שלום לכל האמהות האוהבות שיש פה,
אני אמא לנסיך בת שלוש וחצי, פיקח מעין כמוהו,
ה'מפקח' של הגן [הגננת מעידה, אבל גם אני רואה את זה בבית]
אבל –
סופר פחדן (ואני חוששת שזה יושב על משהו).
הוא רק עכשיו (שלוש וחצי) למד לרדת לבד במדרגות, ועדיין רועד מפחד לעשות את זה כשהידיים שלו לא פנויות לגמרי.
כל בור במדרכה מרתיע אותו – אפילו כשאני קרובה אליו, רק שאני אתן לו יד או ירים אותו.
בכניסה למעלית שהוא לא מכיר – הוא לא מעז.
(בבניין שלנו ושל ההורים הוא כבר מכיר, אז הפחד נמוך משמעותית)
הוא 4 חודשים לא התקדם עם ההליכה, מ'ללכת עם להחזיק' עד לעזיבת הכסא או החפץ שהיה איתו,
באזעקות הוא היה נכנס לסטרסים מטורפים שאין כמותם,
כמה שניסינו לדבר על הפחד, להבין אותו, להירגע [חיבוק, מגע, סיפור, אח"כ שחזור של מה שהיה] לא עוזר.
ברמה שכשהיו שתי אזעקות ברצף, וכבר היינו בממד, עם השמיכה והמוצץ שלו, ואמרתי לו שעוד רגע תהיה עוד אזעקה, והוא ישב לידי, עדיין הוא קפץ בבהלה נוראית באזעקה השנייה.
(כמובן שבכל אזעקה זה חיבוק מידי ואח"כ שירים ומשחקים כדי להירגע)
הפחדים שלו נראים לי קצת מוגזמים.
השאלה שלי –
אני רוצה לגמול אותו לקראת עליה לגן חיידר, והילד לא מוכן לשמוע על כך!!!
כל החברים כבר גמולים או בהליכי גמילה, והוא לא מוכן לחשוב על הרעיון.
מוותר על כל מה שהוא חושק בו, העיקר שאני לא אציע לו גמילה.
[משתדלת לא לשגע אותו על זה, אבל כן מידי פעם להזכיר שיש אופציות…]
יש לכן רעיון איך לחתוך את הפחד? עוד משהו שיכול להיות קשור?
[שמעתי פעם מרופאת ילדים שילד שלא יודע לקפוץ טוב, קשה לו בגמילה,
הרופא שלנו היום מכחיש כזה רעיון, אבל הבן שלי באמת לא קופץ מפחד]
תודה לכל המגיבות –
אמא דואגת
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
13 Responses
שלום לך אמא דואגת
תיארת הרבה פחדים שנובעים אולי מקושי בשיווי משקל.
הגיוני שהפחדים האחרים שאת מעלה יושבים על חוויות שליליות שהילד חווה בשל הקושי בשיווי משקל
הייתי מנסה דבר ראשון לבדוק את החלק הגופני לפני שאת נכנסת לחלקים הרגשיים.
דברי עם רופא הילדים/רופא אא"ג(מערכת שיווי משקל ממוקמת באוזן)/מרפאה בעיסוק/אוסטאופט
אל תזניחי…
קודם כל חשוב מאוד מאוד לשדר לו רוגע בגמילה(גם אם מפחיד אותו,לא לבטל אלא למלל לו את הפחד)
הבן הגדול שלי פחד מאוד לשבת על האסלה(גם עם הישבנון),אני פשוט קניתי לו סיר שבא בצורת כיסא ונתתי לו לשבת עם טיטול וכשהוא התיישב מעצמו עברתי שלב הבא….
לגבי הקפיצות-שמעתי הרבה נשים שאמרו שאצלהם הילד/ה לא ידעו לקפוץ ונגמלו מהר…..
ותתפללי על זה-זה מה שאני עושה מראש
הבן שלי גם היה באותו מצב, (פחות פחדים מאזעקות ומעליות) אבל כן פחד מכל דבר פחות ידוע או מוכר
התחיל ללכת בגיל שנתיים, נגמל קרוב לגיל 4, ירידה במדרגות איטית מאאאאד, קושי לרדת ממדרכה לכביש, פחד לעול על סולם בגינה וכו'
ובאופן כללי ההסתגלות לכל מצב חדש היתה מלווה בהרבה פחדים וחששות…
אצלינו מאד מאד עזר ללכת למתחמי ג'ימבורי על בסיס קבוע- (בעצם הוא היה צריך פזותרפיה בהתפתחות הילד אך מממש לא הסכים לשתף פעולה…)
הילד למד לשחרר ולהשתחרר,
בג'ימבורי גם אם נופלים זה לא כואב, והכל מגיע תוך כדי משחק,
השתדלתי להביא איתי בני דודים וכו' כדי ללמד אותו ולתת לו "מושגים" איך להשתולל…
בפעם הראשונה הוא לא העיז להכנס לבריכת כדורים – והיום ברוך ה' הוא לא מפסיק, להשתולל לקפוץ ולטפס…
(כמובן שגינות משחקים גם מעולות ממש למצב הזה – ואמרו לי שילד שלא משתף פעולה בפזותרפיה גינות וג'ימבורי מהוות תחליף מצויין…)
לגבי הגמילה ממש לא דחקתי בו – אבל כן פעם בחודש פחות או יותר דיברתי על האפציה
ב"ה יום אחד הוא פשוט ביקש ואז נגמל לילה ויום במכה אחת כך שזה היה שווה :)…
בהצלחה ענקית- זה לא ישאר כך לנצח
אז תנשמי עמוק ובעז"ה תעלו על הגל…
אמא,
דיברת על הילד שלך,
אך רשמת שאת – אמא דואגת
תנסי לחשוב מה את , אישה רגועה משחררת, נותנת לילד חופשיות, להסתובב להתלכלך, לאכול איך שהוא רוצה – מאמינה בילד שיוכל להתמודד לבד ?
או שאת אמא מגוננת, שומרת כל הזמן שלא יפגע, שלא יבכה, שיהיה לו הכל 100%???
כשהאמא מגנה על הילד – הילד לא מתפתח, הוא לא מקבל אמון ביכולות שלו להצליח
נראה לי שכדאי לך לפנות להתפתחות הילד, ההתנהגות נשמעת קיצונית
(בד"כ ילד בן שנה וחצי כבר יורד לבד מדרגות…)
יתכן גם שעבר טראומה רצינית.
אך הוא חייב טיפול.
בדיקת ראיה דחוף
במעקב ראיה כבר כי חששתי מזה.
הלכנו מומחים הכי גדולים.
זה פחד (האזעקות, האסלות) וגם לא ילד רגיש מאוד- מכירה ב"ה מילדה קודמת.
אני משתדלת להיות אמא הכי משחררת, הם עושים בבית ובחוץ הכל,
וב"ה זה לא בן בכור.
פתאום משהו חדש.
התעלמתי עד להגעה לקטע של הגמילה,
[ושמחה לשמוע שאין קשר לקפיצות- הרגיע אותי מאוד מאוד!!!]
ומציינת- מדובר בילדון פיקח מאוד מאוד מאוד!!! חשדן מגיל חצי שנה [שאז התחלנו מעקב ראיה עקב פזילה שנעלמה]
ניסיתי ג'ימבורי- ויש לו פחד מטורף מכל ההמולה.
קנינו מתנפח לבית- מוכן רק לבד לבד, ורק כשאמא נותנת יד.
[אם אני יעלה המתנפח יקרוס]
מעקב רפואי של שיווי משקל לא ניסיתי-
מישהיא יודעת להמליץ על רופא מומחה בתחום?
אני אנסה ללכת על ריפוי בעיסוק פרטני.
בתקווה ששם אולי יהיה שיתוף פעולה.
אם יש לכן עוד כיוונים,
אני אשמח מאוד לשמוע!!!
כתבו הרבה דברים נכונים,
רוצה להוסיף 2 נקודות
הנקודה הראשונה היא קשורה אולי לריפוי בעיסוק- נראה שיש אולי קושי בתחושה שלו את הגוף שלו, או, כפי שכבר ציינו- שיווי משקל (מערכת וסטיבולרית). זה יכול לגרום במישרין ובעקיפין לחרדה (אני נזכרת איך היתה תקופה שפחדתי לרדת במדרגות בהריון, כי לא היכרתי את גבולות הגוף החדשים שלי, וכי הייתי צריכה ללמוד לאזן את עצמי מחדש. זה בדיוק מה שעלול לקרות לילד עם קושי במערכות האלו, הוא לא יכול לסמוך מספיק על החושים שלו, וזה מביא לחרדה).
נקודה נוספת שבכלל לא סותרת את הנקודה הראשונה זה 'ילד רגיש מאד', ילדים עם סף רגישות נמוך יותר, שחווים כל דבר בעצמה גבוהה יותר… אם נראה לך שזה זה, הייתי ממליצה לך לקרוא את הספר "ילד רגיש מאד", אולי אפילו תזהי את עצמך בזה. הרבה פעמים זה תורשתי 🙂 …
מקוה שהועלתי לך, ומעריכה אותך על הדאגה שלך עבורו.
לגבי הקפיצות- רק מרגיעה אותך שזהו מיתוס.
אני גמלתי את הבת שלי, נכה 100% שאינה יכולה לעמוד וללכת (אבל ברמה שכלית תקינה)
בגיל שלוש נגמלה ביום ומייד אח"כ נגמלה גם בלילה.
ללא קושי יותר מהילדים האחרים.
אין קשר בין התפתחות המוטוריקה הגסה לגמילה,
גמילה קשורה לשליטה על סוגרים וכמובן לבשלות רגשית.
לגבי הפחד- מצטרפת להמלצה על סיר שבא בצורת כסא.
שווה לנסות.
הבן שלי גם כן פחד מאד מהאסלה (אומנם לא היה פחדן מדברים אחרים כמתואר בשאלה) וזה היה פתרון מעולה.
לאמא הדואגת-
היה לי מרתק לקרוא את השאלה שלך,
נראה שאת מודעת מאוד לכל תחומי ההתפתחות של החמוד שלך, וגם מבינה שהכל אינטגראלי וכל התחומים משפיעים ומושפעים אחד מהשני……… יש לך רקע בתחום?
אשמח לתת לך פיסות מידע שיכולות לעזור, וגם כמה המלצות,
1. האמיגדלה היא החלק במח שאחראי על ה"פחד" והסרוטונין הוא הנוירוטרנמיטר שאחראי להעביר את המידע שקשור בפחד לחלקים השונים של המח.
יש ילדים (ובני אדם בכללי) שהגוף שלהם מפריש יותר סטרוטונין ויש כאלה שפחות, וכן לבני אדם שונים יש גודל שונה של אמיגדלה, מה שמשפיע ישירות על כמה מהר האדם\ הילד יפחד ובאיזה עוצמה.
2. החדשות הטובות- אפשר לשפר את התפקוד של הנוירונים ולשפר את היכולת של הגוף להרגיע את עצמו או להגיב אחרת.
3. ילד "פחדן" הרבה פעמים יראה קושי בשווי משקל בשנים הראשונות וקושי בולט בהתנסות בכל פעילות חדשה.
4. ילד שנמנע מפעילות גופנית, וחווה יותר רגעי פחד, הגוף שלו אוטומטית מפריש יותר מהורמוני ה"פחד" והסטרוטונין מופחת…… ואז הוא פחות מתנסה… ופחות פעיל גופנית…. ככה שזה גלגל שמאכיל את עצמו.
מה אני ממליצה?
לטפל במקביל:
1. לפנות לפיזיוטרפיה\ ריפוי בעיסוק.
2. ללמוד איך אפשר להפחית חרדה במשך היום באופן כללי (בגיל הזה ובסיטואציה הזו עדיף הדרכת הורים פרטנית דווקא עם פסיכולוגית).
3. רעיון הג'ימבורי שמישהי העלתה כאן מדהים בעיני! רק צריך לבדוק שעומס ילדים לא מפריע לו……
אגב: היום אפשר לקנות מתנפח ביתי פרטי בסכום סביר ביותר וזה יכול לשפר את השיווי משקל וגם את הבטחון הכללי והשחרור של הילד.
4. האופן כללי כדאי שמשפטים מרגיעים יהיו שגורים על פיכם, משפטים במפחיתים אוטומטית הורמוני סטרס ומאפשרים למח להתפתח טוב יותר. לדוג':
"לא נורא" "זה כבר יעבור" בוא נאסוף אומץ" "מי גדול? מי גיבור? מי אמיץ? …"
בהצלחה
דבר ראשון- את נשמעת אמא מדהימה! שם בשביל הילד.
הבת שלי גם פחדנית נורא אולי במינון יותר נמוך,
אבל גם עד שזזה ומתנסה במשהו חדש והפחד שלה לעבור כל זיז חדש שהיא לא מכירה במדרכה.
אבל אני לא דאגתי כי אני מכירה את אבא שלה (פעם אחת הוא שם משקפת תלת מימד וצרח מרוב פחד גבהים אמיתי )
אז באמת אם אחד מכם כזה, אז באמת אין סיבה לדאגה ורק צריך לתת את הכלים הנכונים
כדאי באמת גם לשלול ראיה ושמיעה שזה תמיד דבר טוב לעקוב אחרי זה
ובקשר לגמילה- אין לי שום רווח מזה אבל באמת נהניתי בתהליך גמילה של הבת שלי אז 'אל תמנע טוב'
אני ראיתי כל מיני תהליכי גמילה אצל הרבה סובבים אותי ולכן רצתי ללמוד על זה מידע לפני שהתחלתי
שמעתי זום של חנה בתיה אסרף (סופר מאמי) בנושא והתהליך עבר חלק, כיף, ויעיל מאד!
באמת עולה כסף, אבל שווה כל שקל! אני רואה ילדים בני ארבע שעוד צריך להזכיר להם ללכת לשרותים וכו' ואני מרגישה שכיסיתי כל שקל עם השלוות נפש שאני בכלל לא קשורה לעסק…
הרבה הצלחה ונחת!
לאמא המדהימה!
קראתי את התאור שלך,
הפחדים שאת מתארת מצריכים טיפול מקצועי,
זה לא ילד קצת פחדן, אלא ילד שסובל מאד מהפחדים שלו,
וגם אתם סובלים.
ממליצה לך לפנות ליעוץ מקצועי אצל פסיכולוגית או מטפלת רגשית מקצועית,
ולשקול טיפול דיאדי – אם וילד יחד,
מה שמתאים יותר בגילאים הצעירים.
הרבה הצלחה ונחת מכולם!
מזדהה איתך מאוד רק מוסיפה עוד מבט בכיוון אחר למרות שמה שנאמר פה נשמע כל כך נכון ומקצועי
יש לי בת בת שנתיים וחצי שיש לה פחדים אבל מוזרים ממש…
למשל הולכת איתה ופתאום היא נעצרת ובוכה ואז אני מגלה שיש שביל של נמלים והיא לא מסוגלת ללכת כי היא לא יודעת מה הם יעשו לה או שתליתי בחדר שלה קצת פרפרים כדי ליפות את הקיר והצרחות שהיא דפקה שראתה אותם הייתי צריכה להוריד הכל בחזרה…
הלכתי למטפלת רגשית והיא הסבירה לי בצורה מאוד רגועה שדבר ראשון הכל בסדר זה גיל שהם עדין מכירים את העולם כל דבר שלנו נראה כל כך רגיל וזניח כמו מדרגות או טרמפולינה כמו שהזכרת להם זה ענק…זה ילדים עם דמיון מאוד מאוד מפותח ולכן הדמיון גורים להם לדמיין כבר 10 שלבים קדימה…אני יסביר…למשל כשהוא רוצה לרדת מדרגות הדמיון שלו לא מסתכם במה יקרה אולי אני יפספס מדרגה או יפול הדמיון שלהם קיצוני יותר אני יתגלגל בכל המדרגות יקבל מכה כואבת ירד לי מלא דם…תפקידנו בשלב כזה זה לתווך להם את הרגש ולהסביר להם צורה הכי פשוטה מזה הדבר שהם מפחדים ממנו….
שהבת שלי פחדה מהנמלים אני פשוט הרמתי נמלה ליד שלי וליטפתי אותה והסברתי לה שנמלה זה חיה קטנה והיא לא מפחידה והיא אפילו חמודה( למרות שהיא לא…) זה משהו שלא עוזר אחרי פעם אחת אבל יצא לי לעשות את זה 3 פעמים והיום הילדה הזאת אני צריכה בערך לגרור אותה לבית שתפסיק כבר לגעת בנמלים…זה רק דוגמא ואת האמת זה לא תמיד קל ובזורם לעשות את זה על כל דבר כי יש מלא סיטואציות כאלה ביום אז לקחתי על עצמי 2 דברים ביום…זה עזר בצורה משמעותית הפחדים שלה הולכים ויורדים וכנראה שהדמיון מתחיל לקבל סוג של פורפורציה…
מקווה שהסברתי את עצמי מספיק טוב
את אמא שנשמעת כל כך מקצועית וטובה כיף לילדים שלך הרבה הצלחה בכל
התגובות כאן חכמות ונשמעות מאד מקצועיות
אמרת שבדקתם ראיה
דחוףף לבדוק שמיעה
ירידה בשמיעה יכולה להסביר המוןןן דברים