מישהו שמשקף להם את עצמם. משקף חלקים מהם, שבפוטנציאל שלו קיים בתוכו.
לאט לאט, בתהליך נכון הוא יגלה את מה שאנחנו רוצים שיגלה- את היופי והערך הקיימים בתוכו.
לכן:
א. כשמבינים את המנגנון הזה, הרבה יותר קל להבין אותה. זה בסה"כ שלב ההשתקפות. כמו המראה שילד קטן מגלה.
ב. מהמקום הזה ניתן ואף רצוי לשוחח איתה על כך. משפט כמו: "את יודעת? מה שאת רואה אצל המורה, מה שאת כל כך אוהבת בה, מעיד שזה נמצא וקיים בתוכך"! ואפילו לעזור לה- מה יש בה שאת כל כך אוהבת? מה זה נותן לך?
מתוך כך אפשר להבין גם את הצרכים שלה, מה עושה לה טוב ולהעצים אותה.
ג. חשוב מאוד! לא לזלזל! לראות את זה כנורמלי, לתת לזה לגיטימציה. והרי אנחנו לא רוצים ליצור מצב שהבת לא תשתף אותנו באם חלילה יש פה משהו לא תקין. חשוב מאוד מאוד לתת לגיטימציה ולאפשר לה לשוחח עליה, לשמוע מה מלהיב אותה ולשדר לה כל הזמן כמה זה מראה על מה שהיא.
לתת לה "אישור" על מה ומי שהיא, בסבר פנים יפות, מסבירות ובכבוד אמיתי כלפי האדם שעומד מולנו.
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!
מדהים!
נהנתי, תודה!
מצטרפת לכל הכתבות לפני.
'תסבוך' באופן הקלאסי שלו הוא דבר לגיטימי ואפילו בריא, זה חלק מהתפתחות בגיל ההתבגרות. זה חלק מהמסע של המתבגר לזהות שלו ולאני המגובש שלו. זה דרך דרכה אנו לומדים להכיל, לווסת ולהתנהל עם רגשות עזים.
האמא את צריכה להניח לה ברמה המעשית ולשים לב לכמה דברים כמו שכתבו פה:
1. שדמות היא לא דמות בעייתית במוצהר
2. שזה לא מפריע לניהול החיים התקין, קרי: לא הולכת לבי'ס כי החברה/ המורה האהובה לא הגיעה, לא אוכלת כדי לדמות לה, לא לומדת ולא עומדת במטלות מרב מחשבות או עיסוק, לא יוצאת מהמיטה וכו', דברים קיצוניים.
3. שאין פריצת גבולות אדומים. אם זו דמות סמכותית שאין ניצול/ טשטוש היררכיה לא מאוזן וכד' אם זו חברה- שהמרחב האישי נשמר באופן תקין ושאין מגע לא מותאם
4. תמיד טוב לוודא שיש מעגלים חברתיים תומכים ועוד תחומי עניין רלוונטים.
כשהכל בסדר בסעיפים הנ"ל, הכל בסדר. אם משהו מהם מופר- כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע.
זיכרי תמיד שלהעיר ולהפעיל לחץ לא עוזר, כח מפעיל כח כמו שאמרו למעלה.
הצלחות!!
בד"כ זה עובר עם הזמן
לצערי אצלי לא
אני כבר אמא לילדים ולא ניתקתי קשר
לא עברנו אף פעם את הגבול ואני נשואה באושר
אבל המורה תופסת לי את הראש
ואם היא לא עונה לי מייד אני נפגעת מאוד
לא מעיזה לומר לה דוגרי כי מבחינתה אנחנו סתם חברות
כבר הלכתי לטיפול רגשי מקצועי וזה לא עזר
אפשר בהחלט לעזור לזה, להשתחרר מזה ולצאת מועצמת!
בסיעתא דשמיא.
אפשר לפנות אלי לפרטים נוספים:
ruchy.coaching@gmail.com
אני פונה כרגע למורות, בתור מורה אני יכולה לומר שיש עוד צד בסיפור:
במקרים רבים המורה יכולה למנוע את התסבוך או לפחות לעצור אותו, אלא מה –
יש מורות שבטוחות שבכך שיש להן עדת "מתוסבכות" – זה מעיד עליהן שהן ניחנו בקסם אישי.
והן פשוט מטפחות את העניין. וכל שנה מעגל הקסמים מתחיל מהתחלה – – –
אמנם אצל חלק מהמורות זה מתחיל ממקום טוב: לעזור/ להכיל – והן לא יודעות לשים גבול בזמן…
איך שלא, מורות / מדריכות – שמנה לב אתן הבנ"א האחראי והמבוגר בסיפור!
יש לש' מלוביצקי סיפור לגיל הנעורים שהתפרסם בזרקור (בשם 'ניפגש בהר הברוגז')
שעזר לי להבין בצורה כל כך יפה ומכבדת את העולם הזה שקוראים לו "תסבוך"
את הקושי לצאת ממנו ואת הבעיתיות שעלולה להיווצר מזה.
ממליצה לקרוא.
ואו!
נכון!
מכירה ואני חושבת שמאוד מומלץ גם לאמא הלחוצה וגם לבחורה.
נכון,
הספר 'ניפגש בהר הברוגז' מיטיב לתאר את התופעה,
בספר גם הילדה הגדולה שמתוסבכים עליה משתפת פעולה עם התסבוך.
אם את אחת מאלה שיש לך 'מתוסבכת' אל תטפחי את התיסבוך בצורה לא בריאה!
וכדאי שתיוועצי אי להוביל את זה למתכונת של קשר נורמטיבי לפחות מצידך.
אני הייתי מתוסבכת על המורה שלי בכיתה ח'
אח"כ כבר עלינו לסמינר ולא נשמר כבר קשר
למרות שאני זוכרת את עצמי ממש מתגעגעת אליה
ודווקא המורה הזאת הייתה באמת רבנית וצדיקה
וכולן אהבו אותה, כך שזה היה ממש טוב לבנות ולהורים שלהן…
בקיצור, זה עבר וזהו…